שבועיים אחרי פסטיבל הראיון העצבני על-שם גאידמק, הגיע תורו של אלכס שניידר, הבעלים של מכבי תל-אביב בכדורגל. לרגל המשבר המקצועי המתעצם בקבוצה, החליט הגביר מקנדה להתראיין. הראשון שזכה בכבוד היה (שוב) יניב טוכמן מ"מעריב", ששוחח ממושכות עם שניידר כבר ביום ראשון לפנות בוקר. הראיון היה אמור להתפרסם בלעדית ב"מעריב" ביום שני, אלא שבמהלך יום ראשון דלף העניין לכמה עיתונאים, שהחלו ללחוץ על ראשי מכבי לארגן גם להם ראיון עם בעל הבית.
לאחר לחצים הסכים שניידר לענות על כמה שאלות של שירלי בר-דיין מערוץ הספורט. הראיון הקצרצר עלה בשעות הערב באתר הערוץ. כיוון שכבר התפרסם, לא נותרה ברירה ל"מעריב" אלא לשחרר חלקים נרחבים ממנו לספורט nrg.
מי שנשאר קירח היה "ידיעות אחרונות". ברחוב מוזס ידעו ש"מעריב" עומדים להפציץ למחרת, אבל לא הצליחו להשיג את שניידר במהלך הערב. מה עושים ב"ידיעות אחרונות" למי שלא עובד איתם? היום על שער ספורט "ידיעות אחרונות" נמרח תצלום של שניידר תחת הכותרת "איבד שליטה". בעמ' 2 הודפסו ציטוטים שלו שפורסמו בערוץ הספורט, ובעמ' 3 כתב אמיר אפרת מאמר חריף נגד הבעלים תחת הכותרת "יאללה לך הביתה שניידר" ("שניידר ממשיך להרוס את מכבי תל-אביב, ובטיפשותו נותן לאחרים לעשות את זה עבורו"). את כפולת האנטי-שניידר השלים עמיר פלג בטור שקטל את היו"ר אביב בושינסקי.
ניתן לשער שאם שניידר היה מעניק ראיון ראשון ובלעדי לספורט "ידיעות אחרונות", הוא לא היה זוכה לטיפול כה אגרסיבי. אותו היגיון פועל גם ב"מעריב": כיוון ששניידר האיר להם פנים, הוא קיבל יחס של VIP וההנהלה שלו זכתה לפרגון. שימו לב בימים הקרובים לדיווחים על מכבי תל-אביב בשני העיתונים, ותיווכחו בעצמכם.
ואיפה מישל דיין
השבועות האחרונים זימנו לנו שתי סאגות של פיטורי מאמנים בשידור חי, שהיה מעניין לעקוב אחריהן. קודם רן בן-שמעון, מאמן מכבי תל-אביב בכדורגל, ובשבוע שעבר אפי בירנבוים, מאמן מכבי תל-אביב בכדורסל. למה הכוונה ב"שידור חי"? מהרגע שבו שתי הקבוצות צברו שניים-שלושה הפסדים, החלה התקשורת להניע סרט נע של בחישות וספקולציות על מעמדם המתערער של המאמנים, ויצרה דינמיקה של לחץ על ההנהלות. אלו קיבלו לבסוף החלטות שנבעו גם מהרצון לרצות את האוהדים, ואת התקשורת.
פיטורי בן-שמעון ובירנבוים, ולאחריהם המינויים של אבי נמני ופיני גרשון, היו פסטיבל תקשורתי שחלק גדול ממנו נבע בכלל ממשחקי אגו בין מדורי הספורט: כמה שהמתחרה יפציץ בסיפור ספקולטיבי חדש, אני אנקנק אותו בסיבוב. בלהט קרקס מכבי שנחגג ברוב פאר והדר, כמעט נשכחה העובדה שיש כאן קבוצות נוספות. מי שמע למשל על עירוני קריית-שמונה? הקבוצה ההיא מהעיר שנושקת לגבול לבנון, זו שעם הקטיושה הראשונה שנופלת שם כולם נזכרים בה וממהרים צפונה.
מכבי תל-אביב היא קבוצה של עשרות אלפי אוהדים שמייצרת עניין, אבל קריית-שמונה היא קבוצה לגיטימית באותה ליגה, ובצרות שלה אף אחד לא טיפל. אולי כי במדורי הספורט יודעים מאיזה צד מרוח הרייטינג. ביום ראשון פוטר לפתע מאמן נוסף בליגת-העל, מישל דיין מקריית-שמונה. מי שמע, מי ידע ומי העלה את האפשרות הזו באותה להיטות שבה ניבאו במשך חודש על הצפוי במכבי? כל מדורי הספורט, כולל הכתבים בצפון, נרדמו בעמידה. לא ראיתי אף כלי תקשורת שכתב לאחרונה על מעמדו המתערער של דיין, אולי כי נמני ופיני תפסו את כל המקום.
אפילו ביום ראשון אחר הצהריים, שעתיים לאחר הפיטורים, מרבית אתרי האינטרנט לא הקדישו לנושא מקום מרכזי. באתר ערוץ הספורט, למשל, הידיעה המרכזית בשעה 18:00 עסקה בקידום התוכנית "ערב הכדורסל של ישראל". את טור הצד הובילו שתי ידיעות מבית מכבי תל-אביב, ורק מתחתן ניצבה חיוורת מעט הידיעה מקריית-שמונה.
תקשורת הספורט ממשיכה להעניק לקבוצות הפריפריה יחס שולי עד מעליב. מה עם כתבה על הכח מכבי רמת-עמידר, ש-12 מחזורים מתחילת העונה טרם ניצחה והיא משתרכת במקום האחרון? יכול להיות שזה קשור לעובדה שלקבוצה יש קומץ אוהדים, שבמקרה הטוב יכתבו שבעה טוקבקים? הצדיק היחיד היה ספורט "הארץ", שביום שלישי שעבר צימצם מעט את נוכחות הקבוצות הגדולות ופירסם כתבה על הקבוצה הקטנה מרמת-גן. חוץ ממנו לא מצאתי צדיק אחד. צל"ש גם ל"ידיעות אחרונות", שפירסם ביום ראשון כפולה על המצב בבני-סכנין. אבל אפילו הם לא העלו בדעתם לזרוק ספקולציה על העתיד להתרחש 50 ק"מ צפונה משם. גם אם כתבי השטח לא הריחו שמשהו מתרחש מתחת לאפם, היה צריך להימצא עורך ערני באחת המערכות בתל-אביב שידרבן אותם לגשש. אבל ככה זה: רחוק מהעין, רחוק מהלב.
חמש קטנות
ביום שני לפני הצהריים יצאו ONE ב"פרסום ראשון": המאמן פרדי דוד סגר בקריית-שמונה. לא חלפו דקות אחדות, ו-ONE יצאו ב"פרסום ראשון" חדש נוסף: פרדי דוד לא יגיע לקריית-שמונה. אתם הבנתם את זה? השיטה משתכללת. קודם מפרסמים ידיעה לא נכונה, מכתירים אותה כבלעדית, ואחרי כמה דקות מפריכים אותה, גם כן בבלעדיות. ממש בית-חרושת בלעדי לסקופים.
לפני שבועיים כתבתי על השיקול הלא-עיתונאי של ערוץ הספורט, שאינו נוהג להרחיב על הנעשה בליגה האנגלית רק מפני שזכויות השידור אינם שלו. השבוע יש הזדמנות לחזות שוב בתופעה המבישה: ביום ראשון נערכו באנגליה שני משחקים מסקרנים – הדרבי של מנצ'סטר והדרבי הגדול של לונדון. הזדמנות מצוינת לכל מדור ספורט שמכבד את עצמו להכין כתבת פריוויו מושקעת. באתר ערוץ הספורט המקלדות נדמו. אפשר לנחש שבימים שלישי ורביעי יחייכו הקבוצות האנגליות בגדול בערוץ הספורט: שידור ישיר של משחקי גביע הליגה, שהזכויות שלהם שייכות לערוץ. אמנם מפעל גביע שולי יחסית, אבל צפו לכתבות מושקעות וראשיות באתר הערוץ. שיקולים עיתונאיים במיטבם.
ועוד באותו עניין: נראה שגם ב-Ynet משתפים פעולה עם ההתעלמות מהליגה האנגלית. אחרת אין להבין למה בידיעה על נצחון מנצ'סטר יונייטד על הסיטי הבטיחו במשנה לקוראים ש"בהמשך צ'לסי–ארסנל". ההמשך הזה ארך שעתיים, כשהעורך התורן שכח או סתם התעצל לעדכן בחי את תוצאת הדרבי של לונדון. עד כדי כך התעצל שאפילו בסיום המשחק הדרמטי הזה, כשב-nrg העניין כבר התפרסם בכותרת הראשית, ב-Ynet עדיין הבטיחו לנו ש"בהמשך צ'לסי–ארסנל", כשבצד מופיעה תוצאת הסיום במשבצת הלייב.
הכח עמידר רמת-גן משחקת באיצטדיון הגובל עם הספארי ממזרח ועם חיריה מדרום. אין הרבה כתבים/פרשנים שיפספסו את ההזדמנות לחבוט בה בכל הזדמנות, עם דימויים נאצלים משני המקומות הללו. הכי פופולרי זה להזכיר את הקבוצה עם החיות שמעבר לחומה. הפעם המשתמש התורן היה דני נוימן, פרשן "הראשון בשער" בערוץ 1, שבמוצ"ש דאג לגלות לכולם שהכוח הפסידה כי נשארה בספארי. מעניין אם שחקן העבר של בית"ר ירושלים העז להשוות פעם את אוהדי קבוצתו לבבונים.
במשחקי מכבי תל-אביב ביורוליג בערוץ 10 בוחרים את השחקן המצטיין לפי הטלפונים של הצופים. הבחירה נעשית שתיים-שלוש דקות לסיום, זמן שהוא נצח במשחקי כדורסל צמודים. זה מה שקרה בחמישי האחרון מול מלאגה. גם העובדה שהספרדים היו ביתרון לא מנעה את הכתרתו של טל בורשטיין למצטיין. העיקר שהצופים צילצלו ומישהו זכה בפרס. עד לסיום איבד בורשטיין פעמיים כדור – בדרך להפסד. זו לא בחירה, זו בדיחה.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il