אתר nrg השיק בערבו של יום הכיפורים פרויקט מיוחד שכונה "טוקבק של סליחה". עורכי הפרויקט הסבירו את הרציונל שלו: "הכוכבים והכותבים שספגו מהגולשים לא מעט ביקורת ותגובות ארסיות מסבירים למה נפגעו – אבל גם מדוע הם סולחים".
על פניו יש לפרויקט פוטנציאל מעניין: נפגעי טוקבקים מנסים להתמודד איתם, להסביר מה פגע בהם וגם לנסות ליצור דיאלוג עם האנשים שמהצד השני של המסך. אלא שכמו בכל דבר הקשור ל-NRG מעריב, גם במקרה הזה יש פער עצום בין הפוטנציאל וההבטחות למימוש שלהם בפועל.
בעיית היסוד של הפרויקט היא שהאתר לא הצליח לגייס את בכירי הכותבים בעיתון, דוגמת בן כספית, יהונתן גפן, עפר שלח ואחרים. מבין הכותבים הקבועים גויסו רק שניים: אייל גפן ומנחם בן. כמו כן הצליחו באתר לשכנע את אריק אלפר ("הישרדות" כלשהי), שלושה מתמודדים מ"כוכב נולד" כלשהו, יחצנית וזמר.
מנחם בן לדוגמה סבור שפרויקט הסליחות מזמין אותו להציג אבחנות בגרוש על האנשים שהגיבו לטוריו. כך למשל הוא כותב: "בהחלט התפעלתי מכושר הניסוח המריר של הכותבת ומכושר ההעלבה שלה. בהחלט לא רע. כן, נדמה לי שזו כותבת ולא כותב. ויכול להיות אפילו שיש לה איזשהו חשבון אישי איתי (תקפתי אלפי אנשים בחיי ככותב בעיתונות, והיא, אני מעריך, מותקפת שלי לשעבר או קרובה למישהו שתקפתי)". את הטקסט שלו מקנח בן בהתנשאותו הרגילה כאשר הוא מציין: "חשוב לי להגיד כמה אני מת על הטוקבקיסטים ועל הטוקבקיסטיות. כן ירבו. אל תתביישו לכתוב הכל". באמת תודה.
פליטי תוכניות הריאליטי מצליחים להציג חזית אחידה ביחס שלהם לטוקבקים. נראה אם תצליחו לזהות אותה. ולאדי בלייברג: "בדרך כלל אני לא קורא תגובות, אלא אם כן מישהו מפנה את תשומת לבי באופן מיוחד"; מיי פיינגולד: "אני לא קוראת טוקבקים כי מבחינתי זה רעל"; אריק אלפר: "עד שהתחילה 'הישרדות' כף ידי מעולם לא הקליקה על המקלדת לקרוא טוקבקים. האמת היא שבקושי הייתי ער לקיומם". האם בדל מקוריות יגיע מרוני דלומי? "בהתחלה, כשכל עניין 'כוכב נולד' התחיל, הייתי קוראת את כל הטוקבקים, אבל עכשיו הפסקתי". אחחחח, כמעט.
כן, פרויקט הטוקבקים הצליח לאתר ארבעה אנשים שמצהירים כבר בפסקה הראשונה שהם לא קוראים טוקבקים ושלדעת לפחות אחת מהן, טוקבקים הם רעל. נו, לא נורא, העיקר שהאנשים שנבחרו סולחים, שהרי מדובר בפרויקט ששמו "טוקבק של סליחה", שבו "הכותבים מסבירים למה הם נפגעו, אבל גם למה הם סולחים". קבלו את היחצנית אירינה שלמור:
"אני לא סולחת לטוקבקיסטים כי אני לא כועסת עליהם. להפך, אני מרחמת עליהם. אני מרחמת על אנשים שמבזבזים זמן בחייהם בכדי להשמיץ אחרים ואין להם פנים להודות מי הם. זו 'דעה' שאנשים שכותבים אותה לא מוכנים לעמוד מאחוריה בזהותם האמיתית, ולכן היא גם לא שווה שיתייחסו אליה. אני גם אומרת ללקוחות שלי לא לקרוא טוקבקים כי זה לא נותן אינדיקציה לשום דבר".
שיהיה. אולי מאייל גפן תבוא הישועה? אף שהוא היה אמור לסלוח לטוקבקיסטים, גפן מעדיף לבקש סליחה. מעניין! על מה הוא מבקש סליחה? על כך שלפני כשלושה חודשים פירסם טור שהקדיש לטוקבקים ובו כתב: "תרבות התגובה הבלתי אמצעית שמערבבת טמטום ופחד מתנחלת בצדי הכביש ועוד רגע תעלה למרכזו ותהפוך לרמזור דרך. אין בעיני דבר יותר נחות ויותר שפל מלנגח, להאשים, לקלס ולהעליב עם מסכה שמסתירה את פניך". בהמשך הוסיף: "יש בקופות החולים מטפלים שיודעו לכוון אתכם ולהביא אתכם למרכזה של השפיות כי רק משם אתם יכול אולי לשבח בקצת את איכות חייכם" [כך במקור].
האם אייל גפן מבקש סליחה על מה שכתב בטור הזה? לא. הוא מבקש סליחה על כך שהתחייב להגיב לכל אחד מהאנשים שיגיבו לטור הקודם, זה מלפני שלושה חודשים, ולא הספיק. הוא מציע אפוא לקוראים לעשות את זה עכשיו. עכשיו, כשיום הכיפורים בפתח ואין מה לעשות כל היום, עכשיו הוא מבטיח להגיב לכל אחת מהתגובות.
הקשר בין כותבים למגיבים להם הוא קשר מרתק, והתייחסות אליו יכולה להניב כמה תובנות מעניינות: האם הכותבים משנים את הסגנון שלהם בעקבות התגובות? האם הם בוחרים נושאים מסוימים כדי למשוך תגובות מסוימות ולהרחיק אחרות? האם הם מתייחסים ברצינות לתגובות? האם לעתים נוצר קשר בלתי אמצעי בין מגיב לבין כותב? כל השאלות האלו נותרו ללא מענה בפרויקט הזה, שהוא דוגמה ומופת להחמצה מפוארת של נושא חשוב ומעניין. אבל הימים הם ימי סליחה, ואני מקווה בשביל NRG מעריב שהקוראים של האתר יסלחו לו.