העיתונאי יותם פלדמן נעצר השבוע בעת מילוי תפקידו: הוא יצא לסיני כדי לתעד את הסתננותם של מהגרי עבודה אפריקאים לישראל, ונתפס על-ידי שומרי גבול מצרים כשהוא מנסה לחזור ארצה שלא בדרך המלך. כעת הוא עצור במצרים, ולפי שעה לא ברור אם ומתי ישוב ארצה.
הדיווח הפומבי האחרון היה ביום שלישי, והוא סיפר כי פלדמן הועבר, אזוק, מרפיח לאל-עריש, ונראה במצב רוח טוב. ידיעות נוספות דיווחו שייתכן שיועמד לדין צבאי. בישראל מקבל האירוע סיקור מוצנע, כנראה במכוון, בהנחה שפרופיל תקשורתי נמוך מועיל לזירוז המהלכים הנעשים מאחורי הקלעים כדי להביא לשחרורו בהקדם.
פלדמן יצא בשליחות "המקור", התוכנית של ערוץ 10. הוא חצה את הגבול במעבר טאבה ויצר קשר עם קבוצה של פליטים אפריקאים שביקשו להסתנן לישראל. הוא התכוון ללוות אותם במסעם הבלתי חוקי לתוך גבולות המדינה ולהביא את סיפורם לציבור הישראלי. גם במקרה זה הכוונות הטובות הובילו לגיהנום: שומרי הגבול המצרים איתרו את הקבוצה בעת נסיונה לפרוץ את גדר התיל החוצצת בין שתי המדינות; הפליטים נפוצו לכל עבר, לבד מאחד, שנלכד יחד עם פלדמן. העיתונאי נפצע קלות בידו.
מגדל שמירה מצרי בגבול ישראל-מצרים, 4.3.09 (צילום: מתניה טאוסיג)
פלדמן נתפס בפעולה בלתי חוקית (לכאורה) – גם מנקודת המבט של המשפט הישראלי וגם מנקודת המבט של הדין המצרי. שתי המדינות דורשות שהכניסה אליהן תיעשה במעברי הגבול הרשמיים, בהתאם לנהלים המקובלים בעולם. שתיהן משתפות עתה פעולה בחסימת הגבול הפרוץ בסיני, ושתיהן אינן יכולות לעבור לסדר היום על הפרת חוקיהן. במישור הפורמלי נקלע אפוא פלדמן לבעיה. גם ברמת החוויה מצבו לא נעים: אין זה תענוג גדול להיות עצור במצרים, במיוחד כאשר צל של משפט צבאי מרחף מעליך, גם אם אתה בנו של פרקליט ידוע וגם אם מנהיגי מולדתך עושים הכל כדי לחלץ אותך מן הבור.
לעומת זאת, במישור המקצועי ראוי יותם פלדמן לצל"ש: השליחות שלקח על עצמו במקרה זה היא המחשה לזכותם (המוסרית) של עיתונאים להתעלם לפעמים מאיסורים פורמליים כדי להאיר את עיני הציבור ולהעשיר אותו במידע חשוב. למעשה תיפקד פלדמן במקרה זה כעיתונאי המתחזה למהגר אפריקאי המבקש לחדור לישראל באורח לא חוקי.
הוא לקח על עצמו את התפקיד הזה כדי להמחיש לציבור מה עובר על המהגרים האלה בדרכם העקלקלה ארצה, במה כרוכים מאמציהם לחצות את הגבול, ועד כמה הדוקה השמירה, הישראלית והמצרית, לאורכו. זה סיפור שיש בו עניין ציבורי ממדרגה ראשונה, והוא רלבנטי לדיון המתנהל עתה סביב ההחלטות שקיבלה הממשלה להקים גדר לאורך גבול ישראל-מצרים ולהגביל בכוח הזרוע כניסת מהגרים מסיני. לרוע מזלו יוכל פלדמן כשישוב לתאר, בעיקר, תסריט אחר: מה קורה למי שנתפס על-ידי המצרים.
הכישלון אינו מקטין את ההצדקה המקצועית שעמדה ביסוד החלטה להכין את הכתבה במתכונתה זו. העבירה שלכאורה עבר פלדמן לא פגעה באיש, והיא לא נועדה לספק יצר מציצנות זול. בניגוד להתחזויות אחרות, היא באה לשרת את הציבור במלוא מובן המלה. צריך לאחל ליותם פלדמן שיחזור במהרה הביתה בריא ושלם בלי שנפגע תיאבונו העיתונאי.