נתחיל בחדשות הטובות: העצים שמחים. ולשאר החדשות: תעשיית כתבי-העת האמריקאית המפוארת גוססת. עד כדי כך שייתכן כי 2010 תהיה שנת השקיעה הגדולה שלה. נתונים שפירסמה בימים האחרונים התאחדות כתבי-העת האמריקאית (MPA) חושפים את עומק השבר שעשרות כתבי-עת אמריקאיים נקלעו אליו ואשר את סימניו אפשר לאתר גם בתעשיית כתבי-העת הקטנה בישראל. מי שאוהב לדפדף בדפי כרומו של מגזינים ימצא את הנתונים הבאים מדכאים במיוחד.

נתוני 2009 עוסקים ב-256 כתבי-עת אמריקאיים, כולל מוספים של יומונים היוצאים במהדורת סוף-שבוע דוגמת ה"ניו-יורק טיימס מגזין". במהלך 2008 נסגרו 16 כתבי-עת ונפתחו שלושה. יש לציין שבנתוני 2009 כלולים כתבי-עת שנסגרו במהלך השנה שעברה, דוגמת "Country Home "Magazine או "Power Cruising".

מבין 237 כתבי-העת שניתן היה להשוות את ביצועיהם לשנה הקודמת, רק 27 נהנו מעלייה כלשהי בהכנסותיהם. כל השאר דיווחו על צניחה בהכנסות. בעוד שאחדים דיווחו על ירידה מתונה, דוגמת צהובון הסופרמרקטים "נשיונל אינקוויירר" (ירידה של 1.5% בהכנסות), אחרים דיווחו על מפולת של ממש, דוגמת ה"US News & World Report" (קריסה של 88.4% בהכנסות).

בין כתבי-העת המדווחים על ירידה בהכנסות נמצאים כמה מהשמות המוכרים בתחומם. עיתון הכלכלה "אקונומיסט", מגזין הנשים "גלמור" ומגזין הספורט "ספורט אילוסטרייטד" מדווחים על ירידה של כ-13% בהכנסותיהם. אליהם מצטרפים ה"ניו-יורקר" (19%), "פורבס" (25%), "ווג" (27%), "ניוזוויק" ו"ויירד" (30%), "פורצ'ן" (34%), "טי.וי גייד" (35%), "נשיונל ג'יאוגרפיק" (36%), "סיינטיפיק אמריקן" (42%), והרשימה אינה נגמרת.

לשם השוואה: ב-2008 דיווחה ההתאחדות על 259 כתבי-עת אמריקאיים, ומבין 241 כתבי-העת שניתן היה להשוות את ביצועיהם לשנה הקודמת, 77 דיווחו על צמיחה בהכנסות לעומת 164 שדיווחו על נפילה בהכנסות. בהשוואה לשנתיים האחרונות, 2007 היתה גן עדן של ממש; בשנה זו דיווחה ההתאחדות על 252 כתבי-עת. מבין 245 כתבי-העת שנתוניהם הושוו לשנת 2006, 168 דיווחו על צמיחה בהכנסות ורק 77 דיווחו על ירידה.

אם ב-2007 נרשמה עלייה ממוצעת של 6.1% בהכנסות כתבי-העת האמריקאיים, הרי שב-2008 נרשמה ירידה של 7.8% וב-2009 הירידה הפכה להידרדרות מהירה עם נפילה של 18.1% בהכנסות.

למפולת בתעשיית כתבי-העת שתי השלכות מיידיות ובולטות. הראשונה היא ירידה דרמטית במספר העמודים המודפסים. בעוד שב-2008 הדפיסו כתבי-העת בארה"ב כ-233,500 עמודים, ב-2009 הודפסו רק כ-173,700 עמודים, נתון המסמן ירידה של 25.6% (ב-2007 הודפסו כ-251,500 עמודים). כך יוצא שגם מי שמחליט בכל זאת להמשיך לשלם עבור מנוי לכתב-העת החביב עליו, מקבל מוצר שלעתים הוא לא יותר מאשר צל של עצמו.

כך, לדוגמה, כתב-העת "Power & Motoryacht", המוקדש לסירות ויאכטות, הדפיס ב-2008 יותר מ-800 עמודים, וב-2009 פחות מ-400. לשם המחשה, ב-2005 הדפיס כתב-העת כ-2,400 עמודים, יותר מפי שניים מכלל העמודים שהדפיס בשנים 2008 ו-2009 גם יחד. ובכלל, ניכר שכתבי-עת שעסקו ב"חיים הטובים" הם הראשונים לסבול. לא צריך להיות מומחה לתקשורת כדי להבין מדוע.

ההשלכה השנייה של המשבר המגזיני היא היעלמותם של מגזינים שלמים. הסיבה פשוטה: מדובר בתעשייה שמתח הרווחים שלה גם כך אינו מן המשובחים, ולעתים שנה אחת לא טובה היא כל שצריך כדי לחסל כתב-עת. ב-2007, לדוגמה, דיווח כתב-העת "Child" על ירידה של 53% בהכנסותיו. ב-2008 הוא נעלם. כתב-העת "American Heritage" דיווח ב-2007 על ירידה של 64% בהכנסותיו. ב-2008 הוא נעלם. "Business 2.0 Magazine" דיווח ב-2007 על קריסה של 44% בהכנסותיו. גם הוא לא שרד את 2008.

לפעמים זה לוקח קצת יותר זמן. ב-2007 דיווח כתב-העת "Golf for Women" על ירידה בהכנסות בשיעור של 6% בהשוואה ל-2006. נו, לא נורא. אחרי הכל, ב-2006 הוא רשם דווקא עלייה בהכנסות של 2%. אבל ב-2008 הוא כבר דיווח על נפילה של 39% בהכנסות. ביולי 2009, אחרי 20 שנה, הוא נסגר. כתב-העת "ניקלודאון" מדווח מאז 2005 על ירידה רצופה בהכנסות. ב-2007 ירדו הכנסותיו בשיעור של 16%, וב-2008 נרשמה צניחה נוספת בשיעור של 29%. באפריל 2009, אחרי 16 שנה, סגר תאגיד המדיה ויאקום את כתב-העת.

השורה התחתונה ברורה, והיא שכמו בכל עסק, השורה התחתונה היא השורה היחידה החשובה. כתבי-עת הם מוצר יקר להפקה (אם עושים אותם כמו שצריך): יש להעסיק כתבים, עורכים וגרפיקאים ולהקים מערך של שירות לקוחות. יש לשלם על נייר, מכונות דפוס, משרדים, מחשבים ומערכת הפצה. כל הדברים האלו עולים הרבה כסף, וכאשר המפרסמים נעלמים, רוב כתבי-העת אינם מסוגלים להחזיק את עצמם בחיים ליותר מתקופה קצרה.

המסקנה היא שלא מן הנמנע שמספר עצום מכתבי-העת שנקלעו למשבר במהלך 2009 לא ישרדו את 2010, אלא אם המפרסמים יחזרו אליהם בהמוניהם או שהמוציאים לאור יכניסו יד לכיסם הפרטי ויממנו אותם. לא במקרה אנו רואים באחרונה יותר ויותר סרטונים המציגים מכשירי קונספט לקוראי מגזינים דיגיטליים. לא במקרה גם בישראל החלה תעשיית ההוצאה לאור להתעניין במכשירים האלה. בכל הקשור לכתבי-עת, ייתכן ששנת 2009 תסומן כשנה ששברה את גב הגמל המודפס.