כמדי שנה, הטלוויזיה המסחרית מספקת לנו עושר של תכנים לקראת ראש השנה, שזה אומר דיון מעמיק במתכונים, מזג אוויר ופקקי תנועה. לעין בלתי מזוינת הסיקור ייראה דומה למדי לסיקור שאר חגי ישראל, אך יש, כמובן, הבדל גדול. בפסח מסקרים את מזג האוויר, הפקקים ובעיקר המתכונים, ובסוכות את המתכונים הפקקים ובעיקר מזג האוויר.
למען האמת, בראש השנה הסיקור מתרחב גם לתוכן המהותי של "סיכומי שנה", למשל פדיחת השנה, המתלבש הגרוע של השנה וגם חשיפת השנה (לכולן, אגב, אותה זוכה, בין הקוראים שבחרו בזמרת ושמה מיכל יוגרל סט של תפוח בדבש וסיכה לחיזוק הביקיני).
תפוח נייר (צילום: דניס קורטז, רשיון cc)
ראש השנה הוא מהחגים היותר מעניינים לעיסוק אמיתי בתוכן. הוא משקף את המתח העמוק בין אוניברסליות, לאומיות ופרט, בין יראה לאהבה ובין דין לשמחה. זהו חג עמוס בסמלים ובמנהגים שמסורות קבליות והלכתיות משמשות בו בערבוביה. במרכז החג עומדת גם פרשת העקידה, שפירנסה רבבות יוצרים ואמנים במשך הדורות, ומה נשאר לנו מכל זה? מתכוני תפוחים ופקקים בכביש 70.
השנה זכו העורכים למתנה מיוחדת – פרידתה המתוקשרת של קרן פלס מבן זוגה מיד לפני החג, מה שכמובן מאפשר ליצוק לו תוכן אמיתי בדמות "השנה החדשה של קרן" או "נפרדת מהשנה". אבל מאמי לאומית כמו קרן היא כמובן על-חגית, ולכן אם חלילה פרידתה היתה חלה בחג אחר, היו עורכינו ממלאים אותה מיד בעומק אינטלקטואלי כמו "יוצאת לחופשי" בפסח, "עוזבת את הבית" ברגל השלישי, וכמובן הג'וקר: "לבד על הכר, שבתות וחגים".
האם זו בקשה מוגזמת מדי מהערוצים המסחריים לייצר תוכן בעל עומק רב יותר מ"הישרדות" או "האח הגדול"? האם כל עיסוק בלתי שטחי במורשתנו היהודית נידון מראש לכישלון מסחרי? כיוון שאלה עשרת ימי תשובה, אשאר עם השאלה.