ynet הוא אתר התוכן הגדול ביותר, האמין ביותר והחשוב ביותר באינטרנט הישראלי. אני מרשה לעצמי לקבוע הצהרה זו כעובדה שכמעט אין צורך להוכיח. הביטו סביב: האם יש אתר תוכן שמתקרב לעוצמתו של ynet מבחינת מספר הגולשים המבקרים בו, המערכת העיתונאית שהוא מפעיל, היקף תחומי הכיסוי שלו והשפעתו על הגורמים שהוא מסקר? ynet הוא חדשות ערוץ 2 באינטרנט, הוא ה"7 ימים" של הרשת (בימים היותר מפוארים של "7 ימים").
אמנם יש אתרי נישה שהשפעתם על השוק שהם מכסים גדולה יותר מאשר ynet (נניח אתר ONE ואתר ערוץ הספורט בתחום הספורט), אך אני מוכן להתערב שאם ניקח מדגם מייצג של אלף מאנשי הממשל, התרבות, הכלכלה והחברה הבכירים בישראל, כמו גם אלף גולשים אקראים, ונבדוק מהו אתר התוכן שבו הם מבקרים לעתים הקרובות ביותר, ynet יזכה במקום הראשון. ynet הוא אתר סולידי המספק כרונולוגיה מדויקת (עזבו אותי מסיפורי נחיתת המעבורת קולומביה) ואמינה ומתמיד בכך במשך תקופה ארוכה.
הישגיו של ynet מתעצמים נוכח הכישלון המתמשך של nrg להציג אלטרנטיבה כלשהי. לא משנה כמה כסף שפכו ב"מעריב" (ושפכו), לא משנה כמה אנשים גייס העיתון (והוא גייס), nrg הוא אפילו לא צל חיוור של היציבות העיתונאית ש-ynet מציג זה עשור.
אך אליה וקוץ בה. דווקא הדומיננטיות של ynet היא הסיבה לכך שיותר מדי שנים הוא אתר אפרורי, בלתי מתחדש וחסר כל דחף. הוא ברירת המחדל של האינטרנט הישראלי, הנובעת ממחסור במתחרים ולא מברק מנצחים.
כאשר ynet עלה לראשונה לרשת לפני עשור, הוא היה משב רוח רענן, פריצת דרך אמיתית. הוא הציג שפה עיצובית חדשה שהלכה והשתכללה בשנה הראשונה להקמתו. אין פלא שבשנה שעברה פנו ראשי נענע10 לנוויל ברודי, המעצב שעיצב את דף הבית של ynet, בתקווה שיפזר גם עליהם מעט מהקסם העיצובי שלו. אנחנו יודעים איך זה נגמר: טוטל-לוס.
הבעיה היא שמאז שברודי קיבל את הצ'ק השמן שלו מ-ynet והשאיר מאחוריו עיצוב מודרני, חדשני ושונה, כמעט דבר לא השתנה בעיצוב האתר. מדוע? מקורותיו של ynet בקבוצת העיתונות של ידיעות-אחרונות, ויודע כל עורך ששינוי בעיצוב העיתון הוא משהו שצריך לעשות לאט, בזהירות ובעדינות. נאמנים לרוח זו, גם ב-ynet נעשו במהלך השנים כמה שינויים עדינים, אך בזה זה נגמר: כמה שינויים עדינים, אולם השלד נותר על כנו.
לא מאמינים? הנה דף הבית של ynet לפני שנה, תשע ועשר שנים.
(צילומי מסך: ynet, חדר 404, webarchive. לחצו להגדלה)
אלא ש-ynet הוא לא עיתון. הוא אתר אינטרנט, והאינטרנט הוא לא ארטיפקט שמקורותיו במאה ה-17; הוא פלטפורמה תוססת, מהירה, משתנה ומתחדשת. שום דבר מבין מלות התואר האלו אינו מתאר את ynet. התחושה היא שמישהו ב-ynet נרדם, מישהו אומר לעצמו, "אם זה לא שבור, למה שנתקן". מישהו משנן שאין תוחלת ב"שינוי לשם שינוי" ושאר סיסמאות שזורקים כאשר מעדיפים לא לעשות כלום. אף אחד לא ממש רוצה להסתכן, להעז או להשקיע כסף.
התוצאה היא שמבחינה חזותית, ממשקית ותפעולית, ynet הוא אתר שנתקע אי-שם בשנת 2003. מספיק לציין שהחידוש הגדול ביותר של ynet בשנה האחרונה היה השקה של... תיבת דואר אלקטרוני.
זו אינה הבעיה היחידה של האתר.
ynet הוא אתר עם פוטנציאל עצום מבחינת יכולת השפעה, אבל הוא נטול כל אג'נדה. אפשר לומר הרבה דברים על "דה-מרקר" (ואת רובם אני אומר), אבל אי-אפשר לקחת ממנו את עובדת היותו כלי תקשורת בעל סדר יום. אפשר להתווכח על סדר היום ולתקוף אותו, אבל יש לעיתון אחד כזה.
במשך שבועות תקפה מרב ארלוזורוב את המוסדות להשכלה גבוהה על בזבוזים וחוסר שקיפות; במשך חודשים תקף העיתון את בנק פועלים בפרשת דני דנקנר; במשך שנים עוסק העיתון בשכר הגבוה שמקבלים בכירים במגזר העסקי, כמו גם בצבא. כאשר "דה-מרקר" מחליט להציב נושא על סדר היום שלו, הוא עושה זאת באומץ ויורה בכל התותחים: המערכת כולה מתגייסת ולא מרפה.
מתי בפעם האחרונה ראינו קמפיין כזה ב-ynet? הקמפיין היחיד שניתן לייחס באופן מובהק לאתר הוא הקמפיין להחתמה על כרטיסי אדי לתרומת איברים. דווקא הצלחתו של הקמפיין הזה מלמדת על הכשל המתמשך באיתור נושאים הראויים לקמפיין מקיף ודחיפתם לסדר היום הציבורי.
הסיבות לנרפות של המערכת דומות לסיבות שבגינן האתר נראה כמו שהוא נראה: התגייסות למען קמפיין כלשהו מחייבת אומץ, משאבים, אורך נשימה ונכונות להיכשל. "דה-מרקר" יכול לסמן וי על כל המרכיבים האלו. ynet לא.
ynet גם לא יכול להתגאות בשורה של כותבים שעשו את שמם באתר. העובדה שאטילה שומפלבי הוא השם היחיד המזוהה עם ynet מצביעה על היוצא מהכלל והוא, כמו כל יוצא מהכלל, אינו מעיד על הכלל. אין באתר "כוכבים", אין בו כותבים מסדר הגודל שצמח בעיתונות המודפסת, האלקטרונית או המשודרת. אין בו גיא רולניק או נחום ברנע, קרן נויבך או רזי ברקאי, אמנון אברמוביץ' או ניצן הורוביץ. רוב הכותבים הם "פועלים" במובן הטוב והרע של המלה: הם עושים את עבודתם בנאמנות ובמסירות, אך האתר אינו מגדל אותם כך שיתעלו מעל מעמדם כ"פועלים".
נראה שעשור לאחר שהאתר עלה לאוויר, ynet הוא אתר שאנן, מרוצה מעצמו ונינוח. הוא עסוק בלהחזיר לבעל הבית את השקעות העתק שהושקעו בו בתחילת הדרך, תוך הזנחת שאר מרכיבי ההצלחה שלו. זו הסיבה שהוא כל-כך פגיע.
באינטרנט, בניגוד לעולם הדפוס, אין בעיות של הפצה או עלויות של הדפסה. אם תתארגן קבוצה מוכשרת של עיתונאים מצוידים ביוזמה, מוטיבציה, הון התחלתי המספק אוויר לנשימה ומודל עסקי ממזרי, היא עשויה להפתיע את ynet בעשור השני לקיומו.
למעשה, יש לקוות שזה מה שיקרה – זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות ל-ynet.