עמדותיו של גדעון לוי ("הארץ") רחוקות מלהיות קונסנזוס, ובתקופת מלחמה קולו הופך לבודד במיוחד. ביום שישי הוא פירסם טקסט בוטה בעיתונו ובו כתב בין השאר:
"הימים הראשונים של מלחמה, כל מלחמה, הם ימי המחשכים. לא 'שקט, יורים', אלא שירת המקהלה האחידה, המתלהבת, המתלהמת, המשתלהבת כלהקת מעודדים צווחנית שקוראת באולפנים להכות, להרוג, לכתוש, להחריב ולמחוק, מתמוגגת מכל הפצצה ומתפעלת מכל הפגזה, מלחמה שאף פעם לא די בה".
מצפייה בשידורים רבים אני מתרשם שהטיעון שכל הקולות הנשמעים בתקשורת מעודדים את צה"ל "להכות, להרוג לכתוש, להחריב ולמחוק" לוקה בהכללה שאינה עושה צדק עם כל הדוברים. ואולם הסיפא של טיעונו, שלפיו הפרשנים מתמוגגים מכל הפצצה ומתפעלים מכל הפגזה, זכה לאישוש מוחלט ביום פרסום הטקסט שלו ובערב שקדם לו עת צה"ל חיסל אחד מבכירי חמאס, ניזאר ריאן (שבחדשות ערוץ 2 הגדילו לעשות והציגו על המסך את הכיתוב האינפנטילי "כוכב עולה" בעוד הפרשנים והקריינים מדברים על חיסולו).
ביתו המופגז של בכיר חמאס ניזאר ריאן (צילום: פלאש 90)
כזכור, צה"ל חיסל את ריאן על בני משפחתו לאחר שהטיל פצצה על ביתו, שקרס על יושביו. אלמנט מסוים של המבצע זכה בצה"ל לשם הפואטי "הקש בגג". תוך זמן קצר נמלאו אמצעי התקשורת בישראל בתיאור – אותו התיאור בדיוק – של הנוהל החדש. זה החל עם אלון בן-דוד, שבחדשות ערוץ 10 הסביר למיקי חיימוביץ (העבירו לדקה ה-36:40):
"אני ראיתי חלק מהסרטים של התקיפות האלו. את רואה שבמקרים מסוימים המשפחה כולה, בהפגנתיות, עולה על הגג, נעמדת על הגג מתוך ידיעה שחיל האוויר לא יתקוף כשהם שם. לצורך זה פיתחו בחיל האוויר טיל מיוחד שהנזק שלו קטן מאוד, אין לו רסס בכלל. הם יורים את הטיל המיוחד הזה לפינה של גג הבית. זה יוצר פיצוץ, לא פוגע באף אחד, אבל זה כבר מבריח את האזרחים החוצה, וכך נמנעים הרבה נפגעים".
לא חלפו כמה דקות וב-ynet הופיע טקסט של הפרשן הצבאי של האתר רון בן-ישי. זה הסביר כי:
"התמונה של אנשים עולים לגג ומתייצבים עליו כדי להגן בגופם על מחסן רקטות נקלטה באחד מתאי השליטה במטכ"ל. שם ישבו באותה שעה נציגים של חיל האוויר, שב"כ, פיקוד דרום ואמ"ן, שניהלו את התקיפה. אחרי התייעצות קצרה החליט מנהל התקיפה לשגר לעבר דיירי הבית איתות אזהרה נוסף, הפעם באמצעות טיל אוויר-קרקע קטן שכוון לעבר פינה רחוקה של הגג, באופן שלא סיכן את המשפחה. המטרה היתה להבהיר לדיירי הבית שצה"ל לא יהסס לתקוף את המבנה, והם יהיו אחראים לתוצאות. אחרי שטיל האזהרה התפוצץ בלי לפגוע בדיירי הבית, הם הבינו את הרמז. כעבור זמן לא רב התרוקן המבנה מיושביו והופצץ".
למחרת הבוקר העיתונים חזרו ודיווחו באותן מלים ממש על הגאונות בשיטה. בידיעה שהוקדשה לנוהל החדש, תחת הכותרת "הלו, תכף נפציץ אתכם", דיווח יוסי יהושוע ב"ידיעות אחרונות" כי "המטוסים יורים טיל קטן לפינת הבית כדי שלא יגרום נזק רב, אבל יבריח את האזרחים", ואלכס פישמן, במוסף לשבת של העיתון, חזר על התיאור תוך שהוא מציין כי האנשים שעולים על הגג אינם עולים לשם רק כדי להפגין: "במקומות שבהם נצפו אנשים עולים על הגגות ויורים לעבר כלי הטיס, שוגר טיל אזהרה שפגע בפינת הגג".
גם ב"מעריב" הקדישו ידיעה נפרדת לנוהל, ואמיר בוחבוט הסביר כי הטייס ירה לשטח פתוח, אבל דיירי הבית שיצאו אל הגג החליטו להמשיך את ההפגנה על הגג, ולכן "כמפלט אחרון לפני תקיפה החליט הטייס לירות באמצעות נשק לא קטלני לעבר הדיירים, ורק אז המסר הובהר".
"הארץ" לא נותר מאחור. גם הוא הקדיש ידיעה לנוהל החדש, ויואב שטרן הסביר כי "כלי טיס של חיל האוויר מפציץ, במקרה כזה, חלק מן הגג שבו אין אזרחים, בחימוש שמיועד להרתיע. לפעמים הדבר משכנע את בני המשפחה והנוכחים במקום ברצינות הכוונה להפציץ את המקום, והם עוזבים את הבית". כדי להמחיש את התיאור הסטרילי הזה ("חימוש מרתיע", ש"משכנע לעזוב את הבית") צירף "הארץ" ארבע תמונות, משל הקוראים הם ילדים המתקשים בהבנת הנקרא. תחת הכותרת "כך מפציצים בית לפי נוהל 'הקש בגג'" נראה בתמונה מס' 1 חייל צה"ל כשהוא מדבר בקשר, בתמונה 2 מוצג פלסטיני מניף דגל על גג בית. בתמונה 3 נראה בית שחלקו הרוס מהפצצה, ובתמונה האחרונה נראים פלסטינים כשהם בורחים על נפשם וענן אבק ועשן מאיים לכסותם, ככל הנראה אילוסטרציה לפלסטינים ש"השתכנעו" והחליטו "לעזוב את הבית".
לא בדקתי את כל כלי התקשורת בישראל (ערוץ 2, ערוץ 1, תחנות רדיו ועוד), אולם זו לא תהיה הפתעת השנה לגלות שתיאור דומה, אם לא זהה לחלוטין, הופיע גם בהם.
שלוש מסקנות ניתן להסיק ממקרה הבוחן הזה.
הראשונה היא שהדיווח של אמצעי התקשורת על אודות השיטה שבה מופצצים בתיהם של אנשי חמאס על בני משפחותיהם אכן מהול בנימה של התמוגגות: המידע מועבר אל מוקד השליטה; נערך דיון בזק; ההחלטה מתקבלת ביעילות; הטיל הוא טיל שפותח במיוחד; הוא מכוון לפינה; הוא לא גורם לנפגעים; הם כבר מבינים את הרמז. אחחח, תענוג.
השנייה היא שההתייחסות אל הפלסטינים בדיווחים היא כאל חיות מעבדה או כאל סתם חיות: הם עולים ומפגינים על הגגות. מטומטמים, אתם לא מבינים שיש כאן מטוסים עם פצצות?! טוב, בואו נראה מה ישכנע אותם לרדת מהגג. הפצצה לשטח פתוח לא עובדת? ננסה "לשכנע" אותם "לעזוב את הבית" בדרך אחרת. טיל לפינת הבית ודאי ישיג את התוצאה המיוחלת.
ולבסוף, רבות מדובר על "צריבת התודעה" של חמאס עם המסר: "אל תתעסקו איתנו, אנחנו משוגעים!", אולם בינתיים דווקא תודעתו של הישראלי נצרבת: פעם אחר פעם הוא שומע אותו סיפור, אותו נראטיב שמכה בדפנות מוחו עד שתודעתו נכנעת.
אמנם שיטות התעמולה בישראל שונות מהשיטות הדוחות הנהוגות בטלוויזיה של חמאס, שמראה גוויות מרוטשות ומשמיעה שירים הקוראים למות קדושים, אך כדאי לשים לב שצרכן התקשורת הישראלי חשוף לתעמולה לא פחות אגרסיבית, שעושה כל שביכולתה כדי למחוק את אנושיותו של הצד שבו נלחמים.