כאשר נמלט או.ג'יי סימפסון ב-1994 משוטרי לוס-אנג'לס, הרימו תחנות הטלוויזיה האמריקאיות מסוקים לאוויר ועקבו באמצעותם אחר המרדף הדרמטי. בכך עשו ערוצי התקשורת שירות חשוב לציבור: הם איפשרו לו להיווכח, בשידור חי, באופיו של נסיון הבריחה של כוכב הפוטבול, שהתנהל בכביש המהיר של קליפורניה. המעקב סיפק את יצר המציצנות של הצופים, אבל גם איפשר להם להתוודע למזג הפראי, האלים, של החשוד ברצח אשתו לשעבר ובן זוגה, ולנכונותו ליטול על עצמו סיכונים גדולים כדי לחמוק מזרועות החוק.
שלושת ערוצי הטלוויזיה הישראליים, להבדיל, שהקדישו אתמול שעתיים רצופות לתיעוד כל דקה בדרך שעשה הסרטון שהביא דרישת שלום מגלעד שליט, הגזימו הגזמה פרועה.
זכות הציבור לדעת, ואפילו יצר המציצנות הלגיטימי, היו נענים במלואם לו מנהלי החדשות בשלושת הערוצים היו מסתפקים בשידור בן רבע שעה מבית משפחת שליט במצפה-הילה, לשם הגיעה הקלטת בסביבות השעה 13:30. הסיקור שקדם לכך והברברת האינסופית שליוותה אותו היו עודף מיותר.
באי קפה באשקלון צופים בשידורי הטלוויזיה אתמול (צילום: צפריר אביוב)
מהבחינה התקשורתית הצרופה – דהיינו, הצורך לספק מידע שיש בו עניין לציבור – לא היתה הצדקה לשידור הממושך. הצמא למידע על המתרחש בעניין הזה היה מגיע לרוויה גם אם היו הערוצים מסתפקים בדיווח, בסביבות 11:30, על הגעת הקלטת לארץ ובפריצה לשידור עם הפרטים הראשונים על מצבו של החייל השבוי, לאחר שבלשכת ראש הממשלה ובמשרד הביטחון צפו בסרטון. שידור חי אכן התבקש מבית המשפחה.
במקום זאת נראו ונשמעו השידורים בשלושת הערוצים, במשך שעתיים, בערך כך:
כתב/ת השטח: עוד מעט יגיע הרגע שלו ציפתה המשפחה זה שלוש שנים.
מגיש/ה באולפן: זה אכן יהיה הרגע המשמעותי ביותר, הרגע המרגש ביותר, מאז נפל גלעד בשבי.
פרשנ/ית: כאשר יצפו בני המשפחה בקלטת, המבט שלהם על גלעד יהיה שונה משלנו.
כתב/ת השטח: יותר משלוש שנים נאבקת המשפחה לשחרורו של גלעד.
פרשנ/ית: סבירות גבוהה שהציבור יורשה לצפות בקלטת.
מגיש/ה: כמו שאמרת, יש להניח שנוכל ביממה הקרובה לצפות בסרטון. האם נכון שבתחילה הסתייג מכך ראש הממשלה?
פרשנ/ית: כמו שדיווחנו, נתניהו חשב בתחילה שמוטב לא לשדר את הקלטת, אבל כמו שפירסמנו לראשונה, הוא שינה את דעתו. הכל תלוי במה שיש בקלטת.
כתב/ת השטח: הקלטת עושה עתה את דרכה למצפה-הילה. רק בני המשפחה הגרעינית יצפו בה בתחילה.
מגיש/ה: כמו שדיווחנו קודם, אפילו ראש אכ"א לא יהיה נוכח במעמד שבו בני המשפחה יצפו בקלטת.
פרשנ/ית: לראש הממשלה יש עניין בשידור הקלטת כי זה נותן לו רוח גבית לביצוע העסקה של חילופי האסירים הפלסטינים תמורת החייל החטוף.
וכך הלאה והלאה, שעתיים של פטפטת מאולצת, חוזרת על עצמה, סותרת את עצמה ("אורך הקלטת דקה אחת"; "אורך הקלטת שתי דקות"; "אורך הקלטת למעלה משתי דקות"), לא פעם מגששת באפלה, הרבה פעמים ספקולטיבית, רק בהבלחות נדירות מחדשת (וגם במקרים אלה, בעניינים טפלים כמו הסקופ של ערוץ 2 שהזקיפים בשער משרד הביטחון עיכבו את כניסתו של המתווך הגרמני בכמה דקות).
החומר הוויזואלי הדל – שער הכניסה למשרד הביטחון, שער הכניסה למשרד ראש הממשלה, המסוק הנושא את הקלטת, שיירת המכוניות המובילה אותה לבית המשפחה – שודר בסבב אינסופי, וכך גם קשקשת המלל של האורחים והמומחים שהוזמנו לאולפנים כדי לחוות את דעתם המלומדת.
לכאורה, חבל להשחית מלים על ההתנהלות הזו: זו דרכה של התקשורת בארץ ובעולם, ומי שמעיר על כך מצטייר כמי שאינו מבין את חוקי המשחק. הדברים האלה נכתבים בכל זאת משום שבשידורים הישירים עצמם התלוננו כמה מהעיתונאים על החיזיון שבו נטלו חלק. אלון בן-דוד בערוץ 10 ואודי סגל בערוץ 2 תהו מול המצלמה והמיקרופון עד כמה האופי המקיף והארכני של השידורים חושף את פגיעותה של החברה הישראלית ומשרת את האינטרס של חמאס במיקוח על עסקת חילופי האסירים.
בניגוד לביקורתם של סגל ובן-דוד, השורות האלו נכתבות מנקודת מבט תקשורתית בלבד; הן אינן מתיימרות לדבר בשם טובת המדינה. במישור התקשורתי גרידא, המסגור שקבעו ראשי מערכות החדשות בשלושת הערוצים לסיקור העברת הקלטת של גלעד שליט היה מופרז, מופרך, ומניעיו ציניים בלבד. כל זה היה צפוי. כך גם הצורך הדוחק של הצופה לברוח שוב ושוב לערוצים חלופיים.