שנתיים לאחר שתתפרסם הכתבה שאתם קוראים כעת, כשמחוג השנים יראה 2015, ניתן יהיה להבחין בתכונה קטנה בתוככי בניין המשרדים בן חמש הקומות שניצב על צומת הרחובות פנקס ואבן-גבירול במרכז תל-אביב. מישהו יגרור שולחן, יקרע את הניילון מעל שרוול או שניים של כוסות חד-פעמיות וימזוג לתוכן את היין הזול ביותר שהיה באותו יום בחנות. כמה עשרות בני-אדם יתכנסו אז בחדר וירימו כוסית לציון השנים שעברו מאז היווסדו של אתר החדשות הוותיק בישראל, שהחל את דרכו כפורטל פונקציונלי, אך צמח והסתעף עד שנראה כי אין כמעט תחום תוכן שבו אין לו אחיזה. "וואלה" יחגוג 20.

אתר האינטרנט "וואלה" הוא פלא במושגיו של שוק התקשורת הישראלי למוד המשברים. האתר, שנוסד בשנת 1995 כמדריך אתרים, נעשה רווחי בשנת 2004, ומאז שהחלו להתפרסם נתוני אמת על הרגלי הגלישה ברשת העברית, הוא מדורג שוב ושוב בראש רשימת האתרים הישראליים הפופולריים. בשנים האחרונות, כחלק ממהלך מוצהר לחיזוק המערכת העיתונאית שלו, הרחיבה הנהלת "וואלה" באופן הדרגתי את מצבת כוח האדם במחלקות התוכן שלו, שיפרה את תנאי ההעסקה של העיתונאים, ולאחרונה גם השקיעה סכומים נכבדים בהקמת אולפן וידיאו משוכלל, שבו עמלו בחודשים האחרונים על בריאתה של מהדורת חדשות יומית שהושקה לאחרונה. כשביתר כלי התקשורת קיצצו ופיטרו, ב"וואלה" גייסו וסימנו טריטוריות חדשות להשתלטות.

אלא שבשנה החולפת מרחפת עננה על המפעל התקשורתי המצליח. קרוב ל-30 מעובדי "וואלה" בהווה ובעבר ששוחחו עם "העין השביעית" במהלך החודשים האחרונים מעידים כי במקביל לתהליך בנייתה והרחבתה של מחלקת התוכן, חלה מגמה מדאיגה שעיקרה כרסום בעצמאות העיתונאית של הכתבים והעורכים, התערבות הולכת וגוברת מצד ההנהלה בעבודת המערכת והפעלה קבועה של שיטות צנזורה שונות במקרים שבהם הסיקור עלול לפגוע באינטרסים המסחריים של החברה. העיתונאים, מצדם, מתכופפים או עוזבים; נסיונותיהם להקים ועד עובדים שייצג אותם מול ההנהלה נגדעו בהסכמה.

תחקיר "העין השביעית" מגלה כיצד במקביל לטיפוחה של מחלקת התוכן של "וואלה" וגיבושה של מערכת חדשות פעלתנית וזריזת תגובה, הלך והתעצם גם כוחו של העומד בראש החברה, החולש כעת לא רק על הצד המסחרי של גוף התוכן הגדול וחברות-הבת שלו – כי אם גם על כל היתר. המנכ"ל, אילן ישועה, אינו מכחיש, ובראיון המתפרסם במקביל לכתבה זו מסביר את הרציונל העומד מאחורי הכפפתה של המערכת לצרכיה העסקיים של החברה, חלק קטן אך צבעוני באימפריית התקשורת של איש העסקים שאול אלוביץ'.

מהג'ונגל לסופרמרקט

עד לפני עשור, כתב שהיה נשלח לסקר את המערכת העיתונאית ב"וואלה" היה חוזר עם מעט סיפורים. האתר, שנולד באמצע שנות ה-90, שרד את התפוצצות בועת הדוט-קום בראשית העשור הקודם ומיצב עצמו בעיקר כפורטל שנכסיו המרכזיים היו מנוע חיפוש עברי ושירות דואר אלקטרוני פופולרי.

בשנים הראשונות להתאקלמותו של האינטרנט בישראל, הרשת היתה עבור ישראלים רבים ג'ונגל המשווע למורה דרך. "וואלה" היה אחד מאותם מורי דרך, שהחזיקו את היד לגולש העברי בעת שנאלץ לחרוק שיניים ולתלוש שיערות מול אתרים בג'יבריש, מנועי חיפוש קפריזיים ודפדפנים מוכי אפילפסיה, שהתעקשו לשבוק מדי כמה שעות שימוש. אלא שאחרי זמן מה למדו הגולשים את דרכם, וגם הרשת המשתקמת נעשתה ידידותית יותר ויותר. במקביל, המדריכים המקומיים החלוציים הלכו ונדחקו הצדה על-ידי המדריך הגלובלי, גוגל, שב-2004 תקע יתד גם בישראל, בהדיחו את "וואלה" מראש דירוג החשיפה. הפורטלים העבריים נאלצו להמציא עצמם מחדש.

במקרה של "וואלה", ההחלטה האסטרטגית שקיבלו ראשיו היתה לחדור בעוצמה לתחום התוכן. "השינויים שעברו על 'וואלה' מסוף שנת 2006 הם אותם שינויים שעברו פורטלים גדולים כמו AOL או 'יאהו'", מספר ל"העין השביעית" המנכ"ל ישועה, שנכנס לתפקידו בנובמבר 2006. "כשהגעתי לפה, מנוע החיפוש היה עדיין מאוד-מאוד משמעותי – והיום ברור ש-search זו מלה גנרית לגוגל, ה-search הוא כבר לא אותו מקור לטראפיק ומסחור כמו שהיה פעם".

בשבע השנים שחלפו מאז נקלע לאותו צומת אסטרטגי צמח "וואלה" לכדי עוף מוזר ומגודל

בתקופה ההיא התפצל התוכן האינטרנטי לשני אפיקים עיקריים, שאז עוד היו מופרדים זה מזה: תוכן מערכתי ותוכן גולשים. ב"וואלה" בחרו באפיק המערכתי, והזניחו את האפיק האחר. הנוסחה השאפתנית של "וואלה" נבדלה מאלו של המתחרים בהיקפה וביעדיה. אתרים אחרים הסתפקו בקידום המערכת העיתונאית והרחבת נפח ותחומי הסיקור; ישועה ו"וואלה" רצו אותו הדבר, אבל יותר. המטרה היתה להפוך לסופרמרקט של מידע, שלא יהיה גולש ישראלי שלא ימצא עצמו נכנס אליו בחיפוש אחר מצרך כלשהו.

המטרה הושגה. בשבע השנים שחלפו מאז נקלע לאותו צומת אסטרטגי צמח "וואלה" לכדי עוף מוזר ומגודל. תחת קורת גג אחת דרים יחדיו ב"וואלה" מערכת חדשות גדולה המעסיקה עיתונאים בעלי שם, לצד מדורים שלמים המקדישים נתח נאה לתכנים סמי-פורנוגרפיים; מדורי תרבות וספורט בעלי תדמית אליטיסטית, שאותם מאזן מדור צעירים תוסס המתמחה בידוענים בגרוש, עינוג עצמי והפרשות; שירות דואר אלקטרוני ותיק ומצליח, זירות סחר שוקקות, פלטפורמה צומחת לצפייה בסרטים ובסדרות – אך גם גוויותיהם של אנציקלופדיה מקוונת שהועתקה כולה מ"ויקיפדיה" וערוץ וידיאו לצעירים, לצד נסיון נפל להחזיק בחיים רשת חברתית ומערכת פורומים.

מרחיבים את האימפריה

אסטרטגיית הסופרמרקט התבררה כהצלחה כלכלית – במושגים מוחלטים, ועל אחת כמה וכמה במושגיו של שוק התקשורת המקומי, רווי החברות הגרעוניות. "וואלה", שנרשמה כחברה ציבורית בבורסה לניירות ערך כבר ב-1999, נעשתה רווחית בשנת 2004, ומאז המשיכה להניב עבור בעליה רווחים בסך מיליוני שקלים מדי שנה. ההצלחה העסקית, כמו גם הרוח הגבית שהעניק לאתר מיקומו הכמעט נצחי בראש טבלת האתרים הישראליים הפופולריים, הניעו את מנהלי החברה לנקוט שיטת התפשטות החביבה על חברות גדולות, מבוססות ועתירות ממון פנוי: הם החלו לרכוש את המתחרים ולבלוע אותם אל תוכם.

בתוך שנים אחדות רכשה "וואלה" את השליטה בשורה של נכסים אינטרנטיים מקומיים, ובהם "יד2", אתר הלוחות המוביל בישראל; אתר השוואת המחירים Kama; אתר הדרושים Jobcity, שבו הוטמעו כמה אתרי דרושים אחרים שרכשה החברה; הרשת החברתית המבטיחה לזמנה "מקושרים"; אתר הבילויים הפופולרי בשעתו "לילה" (שנסגר לאחרונה); ואתרים קטנים יותר, שצורפו לחטיבת התוכן של החברה. נוסף לכך מחזיקה ענקית הרשת העברית בחברה-הבת "וואלה שופס", שאליה מתייחסים ב"וואלה" כאל אתר המסחר האלקטרוני המוביל בישראל (רוב הכנסות "וואלה", מציינים דו"חותיה לבורסה, נובעות מהתחומים הכפופים לפורטל, ולא מהחברות העוסקות בסחר).

בצד הרכישות מעבר לקו הגבול, חוזקה גם חזית הבית. כחלק ממדיניות הסופרמרקט כרתה "וואלה" הסכמי שיתוף פעולה עם ספקי תוכן רבים, שתכניהם מתארחים באתר ומניבים לו גולשים רבים: תחנות רדיו, אתרי תוכן, חברות מוזיקה, מפיצי סרטים וערוצי טלוויזיה. במקביל הוחלט גם לחזק ולהרחיב את מערכת התוכן ולהפוך את "וואלה" לכלי תקשורת מוביל בזירת החדשות הישראלית. התהליך היה ממושך ומורכב ודרש משאבים גבוהים – אך כאתר רווחי ויציב, "וואלה" היה יכול לעמוד בכך.

בדיקה שנערכה מטעם "העין השביעית" ופורסמה בגליון ינואר 2008 של כתב-העת העלתה כי רוב העבודה העיתונאית ב"וואלה" נעשתה אז על-ידי כתבים-קשבים המלקטים את המידע מכלי תקשורת אחרים, מעדכוני ביפר ומהודעות לעיתונות. רבים מהתכנים נלקחו אז כמעט ללא שינוי מאתרי "הארץ" ו"דה-מרקר", שהחברה-האם שלהם היתה באותה תקופה שותפה ב"וואלה".

בראשית ימיו של דסק החדשות של "וואלה" התאפיינה מצבת עובדיו בשיעור גבוה של עיתונאים שזהו להם תפקידם המשמעותי הראשון בתחום. "באופן מובהק, באתר היו אז הרבה מאוד עובדים ללא ניסיון קודם", אומר עובד לשעבר, המשווה את רשמיו מ"וואלה" עם אלו שצבר בגוף החדשות המתחרה שבו הוא מועסק כיום. חוסר הניסיון תוגמל ביד קמוצה – רוב עובדי "וואלה" שעבדו אז באתר ושוחחו עימנו העידו כי משכורותיהם היו נמוכות מהמקובל בענף, וכי רבים מעובדי המערכת הועסקו במתכונת של "פרילנסרים קבועים", כלומר עובדים מן המניין שאינם מקבלים זכויות סוציאליות.

מאז עבר האתר דרך ארוכה: לאורך חמש השנים שלאחר מכן אוישו עוד ועוד תקני כתבים, הורחבה מצבת העורכים ושופרו באופן מובהק תנאי השכר. בראיון מראשית 2010 שהעניק ל"העין השביעית", אמד אבי משולם, באותה תקופה העורך הראשי של "וואלה", את מניין העובדים במערכת האתר בכ-160, כשיותר ממחציתם הועסקו כשכירים, לעומת כ-30 בלבד בשנת 2000.

ב-2011, תחת העורך הראשי גדי להב וראש מערכת החדשות אבירם אלעד, שגויסו משורות קבוצת "הארץ", החל מהלך לקליטתם של עורכי החדשות כעובדים שכירים בתנאים משודרגים. בניגוד לנוהג הישן, רבים מהכתבים החדשים שהובאו באותה העת היו עיתונאים בעלי ניסיון, שהגיעו מעיתונים כ"הארץ" ו"מעריב", שעברו אז כהיום גלים חוזרים ונשנים של פיטורי עובדים. "בתקופה שבה כל התעשייה פיטרה – 'וואלה' גייסה", מתגאה המנכ"ל ישועה.

כתב ב"וואלה": "בהתחלה כמעט לא ספרו אותנו. אבל עשיתי פגישות על גבי פגישות עם כמעט כל מושאי הסיקור – ובשנים האחרונות המסוקרים כבר מתקשרים אלי בעצמם בשביל לתת לי סיפורים"

"רצינו לשים סוף לתופעת הדלת המסתובבת ולתת לעובדים תנאים יותר טובים – ובסך-הכל, גם מבחינת הפיירול וגם מבחינת הפרילנסרים, אנחנו אי של יציבות וצמיחה", אומר המנכ"ל, ומגבה את הצהרתו בנתונים: לדבריו, מניין עובדי התוכן ב"וואלה" כמעט הכפיל עצמו בתוך כשנה, מסדר גודל של כ-80 עיתונאים לכ-130 כיום, המסתייעים ב-200 עד 300 פרילנסרים.

אחד הכתבים מרחיב על האופן שבו העיתונאים עצמם הצליחו לשדרג את מעמדו של האתר בקרב מקורותיהם: "בהתחלה כמעט לא ספרו אותנו. כל דבר שהיה למושאי הסיקור שלי להעביר, הם הביאו ל-ynet. אבל עשיתי פגישות על גבי פגישות עם כמעט כל מושאי הסיקור – ובשנים האחרונות המסוקרים כבר מתקשרים אלי בעצמם בשביל לתת לי סיפורים, וזה כבר שינוי מגמה גדול מאוד, שמצביע על כך שהם רואים ב'וואלה' אתר חשוב".

מהלך הרחבת המערכת ושיפור תנאי ההעסקה תרם להשבחתו ההדרגתית של כוח האדם, וב-2012, לא במנותק מהשקעה של מיליוני שקלים, צעדו באתר צעד נוסף קדימה: לראשונה בתולדות "וואלה" הוחלט באופן יזום לגייס "טאלנטים", עיתונאים שרכשו את שמם בכלי תקשורת אחרים. באותה שנה גויסו ל"וואלה" יוסי מלמן, לשעבר כתב ופרשן "הארץ" לענייני ביון; ינון מגל, מגיש "מבט" לשעבר; וטלי בן-עובדיה, לשעבר עורכת מהדורות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10, שיועדה לתפקיד העורכת הראשית וסמנכ"לית התוכן. בשנה העוקבת גויסו שני עיתונאים מוכרים אחרים: אבי יששכרוף ונטשה מוזגוביה. "וואלה" לא רק נכנס לליגה של הגדולים, הוא גם קטף לקבוצות היריבות את השחקנים.

הדור הבא של שידורי הטלוויזיה

בהצהרות פומביות מהשנה האחרונה הכריז המנכ"ל ישועה כי יעדיה העיתונאיים של "וואלה" חורגים מתחומי הרשת. המנהל הכל-יכול של הפופולרי באתרי ישראל מבקש להפוך את "וואלה" לגוף החדשות המוביל במדינה. כדי לעשות זאת, תידרש המערכת לחרוג מהמגרש התחום היטב של חדשות באינטרנט ולפלוש למדיום העיקרי שטרם הוכרע על-ידי הרשת: טלוויזיה. מבנה שוק הטלוויזיה בישראל מקשה על שחקנים חדשים להשתלב בו; הזכות לפתוח ערוץ ניתנת כזיכיון מידי המדינה, המטילה על הזכיינים תשלומים שונים ודרישות רגולטוריות שנועדו להבטיח תמהיל מסוים של תכנים.

עובד ב"וואלה": "כמו איראן ותוכנית הגרעין‬, '‫וואלה' ממוקדת היום בדבר אחד בלבד‬ – ‫אולפן החדשות‬. ‫כל המשאבים, ‫כל כוח האדם‬, ‫כל הכספים‬, ‫כל סדר העדיפויות, הכל – זה הדבר היחיד שקיים"

אלא שההסדר העתיק, שימיו כימיה של הטלוויזיה הישראלית, הולך ומתפורר: בשנים האחרונות נוטשים רבים מהצופים את הנוהג הוותיק של צריכת תוכני וידיאו באמצעות מכשירים "טיפשים" כטלוויזיה, ועוברים לצרוך אותם תכנים באמצעות מכשירים "נבונים" – מחשבים, סמרטפונים, טאבלטים וכיוצא בהם. הצרכן העכשווי אינו מוגבל יותר לחבילת הערוצים שארז עבורו ספק הכבלים, ולחבילה החדשה נכנסים בין היתר תכנים שמקורם ברשת.

עבור גופים כ"וואלה", זו הזדמנות: בניגוד למתחריהם מהטלוויזיה, תוכני הווידיאו של אתר החדשות אינם כפופים לרגולציה, אך הודות להתקדמות הטכנולוגית, בקרוב יהיה ניתן לצרוך אותם באותו האופן שבו צורכים כיום את שידורי ערוץ 2. ישועה מעריך כי התהליך יסתיים בתוך שנתיים עד ארבע שנים. כשזה יקרה, הוא אומר, "אנחנו נהיה שם".

לצורך כך השקיעו באתר בהקמת האולפן החדש, שהוקם במרכזה של הקומה הרביעית בבית "וואלה" והביא עימו מהפך ארכיטקטוני כולל מבחינת מערכת החדשות, שכונסה בחלל פתוח אחד, הומה. ההשקעה באולפן, שאותה אומדים גורמים באתר בכ-4 או 5 מיליון שקל, לא הסתכמה בבנייה וברכישת הציוד המתקדם; חלק ניכר מאותם 50 עובדים שגויסו, לדברי ישועה, בשנה האחרונה קשורים לתפעול האולפן. חדר העריכה השוקק שצמוד לאולפן הכיל בעת ביקורנו בבית "וואלה" יותר אנשים ממקומות ישיבה, ובאתר יודעים לספר על עובדים בעלי חוש אופורטוניסטי ממחלקות אחרות המנסים להסתנף למחלקה הצומחת.

"כמו איראן ותוכנית הגרעין‬, '‫וואלה' ממוקדת היום בדבר אחד בלבד‬ – ‫אולפן החדשות‬. ‫כל המשאבים, ‫כל כוח האדם‬, ‫כל הכספים‬, ‫כל סדר העדיפויות, הכל – זה הדבר היחיד שקיים", מספר עובד ותיק ב"וואלה". עיתונאי אחר מוסיף: "כל הזמן מביאים עוד ועוד אנשים לאולפן – כל מיני מפיקות, 'מפעילות ארכיון', גרפיקאים למיניהם, עוד ועוד אנשים. מקפידים להזכיר לנו כל הזמן שמשפחת אלוביץ', הבעלים, השקיעה בזה המון-המון כסף".

השוקנים ידעו מתי למכור

מירוץ החימוש של "וואלה" התבסס על תשקיף אופטימי בנוגע לעתידה של החברה, אך כבר בראשיתו נתקל המהלך האסטרטגי בסימנים של אי-אמון: בחודשיה הראשונים של שנת 2009 אותתו בעלי קבוצת "הארץ", השותפים הבכירים של בזק ב"וואלה", כי ברצונם למכור את מניותיהם. "'וואלה' היא חברה מוצלחת, רווחית, עם מעמד מוביל בשוק ומנוהלת מצוין", הסביר אז מו"ל "הארץ" עמוס שוקן את ההחלטה. "הקשר שלנו עם בזק השותפה איתנו בחברה הוא קשר מצוין, אבל למרות כל זאת, לא הצלחנו לזהות שום תועלת אסטרטגית ל'הארץ' מן ההחזקה הזאת", הוסיף.

בתום מהלך שנמשך למעלה משנה מכרה קבוצת "הארץ" במרץ 2010 את מניותיה לקבוצת בזק בסכום ששיקף ל"וואלה" שווי שוק של כ-270 מיליון שקל – לעומת שווי שוק של כ-140 מיליון שקל ב-2009. בפרק זמן של פחות משנתיים, שוויה של החברה כמעט הכפיל עצמו. בדיעבד, נדמה כי השוקנים ידעו מתי למכור.

2010 היתה שנה טובה ל"וואלה": האתר הוסיף לצמוח, וגם לעשות כסף – הרווח הנקי הסתכם ביותר מתשעה מיליון שקל – סכום לא גבוה במושגי החברה, שסגרה את 2009 ברווח נקי של 20 מיליון שקל. השנה הבאה, 2011, הסתיימה במומנטום שלילי: חרף שלושה רבעונים של איזון תקציבי עם נטייה קלה לרווחים, בסיכום השנתי נקלעה "וואלה" להפסדים לראשונה זה שבע שנים – וזאת חרף עלייה בהכנסות, שהסתכמו באותה שנה בכ-200 מיליון שקל.

בדו"ח השנתי שנמסר לבורסה נטען כי ההפסדים, שהסתכמו בכ-6.5 מיליון שקל, נבעו בעיקר מהעלאת מס החברות, מהוצאות מימון ומירידה ברווח התפעולי, ובאופן עקיף גם מגל המחאה החברתית שאירע בקיץ, שהוביל ל"מיתון חריף בהיקפי ההוצאה על פרסום". בדו"ח פורטו גם שורה של גורמי סיכון העלולים להעיב על עתידה של החברה, ובראשם התחרות בתחום ו"אי-ודאות לגבי ביקוש למוצרי הקבוצה והשירותים".

ההפסדים של 2011, שהסתכמו בשבריר ממחזור הכספים של "וואלה", צמחו ב-2012 לכדי 17 מיליון שקל במצטבר

"לאור אי-הוודאות באשר לדרך התפתחות שוק האינטרנט בעתיד", נכתב בדו"ח, "קיימת אי-ודאות לגבי הביקוש למוצריה הנוכחיים של הקבוצה והשירותים המסופקים על-ידיה, וכן לגבי מוצרים ושירותים אותם תפתח הקבוצה בעתיד. בנוסף, אין ודאות בקשר להמשך התפתחות וצמיחת תחום הסחר האלקטרוני".

השנה שלאחר מכן הביאה עימה החמרה במצבה הפיננסי של החברה: ההפסדים של 2011, שהסתכמו בשבריר ממחזור הכספים של "וואלה", צמחו ב-2012 לכדי 17 מיליון שקל במצטבר. באפריל אותה שנה רכשה קבוצת בזק את שארית מניות "וואלה" שהוחזקו בידי הציבור ומחקה אותה מהבורסה, ובכך פרשה מסך מעל התנהלותה הפיננסית. "אחד החסרונות שלך כחברה ציבורית הוא שכדי לתת מידע למשקיעים, אתה חייב לחשוף את כל מה שאתה עושה", מסביר ישועה. "זה פגע ביכולת שלנו לפעול מתחת לרדאר, וזה גם לא ממש הועיל לנו שהיינו החברה המשמעותית היחידה בתחום שכולם קוראים את הדו"חות שלה ויודעים מה היא עושה".

רצפת המערכת רועדת

שתי השנים הרעות של "וואלה" הגיעו דווקא בפרק הזמן שבו גדלה ההשקעה במערכת, שהעידה על הסתמכות גוברת על מחלקת התוכן של החברה. אלא שלצד ההשקעה הכספית, מעידים עיתונאים ב"וואלה", ככל שהעמיקו הפסדיה של החברה וככל שצצו עוד ועוד סימני שאלה באשר להימור על התוכן והאולפן החדיש, הלך והתעורר לו רעד מטריד מתחת לרגליהם של עובדי המערכת. כל אחד ואחד מהם שנשאל לגבי מקורו של הרעד הפנה את אצבעו אל עבר המנכ"ל, אילן ישועה.

עובד בוואלה: "זה לא כמו מנכ"ל של עיתון. אין כאן את 'השוקן' שמעליו – המנכ"ל מעורב בבניית המערכת ובהחלטות המערכתיות"

בשנתיים האחרונות, הם מעידים, נעשה ישועה מדמות מוכרת הממעטת להתערב ישירות בעבודת המערכת לגורם מרכזי בשיקול הדעת של דרגי העריכה באתר. "זה לא כמו מנכ"ל של עיתון", אומר אחד מכותביו המוכרים של האתר, "אין כאן את 'השוקן' שמעליו – המנכ"ל מעורב בבניית המערכת ובהחלטות המערכתיות". ישועה עצמו, בראיון שהעניק ל"העין השביעית", מתייחס לעצמו כאל מו"ל האתר. מתוקף תפקידו, אומר המנכ"ל בכנות, הוא רשאי להתערב בתכנים המערכתיים כשאלה עלולים לפגוע בתוצאות העסקיות של החברה ו"אין בהם ערך ציבורי".

זה לא תמיד היה ככה ב"וואלה". "פעם, קומת המערכת לא היתה רואה את המנכ"ל אלא בהרמות כוסית, וכשהיה דורש בשלומנו מדי פעם", מספר עיתונאי בכיר באתר. בשנה האחרונה, אומר אחד העובדים, מגיע המנכ"ל למערכת לפחות פעם אחת בכל משמרת. "אני רואה אותו כאן לפחות שלוש או ארבע פעמים בשבוע", אומר עובד אחר, ומוסיף כי היו תקופות שישועה נצפה במערכת מדי יום. "כשהוא מגיע, הוא בעיקר מדבר עם ראשי הדסק", מרחיב עובד שלישי, המעביר שעות ארוכות בחלל הפתוח של דסק החדשות.

"אני יכול לומר בביטחון שב-2010 ישועה לא שינה מלה בכתבות – ונהגנו אז לפרסם תכנים מאוד מעצבנים ואגרסיביים, למשל ראיון עם לריסה טרימבובלר בערב יום השנה לרצח רבין, או טורים שהתנגדו ל'עופרת יצוקה' בתחילת המבצע. אודי הירש ורועי כ"ץ, כשהיו ראשי מערכת החדשות, כתבו טקסטים שב'וואלה' רצו למות מהם", אומר עיתונאי בכיר. עיתונאי ותיק מרחיב: "בתקופה ההיא, ישועה היה מתערב בתוכן אולי שלוש פעמים בשנה – בהשוואה למקומות אחרים שבהם עבדתי, זה פינאטס".

נקודת השבר הראשונה, אומרים עובדי "וואלה", היתה עזיבת העורך הראשי משולם ב-2010; מאז, הם טוענים, המצב החריף בהתאם למגמת ההרעה בביצועיה העסקיים של החברה. "כל עוד האתר המשיך להרוויח, משפחת אלוביץ' אמרה 'בסדר'", מנתח עיתונאי שבא במגע עם הדרגים הבכירים של הנהלת "וואלה". "בעסק כמו בזק, שהרווח השנתי שלו הוא 1.9 מיליארד שקל, מה זה מאה או מאתיים מיליון מחזור של חברה שהיא לא בהארדקור של הפעילות שלהם? כל עוד זה מרוויח – מצוין. זה מתחיל להפסיד? אז הם מתחילים לשלוף את הציפורניים ולוחצים על המנכ"ל".

עיתונאי אחר קושר את ההתערבות הגוברת עם התחזקותו של "וואלה" ככלי תקשורת: "ככל ש'וואלה' הפך להיות גוף תקשורת יותר משמעותי – היו יותר נקודות חיכוך. כשאתה גוף תקשורת חסר חשיבות עם שלושה כתבים, הסיכוי שתגיע לעימות קטן. כאשר יש לך 20 כתבים שמציקים ומפריעים לגורמים חשובים, זה אחרת".

"מה אפשר לעשות עם"

כתבים ועורכים ב"וואלה" מספרים ל"העין השביעית" כי צורת ההתערבות הנפוצה ביותר שנתקלו בה היא גניזה של כתבה שתוכנה אינו מתאים לאינטרס העסקי של החברה, או למצער הצנעה של כתבות מסוג זה והסרת ההפניות אליהן מדף הבית. כתבים ועורכים שעימם שוחחנו מעידים כי הם נוטים להפעיל צנזורה עצמית במקרים שבהם יש חשש שיעוררו מחלוקת – ואחרים מעידים על התנהלות העונה להגדרה של צנזורה ישירה (ועל כך בהמשך).

ההחלטה לבנות את "וואלה" כסופרמרקט של מידע ושירותים, מעירה כתבת חדת הבחנה, קשורה קשר ישיר לגבולות החופש שניתן לעיתונאים המועסקים באתר. "כל שיתופי הפעולה האלה, שהם חלק ממגמה שכל הזמן חותרים לחזק – עוד ועוד ועוד ועוד – הם הבעיה הגדולה של 'וואלה'", היא מאבחנת. "תיכנס לאתר, אתה עובר ארבע כתבות עם ארבעה ספונסרים שונים או גופים שמעורבים בהן. זה לא שאף פעם אין כתבות שליליות על הגופים האלה, אבל זה הדבר שהכי פוגע בעצמאות של האתר הזה ובאוטונומיה של העיתונאים".

עובדים ב"וואלה": העורך הקודם גדי להב הורה לכתבים ולעורכים לדווח לו באופן מיידי על כל מקרה שבו המנכ"ל מתקשר אליהם ומבקש לשוחח עימם על תוכן

"תמיד היו מגיעות בקשות", מרחיב עובד לשעבר ב"וואלה". "המנכ"ל מתקשר ומבקש להוריד או לשנות – ואתה לא תמיד יודע מה המקור לזה. הניסוח הקבוע הוא 'מה אפשר לעשות עם'. בדרך כלל זה נעצר בדרג של העורך הראשי או של המשנה לעורך. המקרים החמורים באמת הם כשזה קרה בזמן אמת, מיד לאחר עלייתה של כתבה כלשהי". עובדים ב"וואלה" אומרים כי העורך הראשי הקודם, גדי להב, ראה מקרים אלה בחומרה, והורה לכתבים ולעורכים לדווח לו באופן מיידי על כל מקרה שהמנכ"ל מתקשר אליהם ומבקש לשוחח עימם על תוכן.

אחד מכתבי "וואלה" מספר כי דרישותיו של ישועה היו מגיעות לעתים קרובות, ונחסמו בדרך-כלל אצל עורך המדור שלו. כתבים אחרים מספרים כי הבוסים הישירים שלהם היו רכים יותר במגעיהם עם המנכ"ל. "אני אפתור לך את כל הבעיות", מתנדב בכיר ב"וואלה". "לעורך של 'וואלה' קוראים אילן ישועה. אם הוא רוצה להוריד כתבה או מאמר – זה יירד. המעורבות שלו בתוכן חורגת מכל מה שנתקלתי בו".

מוחקים רק שטויות

הכתבות הנעלמות ב"וואלה" מתחלקות לשלושה סוגים: כאלה המכילות תוכן ביקורתי כלפי גופים המפרסמים מודעות באתר; כתבות בעלות מימד ביקורתי כלפי גופים שעימם יש לאתר הסכמי שיתוף פעולה; וגם כתבות הנעלמות מהאתר מסיבות לא ברורות, שיש המייחסים אותן לגחמות לא מוסברות של המנכ"ל.

ב"וואלה" מספרים על שני מפרסמים, חברות ביגוד גדולות, שלא אהבו טקסטים שפורסמו באתר והביאו להסרתם או לעידונם. אחרים מספרים כי לפני כחצי שנה, זמן לא רב לפני הבחירות לכנסת ה-19, הוסרה מהאתר כתבה ביקורתית כלפי הליכוד – לקוח גדול שבדיוק באותו יום השיק ב"וואלה" קמפיין באנרים נרחב. זמן קצר לאחר פרסום כתבת המריבה קיבלו העורכים הוראה לעדן את הכותרת, ולאחר מכן נדרשו לגנוז אותה כליל. "זו היתה כתבה פח – אבל המקרה הזה מאוד הסעיר את הדסק", אומרת עיתונאית ב"וואלה". "אני לא יודע על מה מדובר", אומר ישועה. מאוחר יותר נמסר מהאתר גם כי "לא ידוע על מה אתם מדברים" וגם כי הטענה "לא נכונה".

מקרה אחר, שגם עורר מהומת רשת קטנה כשאירע, קשור בביקורת טלוויזיה שהתפרסמה באתר בחודש פברואר האחרון. הטור, מאת סגנית עורך מדור התרבות לילך וולך, סקר באופן ביקורתי תחקיר של התוכנית "המקור" שהוקדש לאופן התנהלותה של מערכת החינמון "ישראל היום". אף שהביקורת של וולך הופנתה בעיקר כלפי ערוץ 10, כמה שעות לאחר פרסומה נמחקה הרשימה כלא היתה. ל"וואלה" הסכם שיתוף פעולה עם "ישראל היום" בנוגע לתכנים, ובעבר דווח כי שני הגופים גם משתפים פעולה בתחום הפרסום.

לטענת גורמים באתר, המחיקה אירעה בהוראה ישירה מאת ישועה. רשומה שפירסמה וולך בעמוד הפייסבוק שלה, שבה הובא התוכן הגנוז, נמחקה אף היא בהוראתו, שהועברה לכותבת דרך אחת העורכות (בשיחה עימו העדיף ישועה שלא להתייחס למקרה זה). גם עם ערוץ 10 חתמה "וואלה" על הסכם לשיתוף פעולה תוכני, שהתמקד בתוכנית הריאליטי "הדור הבא: 24/7", שהופקה על-ידי שני הגופים ושודרה בשנת 2011.

כעבור כמה שעות התקבלה שיחה בדסק האתר. על הקו היה המנכ"ל ישועה, שביקש להסיר מדף הבית את ההפניה לכתבה

תקרית אחרת זכורה גם היא בקרב עובדים ב"וואלה" כאירוע טראומטי. עד היום לא ממש יודעים ב"וואלה" להסביר מה הוביל להתערבות נקודתית זו מצד ישועה. ב-1 ביוני 2012 הועלתה לדף הבית הפניה לכתבה מאת כתב התרבות חגי אוזן, תחת הכותרת "אייל גולן: המשבר הניהולי של הזמר המצליח בישראל". כפי שניתן להקיש מהכותרת, הכתבה צללה אל חדר ההלבשה של הזמר ושלתה משם תלונות וביקורות עליו מפי מקורביו.

כעבור כמה שעות התקבלה שיחה בדסק האתר. על הקו היה המנכ"ל ישועה, שביקש להסיר מדף הבית את ההפניה לכתבה. "התקרית הזאת קרתה ביום שישי", מספר גורם ב"וואלה", "כשבדרך-כלל יושב שם רק אדם אחד שאחראי לתפעול, לרוב סטודנט. והסטודנט הזה מקבל פתאום טלפון – 'שלום, זה המנכ"ל' – שמבקש להוריד את ההפניה". ההפניה הוסרה, אם כי הכתבה עצמה לא נמחקה מהאתר.

לפני שהתקשר לדסק, אומרים ב"וואלה", שוחח ישועה עם העורך הראשי דאז גדי להב (להב עצמו סירב להתייחס). במערכת "וואלה" העריכו כי המנכ"ל הבין שלא יזכה לשיתוף פעולה בעניין זה מצד העורך הראשי, והחליט לעקוף אותו ולהורות בעצמו על הסרת ההפניה. "העורך שהיה אז בדסק עידכן את גדי להב – וביום א' שאחר-כך להב לא בא לעבודה ולא פירסם את טורו הקבוע על הסדרה 'מד מן'", מוסיף הגורם. "במקביל החלה חרושת של שמועות – אבל להב חזר למחרת". מי שהביע אז את רצונו לפרוש היה האחראי על פרסום הכתבה, עורך התרבות עינב שיף, שעוד באותו חודש הודיע על עזיבתו.

ב-12 באפריל השנה כינס ישועה את פורום העורכים והכתבים, כמה עשרות אנשים, ונזף בהם על מורת הרוח שהביעו בעקבות מהלך הפיטורים האחרון וההשקעה ההולכת וגוברת באולפן. "הוא קרא להם כפויי טובה, והבהיר שזה הוא שקובע אם כתבות יימחקו – והם יצייתו, אם זה משיקולים מסחריים ואם זה משיקולים פוליטיים", מספרים ב"וואלה". "שיקולים פוליטיים"? "לא שמאלני, לא ימני – ישועה רוצה ש'וואלה' יהיה אתר ישראלי", מסביר עיתונאי ותיק, "הוא מין פטריוט כזה".

בראיון עם ישועה, שבו נכח ינון מגל, לא פצה העורך הראשי הנוכחי של "וואלה" פה בעת שהמנכ"ל הסביר באילו נסיבות ראוי להסיר ידיעה הפוגעת באינטרס של מפרסם. עובדים שנכחו במפגש מערכתי רב-משתתפים שערך מגל עם כניסתו לתפקיד מספרים כי העורך הראשי הבהיר להם שתחת הנהגתו תפעל המערכת צמוד לאנשי המחלקה המסחרית, וכי האתר יהיה "ציוני" יותר.

"כעיקרון כן", נמסר מ"וואלה" בתשובה לשאלה אם זוהי עמדתו של העורך הראשי. "בכל גוף תוכן נדרשת עבודה צמודה בין המחלקה המסחרית לתוכן. החל בהחלטה על מרחב הפרסום לעומת מרחב התוכן, עבור לכלים ושירותים שונים באתר, החלטות עיצוביות, אסטרטגיה וכדומה. ולהיות ציוני זו בטח אינה מלה גסה או לא רלבנטית בהתייחס לקו תוכן של גוף כמו 'וואלה'".

"ינון הוא יס-מן של המנכ"ל, מה שאומר שכרגע אין באמת עורך ראשי", טוענת עובדת ותיקה ב"וואלה". "שקר גס", נמסר מ"וואלה", "ינון מגל ממלא תפקיד חשוב בתנופה של 'וואלה' ואולפן 'וואלה' כאתר התוכן המוביל בישראל ואולפן החדשות האינטרנטי המוביל, הן כעורך ראשי והן כמגיש הראשי".

ישועה, מצדו, טוען כי הכתבות שהוא מורה להסיר הן בגדר "שטויות" נטולות ערך ציבורי. בקרב עובדיו יש גם מי שסבור שיש משהו בטענותיו. "יש המון-המון התערבות, אבל הדברים האלה גם נובעים מחיפוף של אנשים – החדשות ב'וואלה' הן תת-רמה", אומרת עובדת ותיקה; בשיחה עימנו דאג ישועה להדגיש כי לא היה מעז למחוק מהרשת כתבות בעלות מימד תחקירי. הטענה שלו אומרת דרשני.

לא נוגעים באלוביץ'

ההתפתחות האבולוציונית של מערכת "וואלה", שנועדה ליישר קו עם גופי החדשות המתחרים ולגבור עליהם, נעצרה במקום שבו פוטנציאל ההסתבכות עם בעלי האינטרס גובר: בניגוד למערכות עיתונאיות אחרות, ב"וואלה" לא מתפרסמים תחקירים, ולא הוקם בו מדור כלכלה עצמאי; דסק הכלכלה של "וואלה" כולל עובד אחד, שתפקידו מסתכם על-פי רוב בהעתקה והדבקה של תכנים מאתר "גלובס", שעימו נחתם הסכם מיקור חוץ. הוואקום הזה זכה להמחשה אבסורדית בשנה שעברה, עם התגלעותו של סכסוך עובדים באחת מחברות-הבת של בזק, פלאפון.

המאבק של עובדי חברת פלאפון, שהסלים בשלהי 2012 וסוקר בכל כלי התקשורת הכלליים, לא זכה כלל לסיקור ב"וואלה", למעט מבזק זניח ומגמד, שנבלע כלעומת שבא בשטף החדשות. גורם באתר טוען כי עורך הכלכלה הונחה על-ידי ראש מערכת החדשות שלא לעסוק בשביתה בפלאפון. מי הנחה את ראש מחלקת החדשות? המנכ"ל ישועה אומר ל"העין השביעית" כי כלל לא הבחין שהמאבק לא סוקר באתר, וכי נודע לו על כך מטלי בן-עובדיה, העורכת הראשית באותה העת, שהיא זו שהחליטה לא להפנות משאבים לסיקור המחאה שכוונה נגד הבעלים. בן-עובדיה מכחישה: "לא היה ולא נברא. לא היתה החלטה ספציפית שלי לגבי סיקור או אי-סיקור" (ב"וואלה" לא התייחסו באופן ענייני לשאלה חוזרת בעניין הגרסאות הסותרות).

עיתונאי ב"וואלה": "אם אני אכתוב על מוצר או שירות שקשור לבזק, והביקורת שלי תהיה שלילית – אני אגיד מראש לעורך שלי"

האינטרסים של קבוצת בזק בתחום הטלפונייה אינם מסתכמים בגזרת הספקיות הסלולריות – בזק היא גם החברה-האם של יורוקום, יבואנית מכשירי נוקיה לישראל. יצרנית הטלפונים הסלולריים הפינית, שבשנים האחרונות נקלעה לקשיים, הורגלה באופן טבעי לביקורת הולכת וגוברת על כשלונותיה הטכנולוגיים והעסקיים. במדור הטכנולוגיה של "וואלה", מספרת עיתונאית באתר שנחשפה לכך בגוף ראשון, ניתן להבחין לאורך זמן בהתערבות מעדנת בכל הנוגע לאזכורים ביקורתיים של מכשירים סלולריים.

"אם אני אכתוב על מוצר או שירות שקשור לבזק, והביקורת שלי תהיה שלילית – אני אגיד מראש לעורך שלי", אומר בגילוי לב עיתונאי ב"וואלה". "המדיניות המוצהרת היא שלא מתעסקים עם בזק", מוסיף עיתונאי אחר, שדן בסוגיה עם העורך הראשי מגל. "מגל הסביר שאי-אפשר לכתוב על החברות של אלוביץ', כי 'הם משלמים את המשכורת שלנו'", הוא אומר. "וואלה" בתגובה לדברים: "השמצה חסרת בסיס! הסיקור של קבוצת בזק אובייקטיבי לחלוטין!". על מה שכן אפשר לכתוב על פלאפון ונוקיה ב"וואלה" נראה שאין ויכוח: תוכן שיווקי.

התארגנות העובדים מתפרקת מרצון

במקביל למאבק העובדים בפלאפון, גם ב"וואלה" נבטה התארגנות עובדים. קבוצה נחושה של עובדים הצליחה בשנת 2012 לצרף לשורות ארגון העיתונאים בישראל, הפועל בחסות ההסתדרות, למעלה משליש מעובדי התוכן – ובכך להגיע לרף המאפשר להכריז על הקמת ועד רשמי, שייצג את העובדים מול ההנהלה, ידאג לזכויותיהם ויזכה להגנות שמעניק החוק לגופים במעמד זה.

בפגישה שערכו עימו נציגי העובדים באוקטובר 2012 הציע להם המנכ"ל ישועה לוותר על הקמת הוועד היציג ולמנות נציגות מסוג אחר

המגעים להקמת הוועד נגררו במשך חצי שנה, פרק זמן שבמסגרתו נפגשו העובדים עם מנכ"ל החברה כדי לברר את עמדתו בנוגע ליוזמה. בפגישה שערכו עימו נציגי העובדים באוקטובר 2012 הציע להם המנכ"ל ישועה לוותר על הקמת הוועד היציג ולמנות נציגות מסוג אחר. "מה שאילן ביקש הוא שניצור גוף פנימי שעובד מולו, בלי לקרוא לו ועד", אומר עיתונאי שעקב מקרוב אחר המהלכים. "הוא אמר, 'תנו לזה הזדמנות, תנסו אותי, ואם זה לא יהיה טוב לכם – תקימו ועד, זו זכותכם'". עובדים אחרים מסרו גרסאות דומות.

העיתונאים החליטו לתת צ'אנס להצעת המנכ"ל, והעלו אותה להצבעה בכנס שנקבע ל-1 בנובמבר אותה שנה, שבו נדרשו עובדי התוכן של "וואלה" להכריע בין הקמתו של ועד עובדים יציג לבין הקמתו של פורום נטול סמכויות. ביום הכנס התברר כי רק 38 מבין 130 עובדי התוכן של האתר החליטו לממש את זכותם להכריע בנושא. אחרי תום ההצבעה התגלה כי רק 34% מהמצביעים תמכו בהקמה מיידית של ועד יציג, בעוד 63% העדיפו לחכות עם ההכרזה למועד מאוחר יותר, ובכך למעשה אישררו את הצעת מנכ"לם (אדם אחד נמנע). "בינתיים נשתמש בערוץ ההידברות שנוצר מול מנכ"ל האתר אילן ישועה כדי להציף בעיות", כתבו מובילי ההתארגנות לעמיתיהם בהודעה שסיכמה את התוצאות.

"עד כמה היית חלק מהדיונים על הקמת הוועד?", שאלנו את המנכ"ל ישועה. "אני לא מעורב בתהליך הזה, אני בכלל לא מתעסק עם זה", השיב ישועה. ובכל זאת, איך הועלתה הצעת הפשרה? "היתה לנו פגישה אחת של כל העובדים. הם אמרו שהם מתלבטים, ואני אמרתי שיש כמה אפשרויות: אם אתם רוצים להקים ועד, תקימו ועד. אם אתם רוצים לעשות נציגות עובדים או פורום עובדים, תקימו פורום עובדים. מה שאתם רוצים – הכל בסדר".

תשתית של קרבה

כוח אינו כוח אם אין כלים שיאפשרו את הוצאתו אל הפועל. אחת ממתודות הניהול של האיש החזק ב"וואלה" היא טיפוח תשתית של קרבה עם עובדיו, ובכללם עובדי התוכן. "אילן דומיננטי הרבה יותר ממנכ"לים במקומות אחרים", אומר עיתונאי לשעבר ב"וואלה", שעבר לכלי תקשורת אחר. "אני מדבר עליו כמו שאני מדבר על העורך הראשי שלי היום. המנכ"ל של מקום העבודה הנוכחי שלי – אין לי בכלל מושג איך הוא נראה".

הקִרבה, באופן טבעי, ממחישה את ההייררכיה, אך גם יוצרת היכרות. עובדים ב"וואלה" שמתבקשים לתאר את מנכ"לם במשפט קצר נוטים לעשות זאת במלים עזות מבע, לעתים עד כדי גידופים (שאינם מובאים כאן). המעודנים שבהם מאפיינים דמות מורכבת ומאתגרת, גם אם לא נעימה. "הוא אדם גס רוח", טוען אחד העיתונאים. "הוא סדיסט", אומר עורך ב"וואלה" וקולע לדעה שהשמיעו כמה מעמיתיו. אחרים, בהם כמה ממבקריו החריפים של ישועה, רוחשים לו הערכה ומבהירים כי המנכ"ל שלהם הוא גם "גאון", "מקצוען", בעל "160 או 170 איי.קיו". "יש לו אינטליגנציה גבוהה, אבל אם הוא היה יותר חכם הוא היה מבין שלהתנהגות שלו יש השלכות", מטיף אחד העורכים.

עובדים סיפרו על מקרה שבו ישועה ניגש לאנשי הדסק כשבידו מכשירו הסלולרי, והראה להם כיצד ביכולתו לצפות בהם דרך מצלמות האבטחה של קומת המערכת – המשדרות את תמונותיהם לאפליקציה המותקנת אצלו

"לעבוד ב'וואלה' זה מין אביוז מתמשך", אומר עובד אחר. "זה כולל לעשות ישיבה ראשונה ביום ראשון בשמונה, ואחרונה ביום חמישי בעשר בלילה. אילן בעצמו עובד לדעתי שבעה ימים בשבוע, מהבוקר עד הערב – והוא מצפה שאתה תהיה זמין בכל הזמן הזה". עיתונאי אחר ב"וואלה", המגדיר את ישועה כ"גאון מוזר", מספר כי המנכ"ל עשוי לצוץ במערכת בשעת לילה מאוחרת ולשאול בנונשלנטיות לשלומם של הנוכחים.

אלא שמנכ"ל "וואלה" אינו זקוק לנוכחותו הפיזית כדי לפקח מקרוב על עבודת המערכת. כמה מהעובדים שעימם שוחחנו סיפרו על מקרה שבו ישועה ניגש לאנשי הדסק כשבידו מכשירו הסלולרי, והראה להם כיצד ביכולתו לצפות בהם דרך מצלמות האבטחה של קומת המערכת – המשדרות את תמונותיהם לאפליקציה המותקנת אצלו (בראיון עימו הצהיר ישועה כי הוא כמעט שאינו משתמש בכלי זה ומוכן להסיר את האפליקציה).

מרואיינים רבים מספרים כי המנכ"ל נוהג באופן קבוע להשפיל עובדים בנוכחות עמיתיהם, וחולקים סיפורים על מקרים מסוג זה שאירעו לאורך השנים האחרונות. מקרה זכור במיוחד, שאף הביא להתפטרותו של עורך וכותב ותיק ומוערך, אירע באוגוסט 2009. כמדי שנה יצאו אז עובדי האתר, ובראשם המנכ"ל, לטיול חברה באילת. בערב, במלון, בנוכחות כולם, לקח המנכ"ל את זכות הדיבור והחל להקניט את עובדו ולמתוח עליהם ביקורת.

"הוא דיבר לא יפה לכולם, על כל אחד היה לו מה להגיד, זה היה הגרוב שלו", אומר אדם שנכח שם. כמו יתר העדים, גם בזכרונו נחקקה התייחסותו של המנכ"ל לעובד ספציפי, עורך מדור התרבות ניב הדס. ‫"אילן שנא את ניב‬, למה אילן הוא מלך הסחים וניב מלך ההיפסטרים", מסביר עד אחר, וממשיך: "ניב, במהלך השנה, התאהב באחת מעובדות 'וואלה', ליה פן [כיום אשתו]. הם נהיו זוג והיא גם קודמה במערכת. אילן עלה לבמה, ואז התחיל להעליב את ניב – לדבר על זה שהוא מומחה לנפוטיזם, כפי שתעיד החברה שלו".

קידומה של העובדת, מסבירים עיתונאים ב"וואלה", לא היה קשור לבן-זוגה, שמתוקף תפקידו היה חף מסמכויות כלפיה – הם הועסקו במדורים נפרדים. "אני לא יודע אם זה 'משיכה בצמות' כדי להראות חיבה או בריונות גרידא, אבל זה בפירוש לנצל את המעמד שלך כדי להגיד למישהו משהו בלי שהוא יוכל לענות לך", אומר אחד הנוכחים בתקרית. למחרת הודיע הדס כי הוא מתפטר. ישועה עצמו מתעקש כי דבריו נאמרו בבדיחות הדעת, ומזכיר כי נשא את המונולוג באקלים בלתי מעונב, כשבידו כוסית ויסקי וסיגר.

"אילן ישועה הוא איש מאוד לא נחמד", אומר בכיר ב"וואלה", "אבל יש אנשים שמתבלבלים בין חוסר נחמדות ואפילו סוג מסוים של סדיזם לבין דברים אחרים שקורים במערכות תקשורת. המונחים האלה קצת מתבלבלים. הוא איש רציני מאוד, ויש לו עולם מאוד-מאוד לא דיכוטומי, מאוד אפור – אין נכון או לא נכון, הוא מתלבט תמידי". "הוא מאוד אנושי", מאבחן בסלחנות עיתונאי המחזיק בעמדה שלילית כלפי המנכ"ל, "הוא לא חושב שהוא עושה משהו פסול".

"ישועה תמיד ראה את המחלקה העיתונאית כאיזה בן חורג", מסביר בכיר ב"וואלה", "מחלקה שכמובן הוציאה כסף, בניגוד למחלקות שמכניסות לו כסף – חבורה פוחזת, תל-אביבית, שמאלנית רדיקלית, שעושה לו שמה כל מיני מדורים הזויים. באופן מסורתי היחס שלו למחלקת התוכן של 'וואלה' היה יחס של בוז, שחלקו היה, אגב, מוצדק. זה לא היה לרוחו, והוא לא ממש הסתיר את זה. אני מניח שהמטרה שלו לאורך השנים היתה לשנות את זה – וזה מה שהוא מנסה לעשות".

ומה אומר ישועה? "זה לגמרי-לגמרי לא אני", הוא משיב כשאנחנו משתפים אותו ברשמיהם של הכפופים לו. "אני מנהל בגובה העיניים. אני יכול להיות בוטה לפעמים, ואני אומר את מה שאני חושב".

הבריחה הגדולה

במקביל לתהליך נביטתה וקמילתה של היוזמה להקמת ועד יכולים היו עובדי "וואלה" להבחין גם בשורה של זעזועים בשדרת העריכה הבכירה של האתר. בתחילת 2012 הודיע על עזיבתו סמנכ"ל התוכן של האתר, יהורם דילמאני, שכיהן בעבר כסגן העורך הראשי וסגר בחברת התוכן קדנציה בת 15 שנה. עובדים ב"וואלה" שהתבקשו לשים את האצבע על האירועים שהובילו להתעצמותו של המנכ"ל מציינים את עזיבתו של הסמנכ"ל כאחת מנקודות המפנה.

"דילמאני, כמו משולם בזמנו, היה באפר נורא-נורא טוב", אומר אחד העורכים, ועיתונאי אחר מסביר: "יהורם היה המייצג של התוכן בהנהלה והמייצג של ההנהלה במחלקת התוכן, סוג של מתווך. בכל גוף עיתונאי אמורה להיות הפרדה בין התוכן למערכת המסחרית – אבל צריך להיות מישהו שיתווך בין הצדדים. יהורם היה איש התווך הזה, ואמנם היה ברור מאוד שאילן הוא הבוס שלו – אבל עדיין, ההוראות היו צריכות לעבור שני פילטרים, אותו ואת העורך הראשי. אלא אם כן כמובן אילן החליט לעקוף אותם. עד שהוא עזב היו שני פילטרים – ולא משנה איך הם פועלים, זה פילטר אחד יותר ממה שיש היום. בטח כשיש לך בוס שמתערב".

כשסמנכ"ל התוכן עזב והוחלט שלא למנות לו ממלא-מקום (הוא שב לאחר כמה חודשים על תקן יועץ), איבדה מחלקת התוכן אחד משני נציגים שהיו לה בהנהלת החברה. בחודש נובמבר עזב גם הנציג השני: העורך הראשי גדי להב הודיע במפתיע על החלטתו לעזוב את האתר אחרי כשנתיים בלבד בתפקיד, בנימוק של "סיבות אישיות".

העורכת שהחליפה אותו, טלי בן-עובדיה, עזבה את התפקיד אחרי שבועות אחדים של כהונה בפועל, בלי להותיר חותם (לטענתה, התפטרה משום שהוצע לה תפקיד טוב יותר בערוץ 10 ומשום שהחוזה שלה ב"וואלה" התיר לה לעשות כן). עם עזיבתה קוצצה למעשה גם משרת העורך הראשי של "וואלה", שהוטמעה בהגדרת תפקידו של מגיש החדשות ינון מגל.

בקיץ אותה שנה, זמן לא רב לאחר עזיבת דילמאני וזמן קצר לאחר החיכוך סביב הכתבה הביקורתית על אייל גולן, עזב גם עורך מדור התרבות עינב שיף, שהצטרף לאתר תשע שנים לפני כן. בחודשים הבאים הצטרפו אליו כמה מהשמות המזוהים ביותר עם האתר: עורך מדור המחשבים דניס ויטצ'בסקי הודיע בסוף 2012 כי אחרי חמש שנים וחצי ב"וואלה" הגיעה העת להמשיך הלאה. חודשים אחדים לאחר מכן התפטר גם מחליפו, אסף לבנון. בינואר 2013, עם תום הבחירות לכנסת, הודיעו על עזיבתם גם שניים מבכירי הכתבים באתר, הכתב הפרלמנטרי פנחס וולף והכתבת המדינית טל שלו. עובדים אחרים זומנו לשימוע שלפני פיטורים, אך הצליחו להיאחז במשרותיהם.

"אילן כבר שש-שבע שנים מנכ"ל – לאט-לאט הוא כבר רואה מסביבו רק אנשים שהגיעו אחריו, והוא מקבל יותר ויותר כוח"

זמן לא רב לאחר מכן הודיעה ההנהלה על סבב קיצוצים שבמסגרתו פוטרו כ-30 עובדים מכל מחלקות האתר, ובכללם שניים מבכירי העיתונאים בו: המשנה לעורך הראשי לירון מרוז והעיתונאי הוותיק והמוערך יוסי מלמן, שהגיע לאתר מ"הארץ" זמן לא רב לפני כן. לשניהם לא מונו מחליפים. בשבועות שלאחר מכן עזבו את האתר עובדים נוספים, ובהם עורכת-העל הוותיקה של מדורי הלייפסטייל, אדר ריכטר, שפרשה לאחר כ-13 שנה באתר. החודש הודיעה על התפטרותה גם סגנית העורך הראשי, הדר טורוביץ'. גם אשת יחסי-הציבור של "וואלה", שטבעה את המוטו "מקיימים יחסים עם הציבור", הודיעה לאחרונה על סוף דרכה באתר, אחרי שש שנים וחצי. על-פי הודעה מטעם "וואלה", גם לה לא ימונה מחליף.

גל העזיבות, שהתרכז כמעט כולו בפרק זמן של שנה, הביא להיחלשות שדרת העריכה הבכירה, ובהתאם – גם להיחלשות הדרג שתחתיו. "אילן כבר שש-שבע שנים מנכ"ל – לאט-לאט הוא כבר רואה מסביבו רק אנשים שהגיעו אחריו, והוא מקבל יותר ויותר כוח", מנתח עיתונאי המכיר את "וואלה" עוד מהימים שלפני המנכ"ל הנוכחי. "אילן תמיד היה דמות מאוד דומיננטית – אבל עכשיו זה ברמה אחרת", מעיד עיתונאי אחר.

תגובה

"המנכ"ל הבהיר בצורה ישירה וכנה את תפקידו כמו"ל אשר נדרש להחליט לעתים במגוון רחב ומורכב של שיקולים, המנכ"ל הדגיש כי כאשר יש לידיעה ערך ציבורי היא לעולם לא תיפסל משיקולים מסחריים או פוליטיים", נמסר מ"וואלה" בתשובה לשאלות שהפנינו אליהם.

מעבר לתגובות הפרטניות ששולבו בכתבה ולתגובה של ישועה עצמו בראיון שנערך עימו, אנו מביאים כאן תגובה כללית נוספת שנמסרה מ"וואלה" על-ידי סמנכ"ל השיווק ערן גוטדנקר: "מחלקת התוכן של 'וואלה' ודסק החדשות שלה נהנים מעצמאות ומחופש עיתונאי מלא, לרבות בכל הקשור לסיקור קבוצת בזק. 'וואלה' הוא אתר התוכן המוביל בישראל. ינון מגל ממלא תפקיד חשוב בתנופה של 'וואלה' ואולפן 'וואלה' כאתר התוכן המוביל בישראל ואולפן החדשות האינטרנטי המוביל, הן כעורך ראשי והן כמגיש הראשי (anchor).

"על-פי מערכת גמיוס, הרי שמאז כניסתו של ינון והשקת האולפן החדש של 'וואלה', 'וואלה' מובילה במספר צפיות הווידיאו החדשותיות על פני כל האתרים בישראל! מעורבות המנכ"ל כמו"ל היא נדירה ולגיטימית ונעשית בהתאם לנקודת המבט הרחבה של טובת החברה, ולא לטובת גורם זה או אחר או בעלי החברה".