בחירות 2013

"אני פה בסיטואציה קצת מורכבת, כי אני חושב שבסופו של יום כן היתה אפשרות סבירה להרשעה. אני לא בגישה שאם יש לך תיק שאתה לא בטוח בו, תגלגל אותו לבית-המשפט", מצטט יובל יועז ב"גלובס" את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי, שאיתו הוא משוחח על ההחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד שר החוץ אביגדור ליברמן בפרשת חברות הקש. "היועץ התלבט מאוד [...] כשראיתי שהוא באמת מאמין שאין אפשרות סבירה להרשעה, נפלה עלי ההבנה ברגע אחד שאני צריך להפסיק לנסות לשכנע. עם כל הרעש והבלגן שהיה, אני לא רוצה שההחלטה להגיש כתב אישום תהיה רק בגלל שידענו שתהיה ביקורת. היועץ קיבל את ההחלטה שהוא שלם איתה מצפונית ומקצועית למרות שהוא ידע בוודאות שהוא יחטוף עליה מכל הכיוונים".

לפי יועז, המתייחס למי שהוגדרה כעדת מפתח בתיק, דניאלה מורצי, שהעידה על הקשר בין חברות הקש לבין ליברמן, "בלשכת היועץ מעריכים שלא מן הנמנע שמי מאנשיו של ליברמן הגיע לעדה ושיכנע אותה לטשטש את עדותה הראשונית, שפגעה מאוד בליברמן". בינתיים הפכה מורצי עבור ליברמן לסיפור רחוק.

לצד ההודעה על סגירת התיק המרכזי הודיע היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין כי כן יוגש כתב אישום במה שנתפס כספיח צדדי של הפרשה, אירוע שבמסגרתו קיבל שר החוץ אביגדור ליברמן מהשגריר זאב בן-אריה מידע פנימי על אודות החקירה נגדו, ובתמורה, כך על-פי החשד, פעל לקידומו בשורות משרד החוץ. ליברמן התפטר וההשערה הפרשנית היתה כי התיק ייסגר עוד לפני הבחירות, אם בעסקת טיעון או במשפט מהיר, כנראה ללא "קלון" שימנע את כהונתו של ליברמן כשר. אלא שהכתב המשפטי של ערוץ 10, ברוך קרא, דיווח כי חברי ועדת המינויים במשרד החוץ כלל לא נחקרו לקראת המשפט – ותיק ליברמן הקטן הופך גדול יותר ויותר.

"בפרקליטות שוקלים להחמיר באישום ליברמן", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "ליברמן זומן לחקירה כדי להגיב לעדויות חדשות שנגבו בימים האחרונים מחברי ועדת המינויים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של עפרה אידלמן, המסתמכת על הודעה של משרד המשפטים. "תיק השגריר נפתח: ליברמן ייחקר שוב", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "ההערכה: מכשול נוסף בדרך לכיסא בממשלה", נכתב בסופה של כותרת המשנה. "עדויות חדשות נגד ליברמן", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". גם הכותרת הראשית של "מקור ראשון" היא "ליברמן זומן לחקירה נוספת".

נחשו איזה עיתון הוא היחיד שמתעניין פתאום באופן יוצא דופן בנעשה בסוריה, ולא מדווח על הסתבכותו של שותפו הפוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו בכותרת הראשית. "שלטון אסד טובע בדם", נכתב בכותרת ראשית שמנה במיוחד על שער "ישראל היום". הכותרת "משרד המשפטים: ליברמן זומן לחקירה נוספת בפרשת השגריר" נדחקת לתחתית עמוד השער ומלווה בנוסח המרוכך: "בקרוב יוחלט אם לתקן את נוסח כתב האישום". עניין של נוסח. ההפניה השנייה במידת ההבלטה שבה על השער מסמנת את ראש החץ השני של קמפיין הליכוד הנוכחי – לצד ההתקפה על בנט, היבדלות מש"ס: "תיק השיכון לליכוד – כי בש"ס בלמו הרפורמות", נכתב בכותרת.

העיתונים מרבים לעסוק בנפתלי בנט, יו"ר מפלגת הבית-היהודי, הזוכה לנתונים נאים בסקרים, בהתבטאותו סביב סירוב פקודה אידיאולוגי בצה"ל ובמתקפה שגררה מצד בנימין נתניהו והליכוד. ב"ידיעות אחרונות" מקדישים עמוד שלם ל"מכתב תמיכה" בבנט, שעליו חתמו "עשרות לוחמי סיירת מטכ"ל ומגלן". "ראש הממשלה איבד השבת בבת אחת את שני הנכסים היקרים ביותר של קמפיין הליכוד", קובע אורי אליצור במאמר במדור הדעות של "מעריב" ביחס לתגובתו של נתניהו לדברי בנט, "קור רוחו ומנהיגותו". לאליצור ולבנט פרט דומה בביוגרפיה שלהם: שניהם היו ראשי המטה (או הלשכה) של נתניהו. גם לבנט ולנתניהו פרט ביוגרפי משותף: שניהם היו קצינים בסיירת מטכ"ל. נחום ברנע מתייחס לפרט זה במאמר במדור הדעות של "ידיעות" תחת הכותרת "מטכ"ליסטים הביתה".

עוד בסיקור הבחירות: "גורמים ב'התנועה': 'עמיר פרץ משתלט על המפלגה'", מדווח זאב קם ב"מעריב", ואילו יוסי אלי באותו עיתון קרא את מצע העבודה: "המצע של העבודה: בלי 'שלום' ובלי 'רבין'". ידיעה נוספת מוכתרת במלים "נתניהו: 'פעילות הטרור מתגברת'", אולם אינה מובאת כחלק מסיקור הבחירות.

"ועדת הבחירות: אין הוכחה לקשר בין הון ושלטון", נכתב בכותרת דיווח של צבי זרחיה ב"דה-מרקר", על רקע תצלום של אלדד יניב. "הוועדה פסלה את הכינוי של מפלגת ארץ-חדשה – החזית להפלת שלטון ההון. אלדד יניב: 'שלטון ההון הצליח להשתלט על ועדת הבחירות של הכנסת'", נכתב בכותרת המשנה. צמוד לידיעה מתפרסם דיווח של נתי טוקר תחת הכותרת "רני רהב: 'חייבים לעודד את תופעת ההון-שלטון'". "ההון והשלטון הם עובדה מוגמרת, וצריך לחיות עימה בשמחה ובהבנה", מצוטט היחצן.

כלכלת בחירות

"כסף לכו-לם", נכתב על שער המוסף "ממון", "מניצולי השואה ועד תיאטרון הבימה: חודש לפני הבחירות, הפוליטיקאים פותחים את הכיס ומחלקים הטבות". בכתבה עצמה, של גד ליאור, בעמוד הפותח, מתברר כי הדרך מניצולי השואה ועד תיאטרון הבימה קצרה למדי ומכילה רק עוד שתי קבוצות מוטבים, אלו של "שליחים בחו"ל", שיזכו להטבות מס (הוראה כללית החלה על המשק הפרטי), וזו של עובדי הקבלן (אישור סופי של הסכם עקרונות מחייב שנחתם כבר בפברואר). את ההסכמים שנחתמו עם ניצולי השואה והתיאטרון אפשר לייחס אולי ל"כלכלת בחירות", אולם לא בטוח שהליכוד יזכה בקולם של שחקני התיאטרון: לפי "הארץ", במסגרת ההסכם יתבצעו קיצוצי שכר של עשרות אחוזים.

ליאור, מכתבי הכלכלה הוותיקים, היה יכול אולי להפיק כתבה משכנעת שתתאים לכותרת היומרנית "לפני הבחירות [...] בירושלים ממהרים לחלק כספים"; אבל גם אם היה טורח ומוצא דוגמאות נוספות וטובות יותר, לא בטוח שהיה לו המקום לפרוש אותן: ברוח האידיוטיזם של "ידיעות", המתייחס גם לקוראי מוסף הכלכלה שלו כאל מי שחרדים מהמלה הכתובה, נתפס יותר מחציו של העמוד בתמונות, כותרת בפונט ענק וחותמות אדומות.

אנשי "ידיעות אחרונות" היו יכולים לקרוא למשל את כתבתו של שוקי שדה ב"מרקר ויק" ביום שישי האחרון, שניסתה גם היא לטעון כי הממשלה מאיצה או מונעת תהליכים והחלטות כלכליות משיקולי בחירות. שדה מציג שלל דוגמאות, לא רק ארבע; את הטענה לבעייתיות בעיתוי ההחלטה הממשלתית בנוגע להם הוא מגבה, לפחות בכמה מהמקרים, בנימוקים – ואינו מסתפק בעובדה שהעיתוי סמוך לבחירות.

גם שלא במסגרת כתבה נרחבת במגזין סוף-שבוע ניתן להתייחס לסוגיה של כלכלת בחירות ברצינות. בעמ' 13 של "דה-מרקר" מתפרסמת ידיעה של צבי זרחיה המסכמת את ישיבת ועדת הכספים שעליה, בין השאר, הסתמך ליאור. ללא כותרות שמנות או איורי חותמות אדומות, מספר זרחיה כיצד יו"ר הוועדה משה גפני לבדו אישר בישיבה, שארכה כמה דקות, העברות תקציב של עשרות מיליונים לקולנוע הישראלי, לרשות העתיקות, למוזיאונים וקודם לכן גם לניצולי השואה. גם על שער "כלכליסט" נדפסת כותרת "עושה לביתם", המאשימה את שר השיכון בקריצה לציבור בוחריו על חשבון שיקולים כוללים. "רגע לפני הבחירות אריאל אטיאס מאשר מכרז קרקע ל-827 דירות מוזלות בבית-שמש החרדית".

גם הכותרת הראשית של "דה-מרקר" עוסקת בטענות ל"כלכלת בחירות": "מליאת הכנסת נמנעת מהצבעה על הפחתה של 20% בעמלות ההפצה שמשלמות קרנות הנאמנות לבנקים, המסתכמות בכ-500 מיליון שקל בשנה", נכתב בכותרת המשנה לראשית. "אם החקיקה תמשיך להידחות עד הבחירות, ספק אם תקודם בכנסת הבאה. את מחיר העיכוב בחקיקה משלם הציבור: עד שלא תאושר ההפחתה בעמלות ההפצה, לא תאושר גם הורדת דמי הניהול בקרנות הנאמנות ב-100 מיליון שקל בשנה" (צבי זרחיה).

אגב, מעבר לעיסוק הנקודתי במחטפים או מחדלים שמקורם בתקופת הבחירות, עיתונות כלכלית רצינית יכולה וצריכה לעסוק בתקופת בחירות גם בנושאים עקרוניים. ב"דה-מרקר" אכן מפרסמים סדרה כזו תחת הלוגו "הנושאים הבוערים של כלכלת ישראל" (והיום: "הממשלה ממסמסת את התוכנית לפיתוח הנגב כבר שבע שנים").

החברה האזרחית

"הרבה קמפיינים, מעט תמריצים", נכתב בכותרת ידיעה של אדריאן פילוט ב"גלובס", המלווה בדמותו של כוכב הילדים "יובל המבולבל", שנבחר, משום מה, לככב בקמפיין ממשלתי הפונה לעסקים קטנים. "בניגוד לרוב מדינות OECD, מס החברות האפקטיבי על עסקים קטנים בישראל גבוה מזה שעל החברות הגדולות", נכתב בכותרת המשנה.

"אל תרוצו לקבל הנחה מהמדינה", מתרה כותרתו הראשית של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". כותרת המשנה מתלוננת כי בתמורה להנחה של 200 אלף שקל שנותנת המדינה ברכישת דירה, הדירה היא בקומה שלישית בלי מעלית, עם "מפרט בסיסי ביותר" ואיסור מכירה לעשר שנים. הכותרת מודפסת על רקע שתי "הדמיות" של בניינים. לצד הראשונה כתוב "מחיר למשתכן – בלי מעלית, ריצוף בסיסי, סטנדרט קבלני", וליד השנייה "דירה רגילה – מעלית, גרניט פורצלן, מפרט משודרג".

"מספרן של מצלמות המהירות והרמזור יוכפל", מדווח ב"מעריב".

 בשולי החברה

"אחרי מעשה אונס שאירע, הציע ח"כ הרב יהודה לייב מימון להגן על נשות הארץ באמצעות עוצר שיוטל עליהן בשעות החשיכה. גולדה מאיר התנגדה והציעה להטיל את העוצר על הגברים", כותבת גילי איזיקוביץ בכתבת השער של מוסף "גלריה" של "הארץ", על סדרת טלוויזיה חדשה שתעסוק "בימיה הראשונים של המדינה".

"הסרט מתעלם כמעט לחלוטין מרבבות הקורבנות המקומיים ומתמקד בסיפור של תא משפחתי מערבי אחד שנתון בסכנת הכחדה", כותב אורי קליין באותו מוסף על הסרט "הבלתי אפשרי". מרבית הסרטים "המבוססים על אירוע אמיתי" "מיועדים למי שנהנים להתגודד סביב אתר שבו אירע אסון", הוא קובע. "במקרים כאלה מורה המשטרה לרוב לסקרנים שלא להתקרב לאזור שבו התרחש האירוע". ההמלצה מתאימה גם לסרט שהוא, מוסיף קליין, "מכבש של סנסציה ומניפולציה".

"כפי שניתן להבין מהדוברים, לא ראש הממשלה נתניהו הוא שדירדר את הניהול של משרד ראש הממשלה", כותבת מירב ארלוזורוב במאמר מאלף ב"דה-מרקר". "נתניהו נכנס בנעלי קודמיו והמשיך בניהול מזעזע של אותו המשרד. כל ראשי הממשלה, ללא הבדל מפלגה, תפיסת עולם או שנה, נהגו כולם באותה הדרך: הם המלכים של המשרד שלהם, הם ממנים את מי שהם רוצים, הם מקבלים החלטות איך שהם רוצים, הם לא צריכים אף אחד שיגביל את חופש המינויים או את חופש קבלת ההחלטות שלהם".

ענייני תקשורת

במוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה נרחבת (יחסית למוסף) תחת הכותרת "תביעה: לבטל את אישור האופציות של גלעד". לידיעה מצורפת גם תמונתו של ניר גלעד מהחברה-לישראל. פרסומה של ידיעה כזו ב"ממון", המוסף הנזהר בכבודם של בעלי ההון, אומר דרשני או לפחות אינו מבשר טובות עבור גלעד (אגב, בטור הסמוך מתפרסמת ידיעה השאובה מהודעה לעיתונות על אודות "חיזוק בסיסה הפיננסי" של אי.די.בי, תאגידו של נוחי דנקנר, בעל הבסיס הפיננסי המקרטע והמנוקב. אותו עניין מדווח בהבלטה ב"דה-מרקר" תחת הכותרת "גם לאומי וקרדיט-סוויס יתקשו לגבות חובות מאי.די.בי אחזקות").

"מרדוק ניסה לקנות את הנשיאות באמצעות הרצת פטראוס מול אובמה", נכתב בכותרת ידיעה מתורגמת מה"גרדיאן" ב"דה-מרקר", מתחת לכותרת הגג "הסיפור שנקבר בעיתונות האמריקאית". "בוב וודוורד חשף ב'וושינגטון פוסט' את נסיונו של איל המדיה להריץ מועמד מטעמו לנשיאות מול אובמה – אך הפרסום הסתכם בידיעה שולית בעיתון ובסיקור דל. עמיתו לשעבר של וודוורד, קארל ברנשטיין: 'העיתונות האמריקאית מפחדת ממרדוק'".

נתי טוקר מראיין ב"דה-מרקר" מנהלים בטלוויזיה המסחרית תחת הכותרת "הפתרון עבור שוק הטלוויזיה ידוע לכולם, אך הדרך עדיין ארוכה ובעייתית". דיאנה בחור-ניר מראיינת ב"כלכליסט" ראשי ארגוני יוצרים תחת הכותרת "ההקלות שניתנו לערוץ 2 הן מכה ליצירה הישראלית". לי-אור אברבך כותב גם הוא ב"גלובס" על מצב הטלוויזיה המסחרית: "אישור החוק להצלת ערוץ 10 ולהקלות לזכייניות ערוץ 2 מסמל את סופו של המשבר הנוכחי בטלוויזיה המסחרית. מה עשה נתניהו מאחורי הקלעים, מדוע זכייניות ערוץ 2 הן המנצחות הגדולות של המהלך, ומהן התוכניות של רון לאודר?".

העיתונים מדווחים על הפסדו של רמי יצהר בתביעת הדיבה שהגיש נגדו חיים אברהם, אביו של החייל החטוף המנוח בני אברהם.

ובינתיים, ב"עסקים", מוספו הכלכלי הגוסס של "מעריב": בכפולה הפותחת מתפרסמת כתבה העוסקת במצב הבורסה: רובה הוא ציטוט ארוך ולא ערוך של מנכ"לית הבורסה אסתר לבנון. אולי לכן בשום מקום בדף לא ניתן למצוא קרדיט לכתב. הטבלאות הן כנראה פרי עבודה עצמאית של המוסף ולא נשאבו מהודעה לעיתונות, עובדה: הן מוגשות ללא ציון של יחידות המדידה. כדי להשלים את התמונה, ידיעה באותו נושא עצמו מתפרסמת בעמ' 6 (והאחרון) של המוסף.

"ביקשתי מ'יפעת' לבדוק את מספר האזכורים של לפיד בחדשות 2, מקום עבודתו הקודם, אל מול חדשות 10 וערוץ 1", כותב היום רביב דרוקר בבלוג שלו. "הבדיקה התחילה ביום ההכרזה על הבחירות עד תחילת דצמבר. הנה התוצאות:  לפיד הוזכר 72 פעם בחדשות 2, 54 פעם בחדשות 10 ורק 46 פעם בערוץ 1. איך מסבירים את ההבדל הזה? מניחים שערוצים 10 ו-1 פשוט מתעלמים מלפיד כדי לדפוק את הטאלנט לשעבר של ערוץ 2...".

עורך "הארץ" אלוף בן מפרסם במדור הדעות של העיתון מאמר הזדהות עם הבלוגר אישתון.

כתבת השער של "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", היא ראיון יחסי-ציבור עם איל פלד, מגיש תוכניות טיולים ובנו של בעל זכיינית ערוץ 2 שפורקה טלעד, שלקה לפני כמה שנים באירוע מוחי, היה על סף מוות, השתקם וכעת סובל משיתוק חלקי וליקוי דיבור (ומככב בסרטון תיעודי שישודר בערוץ 10). "לא אגיד שהמחלה שינתה את חיי והפכה אותי לאדם טוב יותר, זה קשקוש", הוא אומר לאתי אברמוב.