מי זה שם, בשערי הטבלואידים? האם זו ציפור? האם זה מטוס? לא! זהו האלוף אמיר אשל, מפקד חיל האוויר החדש!! גיבור הקומיקס החדש של מדינת ישראל מייצג את כל מה שטוב ויפה ונכון וצודק אצלנו. לא סתם גיבור-על קם לנו הבוקר, אלא יהודי-על, ישראלי-על.
"ידיעות אחרונות", 6.2.12
ראו אותו, בראש השער של עיתון "מעריב", בתצלום ארכיון, עוטה חליפת טייסים. אל העדשה הישיר מבטו והיא השפילה עיניה. הגברים מעריצים אותו, הנשים מאוהבות בו, וכי אפשר להאשים אותם? כה נחושה עמידתו, כה חסון גופו. איזה כלי זין עצום מונח כעת תחת פיקודו. אך הס. העיתונים הללו מיועדים לילדים קטנים או למבוגרים רפי שכל. יש להקפיד, לפיכך, על לשון נקייה.
"השמים שלו" ו"הטייס מספר 1", קובעת הכותרות של "ידיעות אחרונות", ואין זו גוזמה כלל וכלל. אכן, מינויו של אשל לתפקיד מפקד חיל האוויר מעניק לו, ורק לו, את שמי העולם כולו. והרי חיל האוויר הישראלי הוא חיל האוויר הטוב בעולם (הידעתם שטייסים ישראלים ביצעו את הפעלולים בלהיט ההוליוודי "אהבה בשחקים"?), וכיוון שאשל הוא הטייס הטוב ביותר בחיל האוויר הטוב ביותר, האין די בכך כדי להפוך אותו לטייס הטוב בעולם? ודאי שכן. ואם לא, יש להזמין את קורא התיגר לדו-קרב. אחד על אחד! כדי לקבוע אחת ולתמיד מיהו "הטייס מספר 1" המחזיק בבעלות על השמים. הו, זה יהיה מחזה מרהיב. כמו דוד מול גוליית. אין אפילו צורך לבקש מאקי אבני שיגלם את אשל בסרט שיבוסס על הניצחון המזהיר שצפוי לו. אשל עצמו הרי נראה כמו כוכב קולנוע.
הנה הוא שוב, בתצלום ענק המתפרסם בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", על רקע מטוס קרב עטור מגן דוד כחול. יד אחת שלו בחגורה, מחייך אל השמים, שיניים צחורות מצחור. "הוא לא נחשב ליס-מן והוא גם לא יהיה כזה", לשון כיתוב התצלום. בוודאי שלא, למה בכלל להעלות את האפשרות ביום חגיגי כזה? "תדע כל אם", כותב איתן הבר. "שילוב שבין מפקד ולוחם ופרופסור למדעי המחשב או לספרות עברית. איש של ערכים, מורה דרך, מסוג האנשים שהולכים אחריהם משום שמאמינים שהם יודעים את הדרך. איש אמיתי". הו, אלו מלים ראויות.
"שבעה מיליון ברכות של שבעה מיליון אזרחים שתולים בו את בטחונם ומפקידים בידיו את חייהם ילוו אותו בתפקידו החדש והקשה". כל-כך נכון, הבר, כל-כך מדויק. הרי במדינת ישראל שבעה מיליון אזרחים, וכולם מתאחדים היום כדי להצדיע למפקד חיל האוויר החדש. מזרחים ואשכנזים וחרדים וערבים ומי לא? מי לא (חוץ מכמה קוראי "הארץ")? אשל בעצמו מאחד את העם. אביו יליד עיראק ואמו בת לניצולי שואה, נכתב ב"ידיעות אחרונות". והוא, קוצני מבחוץ אבל מתוק-מתוק בפנים.
"דבר אחד בטוח", אומר עליו מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף (מיל') אליעזר שקדי, בראיון ל"מעריב". "אלוף אמיר אשל יצטרך להכין את חיל האוויר לכל משימה. זה יכול להיות נגד טרור עזה [הוא הולך להגיד איראן!], נגד מדינות שיש לנו גבול משותף עימן [אני אומר לכם, הוא הולך להגיד איראן!!] וגם במקומות רחוקים, נגד מדינות שאין לנו עימן גבול משותף". שקדי לא אמר איראן, ובינינו – עשה בשכל. איזה אנדרסטייטמנט יש למפקדי חיל האוויר האלה. בהבל פיהם הם יכולים להעביר מן העולם מדינה כמו איראן יימח שמה, שכל כולה זדון ורשע, ובכל זאת הם מתאפקים מלהזכיר את שמה המפורש. רק רומזים. משאירים גם לנו, הקטנים, חלק מהעבודה. איי, שקדי יא שקדי. ג'ינג'י היית וג'ינג'י תישאר.
אבל עם כל הכבוד ל"מעריב" ו"ידיעות אחרונות", את הכובע צריך להוריד בפני "ישראל היום", שבעמודו הראשון הדפיס תצלום של אשל ליד שער הכניסה למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. מעל השער שמוביל אל המשרפות נראים שלושה מטוסי חיל האוויר הישראלי במטס המרגש שביצעו בשנת 2003 בהובלת מפקד חיל האוויר החדש אמיר אשל. לו רק היה לנו אז, לפני 70 שנה, חיל אוויר כמו שיש לנו היום, עם מטוסים אמריקאיים כמו שיש לנו היום ומפקד חיל אוויר חתיך ומשכיל כמו שיש לנו היום. הכל אולי היה נראה אחרת. הרי בגיחה אחת אפשר היה... אפשר היה... די. אין בכך כל טעם. יש להסתכל קדימה, לא לאחור, ולחזור ולשנן לעצמנו: "לא עוד, לא עוד, לעולם לא עוד!".
משום כך העיתונים כותבים בפה מלא את מה ששקדי רק רומז על אודותיו – איראן. זו המטרה. המפלצת הארית שוב מרימה את ראשה, אך הפעם נדע לגדוע אותו מבעוד מועד. לפי מידת האינפנטיליות בחגיגה התקשורתית של מינוי אשל לתפקיד מפקד חיל האוויר, די ברור שאיראן היא מעין כוכב מוות מבוצר היטב עם נקודת תורפה קטנה. אם רק ייתנו לאשל את ההזדמנות להתקרב פעם אחת אל שטח איראן במטוס הסילון שלו, לטוס נמוך-נמוך מתחת לכל תותחי הנ"מ, להגיע כך ממש עד לנקודה הנכונה ולהטיל שם פצצה אחת קטנה אך מדויקת שתעשה את דרכה עד לעומק הביצורים האיראניים, רוב הסיכויים שהוא יצליח להימלט משם לפני שכל המדינה הארורה הזו מתפוצצת לרסיסים.
השתמש בכוח, אשל, השתמש בכוח שנותנים לך עורכי העיתונים. הם סומכים עליך בעיניים עצומות. ואל תשכח: אתה יכול להפיל על האיראנים את הפצצה בלי כל מחשבה שנייה. אחמדינג'אד הוא לא אבא שלך. אתה בן של עיראקי.
"ישראל היום", שער, 6.2.12
"מעריב", שער, 6.2.12
"ידיעות אחרונות", 6.2.12