אי-שם בקייב
העיתונות הישראלית, כשמה כן היא, אינה נוהגת להעמיד בראש סדר יומה ענייני חוץ, אלא דברים המתרחשים בישראל. בכך היא אינה שונה, אפשר לדמיין, מכל עיתונות ארצית אחרת המתמקדת בענייני המקום. ובכל זאת, יש מאורעות המתרחשים מחוץ לגבולות הארץ וזוכים לתשומת לב תקשורתית רבתי. פעמים אלה עניינים הנחשבים הרי גורל עבור העולם כולו (כמו, למשל, בחירות לנשיאות ארה"ב), ופעמים עניינים שפעולתם הרגשית מפקיעה אותם מתורת חדשות "חוץ" (אסונות טבע גדולים, למשל).
כך או כך, נדרשת סיבה לבחירה דווקא במאורעות הללו, או מוטב סיבה לסיבה, כי הרי באותה סיבה אפשר לחרוז מאורעות רבים המתרחשים מדי יום ומדי לילה ברחבי העולם, והנה רובם המוחלט אינו זוכה לראות אור בעיתוני ישראל (ובכלל). על אחת כמה וכמה כשמדובר באירוע שאינו יוצא דופן, במדינה שאינה מרכזית, וכזה שסיבותיו ותוצאותיו רחוקות מלהיות ברורות וידועות, כמו המהומות באוקראינה שתפסו כותרות בישראל בשבוע החולף.
אז מי הוא המודד צונמי מול הוריקן, דרמה מול טרגדיה ומלחמת אזרחים מול רצח עם, שוקל בפלס הרים וגבעות במאזניים ומחליט איזו ידיעה תזכה לנדוד ממדור החוץ בתוככי העיתון אל רום מעלה השער? הנה היום, יום ראשון, התפתחות נוספת במשבר באוקראינה מככבת בכותרות הראשית של כלל העיתונים; לא רק "הארץ", אלא גם הצהובונים, החרדיים, הפטריוטיים, החינמיים וכל השאר. האם העורכים בכל העיתונים סברו שמדובר בעימות בעל חשיבות היסטורית המסמל את החזרה למאבק מעצמות בין-גושי? או אולי יש כאן מאורע שהוא סיסמוגרף לתזוזות טקטוניות מדיניות עצומות ממדים? אולי משל לתחילתה של המאה ה-21? ואולי זו היתה הפותחת בערוץ 2 ומדובר – דחילק – בעיתון יום ראשון המוכן בחיפזון?
בקיצור: לאחר הפגנות ומהומות דמים, פצועים והרוגים, הדיח הפרלמנט האוקראיני את הנשיא הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ', ויריבתו הפוליטית יוליה טימושנקו שוחררה מהכלא ונשאה נאום בכיכר העצמאות בקייב. תמונתה, עם הצמה המפורסמת וכשהיא ישובה בכיסא גלגלים, היא המרכזית על שער "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות". ב"הארץ" וב"מקור ראשון" אלה מפגינים חוגגים במשאית, מניפים דגלים ואלות. ב"מעריב" תמונה ייחודית (EPA) של אדם עטוף דגל המדינה האוחז שני ציפורנים (כמדומני) אדומות, בהלוויית אחד ההרוגים הרבים.
וכך אומרים הפרשנים: מתן דרורי, עורך חדשות החוץ הוותיק של "מעריב", קובע כי "רוסיה לא תוותר" על "האחות הקטנה" אוקראינה והאינטרסים המגוונים שהתלות הזו טומנת בחובה, וכי במדינה עצמה יש רבים המעוניינים בקשר ההדוק עם רוסיה. "כרגע הכל פתוח" הוא סיכומו של טור קצרצר של פרשן לעת מצוא ש"ידיעות אחרונות" מצאו בצבי מגן, שגריר ישראל באוקראינה לשעבר.
ב"ישראל היום" שומר על בלעדיותו בועז ביסמוט, המגיש טור מעניין יותר: "טימושנקו של 2014 אינה כתומה כמו ב-2004 אלא בעיקר מוכתמת בפרשות בלי סוף ובניהול גרוע של אוקראינה", הוא כותב. "גם אם מפתה לחשוב כי המחנה הפרו-מערבי ניצח, הדברים אינם כה פשוטים. אוקראינה, הנמצאת על סף פשיטת רגל כלכלית, תלויה כמעט לחלוטין ברוסיה, שהבטיחה לה הלוואה של 15 מיליארד דולר וכבר העבירה לה שלושה מתוכם. יתרה מכך, רוסיה גם הורידה בשליש את עלות הגז שהיא מזרימה לאוקראינה, וזו תלויה בו כמו חמצן".
יוליה טימושנקו, לשעבר ראש ממשלת אוקראינה, בביקור ביד-ושם בירושלים, 14.1.07 (צילום: מיכל פתאל)
ייתכן שב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" מקדישים אינצ'ים רבים יותר לסיקור הנעשה באוקראינה, אך ב"הארץ" נטול מרבדי התמונות, הפונטים המוגדלים והאינפוגרפיקות השמנמנות, הסיקור הוא המקיף ביותר, כשרובו, כבשאר העיתונים, נשען על סוכנויות הידיעות. אסף רונאל מתמצת היטב את האירועים בטור בסגנון העבש אך היעיל של "שאלות ותשובות". אנשיל פפר לא מפטיר "הכל פתוח", וגם אינו מסתפק בלהצהיר כי "רוסיה לא תוותר" או בהעלאת גירת דיווחי עבר, אלא מספק פרטים נוגע למהלכיו של פוטין כעת חיה.
גם ב"הארץ", כבשאר העיתונים, מדווחים על אחוזת הפאר של ינוקוביץ', שנכבשה על-ידי האופוזיציה והיתה לסמל של שחיתות שלטונית. "תצלומים מאחוזת מז'ירייה חושפים חיים מנותקים לגמרי מאזרחי קייב הממוצעים – החל מאמבטיית אבן מפוארת ועד גנים מטופחים ורחבי ידיים. בשטח האחוזה התגלו גם חממה רחבת ידיים לפרחים אקזוטיים, גן בסגנון יפני ובו בריכת דגי קוי וגשר מסוגנן ואפילו ספינה גדולה", נכתב בידיעה מתורגמת ב"הארץ".
עוד נכתב ב"הארץ" כי "רבים מהמבקרים שהגיעו למקום צילמו את הסצינה הסוריאליסטית בטלפונים שלהם. בתוך כך, לפחות אחת התמונות שהופצה ברשת ונטען כי צולמה במקום – ובה נראית אסלה מוזהבת מעוטרת באריות – היא ככל הנראה זיוף". בעמ' 7 של "ישראל היום", מעל לידיעה של דן לביא על האחוזה ("גן חיות ו-7 לימוזינות"), מודפסת תמונה של "אסלות מקושטות ברגלי זהב".
שואות
"שואה של אחרים" היא כותרת אמיצה למדי עבור טבלואיד בישראל 2014, ובכל זאת העורכים ב"24 שעות" שיבצו אותה בדף השער של המוסף והפנו ממנה לכפולת עמודים העוסקת ברצח העם בצפון-קוריאה. "רצח העם בצפון-קוריאה לא בא ממניעים דתיים, גזעיים או שבטיים", כותבת ציפי שמילוביץ. "רוע דיקטטורי טהור שאפילו לא מנסה למצוא צידוקים, ומצליח לשרוד כבר עשרות שנים כשהעולם עומד מנגד".
"האימפריאליזם האמריקאי המשוקץ הציל בשנים 1950 עד 1953, שהן שנות המלחמה, לפחות חלק מקוריאה", כותב אמנון לורד במדור הדעות של "מעריב", "זוהי דרום-קוריאה. כדאי להרהר היום מה היה גורלם של מיליוני אזרחי הדרום אם האמריקאים לא היו נלחמים בציפורניים על אותו קו רוחב שהגן על סיאול. בגלל הפיקוד האמריקאי הגרוע גורלם של הדרום-קוריאנים לא היה רחוק מזה של אחיהם בצפון. המקרה של צפון-קוריאה הוא מקרה ברור של טוב ורע ושל התייצבות פוליטית אידיאולוגית מסוימת מאוד לצד הרוע. [...] אבל הלקח העיקרי ממלחמת קוריאה הרחוקה הוא שיש מחיר לכשלונות צבאיים ולאי-התערבות צבאית. מחיר הכישלון ב-1953 הוא הסבל הנורא של תושבי צפון-קוריאה, המשועבדים למשטר מטורף. מי יודע מה מחיר הכישלון ואי-העשייה מול איראן?".
פושטי היד
"התביעה בדרך? סקיילקס חייבת מיליוני דולרים לבנק ההשקעות לאזארד", נכתב בכותרת ידיעה של רון שטיינבלט ב"גלובס". "זאת, בגין ייצוג סקיילקס מול חיים סבן בעסקת מכירת מניות פרטנר, שהושלמה כבר בדצמבר 2012". בכיתוב התמונה נכתב: "שנה עברה והעמלה לא שולמה". בתמונה עצמה נראה אילן בן-דב, בעל השליטה בסקיילקס ומי שאפילו במערכת משקית רכה, חומלת ומלקלקת כמו שלנו היה אפשר לצפות שלא נראה יותר תמונות שלו בעיתוני הכלכלה.
איש העסקים אילן בן-דב, 4.12.11 (צילום: יוסי זליגר)
"אדוארדו אלשטיין ושותפו מוטי בן-משה ייפגשו עם נציגי בנק הפועלים, הנושה הגדול של אי.די.בי פיתוח, שהחוב אליו הוא 900 מיליון שקל", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של מיכאל רוכוורגר ב"דה-מרקר". "השניים יבקשו מהבנקים לוותר בשנה וחצי הקרובות על הדרישה להחזיק מזומנים לשני רבעונים עוקבים – בתמורה להזרמות גדולות ומימוש נכסים".
"אני עם ה-5 שקלים שלי יותר עשיר מדנקנר, שחייב מאות מיליונים. אלא שאני כאן בקור, והוא מתחמם עם כמה מהבנקאים שאישרו לו את הלוואות הענק", כותב רותם שטרקמן ב"דה-מרקר" בשם הקבצן שקיבל מתת מצולמת משר האוצר יאיר לפיד.
פרויקטים
כתבת השער של המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" היא "פרויקט מצולם" של זוגות חברי-כנסת מקטבים אידיאולוגיים או מפלגתיים, המשתפים פעולה בנושאים פרלמנטריים שונים: דב חנין מחד"ש וזבולון כלפה מהבית-היהודי ("גיליתי איש ישר, חרוץ ושותף אמיתי לקידומם של רעיונות חברתיים וסביבתיים"), מרב מיכאלי מהעבודה ושלי מועלם מהבית-היהודי ("מרב היא חברתי הקרובה ביותר במשכן"), יעקב אשר מיהדות-התורה ותמר זנדברג ממרצ ("אנחנו חולקים אופוזיציה שהיא קואליציה של מיעוטים, שמאפשרת חיבורים בכל מיני תחומים"). אולי משום שיום ראשון, הכתבה המצולמת מצליחה לא להיות מאולצת מדי ואפילו לעורר מחשבה.
ב"מעריב" מודיעים על פרויקט עיתונאי חדש, אחרי זה שטיפל בחברה הערבית בישראל, שבמרכזו תעמוד החברה הקיבוצית. "קיבוצים 2014", "מהאליטה המשרתת דרך הדה-לגיטימציה של בגין, המשבר הגדול וההפרטה. הקיבוצים מחפשים דרך חדשה". על הכתבה הראשונה חתום אמנון לורד. לורד הוא עיתונאי ותיק, קיבוצניק לשעבר המכיר היטב את הסוגיה שעל הפרק, והכתבה מעניינת, גם אם אקלקטית מדי. בכל זאת יש לקוות שהעורכים לא הפקידו בידיו את הסדרה כולה – מעשה דומה, אולי, להפקדת גדעון לוי על כתיבת סדרה על ההתיישבות ביהודה ושומרון.
הייטק
"אחרי העסקה: ווטסאפ קרסה" ו"הקריסה שאחרי המכירה" נכתב בכותרות בתחתית שערי "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות". "אחרי הבאזז סביב המכירה הגדולה לפייסבוק, תקלה עולמית שיתקה את אפליקציית וואטסאפ למשך שעות ארוכות", נכתב במעלה שער "מעריב". ב"ממון" של "ידיעות אחרונות" מחרה-מחזיק סבר פלוצקר אחרי קביעה ביקורתית של פרשן כלכלי בריטי, קובע במשתמע כי הרכישה לא היתה מוצלחת ומנבא בלי להתחייב כי מדובר ב"בועה" (שתתפוצץ). ב"גלובס" מדווח רועי גולדנברג כי בריאן אקטון, ממייסדי ווטסאפ, לא התקבל בזמנו לעבודה בפייסבוק. "פייסבוק איבדה 1.5% אחרי רכישת ווטסאפ", נכתב בכותרת סקירת מסחר ב"כלכליסט".
ענייני תקשורת
"בית-המשפט קבע: גם יחצנים מחויבים לאמת", נכתב בכותרת ידיעה מרעישה למדי של ענת רואה ב"כלכליסט", החותרת תחת מוסכמות מקצועיות כבדות ומבוססות. "בית-המשפט פסק כי חברת ארד-תקשורת, היועץ האסטרטגי ליאור חורב ואיש יחסי-הציבור בן-ציון ציטרין יפצו את רו"ח עופר מנירב ב-80 אלף שקל בעקבות 'קמפיין נגטיבי' שניהלו נגדו. 'עליהם היה לבחון את אמיתות המסרים שפירסמו'", נכתב בכותרת המשנה.
ב"ישראל היום" מקבל דן מרגלית עמוד כדי להפציר ברשויות להמשיך לחקור את "פרשת אשכנזי".
"ידיעות אחרונות" ממשיך בקמפיין נגד מכירת תנובה לסינים. על שער "ממון" מתפרסמת הכותרת "עסקת תנובה: החקלאים יוצאים לרחובות", לצד תמונתה של זהבית כהן, מנכ"לית הסניף המקומי של קרן ההשקעות הזרה אייפקס, השולטת בתנובה. בעמ' 5, מתחת לידיעה של נווית זומר על התנגדות החקלאים, מביא איתמר אייכנר דעה הפוכה מ"השגריר בסין מתן וילנאי" ("ישראל צריכה לברך על מהלכים כאלה").
בעמוד הלפני אחרון של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעת תצלום בלעדית: יו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי, המנכ"ל ציון קינן, יו"ר ומנכ"ל אריסון השקעות אפרת פלד ובעלת השליטה שרי אריסון – באירוע התרמה לוועד למלחמה באיידס.
בכפולת האמצע של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת מודעה לחברת אוסם במסווה של כתבה עיתונאית, בחתימת איריס ליפשיץ-קליגר.
בעמ' 20 של "ידיעות אחרונות" נשאל "מי תהיה מלכת הלק?", והכיתוב מציע: "צלמי את עיצוב הציפורניים הייחודי לך, העלי את התמונה לאפליקציה בעמוד הפייסבוק של 'ידיעות אחרונות' או תייגי באינסטגרם, ואולי תזכי בבונבוניירת הלקים הנחשקת עם 30 צבעי האביב העדכניים של העונה [...]". הטקסט, צמוד ללוגו העיתון ולוגו חברת הקוסמטיקה, מעוצב כמודעה ולא כידיעה עיתונאית, ולא חתום עליו אף כתב או כתבת של "ידיעות אחרונות".
במדור הדעות של "הארץ" כותבת ניבה לניר מאמר געגועים לאלימות ממסדית. כמו בטורים קודמים של לניר, גם הפעם לא ברור אם הכותבת לא התבלבלה בין סאטירה למציאות.