לפני כחודש אי-אפשר היה לפספס את השאלה המסקרנת שנורתה אל ההמונים ממערכת ערוץ הספורט: "מה משותף למסי ולאוחנה?". השאלה צפה במהלך ינואר מדי יום וכמעט בכל תוכנית, עד שהתבררה לבסוף כקמפיין פרסומי של חברת שמפו. היה זה שלב נוסף בחפיפה ההולכת וגוברת של עיתונאים ופרשנים עם אנשי השיווק והפרסום.
"מה משותף לנ. רסקין ולג. יפית", שאלה הכותרת בטורו של עמיר פלג ב"ידיעות אחרונות" כמה ימים מאוחר יותר (30.1.14). העיתונאי המצליף ביקר בחריפות את אנשי ערוץ הספורט, שהפכו את הגימיק הפרסומי לאייטם עיתונאי, בין היתר ב"יציע העיתונות". פלג מיקד את האש במנחה התוכנית ניב רסקין, שגם מנחה את "תיק תקשורת" – "תוכנית שחרתה על דגלה להגן על האתיקה העיתונאית ולמנוע חציית קווים אדומים בסיקור התקשורתי. זה לא ממש הפריע לו לשמש כע' פרזנטור בתעלול שיווקי של שמפו. כלב השמירה של הדמוקרטיה, מסתבר, הוא בסך-הכל החתול שנתנו לו לשמור על השמנת".
באותו טור ציין פלג: "פרסומות סמויות בתקשורת אינן דבר חדש, וכמעט כולם חוטאים בהן. אבל כשהן מוגשות במסווה של אייטם חדשותי, זו כבר השתנה בוטה מהמקפצה היישר לפניהם של הצופים". חד וחלק.
ועכשיו שאלה לידעני הספורט: מה המשותף למ. בוזגלו ולש. צוברי? חובבי הטריוויה יאמצו לשווא את זכרונם כדי לגלות היכן הצטלבו דרכיהם של חלוץ הפועל באר-שבע והמדליסט האולימפי בגלישה. אז בדיוק בשביל זה אנחנו כאן: השניים כיכבו לאחרונה במדור הספורט של "ידיעות אחרונות" תחת כותרת הגג "לא מוותרים על ארוחה משפחתית".
קוראי "ידיעות" בלעו את רוקם למקרא החוויות הקולינריות של בוזגלו וצוברי. משפחת בוזגלו, כדאי לדעת, אוכלת בערב קוסקוס עם מרק גרונות, מפרום, קובות, עוף ממולא תירס ודגים. צוברי נמנע מלאזכר מאכלים ספציפיים, אבל הודיע לאומה שהוא מעדיף אוכל חם שכולל הרבה חלבונים מהחי, ירקות וקצת פחמימות.
למעלה: כתבת הפרסום הסמוי בספורט "ידיעות" מה-20.2.14. למטה: הביקורת של פלג נגד הפרסום הסמוי בערוץ הספורט מה-30.1.14
בסיום הכתבות שכללו שאלות על הרגלי האכילה של הספורטאים הופיע סיכום קצר של אנשי מקצוע. התזונאי פז שוסטר סיכם את ארוחת הערב של משפחת צוברי כ"דבר מבורך", הבשלנית איילת הירשמן החמיאה "כל הכבוד" והמאמנת המשפחתית עדי הרפז פירגנה "תענוג". אצל בוזגלו, לעומת זאת, התפעלה הבשלנית מכך שהילדים נחשפים לסוגי אוכל רבים, התזונאי שמח לראות ארוחה המבוססת על מזון חם ומנחם, והמאמנת המשפחתית שיבחה את המסורת המשפחתית.
קוראים רבים משוכנעים שהסיפורים מעוררי התיאבון הללו בושלו במיוחד עבורם, בזכות שאר הרוח והיצירתיות של עורכי הספורט ב"ידיעות". עובדה שלא מדובר בפרסומות, ולא ג. יפית חתומה עליהן, אלא העיתונאים זאב גולדשמיט ויאיר שגיא. הראשון הוא כתב לענייני כדורגל וכדורעף, השני מסקר את הנעשה באילת. שתי הכתבות התפרסמו כאייטמים מערכתיים לכל דבר ועניין. זו של בוזגלו תפסה חצי עמוד תחתון (26.12.13), בעוד שהחצי של צוברי כבר זכה להתנוסס בגאון ביום חמישי האחרון (20.2.14) בראש עמוד תחת הכותרת "גולש מהים אל השולחן".
בכותרת המשנה של שתי הכתבות הוזכר "צוות 'חיים בריאים' של אוסם". בכתבה על צוברי אף צוין שהצוות הזה "מתמוגג מנחת". לכתבות נלווה הלוגו "שולחן משפחתי", שמו של קמפיין דגל של חברת מרקי האינסטנט, הפסטות והחטיפים אוסם, המעוניינת להצטייר בציבור כמי שפועלת לתזונה בריאה עבור ההורים והילדים. בתחתית הכתבות הופיע לוגו של אוסם לצד אלה של "ידיעות" ו-ynet.
קשה לחשוד במערכת "ידיעות אחרונות", כולל מדור הספורט, שיש להם עניין עצמאי מיוחד בהטפה לתזונה-בריאה-בחיק-המשפחה-בשעות-הערב. מדובר בידיעות פח פרסומיות לכל דבר, המוגשות כאייטמים עיתונאיים. ב-ynet העסק בוטה יותר ואוסם משתמשת בפלטפורמה של האתר כדי לקדם באופן מסיבי מסע פרסום של "שולחן משפחתי", שבמסווה של טיפים לאכילה בריאה מציג מתכונים רבים הכוללים מרכיבים שיצאו מפס הייצור של החברה.
אם עמיר פלג היה מבקר תקשורת, הוא לא היה מפספס את הפרסום הסמוי עם הלוגו הגלוי של אוסם ב"ידיעות אחרונות". אולי הוא היה אפילו עושה העתק-הדבק להצלפות שלו בערוץ הספורט, באלו המלים: "פרסומות סמויות בכלי התקשורת אינן דבר חדש. כמעט כולם חוטאים בהן. אבל כשהן מוגשות במסווה של אייטם חדשותי, זו כבר השתנה בוטה מהמקפצה היישר לפניהם של הקוראים".
די לכיבוש
ביום שני שעבר (17.2.14) שידר יורם ארבל משחק כדורגל בערוץ 1, למחרת הוא קפץ להעביר משחק בערוץ 2, וביום שישי (21.2.14) בקע קולו מערוץ 10. עם עוד קצת מאמץ הוא היה יכול להשתחל גם לסידור העבודה של ערוץ הספורט ביום רביעי ולרשום לעצמו משחק נוסף מליגת האלופות.
כשיתיישב לכתוב את הביוגרפיה שלו, יתרפק ארבל על עונת המשחקים הנוכחית, שהפכה לשיא קריירה אישי – שידור מחמישה ערוצים שונים, כולל צ'רלטון. מעניין אם יש עוד מקרה דומה בעולם שבו שדר ספורט רץ מערוץ לערוץ לערוץ בשבוע אחד.
בגיל 72 ארבל הוא מונופול של שידורי הספורט. בערוץ 1 הוא העלים את עמית הורסקי, ובערוץ 10 העדיף אותו ידידו המנכ"ל רפי גינת על פני ניב רסקין, הכוכב העולה של שידורי הכדורסל. שני יריביו הגדולים לאורך השנים נותרו מאחור: מאיר איינשטיין מסתפק בשידור משחק משני בחשיבותו בצ'רלטון, בעוד שרמי וייץ בחר להיעלם בינתיים בגלל הסלידה שהוא חש מהפיחות הדוהר בתנאי השידור ומצב האתיקה.
ארבל משדר בערוצים מתחרים. ערוץ הספורט וצ'רלטון אמנם כבר למדו לחיות בשלום זה עם זה, אבל האיבה השוררת בין רשת לערוץ 10 היתה אמורה לגרום לזכיינית ערוץ 2 לא להפקיד את המיקרופון בידיו של מי שמשדר כדורסל אצל האויב. מתברר שהיריבויות לוהטות עד שזה מגיע לקונסנזוס ארבל. ביום שלישי האחרון הוא שידר מאולפני רשת את מנצ'סטר סיטי–ברצלונה, שנרכש מערוץ הספורט, ושלושה ימים אחר-כך שידר את מכבי תל-אביב מול צסק"א מוסקבה עבור ערוץ 10.
הטענות נגד ארבל על טעויות בזיהוי שחקנים, העדר יכולות עיתונאיות או התייחסות קלילה מדי למשחק עוברות ליד אוזניהם של מנהלי הערוצים כזבובים טורדניים. עבורם הקול המוכר שלו מחפה על חסרונותיו. גם כשברשות השידור הכריזו שאצלם ישדרו רק "קולות ייחודיים", זה לא הפריע למנהלי ערוץ 1 להחתים את ארבל, ובהמשך אף להילחם עליו מול משרד האוצר, שביטל את ההתקשרות איתו.
בעוד שארבל ממשיך להחליף מיקרופונים כמו גרביים, מסתמן שבערוץ הספורט עשויים לעשות סוף לחגיגה ולא להמשיך בסיום העונה את הקשר איתו. הסיבה: הם אינם מעוניינים יותר ששדרים שלהם ישדרו גם בערוצים אחרים. השאלה היא האם בעקבות ערוץ הספורט ילכו גם ערוצים אחרים. בינתיים המצב הוא שהמשחקים עם הרייטינג הכי גבוה נשלטים בקולו של ארבל. כאילו היינו עדיין בעידן הפרהיסטורי של ערוץ אחד עם קול אחד לעם אחד.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il