בכנס מקצועי שנתי של "אגודת החדשות המקוונות" האמריקאית (The Online News Association), שהתקיים באוקטובר האחרון, הכריזה העורכת הראשית של מהדורת החדשות האינטרנטית "איבנינג אדישן", מירנדה מוליגאן, שהיא מעריכה כי בשנים הקרובות סטודנטים בבתי-ספר לעיתונאות יצטרכו ללמוד תכנות, והדברים עוררו פולמוס זעיר בקרב אליטת התקשורת האמריקאית.

בתגובה לדבריה של מוליגאן – שהאתר שהיא עומדת בראשו הוא יותר מיזם טכנולוגי מאשר אתר חדשות קלאסי – פירסמה אולגה קזאן, כתבת ועורכת במגזין "אטלנטיק", מאמר שבו ביקשה לקעקע את הטענה, תוך שימוש בחוויותיה האישיות כסטודנטית לשעבר ללימודי תוכנה. קזאן הסבירה שלימודי תוכנה הם השקעה בלתי סבירה, ויותר מכך לא ממש יעילה, עבור מי שההתמחות הראשית הנדרשת ממנו היא לספר סיפור; שאת משרות התכנות בארגוני חדשות ממלאים, וימשיכו למלא, מתכנתים ברמה גבוהה שמקדישים לכך את כל מרצם (ולכן לעיתונאים אין סיכוי מולם); ושהדרך האמיתית להפוך לעיתונאי משפיע עוברת דרך קריאת ספרים וצבירת חוויות.

ה"פשרה" שהציעה קזאן היא שעיתונאי-השנים-הבאות אכן יוכלו ליצור לעצמם יתרון משמעותי אם יהיו בקיאים בתפעל תוכנות בסיסיות יחסית, דוגמת פוטושופ ואילוסטרייטור. בעיני קזאן, תוכנות כאלו מכסות את רוב הפונקציות שעשויות להידרש מעיתונאי בעתיד הקרוב, ביצירת גרפיקה בסיסית, אינפוגרפיקה, מפות ועוד. כדי להמחיש זאת צירפה דוגמאות – מקרטעות משהו – שיצרה בעצמה באמצעות תוכנות אלו כחלק מעבודתה כעורכת במגזין.

זה לא נגמר בזה. בטור קצר שכתב סקוט קליין, עורך האפליקציות של אתר "פרופבליקה", במסגרת הארכי-תחזית ל-2014 שהכינה מעבדת התקשורת של הרווארד, הוא טען: נכון, עיתונאים שלא יידעו תכנות בכל זאת יוכלו להמשיך לעבוד במקצוע, בדיוק כשם שכתבים שמתקשים ביצירת קשר בלתי אמצעי עם אנשים זרים מצליחים גם הם להמשיך לדווח. אבל עיתונאים הנמנים עם שתי הקטיגוריות הללו מפסידים תחום שלם של סיפורים.

יתרה מכך, טען קליין, הסיפורים המבוססים על נתונים (data) הולכים ומסתמנים כאופציה העיתונאית המשמעותית של השנים הקרובות, ואי-אפשר יהיה להתמודד עימה ללא ידיעת תכנות. להמחשת דבריו הוא צירף קישורים לשלושה תחקירים שהציגו פן חזק של ניתוח נתונים, לרוב על-ידי מתכנתים מקצועיים.

ג'ון מילוורד (צילום פרטי)

ג'ון מילוורד, מפעיל הבלוג "בלש רעיונות" (ראיון עימו ניתן לקרוא כאן) עשוי לגלם את דרך האמצע הריאלית בין הגרפים המאותגרים-משהו של קזאן לבין התחקירים מבוססי עבודת התכנות המקצועית שלהם החמיא קליין. תחקיריו המרשימים של הבלוגר הבריטי בן ה-27 (גם אם בקשת מצומצמת יחסית של נושאים סנסציוניים) משלבים ניתוח נתונים ברמה פשוטה יחסית (בעיקר באמצעות אקסל) עם עבודות גרפיות סטנדרטיות (לרוב באמצעות אין-דיזיין), ואפשר לראות בהם פשרה נאה בוויכוח בין שתי האסכולות.

למילוורד, מעצב גרפי בהכשרתו, אין רקע אקדמי בסטטיסטיקה והוא נעזר בכלים חישוביים פשוטים יחסית שאת הידע בהם רכש תוך כדי התנסות, בשילוב גרסה עכשווית של "עבודת רגליים" סיזיפית בכל הנוגע להזנת הנתונים. "מקסימום אני מתייעץ עם שני חברים המצויים בתחום", אומר הבלוגר, שהקדיש חצי שנה לפילוח נתונים על 10,000 שחקני פורנו. במקרה אחר ערך ניתוח תוכן של יותר ממיליון מלים – חוות דעת של 5,000 לקוחות על היצאניות שבילו עימן. את הפתרון לבעיות שבהן נתקל, למשל שיבוץ של 10,000 פורטרטים בתוך דימוי אחד, הוא מוצא בספרי הדרכה עצמית באינטרנט – לדבריו, "חבריו הטובים ביותר של הבלוגר".

אפשר רק לשער שהדרישה המופרכת והכה אמריקאית מעיתונאים ללמוד תכנות, שנולדה באקלים שבו הפתרון לכל סוגיה כלכלית הוא הגברת התחרות, לא תתממש. אבל גרסה מרוככת יותר שלה, הדוחסת את הכתב, העורך והגרפיקאי לכדי דמות מולטי-פונקציונלית אחת – כבר כאן.