צבא ומדינה

מהלכים של המערכת הפוליטית שנועדו להסדיר סוגיה צבאית כובשים הבוקר שטחים נרחבים בשערי ובתוככי העיתונים. ועדת הח"כים שמונתה כדי לגבש חוק חדש שירחיב את היקפי הגיוס בקרב יהודים הנשמעים להוראותיו של כוח עליון החלה אתמול להצביע על סעיפי ההסדר המוצע, ונקלעה לעימות עם נציגי הצבא ומשרד הביטחון, שלהם רצונות שאינם בהכרח עולים בקנה אחד עם אלה של המחוקקים.

"תסבוכת הגיוס", מתמצתים את הסיטואציה מנסחי הכותרות של "ידיעות אחרונות", המקדישים להתפתחות את הכותרת הראשית. "שר הביטחון והרמטכ"ל ביקשו לצמצם את הפער בנטל השירות, אבל לוועדת שקד היתה דאגה אחרת: היא סידרה שירות קצר לישיבות ההסדר במקום להאריך אותו", נכתב בכותרת המשנה. "את שירות שאר החיילים קיצרה ב-4 חודשים, אבל את שירות הבנות לא האריכה. יעלון: עשו צחוק מהצבא, אבקש לבטל את ההצבעה", נכתב עוד בשער, מתחת לכותרת הגג הביקורתית "ועדת שקד החמירה את חוסר השוויון".

העיתון של המדינה, שהוא לעתים קרובות גם העיתון של צבא המדינה, משקף הבוקר באופן המובהק ביותר את האינטרס המוצהר של צה"ל. במעלה השער דאגו העורכים לשבץ הפניה בולטת למאמר שכותרתו "צבא העם מתפרק", ובו מסביר הכתב הצבאי יוסי יהושוע (ולא, נאמר, הפרשן הצבאי אלכס פישמן, ששמו נעדר מהדיווחים) מדוע ההסדר המסתמן בוועדת שקד רע לצבא, ולכן גם רע למדינה.

"במקום לנסות להפוך את החברה הישראלית לשוויונית וצודקת יותר, נשכחו העקרונות החשובים של צבא העם ופינו את מקומם לפוליטיקה מגזרית של שמור לי ואשמור לך", כותב יהושוע, המסיים את מאמרו בהצעה שהרמטכ"ל יטלפן לראש הממשלה ויבקש ממנו "לעצור את המהלך ולעשות סדר כי צבא העם מתפרק לו בין הידיים".

הכתב והפרשן הצבאי הבכיר של "הארץ", עמוס הראל, חולק על יהושוע. במאמר פרשנות שכותרתו "טוב למשק, טוב לצה"ל", הזוכה גם הוא להפניה בשער, כותב הראל כי קיצור השירות לגברים הוא "שינוי מתבקש, שנדון כבר שנים (ואפילו אושר, אך לא יושם, עוד ב-2006). הוא טוב למתגייסים, טוב למשק הישראלי ובעקיפין גם יכול להביא תועלת לצה"ל בטווח הארוך.

"אלא שבפוליטיקה כמו בפוליטיקה, הדברים כמעט לעולם אינם מסתדרים בצורה כה פשוטה", מסייג הראל. "כשהוכנס קיצור השירות לבנים לחוק שניסחה ועדת פרי אשתקד, תמכה בכך מערכת הביטחון, אך הודיעה שהדבר יעלה לה במחסור של 9,300 איש, מהם 3,700 לוחמים. למילוי הפערים, נאמר לשרים, יידרשו שלושה מקורות: גיוס מוגבר של חרדים (וזו, כמובן, אחת המטרות של חוק הגיוס מלכתחילה), הארכת שירות לתלמידי ישיבות ההסדר והארכת שירות החובה לנשים בארבעה חודשים, ל-28 חודשים".

יו"ר הוועדה, ח"כ איילת שקד, משוחחת עם נציג צה"ל גדי אגמון, אתמול (צילום: יצחק הררי)

ב"ישראל היום" הפרו-ממסדי ממוסגר הדיווח כך שיבליט את עמדתו של שר הביטחון משה יעלון, מהפוליטיקאים המועדפים על נותני הטון בעיתון. "יעלון ידרוש הצבעה חוזרת על קיצור השירות ב-4 חודשים", מודיעה כותרת בשער החינמון. האמירה המיוחסת בשער "ידיעות אחרונות" ליעלון, ולפיה "עשו צחוק מהצבא", מיוחסת ב"ישראל היום" ל"מערכת הביטחון".

כתב העיתון יהודה שלזינגר חתום על מאמר פרשנות המבקש להפריך את יומרותיה של ועדת שקד ואת התפארויותיהם הצפויות של "מחזיקי הלפיד" (המלים "יאיר לפיד" או "יש-עתיד" אינן מוזכרות). תחת הכותרת "לא שוויון ולא נעליים" גורס שלזינגר כי "על-פי החוק החדש שמסתמן, בחורי ישיבה פטורים אוטומטית מגיוס בארבע השנים הקרובות. יעדים ש'מכורים' מראש, כמו 5,200 מתגייסים (3,000 לצה"ל ו-2,200 לשירות האזרחי), כשממילא הצפי הדמוגרפי והחברתי מצביע שגם בלי החוק מספר המתגייסים דומה – וכדי להבטיח שלא יהיו בעיות ב'עמידה ביעדים', יגויס הבלוף הקלאסי ויורחבו ההגדרות של 'מי הוא חרדי'".

ב"מעריב" בעריכת שלמה בן-צבי, המקדיש לנושא את הכפולה הפותחת, עוסקים הכתב הפוליטי זאב קם וכתב החרדים מנדי גרוזמן בעיקר בהיבטים מגזריים של עבודת הוועדה. דיווחו של קם מוקדש כמעט כולו לדיל הפוליטי בין הבית-היהודי ל"חרדים", שטירפד את הארכת שירותם של חיילי ישיבות ההסדר – כמה אלפי צעירים מבני הציונות הדתית, המשלבים לימודי דת עם שירות צבאי (הצבעה חוזרת בנושא צפויה היום). גרוזמן חתום על גילוי שלפיו ראשי חסידות חב"ד מנהלים משא-ומתן עצמאי עם צה"ל, שבמסגרתו ייתכן שייעתרו לשלוח לשירות צבאי 400–500 גברים בני 25 ומעלה.

העיסוק בהיבטים הרחבים יותר של הסוגיה נמסר לידיהם של שני כותבי מאמרים אורחים – איתי בן-חורין מ"הנהלת הפורום לשוויון בנטל" ("החוק שעומד לעבור השבוע בוועדת שקד הוא אחיזת עיניים מהגדולות שהיו בתולדות המדינה") וחברת-הכנסת לשעבר עינת וילף.

"ייתכן שהדבר יבוא בהפתעה לאנשים מסוימים, אך למדינת ישראל יש כבר שנים רבות חוק לשוויון בנטל – הידוע יותר בשמו 'חוק שירות ביטחון'. חוק זה מסדיר את ההוראות בדבר גיוס לצה"ל ונותן בידי 'הפוקד', הוא שר הביטחון וצבא ההגנה לישראל, את הזכות לגייס כל גבר ואשה שמלאו להם 18 שנים", כותבת וילף במאמר המתפרסם במדור הדעות של "מעריב".

המחוקקת לשעבר מזכירה לקוראי העיתון כי החקיקה הקיימת בעצם מאפשרת למשרד הביטחון לגייס או לפטור מגיוס כל אזרח על-פי שיקול דעת גמיש למדי. "מדוע נדרש חוק חדש ל'שוויון בנטל' כאשר חוק שירות הביטחון הוא-הוא חוק השוויון בנטל, לא ברור. [...] הסיבה היחידה שבשלה נדרש חוק חדש היא אך ורק כדי לפטור באופן גורף את החרדים משירות צבאי", כותבת וילף.

באף אחד מהעיתונים לא נמצא הבוקר מקום למאמר שיטיל ספק בעצם הצורך לגייס לצה"ל קבוצות אידיאולוגיות שאינן דוגלות בשירות צבאי, שהנמנים עימן לעתים קרובות זוכים בפטור אישי מידי רשויות הצבא עצמן. המגמה המסתמנת הפוכה: על-פי יוסי יהושוע ב"ידיעות אחרונות" ובמידה מסוימת גם על-פי עמוס הראל ב"הארץ", יש מקום להקשיח את מתן הפטורים לצעירות יהודיות ככלי להגברת "השוויון בנטל".

ככל שיתקדם הליך החקיקה, מעניין יהיה לעקוב אחר הסתירות שבוודאי יתגלעו בין הקריאות הפופולריות להרחיב את שורות המתגייסים לצבא, המאפיינות את דיווחיה של העיתונות הכללית, ובין הקריאות לקצץ בתקציבה של מערכת הביטחון, הנפוצות בעיתונות הכלכלית.

צבא ועיתון

כותרת המתפרסמת הבוקר בשער "דה-מרקר" מוקדשת לחשיפתם של פרטים בנוגע לשיתוף פעולה מסחרי ותוכני בין צבא ישראל לקבוצת "ידיעות אחרונות", שעליו הוטל חיסיון חלקי בטענה כי פרטיו סודיים. "דו"ח נגד אבי בניהו: הפיק ספר בשיתוף הוצאת ידיעות-אחרונות בעת שהיה דובר צה"ל – בלי מכרז", נכתב בהפניה לידיעה מאת שוקי שדה.

אבי בניהו במדי צה"ל, 21.9.10 (צילום: קובי גדעון)

לפי שדה, הספר, "דובר צה"ל מודיע", יצא בהפקה משותפת לחטיבה הצבאית ולהוצאה האזרחית באופן שעל-פי דו"ח צבאי שהיה חסוי עד כה, העניק קדימות לקבוצת "ידיעות אחרונות" על פני מו"לים אחרים. "התנהלות דובר צה"ל מצביעה על חוסר הבחנה בין פעילות סיוע לגורם חיצוני למערכת הביטחון לבין שיתוף פעולה עם חברה מסחרית, המחייב התקשרות מסודרת באמצעות משרד הביטחון וקיום מכרז כדין (או פטור מעריכתו)", נכתב בדו"ח, שחיבר מבקר מערכת הביטחון חגי טננבאום-ארז.

"כשמידע מוגדר סודי, הציבור כלל לא יודע שהוא קיים ולכן לא יודע אפילו לבקש אותו", אומרת לשדה אלונה וינוגרד, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, שאליה הועבר הדו"ח. "לא קל לחשוף בפני הציבור כשלים של המערכת, אבל המערכת יוצאת נשכרת מכך שהיא מראה לציבור כי איתרה כשל ופעלה לשנותו".

בניהו, בתגובה לביקורת שנכתבה על התנהלותו, ביקש להדגיש כי פעל על-פי הדין וכינה את הדו"ח "מוזר וייחודי". קביעה נוספת של בניהו, ולפיה מדובר ב"דו"ח סתמי שנמסר לצה"ל לפני שנה ולא נמצא כל ממש לטפל בו", מעמידה באור מוזר וייחודי דווקא את ההחלטה להטיל על המסמך חיסיון צבאי.

צבא ועובדות

"מסמכים מגלים: צה"ל סילף מידע כדי להצדיק סגירת כבישים לערבים", מודיעה כותרת בולטת על שער "הארץ". כתב השטחים של העיתון, חיים לוינסון, מדווח לקוראים כי מסמכים צבאיים פנימיים שהגיעו לידי "הארץ" חושפים סתירות ו"פערים משמעותיים" בין חוות דעת פנימית שחוברה בצה"ל לבין עמדות רשמיות של הפרקליטות הצבאית – לכאורה במטרה לשמר את איכות חייהם של מתנחלי בית-אל.

צבא ויחסי-ציבור

עמוד שלם בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מוקדש הבוקר לצירוף מקרים דלוח מהסוג שמפרנס את העמודים הצבאיים בעיתון דרך קבע: צאצא אנונימי של הרמטכ"ל הראשון של צבא ישראל יתמנה היום לקצין ביחידת הקומנדו הימי של אותו צבא.

"על אף ייחוסו המשפחתי נראה שלא המורשת בבית היא שהובילה את לוחם הקומנדו לבחור בדרך המאתגרת של קצין ביחידה מובחרת", כותב כתב "ידיעות אחרונות" ראובן וייס, ובכך שומט את הקרקע תחת שביב הרלבנטיות שעשוי היה להיות לידיעה היחצנית מסוגת האנשים-שהם-במקרה-קרובי-משפחה-של-אנשים-אחרים.

"הסבא-רבא שלי הוא לא הסיבה שהגעתי לכאן ושהפכתי לקצין", אומר לו המרואיין, ובכך מחמיץ הזדמנות להטעין את סיפורו האישי השגרתי במשמעות מיתולוגית, פסיכולוגית או אחרת. "סבא שלי היה קצין בחיל ההנדסה הקרבית, ואבא שלי היה קצין בשריון. אני בחרתי בשייטת", הוא מסביר. "פשוט בחרתי לעצמי מסלול, ואני מאוד מרוצה מהדרך".

ברווזים

קוראי "ידיעות אחרונות" מקבלים הבוקר דיווח מחויך על "הרומן שלא היה בין אובמה וביונסה", המוקדש לברווז עיתונאי שעורר אתמול הדים ברשת. "אם נשיא צרפת יכול לנהל רומן עם שחקנית נחשקת, למה שנשיא ארה"ב לא ינהל רומן עם זמרת לוהטת?", נשאל בפתיח שחובר לידיעה שהולחמה מטקסטים של ליאור זילברשטיין ואורלי אזולאי. "התיזה הזאת לכאורה הגיונית, אבל למעשה מצוצה לגמרי מהאצבע, הסעירה אתמול את העולם לכמה שעות – עד שהתברר שברק אובמה לא מנהל רומן עם ביונסה ושהכל פרי מוחו הקודח של צלם הפפרצי המפורסם בצרפת".

אבי הברווז, הצלם פסקל רוסטן, ביקש לשוות לשמועה שהפיץ מהימנות על-ידי כך שהצהיר כי הרומן ייחשף תוך זמן קצר על-ידי ה"וושינגטון פוסט". חרף הכחשות מצד העיתון האמריקאי החשוב, כלי תקשורת בעולם (וגם בישראל) מצאו לנכון לתת במה למידע השקרי, שהוצג לכל הפחות כטענה שראוי להשמיע בצד טענה נגדית השוללת אותה מכל וכל. "זאת היתה רק בדיחה. רציתי להראות דרך האבסורד את השבריריות של הדיווח העיתונאי", אומר הצלם הגוזמאי לעיתון הישראלי הנפוץ, שבעצמו פירסם ברווז עיתונאי לפני יומיים.

הבוקר לא נכתב ב"ידיעות אחרונות" דבר על רשימת שמות המשפחה הלא רשמית שהופצה ברשת, שהוצגה שלשום בעיתון כמסמך רשמי של ממשלת ספרד, המאפשר לקבוע בוודאות קרובה למדי מי זכאי לאזרחות ספרדית מכוח היותו נצר ליהדות ספרד. ב"מעריב", שגם בו הוצגה הרשימה הבלתי מחייבת כמסמך רשמי של ממשלת ספרד, מוצאים דרך עקיפה לצנן את ההתלהבות שניסו להפיח בקוראים, אם כי בלי להבהיר להם שמה שקראו בעיתון לפני יומיים הוא למעשה בלוף.

"לא מספיק השם: מבקשי האזרחות הספרדית יצטרכו להוכיח 'קשר נוסטלגי'", מודיעה הכותרת לדיווחו של אריק בנדר, אחד משני הכתבים שהיו חתומים על הידיעה השגויה ב"מעריב". "דוברת הפדרציות היהודיות בספרד: אין עדיין רשימת שמות משפחה יהודיים", נכתב בכותרת המשנה של הידיעה, בלי שתוסבר לקוראים הסתירה בין מידע זה למידע שהגיש להם העיתון אך לפני 48 שעות.

בשער האחורי של "מעריב", מתחת לשני תצלומים שבהם נראים ברק אובמה וביונסה בפוזות ידידותיות, נדפסת הבוקר ידיעה מאת צח יוקד שכותרתה "בלב 'הרומן התורן' בארה"ב: הנשיא אובמה וביונסה". בתוככי הידיעה מוזכרים הצלם הצרפתי והשמועה שהפיץ, ומוזכרת גם טענת דוברי ה"וושינגטון פוסט", שלפיה למידע המיוחס לעיתון אין כל בסיס. לא מוזכר מי מבין שני הצדדים צודק.

זר לגמרי

כתב "מעריב" לענייני ערבים, אסף גבור, מדווח היום לקוראיו כי עד לפני כמה שנים סבלו תושבי עזה מבורוּת תחבורתית שבעטיה לא ידעו מהו אופנוע. "כלי התחבורה הדו-גלגלי היה זר לגמרי לתושבי הרצועה עד שנת 2008" הוא המשפט המפתיע שמופיע הבוקר בעיתון, שלא ברור אם הכתב ועורכיו אכן התכוונו לנאמר בו.

פלסטינים מסיעים אופנוע בחוצות רפיח, רצועת עזה, 18.9.10 (צילום: עבד רחים כתיב)

ענייני תקשורת

"ועדת המדרוג למשטרה: האם עוקבים אחרי האנשים שקובעים את הרייטינג?", קוראת כותרת לידיעה מאת נתי טוקר המתפרסמת הבוקר ב"דה-מרקר". "רשימת חברי הפאנל שנכללים במערכת מדידת הרייטינג היא אחד הסודות השמורים בתעשיית הטלוויזיה", כותב טוקר, המשתף עם קוראיו את החשש שלפיו "גורמים בעלי אינטרס" מנסים לעקוב אחר טכנאי החברה האחראית למדידת הרייטינג כדי להגיע לבתים שבהם מותקנת מערכת המדידה. מהמשטרה נמסר לו כי הנושא נבדק וכי מאחר שהממצאים אינם מעלים חשד לביצוע עבירה פלילית, אין מקום לפתיחת חקירה פלילית.

בהמשך הידיעה מתברר כי ייתכן שהמעקבים בוצעו לבקשת גוף עיתונאי. על-פי דיווחו של טוקר, בוועדת המדרוג חוששים ששמותיהם של כמה מחברי פאנל הצופים המדגמי הגיעו לידי "ידיעות אחרונות", ש"אמור לפרסם בסוף-השבוע הקרוב כתבה נרחבת על ועדת המדרוג".

כתב התקשורת של העיתון הכלכלי מבית "הארץ" קושר בין הפרויקט העיתונאי של "ידיעות אחרונות" לאינטרס העסקי של בעלי העיתון הנפוץ. "נתוני הרייטינג הגבוהים שמפרסמים מדי יום הערוצים המסחריים, בעיקר זכיינית ערוץ 2 קשת, אינם גורמים קורת רוח לאנשי העיתונות המודפסת, ובעיקר ל'ידיעות אחרונות' – העיתון המתיימר להיות בעל ההשפעה הרבה ביותר על סדר היום הציבורי. כך, העיתון הוביל קו מערכתי (שבו תמכו גופי תקשורת נוספים) שתמך בשינוי אופן הצגת נתוני הרייטינג בטלוויזיה, שיהיה מבוסס על שיעור הצפייה מתוך כלל הצופים ולא מתוך משקי הבית", כותב טוקר, ומציין כי מ"ידיעות אחרונות" לא נמסרה תגובה לדברים.

בכתבה של טוקר נפלו כמה אי-דיוקים. הגרף הנלווה לה מציג "רייטינג ממוצע בטלוויזיה המסחרית" בלי לציין כלל את יחידת המידה; ועדת המדרוג עדיין מדווחת על שיעור הצפייה לפי משקי הבית; והקו המערכתי של "ידיעות אחרונות" נולד בעקבות מסע שהובילו באתר זה אורן טוקטלי וחנוך מרמרי.

במדור הקריירה של "דה-מרקר" מתפרסמת כתבה המוקדשת למעמדם של העוסקים במקצועות התרגום בישראל ולשכר הדל ותנאי העבודה הירודים שהם מנת חלקם של רבים מהם. "המקצוע אינו מוכר, אין קריטריונים לעיסוק בו, איש אינו צריך לעבור בחינה כדי להיות מתרגם, אין רגולטור לענף – ואין תעריפים רשמיים. בהעדר הסדרה, ובמצב שבו כל אדם שביקר פעם בחו"ל יכול לקום בבוקר ולהחליט שהוא מתרגם, מתרחשים מקרים רבים כאלה. במקרים רבים תרגום הוא חלטורה לאמהות חד-הוריות, לעורכי-דין ולרופאים", אומר לחיים ביאור המתרגם שחר פלד לרגל כנס מתרגמים שנפתח אתמול.

אביב גפן, מהמוזיקאים החביבים על מחלקת הבידור בעיתון "ידיעות אחרונות" (צילום: משה שי)

"גאווה לתושבי רמלה: מערכת החינוך בעיר זכתה בפרס החינוך הארצי והשאירה מאחור ערים רבות המבוססות ממנה בהרבה", נכתב בידיעה קצרה מאת מאיר תורג'מן, המתפרסמת בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות". מהידיעה ומהכותרות שהוצמדו לה ("גאווה לעיר" ו"פרס החינוך הארצי: לרמלה") ניתן להבין כי העיר המצוקתית זכתה בפרס באופן בלעדי, וזאת, על אף שעימה זכו בפרס גם מערכות החינוך של המועצה האזורית אשכול, אפרת, חיפה, מעלות ושוהם.

בשער האחורי של "ידיעות אחרונות", שהפך בשנים האחרונות מהמקום שבו מתפרסמות ידיעות קוריוז במשקל נוצה למקום שבו מתפרסמות ידיעות שמאחוריהן אינטרסים שיווקיים ואחרים, מופיעה היום ידיעה פרסומית שתכליתה קידום מכירותיו של "פנאי פלוס", מגזין הבידור של קבוצת התקשורת, שיגיע לדוכנים ביום רביעי הקרוב. מתחת לידיעה הפרסומית מתפרסמת עוד ידיעה בעלת ארומה שיווקית, שממנה עולה כי "הרוק הישראלי מגיע להיכל נוקיה". הכתב רז שכניק חתום, שוב, על ידיעת קידום מכירות לפרויקט מסחרי של אביב גפן, מחביביה של מחלקת הבידור של הצהובון.

"היכנסו לאתר החדש של 'ישראל היום'", מתבקשים קוראיו של החינמון בהפניה המתפרסמת על שערו. "מהיום יכולים הגולשים ליהנות מהאתר הכי ישראלי שיש וגם מהאתר הכי ויזואלי שיש", מסביר "כתב 'ישראל היום'" לקוראים. מי מהם שיעשה כמבוקש יתקשה להבחין בהבדל בין הגרסה הנוכחית של האתר לזו שקדמה לה.