יש באייטם הזה כל המרכיבים של טלנובלה סוג ז': סקס, רכילות, שמועות, יצרים, תככים, נקמות. ויש בו כל הרעות החולות של תקשורת מלבינת פנים, הופכת זוטות לעיקר, מטפשת את משתתפיה, מתייחסת אל המאזינים כאל קהל שבוי במפעל ללשון הרע.

בסאגה הזו מעורבת עד צוואר מלכת רכילויות הספורט אופירה אסייג, שלאחרונה גם הצטרפה ללהקת מסנגרי אייל גולן. היא זו שדאגה להרים ביום רביעי האחרון (5.2.14) אייטם הזוי במהלך תוכנית הספורט ברדיו תל-אביב, המשווק את הסחורה הזו גם לתחנות נוספות (רדיו חיפה, רדיו ירושלים, רדיו דרום, רדיו גלי-ישראל ורדיו קול הים-האדום, כמו גם באתר one). בזריזות שלפה מהבוידעם רמזים עבים לפרשת אהבים שניהלה היא עצמה לפני כ-15 שנה עם המאמן אלי גוטמן, בעת שסיקרה את הפועל באר-שבע ככתבת קול-ישראל. היא שאבה לשידור הזה עיתונאים, שבמשך דקות ארוכות דיסקסו פרשת-משנה שהסתעפה כביכול מאותו אירוע. כל זאת באדיבותה של עורכת התוכן מ-one, ולהשומעים ינעם.

התירוץ הקלוש לאייטם ההזוי הזה, שהלבין מחדש קווים אדומים, היא מיכל גרונדלנד, לשעבר כתבת one ומגישת פינת רכילות ספורט ברדיו תל-אביב ("גליצ'ים"), וכיום דוברת ההתאחדות לכדורגל. בשבוע שעבר החליט מאמן הנבחרת, אלי גוטמן, לסיים את תפקידה כקצינת העיתונות של הנבחרת. אסייג כיוונה במהלך הדיון לכך שיובן כי החברות שלה עם גרונדלנד עומדת בבסיס הסיבה להחלטה.

השתתפו באייטם הזה שלומי ברזל, לשעבר עורך ספורט "הארץ" וכיום ראש מערך ההסברה של ההתאחדות; גידי ליפקין, עורך one; ויונתן הללי, כתב הנבחרת של "מעריב", שנטען בתוכנית שהוא חבר טוב של גוטמן. מנצחים עליו ביד רמה ומלוכלכת אסייג והפרשן אייל ברקוביץ', שהצהיר שהוא מסוכסך זה שנים עם גוטמן, מה שלא הפריע לו לזרוק לחלל האולפן "סקופ" שגוטמן הוא מושאו, ובהמשך להיתמם בטענה שהוא בסך-הכל שליח של סרן שמועתי. מוזכרת בשידור ברמזים עבים ומכוערים אשתו הנבגדת של גוטמן, תחת שם הקוד "שרה", המרפרר לשרה נתניהו, אשתו של ראש הממשלה.

כשהיא במצב רוח מרומם, משפריצה לכל עבר זחיחות דעת ושמחה לאיד, דאגה אסייג לשזור את סוגיית מיכל גרונדלנד לאורך רוב התוכנית. על הקו הועלה יונתן הללי, שדיבר על כמה עניינים מקצועיים של הנבחרת, עד שאסייג הגיעה סוף-סוף לדבר האמיתי: "לסיום, למה מיכל גרונדלנד לא תשמש יותר כדוברת נבחרת ישראל?".

הללי: "אני חושב שמיכל גרונדלנד לא שירתה את האינטרסים של הנבחרת ושל העיתונאים".

ברקוביץ': "אז אני אומר לך שהיא היתה עשר".

הללי: "ברמה הבסיסית של לשחרר שחקנים לרדיו, אבל ברמה היומיומית, החלטות שייעצה למאמן…".

ברקוביץ': "אני חולק עליך בזה, אני חושב שהסיבה שהיא לא בנבחרת זה בגלל שהיא חברה של אופירה".

הללי: "לאאא, מה פתאום?".

ברקוביץ': "תבדוק את זה".

הללי: "אני לא בודק, אני יודע את הסיבה, אמיתי לגמרי".

אופירה (במתק שפתיים): "מה זאת אומרת, ברקוביץ'? אני לא מבינה".

ברקוביץ': "את יודעת שאני יודע דברים שאת אפילו לא יודעת".

אסייג: "במקרה הספציפי הזה השמועה הגיעה גם אלי, לכן אני שואלת בשידור חי. אתה יודע, אצלנו אין תיבות פנדורה, אנחנו מספרים הכל ברדיו. אז ברקוביץ', אתה אומר שמיכל העיפו אותה כי היא חברה טובה שלי שנים, ויוני אתה אומר שהיא פשוט לא שירתה לא את גוטמן ולא הנבחרת ולא את העיתונאים".

הללי: "חד-משמעית! לי היא עשתה נזקים גדולים מאוד בעבודה".

אסייג: "אז לחשת לגוטמן לפטר אותה?".

ברקוביץ': "איזה נזקים?".

הללי: "אני אגיד לך איזה נזקים. להודיע ארבעה ימים לפני משחק ידידות שהאימון נסגר…".

ברקוביץ': "זה אומר לה המאמן להודיע. זה רק המאמן קובע".

הללי: "זה מה שצריך להיות, אבל זה לא מה שקרה בפועל".

ברקוביץ': "מה, היא נתנה הוראה כזו בלי ידיעתו של גוטמן?".

הללי: "נכון…".

ברקוביץ': "אין דבר כזה, תעלי תגובה של גרונדלנד".

אסייג (למפיק): "תעלה לי רגע את גרונדלנד על הקו. אני חייבת לומר שמיכל היא ילדה טובה וחרוצה והיא לקחה מאוד ללב את השיחה של גוטמן. וזה ששלומי ברזל קיבל את התפקיד שלה, אולי הוא יודע להתנסח טוב יותר, אבל לא יודעת אם יעשה את העבודה טוב מגרונדלנד".

הללי: "שלומי ברזל לא יהיה קצין העיתונות של ההתאחדות לכדורגל".

אסייג: "אז מי ידברר?".

הללי: "לא יודע".

ברקוביץ': "יוני".

הללי: "זה קטן עלי התפקיד".

אסייג: "יוני הללי הגדול, נו באמת... יש לנו את מיכל גרונדלנד? יש לנו אותה? אנחנו רוצים תגובה ממיכל גרונדלנד מה קרה, למה היא לא מדבררת יותר את נבחרת ישראל... רגע, אבל מה אמר לך גוטמן, למה הוא פיטר אותה?".

הללי: "לא שאלתי אותו על זה, אבל היא ממשיכה לעבוד בהתאחדות, יש לה מיליון ואחד עבודות שהיא תעשה אותן, והיא בחורה מוכשרת וחרוצה ונעימת הליכות, פשוט לא מתאים לה להיות קצינת העיתונות של הנבחרת".

יוצאים לפרסומות וחוזרים.

אסייג: "איזה תגובות אנחנו מקבלים בפרסומות! אנחנו נמשיך באייטם מיכל גרונדלנד והדוברות לנבחרת ישראל".

ברקוביץ': "מה נראה לך?".

אסייג: "לטעמי 50-50, גם וגם, או שחירטטו לגרונדלנד דברים אחרים... אבל בדרך כלל אתה מביא הפצצות. אבל רגע, מה אתה אומר, זו החלטה של ביבי או שרה?" (הכוונה לאלי וסמדר גוטמן).

אייל: "של שרה".

אסייג (צוהלת): "גדול".

ברקוביץ': "ממקור מוסמך קיבלתי".

אסייג: "אני סומכת עליך".

עוברים לאייטם אחר, אבל בהמשך חוזרים שוב לעסוק בתכך. על הקו ראש מערך ההסברה של ההתאחדות לכדורגל.

אסייג: "שלום לברזל, אנחנו שאלנו את יוני הללי מ'מעריב' למה לדעתו מיכל גרונדלנד כבר לא מדבררת את הנבחרת על-פי כמובן הוראתו של אלי גוטמן מאמן הנבחרת, ובא ברקוביץ' ואומר – מה, את לא יודעת למה היא הדוברת? ברקוביץ', ספר לו למה היא לא הדוברת".

ברקוביץ': "כי היא חברה של אופירה".

אסייג: "האם זה נכון, שלומי?".

ברזל: (צוחק).

אסייג: "זה מצחיק, נכון, שלומי?".

ברזל: "שמעתי הרבה דברים מצחיקים, זה אחד הטובים".

אסייג: "רגע, ואז שאלתי אותו מי קבע, ביבי או שרה? אז מה ענית, ברקו?".

ברקוביץ': "שרה".

אסייג: "גידי ליפקין (עורך one), אתה איתנו?".

ברקוביץ': "ואז שאלת אותי מאיפה אני יודע את זה, ומה אמרתי לך?".

אסייג: "מבכיר מאוד בהתאחדות לכדורגל".

אסייג: "רגע, גידי ליפקין, אולי אתה יודע למה, לפני ששלומי יגיב כמובן בשמה של מיכל גרונדלנד, רגע, למה מיכל לא רוצה לענות, שלומי?".

ברזל: "אני חושב שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אז זה יהיה קצת מביך אם מיכל תצטרך ללמד סניגוריה על עצמה, כמו שאני לא הייתי מלמד סניגוריה על עצמי".

אסייג:  "רגע, למה מה, אני מאוד אוהבת את מיכל".

ברזל: "מה זה, 'רק על עצמי לספר ידעתי'? אף אחד לא מגן על עצמו".

אסייג: "למה, אנחנו פתחנו את זה, אם אין אני לי נמני, אבל במקרה הזה אם אין אני לי שלומי... טוב, סבבה תדבר אתה. גידי ליפקין, one, אולי אתה יודע למה מיכל גרונדלנד לא תדברר יותר את הנבחרת?".

ליפקין: "אני מניח שזו רק החלטה של המאמן הלאומי…".

אסייג: "לא, ברור. מה, הוא לא היה שבע רצון ממנה? או ש'המאמנת הלאומית' לא אהבה אותה?".

ליפקין: "אני לא יודע…".

ברקוביץ': "היא לא התאימה לשיטה [שיטת משחק] 1-5-4".

אסייג: "הבנתי, אז גידי, אתה לא יודע…".

ליפקין: "לא נכנסתי איתם לעניינים האלה".

אסייג: "שלומי ברזל, מה קרה עם מיכל גרונדלנד ואלי גוטמן?".

ברזל: "מה שקרה זה שאלי גוטמן נפגש איתי ונפגש גם עם מיכל גרונדלנד, הוא אמר למיכל והוא אמר לי שהוא רוצה להודות למיכל על התקופה שהיתה קצינת העיתונות של הנבחרת, הוא רוצה להתחיל משהו אחר מחדש. לא היתה לגוטמן בשיחה איתי ואיתה אף מלה רעה, אלא רק מלות שבח".

אסייג: "אז אם הוא משבח אותה, שישאיר אותה".

ברזל: "מצד שני, הוא רוצה להתחיל משהו אחר בקמפיין הזה וזו זכותו, נראה לי שזה מינוי שנופל על הגדרה של מינוי אישי".

ליפקין וברזל מתנצחים ובינתיים שוב עולה יונתן הללי על הקו. אסייג: "יוני הללי, 'מעריב', מצטערת שאני משגעת אותך הערב הזה, אבל אני צריכה אותך היום באייטם הזה של דובר נבחרת ישראל, אבל באמת שאין יודע טוב ממך. הנה אומר שלומי ברזל שהיא היתה מצוינת ושאלי גוטמן רק שיבח אותה".

הללי: "תשמעי, אני אומר לך שאם היא היתה מצוינת, אז היא לא היתה מסיימת את התפקיד שלה, וכשמסיימים עבודה של מישהו מזמינים אותו לשיחה ואומרים לו, עשית עבודה טובה, אני אפילו אתן לך מכתב המלצה, אבל אתה לא יכול לעבוד איתי. אני אומר לך שהיא לא שירתה את האינטרסים של התקשורת, ולא שירתה את האינטרסים שלי ולא של עיתונאים אחרים, ואם יש ריחוק משמעותי בין הנבחרת לציבור זה חלק מזה…".

ליפקין: "המאמן הלאומי הביא את הריחוק....".

הללי: "יכול להיות שגם המאמן הלאומי, אבל בינתיים המאמן הלאומי ממשיך את העבודה שלו".

ליפקין: "בסדר, אנחנו יודעים למה ממשיכים, מי שהביא את הריחוק זה המאמן הלאומי, לא הדוברת. היא אשמה בריחוק, היא אשמה בתכנון הקמפיין, היא הכל, מצאו את האשם, מיכל גרונדלנד, יופי, מצאו את הש"ג אשם".

ברזל: "גידי, אף אחד לא הזיז את מיכל גרונדלנד כדי…".

ליפקין ואסייג נלחמים עבור יקירת one במאמץ להשאיר אותה בתפקיד. אסייג: "אבל אני לא מבינה למה הוא לא רוצה אותה".

ליפקין: "מצאו אותה שעיר לעזאזל…".

ברזל: "גידי, התפקיד הזה הוא תפקיד בעייתי, אני אישית חושב שהיא עשתה אותו מצוין, גוטמן בשיחה איתה חלק לה שבחים, החליט שהוא רוצה לנסות פורמט אחר…".

ליפקין: "אני מבין שהבעיה הכי גדולה שאלי גוטמן מצא זה הדוברת, בסדר…".

ברזל: "ממש לא, גם הוא לא ראה את זה כבעיה".

ליפקין: "אני מאמין ליוני כי הוא חבר טוב של אלי, הוא מדבר איתו, בסדר".

ברזל: "אני מאמין אך ורק לשיחה שלי עם אלי גוטמן ולשיחה שקיים גוטמן עם גרונדלנד, מעבר לזה אני לא מאמין לכלום".

ברקוביץ': "בניגוד אליך, גידי, אם אתה אומר שאתה מאמין רק ליוני, כי יוני בגלל שהוא חבר טוב של אלי, אז הוא לא יגיד דברים לרעתו".

ליפקין: "זה ברור... אני חושב שמיכל עשתה עבודה טובה, מהיכרותי, ואני מתפלא על כל העניין…".

ברקוביץ': "אנחנו מאוד אוהבים את מיכל ותמיד היתה זמינה, אופירה, מי צודק?".

אסייג: "ברקוביץ'. יוני?".

הללי: "מה?".

אסייג: "תבדוק, תבדוק מה ברקוביץ' אמר".

ליפקין מציע להללי לבדוק מה קורה מאחורי הקלעים, הללי מודה שיש דברים שהוא לא יודע, וליפקין מנסה לתקוף את העניין מזווית אחרת.

ליפקין: "שלומי, אתה הולך ללוות את הנבחרת, אני מבין שאתה הולך לצרף עוד מישהו לצוות שיעזור לך, האם יש הנחיה שזה יהיה בחור או בחורה?".

אסייג (צועקת): "וואווווו!!! גידי!! אתה בכלל לא מבין מה שאלת!".

ליפקין: "אני יודע בדיוק מה ששאלתי".

אסייג (בהתלהבות): "אתה בכלל לא מבין עד כמה רחוק הלכת".

ברזל: "אופירה, הרמיזות האלה כל-כך מיותרות וכל-כך לא במקום…".

אסייג: "אני לא יודעת, תשמע, אייל ברקוביץ' אמר לי... שלומי, בהמשך לשיחה שלך, אתה יודע שאני ואלי גוטמן לא ממש מדברים בשנים האחרונות".

ברזל: "אבל זה לא רלבנטי, אופירה…".

אסייג: "אבל אייל ברקוביץ' מביא לי את זה בשידור חי, ברקוביץ', אתה בטוח וסמוך?".

ברקוביץ': "אני אומר לך, עובד בהתאחדות אמר לי, בדוק, עובד בהתאחדות אמר לי שזה בדוק. אני לא מתערב כי אני פסול לעדות, אני ביחסים לא טובים עם אלי גוטמן, אז אני לא מתערב בשיחה הזו, תמשיכו".

הללי: "הבנאדם (ברקוביץ') זרק רימון רסס והוא לא מתערב בשיחה הזו".

(אסייג פורצת בצחוק פרוע).

ברקוביץ': "לא, יוני, מה שאני אגיד יישמע לא טוב כי אני בסכסוך עם אלי גוטמן".

הללי: "אבל אמרת את הדבר הכי קשה בכל השיחה הזאתי. שמיכל פוטרה בגלל אופירה אסייג".

ברקוביץ': "אתה לא מבין, אני נתתי את הסיפור איך שקיבלתי אותו מעובד של ההתאחדות, זה הכל. אני לא יודע אם זה נכון או לא נכון".

ברזל: "אז אני אומר לך באחריות מלאה, לא היה ולא נברא, אני וגוטמן דיברנו על הצורך במינוי של קצין או קצינת עיתונות חדשה. הג'נדר, המין, לא היה בכלל על הפרק".

ברקוביץ': "אני לא אמרתי המין…".

ברזל: "הזהות אם זה קצינה או קצין זה בכלל לא היה רלבנטי…".

ברקוביץ: "אבל בשביל מה אתה צריך עוד עוזר?".

ברזל: "התפקיד הזה, שלי לפחות, יותר גדול ממה שדימיינתי…".

אסייג: "אז מה היתה הבעיה עם מיכל? יא-אללה…".

מה באמת הבעיה עם מיכל? האם תפקודה השנוי במחלוקת בדוברות ההתאחדות, או שמא החברות שלה עם אסייג המשחקת כעת לרעתה? האם הרוויחה מחיבוק הדוב של אסייג, שהפכה אותה לפרט טפל ושולי ("ילדה טובה וחרוצה") של דרמת החיים התמנונית שלה עצמה, באמתלה של דאגה כנה לגרונדלנד ולעוול שלכאורה נעשה לה ולקריירה שלה?

ספק אם היה מאזין שהחמיץ את השמחה המתוקה של אסייג על מעורבותה, האמיתית או המדומה, בנפתול האחרון בקריירה של "חברתה", שלא לומר את הארסיות המהממת ברשעותה שבה סגרה חשבון עם צרתה לשעבר, אשתו של גוטמן. הזכות לפרטיות, כבוד אלמנטרי לזולת, שמירת הגבול בין תאוות הניוז לחייהם הפרטיים של אנשים ומשפחות – כל אלה נותרו הרחק מאחורי אסייג הדוהרת למזבלה הצהובה התורנית.

מי שלא מכיר את הרומן של אסייג עם גוטמן, מהרכילויות הגדולות ביותר בעולם הספורט ותקשורת הספורט, היה עלול לצאת מהתוכנית בהרגשה שמדברים מעל ראשו. אלא שרבים ממאזיני התוכנית מכירים היטב את הרומן שמלווה מאז את אסייג כמו צל, ושהיא עצמה דיברה עליו בפומבי לא פעם. יתרה מכך, אסייג וגם ברקוביץ' סומכים על כך שהמאזינים יודעים במה מדובר, כך שהם משחקים משחק כפול: גם מדברים מעל ראשי המאזינים וגם מנסים לתת לסיפור מראית עין של אייטם חדשותי.

הדיון ניסה להתנהל בין הטיפות בלי להתלכלך, ועם זאת נשאלה שאלה, תמימה לכאורה, שניסתה לחדד עבור אלה שעוד לא הבינו במה מדובר את הסיפור לאשורו: גוטמן מעדיף להעסיק גבר ולא אשה רק בגלל "שרה". מלות קוד ורמזים גסים נזרקים לאוויר, והמבין יבין. מתחת לאמתלה הקלושה של הפסקת עבודתה של הדוברת מנוצלת הבמה למעין סגירת חשבונות.

דומה ששום הכחשה, תיקון או הבהרה לא הצליחו להעיב על העליצות הששה אלי תכך של אסייג, החפה מכל מודעות עצמית. גם דומה ששום חוק אתיקה עיתונאי לא הטריד אותה בבואה לנפח שמועה שהפריח עמיתה לתוכנית, בעל עניין כשלעצמו. מה שכן, התוכנית ההזויה הזו סיפקה הצצה, או בעצם מבט פנורמי מדכא, לירכתי המטבח המקדיח של תוכנית הרדיו הפופולרית, וכנראה גם של מחלקת החדשות/רכילות של one.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il