עמוס בידרמן, הקריקטוריסט המחונן של "הארץ", פירסם השבוע תחקיר: הוא צייר את נתן אשל מחזיר ציוד שכולו מכשירי הקלטה ומצלמות. מי שמקבל ממנו את האפסניה היא שרה נתניהו. לפי ממצאיו של בידרמן אפוא, רעייתו של ראש הממשלה היא שעמדה מאחורי המעקב הצמוד של ראש הסגל אחרי עובדת הלשכה הנאה. מסקנתו של הקריקטוריסט מרעישה: היא נותנת פשר ומובן קוהרנטי לסדרת ההתרחשויות השערורייתית בלשכת ראש הממשלה, שהסתיימה בסילוקו של אשל ובעימות שהתלקח בין בנימין נתניהו לשלושה מעוזריו הבכירים ביותר – המזכיר הצבאי יוחנן לוקר, מזכיר הממשלה צבי האוזר וראש מערך ההסברה יועז הנדל.

משמעות המסר שהעביר בידרמן מעל דפי העיתון החשוב במדינה היא זו: אשל פעל בשליחותה של שרה נתניהו כדי לתעד את התנהלותה של ר' כשהיא נמצאת, במסגרת תפקידה, במחיצת ראש הממשלה. הפרשנות הזו מתקבלת לכאורה על הדעת בהתחשב במה שיודע הציבור וזוכר על המזג של הזוג נתניהו ועל היחסים ביניהם.

בנימין ושרה נתניהו (צילום: דניאל בר-און)

אלא שבידרמן הוא, בסופו של דבר, קריקטוריסט ולא תחקירן. במכחולו הוא מאיר את המציאות לפי הבנתו ומפענח את משמעותה – לא פעם גם את החוקיות הפנימית המניעה אותה – על פי טביעת עינו והאינטואיציה שלו. הסגולות האלו, יהיו חדות ככל שיהיו, אינן תחליף מספיק לתיעוד עובדתי – והמרכיב הזה חסר, לפי שעה, בהתנהלות העיתונאית בפרשת אשל.

הציבור לא קיבל תמונת מצב שלמה ומשכנעת מה באמת קרה שם בלשכה המסוכסכת: מה היה סוג ההטרדה המיוחסת לאשל? האם ראש הסגל פעל בשליחותו של מישהו? האם רגשותיו גברו עליו באופן בלתי נשלט, ואם כן – אילו רגשות בדיוק? האם האובססיה שבה התייחס לר' נבעה מלב אבהי נכמר, מיצרים של גבר מזדקן או מנאמנות עיוורת לגחמות של פטרונית שתלטנית?

לכאורה ניתן עתה לבצע את המלאכה העיתונאית הדרושה כדי להרכיב את הפאזל. פרטי ההתרחשות נחשפו בפני יחידת החקירה בנציבות שירות המדינה, פרקליטות המדינה וכמה בכירים בלשכת ראש הממשלה. יחסי עבודה ונאמנויות אישיות ששררו עד כה פקעו כתוצאה מההתפתחויות. הנתונים האלה אמורים לספק לעיתונאים-תחקירנים מיומנים (וכאלה יש בכל כלי תקשורת מרכזי בארץ) מצע רחב דיו כדי לנבור בפרשה ולהציגה במלואה. עד כה מקבל הציבור הבזקי חשיפה ופיסות מידע בלבד.

פרישה מלאה של ההתרחשות היא משימה דחופה וחיונית לא משום שיש בה, אולי, מרכיבים עסיסיים של יחסי גבר-אשה (ואם זה אכן הממצא, מה פשר הודעת הפרקליטות שההטרדה המיוחסת לאשל אינה מינית), אלא משום שייתכן שהיא מספקת המחשה לפתולוגיה בהתנהלות לשכת ראש הממשלה, שמקורה במעורבות המיוחסת לשרה נתניהו.

עיתונאים אמנם מתריעים, מדי פעם, מפני הצל שמטילה הגברת נתניהו על בעלה, אבל הם עושים זאת באמירות כוללניות, יותר פובליציסטיות מאשר עובדתיות. פרשת נתן אשל מציעה הזדמנות לתחקיר עיתונאי פרטני: היא ממוקדת, היא לכאורה נחקרה עד תום; צריך "רק" לשלוף מתיקי הבדיקה ומהנפשות הפועלות את הנתונים והעדויות – ולהציגם לציבור כדי לאשש, או להפריך, את הגרסה על בחישתה של רעיית ראש הממשלה בנעשה בלשכתו. הנה אתגר לתחקירני התקשורת.

מה שקיבלנו השבוע מפרשני התקשורת, גם מהבכירים שבהם, הוא בעיקר הלכי רוח, וגם כאשר נכלל מידע חדש בסקירותיהם, הוא נסב על התנהלות הנפשות הפועלות בעקבות סיום הפרשה, לא בגלעינה. נותרה בעינה התהייה על המרכיבים העובדתיים הבסיסיים של האירועים.

וכך קבל שמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות" על סביבת העבודה "המסוכסכת והמוטרפת" בלשכת נתניהו, שלא זכורה לו כמותה מעולם; ובן כספית ב"מעריב" (העקבי והקולני באזהרותיו מפני נוכחותה המאיימת של שרה נתניהו בקודקוד קבלת ההחלטות) מתאר את נתן אשל כעמדה הקדמית של אשת ראש הממשלה בלשכה – ולא כעובד ציבור בכיר המשרת את בנימין נתניהו עצמו. כספית גם מציג את עצמו כקורבן נקמנותו של אשל (בשליחותה של שרה) וכמי שניצב כמעט יחיד בשער ומזהיר מפני הדרך שבה מנהל נתניהו את ענייני המדינה, בעוד שעמיתיו העיתונאים, כמו גם פוליטיקאים ובעלי תפקידים בכירים, ממלאים פיותיהם מים.

יוסי ורטר ב"הארץ" מגדיר את בני הזוג נתניהו כמי שנתונים עתה במשבר גמילה חריף משירותיו המסורים של אשל רב-התחבולות והכל-יכול, וכמי שמשוכנעים שנעשה לו עוול; אפילו נחום ברנע, שזורה אור על הגיון התנהלותם של שלושת הבכירים שחשפו את הפרשה, ומביא פרטים חדשים על ההתרחשויות בלשכת ראש הממשלה בשבוע החולף, אינו מספר מה היה טיב ההטרדה של אשל כלפי ר'. עם זאת, גם ברנע מאיר, ביתר תוקף מבעבר, דפוס התנהגות שתלטני של שרה נתניהו על בעלה באופן המכביד עליו לנהל את ענייני המדינה.

הרושם המצטבר מתיאורי הפרשנים הוא שהם יודעים יותר ממה שהם מדווחים עליו. שמשהו חמור מאוד מתרחש בלשכת ראש הממשלה ובציר המחבר בינה ובין רחוב בלפור – מקום משכנה של הגברת נתניהו. הרמזים העבים שמשגרים עיתונאים אלה מעוררים תחושה שענייני המדינה אינם מתנהלים כשורה, שהם מושפעים באופן מכריע ממעורבותה של שרה נתניהו ושבעלה אינו חופשי לנווט את הממלכה כרצונו וכהבנתו.

תמונת מצב זו לוקה בחולשה מרכזית: היא אינה מעוגנת די בעובדות. היא יותר פרי של מצב רוח מאשר של תחקיר עיתונאי מבוסס. הואיל וייתכן והמסר העיתונאי המטריד הזה עושה עוול נורא לבני הזוג נתניהו או, לחלופין, הוא קצה קרחון של מציאות ממשית שאסור להשלים עימה – על העיתונות החוקרת לספק את הסחורה ולחשוף את האמת.