יצא עלי קצפו של עוזי בנזימן על שכללתי את אמיר אורן בתוך "עיתונאים ותיקים בסוף דרכם". תהה הכותב איך שר האמור לעודד תעסוקת ותיקים מגנה כך עיתונאי ותיק ומתייחס אליו כתרח וכיו"ב.

ובכן, מר בנזימן, בתור השר לאזרחים ותיקים אני לא אמור לתת הנחה לעיתונאים המפרסמים מאמרים קסנופוביים ואנטי-דתיים רק משום שהם ותיקים. אדרבה, ותיקותו של אורן רלבנטית מאוד לטענתי כלפיו. המשפט השלם שאמרתי בראיון לגלי-ישראל הוא: "היום אני נוחר בבוז כשאני מזהה אצל עיתונאים ותיקים בסוף דרכם איך הם מנסים עוד לנהל את הקרב של לפני 20–30 שנה, למנוע מדתיים מוכשרים להיות בעמדות המפתח...".

אמיר אורן, עיתונאי "הארץ" (צילום: "העין השביעית")

אמיר אורן, כמו עוד עיתונאים ותיקים שהולכים ונסוגים מעמדות המפתח התקשורתיות, מנהלים אותו קרב שניהלו (ונוצחו בו, למרבה השמחה) במשך כל הקריירה העיתונאית שלהם. לפיכך ההערה שלי אינה גנאי על רקע גילו של נשוא הביקורת, אלא רלבנטית כדי לציין כי מדובר במערכה ממושכת מאוד שלו ושל אחדים מבני דורו נגד הציבור הדתי.

אני מחויב לציבור הוותיקים ולכבודם, לציבור שולחי, דתיים וחילונים, ואני מחויב במחילה גם לאמת ולמאבק בכותבים ובמאמרים מהסוג המכוער שפירסם אמיר אורן. ההגנה עליו, כביכול בשם הפגיעה בגילו, היא אצטלה שהכותב מתכסה בה כיוון שהוא עצמו פשוט חושב ממש כמו אמיר אורן על מקומם של הדתיים בין בכירי הממשל.

אבל במקום לתמוך באופן ישיר בדברים הבלתי אסתטיים של עמיתו, נטפל בנזימן להערתי כלפי ותיקותו של אמיר אורן כדי להאשים אותי בחוסר כבוד לזקנים. הגיל והוותק אינם מעניקים הגנה למי שכותב מאמרי איבה מהסוג שפורסם ב"הארץ".

אורי אורבך הוא השר לאזרחים ותיקים