שלב ההוכחות במשפט זליג רבינוביץ' אמור להתקיים בתוך חודש ימים בבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים, ולקראת המעמד הגישו לאחרונה שני הצדדים תצהירי עדות ראשית מטעמם.
הבקשה המקורית להדיח את רבינוביץ' מתפקידו כעוזר מנכ"ל או למצער להגביל את סמכויותיו הוגשה על-ידי אגודת העיתונאים בתל-אביב בקיץ 2012. מאז, לטענת האגודה, רק גדלה השפעתו של רבינוביץ' על הנעשה ברשות השידור.
בתצהיר שהגיש לפני שבועות אחדים יו"ר האגודה רותם אברוצקי נטען כי מהרגע שמנהל הטלוויזיה בפועל משה (מושון) מצליח פרש מרשות השידור, בתחילת מרץ אשתקד, "הנתבע 3 [רבינוביץ'] משמש כמנהל בפועל של הטלוויזיה, ובכלל זה הוא נוהג לכנס ישיבות מדפס ואחרות, וכן להוציא הודעות דוא"ל תחת הכתובת 'לשכת מנהל הטלוויזיה". אברוצקי מפרט בתצהירו שלל דוגמאות לטענתו.
איתי לנדסברג-נבו, מנהל בפועל של מחלקת התעודה בערוץ 1, הגיש גם הוא תצהיר מטעם אגודת העיתונאים ובו טען כי נכח בישיבה וראה כיצד "מר רבינוביץ' מתבטא ומתנהג כאילו הוא מנהל הטלוויזיה מול יו"ר הרשות עצמו".
גם המנהל בפועל לשעבר של ערוץ 1, מצליח, הגיש תצהיר מטעם האגודה ובו תיאור של יחסיו עם רבינוביץ' והמנכ"ל יוני בן-מנחם. "עם המנכ"ל שקדם לו", הצהיר מצליח ביחס למרדכי שקלאר, "נהגתי לקיים פגישות עבודה שוטפות, כעניין של שגרה. ואילו עם המנכ"ל הנוכחי, הופניתי פעם אחר פעם לזליג רבינוביץ', ונאמר לי כי עלי 'לסגור איתו' את העניינים".
לדברי מצליח, "במשך תקופת השנה וחצי שבה חפף תפקידי האחרון את תפקידו של זליג רבינוביץ' כעוזר למנכ"ל רשות השידור, נהג האחרון לבוא לבניין הטלוויזיה בירושלים ולשבת בישיבות עבודה מול מנהלי החטיבות. וזאת, בלי ליידע אותי וכאשר הוא פועל, כביכול, ישירות 'בשם' המנכ"ל. אירועים אלה התרחשו מדי שבוע, ואף נודע לי כי הוא נהג לשוחח טלפונית, על בסיס קבוע, עם מנהלי החטיבות בטלוויזיה".
"בניגוד לעוזרי המנכ"ל שאותם הכרתי בעבר, הופתעתי לראות כי זליג רבינוביץ' משתתף באופן פעיל בכל הישיבות הקבועות שבראשות המנכ"ל (פורום מדיה, פורום חדשות, ועדת התקשרויות) ומביע עמדתו הברורה בעניינים שעל סדר היום. עוזרת המנכ"ל הקודם, תמי מידן, נהגה לרשום פרוטוקולים של ישיבות אלה, ולא חשבה כלל להביע את דעתה המלומדת בעניין מהות הישיבה. אני לא ראיתי כי זליג רבינוביץ' רשם אי-פעם פרוטוקול של ישיבה. הוא פשוט דן לגופו של עניין במהות הדברים ופעמים רבות אף כפה את עמדתו. כאילו הוא עצמו המנכ"ל(!).
"[...] בנוסף, זליג רבינוביץ' נהג להגיע לבניין הטלוויזיה בעת התרחשותם של אירועים גדולים או מיוחדים (כגון: אולפן פתוח, ענייני בחירות), ולהתיישב ליד עורך המשדר ומנהל חטיבת החדשות, ובתוך כך הוא נהג להנחות את מנהל החטיבה או את עורך המשדר לעשות משהו מסוים בקשר לשידור".
תמי מידן, ששימשה בעבר עוזרת של שני מנכ"לי רשות השידור, יאיר אלוני ומוטי שקלאר, הגישה אף היא תצהיר מטעם האגודה. ביחס לתפקידים שממלא כיום רבינוביץ' (לטענת אגודת העיתונאים) הצהירה מידן כך: "מעולם לא ביצעתי את התפקידים המפורטים". לדבריה, "ביצוע התפקידים והמינויים שפורטו [...] הינו בגדר הרחבה גדולה מאוד של הגדרת תפקיד 'עוזר מנכ"ל' כפי שאני הכרתי במשך למעלה מ-6 שנים בהן ביצעתי את התפקיד".
מנכ"ל רשות השידור לשעבר, מרדכי שקלאר, החרה-החזיק אחריה והצהיר בפני בית-הדין כי "'עוזר' כשמו כן הוא(!). אין מדובר בסמנכ"ל או משנה למנכ"ל, אלא בעוזר. עוזר למנכ"ל איננו אוחז ואיננו מיועד לאחוז בסמכויות ניהול כשלהן. הוא איננו עוסק בתחום הניהולי. יש קשר בלתי נפרד בין סמכויות לבין אחריות. אם אין אחריות של דרג ניהולי, אזי אין סמכות לעשות את הדברים. עוזר יכול להביא מידע ונתונים, לנתח מסמכים, לתאם נסיעות, לוודא ביצוע של משימות ולעקוב אחר יישום החלטות, אך אין לו סמכות לנהל או לקבל החלטות או לחתום על חוזים או הסכמים מחייבים, או לנהל ישיבות פורמליות שבסופן מתקבלות החלטות".
העוזר הבכיר למנכ"ל רשות השידור זליג רבינוביץ' (מימין) והמנכ"ל יוני בן-מנחם (צילום: "העין השביעית")
לפני ימים אחדים הגישו רבינוביץ' ובן-מנחם תצהירים מטעמם, ובהם הם מכחישים מכל וכל את טענות עדי האגודה ואף מאשימים אותם בחוסר נקיון כפיים.
"לכל אורך התצהיר נוקט מר אברוצקי בדרך של סילוף והטעיה, הן באמצעות העלאת טענות שקריות והן באמצעות הסתרת מידע מהותי ורלבנטי הידוע לו היטב", הצהיר רבינוביץ', "והכל במטרה להטעות את בית-הדין הנכבד ולהציג אותי כמי שמנהל, כך ממש, את רשות השידור, את משימותי כמשימות הנוגדות את ההחלטה [החלטת בית-הדין כי רבינוביץ' לא ייתן הוראות לדרג המקצועי ברשות ולא יעסוק בענייני כוח אדם ובמבנה הארגוני] ואת מנכ"ל הרשות וחברי הוועד המרכזי של הרשות כ'בובות' אשר סרות למרותי, עד כדי כך. ברור שהדברים רחוקים מהמציאות".
לפי רבינוביץ', הטענה כי הוא "המנהל בפועל של הטלוויזיה" היא "טענה מגוחכת וחסרת בסיס", הנובעת מאינטרסים זרים של המצהירים נגדו. לטענתו, לנדסברג הגיש את התצהיר נגדו כדי להתנגח בו, על רקע הליך משפטי נפרד שהוא מנהל בעניין ניסיון לבצע שינויים במחלקת התעודה של הרשות. ההאשמות של רבינוביץ' נגד מצליח חריפות עוד יותר.
לדבריו, "בטרם פרישתו פנה מר מצליח, במספר הזדמנויות, למנכ"ל בבקשה שיסייע לו להיבחר במכרז לתפקיד מנהל הטלוויזיה במינוי קבוע, ולו לשישה חודשים בלבד עד לפרישתו מהרשות, תוך שהוא מסביר זאת בכך שזה 'יעזור לו לפנסיה' (על-ידי העלאת שכרו הקובע לפנסיה פי ארבעה בגין ביצוע התפקיד לתקופה קצרה בלבד – לגובה של מנכ"ל בשירות הציבורי!). משהבין שהמנכ"ל אינו מתכוון לקחת חלק ב'קומבינה' שכזו, פנה לאחר מכן גם אלי [...] השבתי לו מיד גם אני כי אין בכוונתי לשתף פעולה עם ניסיון שכזה. מאוחר יותר סיפרתי על כך למנכ"ל, אשר השיב לי: 'טוב נהגת'".
מנכ"ל רשות השידור, יוני בן-מנחם, הביע בתצהיר מטעמו עמדות דומות. "מר רבינוביץ' אינו מנהל את הטלוויזיה, אלא אני, מתוקף תפקידי כעורך ראשי של רשות השידור, משמש בתפקיד זה עד אשר ימונה מנהל קבוע", כתב בן-מנחם. "כמובן כי אין כל כוונה למנות את מר רבינוביץ' לתפקיד זה".
בתגובה לטענות מצליח מצהיר בן-מנחם כי "אני העדפתי שלא להיפגש עם מר מצליח בעניינים מקצועיים הנוגעים לתוכן, אלא עם מנהלי החטיבות, וזאת לאור חוסר נסיונו של מר מצליח – אשר בהכשרתו ובניסיונו המקצועי הינו איש תפאורה – בתוכן". בתגובה לטענות שקלאר ועוזרתו מידן מצהיר המנכ"ל הנוכחי כי העוזרת לשעבר "קיבלה החלטות מקצועיות, התערבה במו"מ מקצועי, מונתה לתפקידי מילוי מקום וכיו"ב".
בתצהיריהם טוענים עוד רבינוביץ' ובן-מנחם כי התביעה נגד עוזר המנכ"ל הוגשה בניסיון להפעיל על רשות השידור לחץ כדי למנוע שידור כתבה על אגודת העיתונאים בתל-אביב, כתבה ששודרה בסופו של דבר במהדורת "יומן" האחרונה. בין היתר מזכירים מנכ"ל הרשות ועוזרו הבכיר הליכים משפטיים נוספים שבהם פעלה האגודה נגד הרשות, ובהם תביעת דיבה שהגישה בעקבות כתבה ששודרה בעבר במהדורת "מבט" על הבחירות למועצת העיתונות.
תביעה זו, אגב, הסתיימה בהסכם גישור, שלא הוגש לבית-הדין ולא ניתן לו פרסום. בתצהירו חושף רבינוביץ' את פרטי ההסכם. לדבריו, "תביעה זו הסתיימה בקול ענות חלושה בהליך גישור בעקבותיו שודרה הכתבה שוב באותו הנוסח ביחד עם הבהרה מטעם האגודה".
41447-07-12