אל חצרו של הרב יאשיהו פינטו, לצד פוליטיקאים בכירים, עבריינים, אנשי צבא ואנשי עסקים רבים, הגיעו בשנים האחרונות גם לא מעט עיתונאים. כמה מהם באו מתוקף תפקידם, כעיתונאים לענייני דת, אחרים הגיעו מתוך סקרנות ותקווה למצוא סיפור מעניין, אבל היו גם עיתונאים ואנשי תקשורת שבינם לבין הרב נוצר קשר החורג מהרגיל.
העיתונאי החרדי יוסי אליטוב נחשב לאחד המקורבים ביותר לרב, כפי שתיארו בעבר דפנה פלס ואלכסנדר כץ באתר "אייס". אליטוב הוא אחד העיתונאים המשפיעים ביותר בקרב החברה החרדית, מתוקף היותו עורך העיתון "המשפחה", אולם השפעתו חורגת מכך בין היתר בשל חברותו במועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.
העיתונאי והעסקן החרדי יוסי אליטוב (במרכז), באירוע בר-מצווה של בנו הבכור של יאשיהו פינטו. מימין: איש העסקים נוחי דנקנר, 9.5.13 (צילום מסך)
מקרב העיתונאים החילונים, פרשן "מעריב" שלום ירושלמי הוא העיתונאי המזוהה ביותר עם הרב. למרות הקשר האישי בין השניים, ירושלמי מסקר בהרחבה את הפרשה הנוכחית שבה נחשד הרב פינטו בפלילים. השבוע השיב לכתב "וואלה" דוד אברהם כי הוא מקפיד להצהיר על חברותו עם הרב פינטו. בשיחה עם "העין השביעית" מסביר ירושלמי כי חברות זו דווקא מסייעת לעבודתו העיתונאית ולא פוגמת בה.
"אני יכול להביא ציטוטים בלעדיים שהוא אומר, ראיונות עם האנשים שלו, אני יכול להביא חומרים שאין לאחרים. דווקא בגלל הקרבה אליו יש לי יתרון", אומר ירושלמי.
אתה לא חושש שהקרבה דווקא מעוורת אותך?
"אז מה, שאני לא אנצל את היתרון הזה שיש לי ברמה העיתונאית? הבאנו כותרות מאוד יפות בעניין הרב בימים האחרונים ל'מעריב', ואני מקפיד לציין וכולם יודעים שאני מקורב לרב ואני חבר של הרב כבר קרוב ל-16 שנה. אני לא מסתיר את זה".
הרב יאשיהו פינטו, 6.6.13 (צילום: גדעון מרקוביץ')
ירושלמי מדגיש כי בכתבה הנרחבת שפירסם ב"מעריב" ביום שישי האחרון כתב פעם אחר פעם על מה שראה במו עיניו בחצר הרב, בגוף ראשון, ואף הביא את דברי השר לשעבר יעקב נאמן, שהכחיש את טענות הרב כאילו שידל אותו לזנוח את תלונתו נגד חבר הקונגרס מייקל גרים. "הרב פינטו הוא חבר שלי, כמו כל חבר אחר", מוסיף ירושלמי. "אני מחשיב אותו ממש כמו חבר שלי מהשכונה או מהעיתונות או מהכדורסל. אם אני באמצעות החברות הזו מסוגל להביא את הצד שלו ואולי אפילו ראיון בקרוב, אז למה לא?".
נוסף לירושלמי היה אפשר למצוא בשנים האחרונות בקרבת הרב באופן קבוע גם את אסף לוי, לשעבר עיתונאי "ידיעות אחרונות" ו"כלכליסט", שפגש את הרב פינטו בשנת 2005, כשהכין עליו כתבה עבור המוסף "7 ימים". לוי, שעזב מאז את מקצוע העיתונאות, מספר כי בעקבות הכתבה שהכין נוצר קשר אישי בינו לבין הרב, ועל כן בתקופה שעוד היה עיתונאי הקפיד שלא לכתוב עליו כלל, לא לטובה ולא לרעה.
אפשר להזכיר בהקשר זה גם את חיים רוזנברג, מהמנהלים הבכירים ב"ידיעות אחרונות" ומי שנחשב לאחד ממקורביו של ארנון מוזס. לדברי גורמים יודעי דבר, רוזנברג נצפה פעמים רבות בקרבת הרב. רוזנברג סירב למסור תגובה.
עיתונאית ערוץ 1 אילה חסון נכחה אף היא בכמה אירועים של הרב ובת-זוגו. חסון מאשרת שהיתה כמה פעמים אצל השניים, וכי לבן-זוגה המפיק שי נשר היה קשר משמעותי יותר עם הרב, אך לדבריה הקשר שלה עם הרב פינטו לא היה אישי או מתמשך. היא הגיעה אליו מתוך סקרנות, מתוקף עבודתה כעיתונאית, כפי שהיא נפגשת עם גורמים אחרים בעלי השפעה. "מדובר באדם שאוצר המון אינפורמציה ומחובר עם הרבה מאוד מוקדי כוח ויודע המון", היא מזכירה.
את כל מי שמפקפק ביכולתה לסקר כראוי את הפרשה הנוכחית של הרב פינטו מזמינה חסון לצפות בשידור "יומן" האחרון, ומזכירה כי גרסתו של הקצין מנשה ארביב פורסמה אצלה בהרחבה ובראשוניות. היא עצמה, אומרת חסון, אינה אדם דתי.
שלום ירושלמי, פרשן "מעריב", פברואר 2013 (צילום: פלאש 90)
גם ירושלמי, למרות מערכת היחסים רבת השנים עם הרב פינטו, מגדיר את עצמו אדם חילוני. לדבריו, הקשר שלו עם הרב פינטו אישי לחלוטין ואינו קשור כלל לקהילה הדתית שנוצרה סביבו. הקשר, מספר ירושלמי, נוצר בסוף שנות ה-90, אז היה הרב אדם צעיר ובכל זאת כבר התאספה סביבו חבורה שכללה גם פוליטיקאים. ירושלמי מספר כי אנשים שעימם היה בקשר שוטף מתוקף עבודתו כעיתונאי הציעו לו לבוא לאירוע שבו השתתף הרב פינטו. "היו שם הרבה אנשי שטח, קבלני קולות, כל אלה שאתה תמיד רוצה לדבר איתם, והרב באמת נתן שם שיעור שדי הרשים אותי. מאז נוצר הקשר", אומר ירושלמי.
"וגם בשנים האחרונות, מעבר לחברות עם הרב, צריך לזכור שכל המיליה שם היה מיליה של פוליטיקאים בכירים ושרים וקציני צבא וקציני משטרה וראשי השב"כ", מוסיף ירושלמי. "יכולת לראות שם את כל ראשי המדינה בבת אחת. מבחינתי, כל פעם שהייתי מגיע לאיזה אירוע זה היה גן-עדן עיתונאי. המון אינפורמציה הסתובבה שם והמון קשרים היית יכול ליצור, הרבה סיפורים צמחו לי מהאירועים האלה. אנשים שאתה רודף אחריהם חודש וחצי בטלפון, אתה פתאום רואה אותם מגיעים. האווירה שנוצרה שם היא אווירה מיוחדת, אווירה של חברותא, אז יותר קל לגשת ולדבר".
ניר חפץ, בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, 10.6.13 (צילום: רוני שיצר)
נראה שהחברות של ירושלמי עם הרב פינטו סייעה לעיתונאי לא רק להשיג סיפורים, אלא גם לשמור על מקום עבודתו. בבקשה שהגיש בעבר עו"ד אלעד מן לבית-המשפט, בדרישה לחקור את ניהול "מעריב" תחת שליטתו של נוחי דנקנר, נטען כי ירושלמי היה באותה התקופה מועמד לפיטורים, אולם "בסופו של דבר נמנעו פיטוריו של ירושלמי בשל כניסת העיתון להקפאת הליכים והתערבותו של הרב פינטו, אליו, ככל הידוע למבקש, מקורב ירושלמי – כמו גם בעל השליטה, מר דנקנר".
"הרב ידע על כל המצוקות שלי, אני לא יודע מה הוא עשה עם זה", אומר כיום ירושלמי, שמכחיש כי ביקש ממנו במפורש לפעול למענו. "הרב סיפר לי על דברים אישיים שלו, מצוקות שלו. באופן טבעי גם אני סיפרתי לו על מה שקורה איתי. אמרתי לו שיש לי בעיות עם העורך שלי בעיתון, ניר חפץ. סיפרתי את זה לחברים שלי הכי טובים, והרב הוא אחד מהם. אני לא יודע מה קרה עם זה, וזו האמת לאמיתה".
בן כספית, שכתב לצדו של ירושלמי באותה תקופה ב"מעריב", פירסם בעיתון "סופהשבוע" כי לפני כשנתיים ביקש להכין כתבה על הרב פינטו, אולם נתקל בלחצים מסיביים מצד שלל גורמים. "על הדרך עוד קיבלתי שיחת טלפון ממישהו שדירבן אותי לרדת מהעניין, שהרי למה לי ליטול על עצמי את 'קללת פינטו'", כתב כספית. "כיוון שאיני יהודי מאמין, אלא להפך, לא התרגשתי מהעצה הידידותית הזו, שניתנה מפיו של מישהו שהיה, איך נגדיר את זה במדויק, ממונה עלי".