גז
אסון שאירע בירושלים משמש היום את שני הטבלואידים הישראליים לכותרותיהם הראשיות. "יושבים על חבית של גז" ו"9,000 דליפות בשלוש שנים, 8 פקחים על כל השוק, 3 דו"חות חריפים של המבקר – וממשלה אחת שמתנערת מאחריות. האסון בירושלים הוא רק תזכורת למחדל המתמשך בענף הגז", נכתב בכותרות המוסף הכלכלי "ממון", אך ב"ידיעות אחרונות" מעדיפים לכותרת על השער את "משפחה נמחקה", ובמקום להדגיש את הממצאים של עופר פטרסבורג ועמיר בן-דוד על אודות ההקשר הרחב של האסון, מבליטים בקדמת העיתון דיווח מזועזע, צירופי מקרים, פרטי טריוויה אישיים ותצלומי ענק. זאת, על אף שגם הדיווח של כתבי "ממון" מוגש בסנסציונליזם גרפי אופייני לעיתון, אך כנראה לא כזה המספיק עבור עמודי החדשות שלו.
בסיקור המקרה ב"ישראל היום" (שלושת העמודים הראשונים, כותרת ראשית: "דליפה קטלנית") מופיע באחת הכותרות המשפט: "המשפחה מתקשה להתמודד עם הטרגדיה".
עוד כותרות ראשיות
"משרד הביטחון שוכר מבנים ב-100 מיליון שקל", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "נתונים שהגיעו ל'הארץ' מגלים את עלות השימוש במבנים אזרחיים: 24 מיליון שקל בשנה על משרדים ליד הקריה, 2.6 מיליון למקומות חניה". "לחלק מהמבנים האזרחיים ששוכר צה"ל אין תחליף", כותבת גילי כהן, "עם זאת, רוב המבנים המושכרים אינם כאלה".
הכותרת הראשית של "מעריב" מוקדשת לגילויים על מעללי המשטר הסורי: "יממה לפסגת השלום הסורית בשווייץ: ראיות חדשות לפשעי מלחמה של אסד".
מועדון סגור
מושג בולט בז'רגון שפיתח מייסד "דה-מרקר" גיא רולניק, ושצץ גם בטוריהם של הקולגות שלו בעיתון, הוא זה של "המחוברים", אלו השייכים ל"מועדון", להון-שלטון-עיתון, המחלקים ביניהם את כספיהם של ה"לא-מחוברים", הלא הוא "כסף של אחרים". היום מוקדשת כתבת שוק ההון הראשית של העיתון, כתבת העמוד האחורי, ללב לבייב, מגדולי הטייקונים הישראלים, שחרף עושרו המופלג מעולם לא היה שייך באמת ל"מועדון" הישראלי ולא כבש מקום בשולחנות הכוח שלו, מי שמוצאו הרוסי ושיוכו הדתי בידלו אותו מהכוכבים המקומיים הטבעיים של המדורים החברתיים.
לבייב היה גם מי שזכה, על-כורחו, לככב באחד הפרקים הראשונים של המהפכה השנייה של העיתונות הכלכלית החדשה, זו שנמשכת עדיין ומעצבת אותה כעיתונות של קוראים ולא של מקורות, בעלת אידיאולוגיה מרכזית של טובת הציבור ולא של האדרת הכסף. בעוד תשובה, "הקבלן מנתניה", נמלט בעור שיניו מהתמוטטות האימפריה העסקית שלו בזכות הצלחה יוצאת דופן בהימוריו על חיפושי הגז, לבייב יצא בשן ועין מהמשבר הכלכלי העולמי ופנה כבר ב-2009 לבקש הסדר חוב מנושיו.
הסיקור העיתונאי של אותו הסדר בלט בשני דברים: בעצם קיומו ובאגרסיביות שלו. בעוד שבעבר היו הסדרי חוב מתבצעים ללא עניין מיוחד מצד העיתונות הכלכלית או שזכו לטיפול מתון ודיווחי בלבד, לבייב נתקל בעיתונות כלכלית נשכנית, שהנחילה לציבור את המושג שהפך שגור מאז, "תספורת", ואת המוסכמה שאי-החזרת הלוואות עתק על-ידי יזמים אינה שגרה עסקית, אלא מחדל שיש להיפרע ממחולליו. הכסף שלא יוחזר, טיפטפו כמה עיתונאים שוב ושוב, מקורו בכספי הפנסיה שלכם. זהו "כסף של אחרים", כסף שלכם. בעזרת הרוח הגבית הזו הניעו את נושיו של לבייב לדרוש ממנו "להביא מהבית", קרי מעסקיו הפרטיים, שאינם נסחרים בבורסה ושכספי ציבור אינם מושקעים בהם, ממון רב כדי לכסות ולו חלק מחובותיו.
לב לבייב במשרדו, ספטמבר 2005 (צילום: משה שי)
בזמן שלבייב נאלץ לחפור עמוק בכיסו, וגם לאחר מכן, התנהלו הסדרי חוב אחרים, מהם אולי גדולים לא פחות, בלי שיספגו חמת זעם ציבורית דומה. מבחינה זו, תיאוריית ה"מועדון" הצדיקה את עצמה. העיתונות הכלכלית התעוררה, אבל עדיין לא שרפה את המועדון. יעברו שנים, ונוחי דנקנר יזכה להיות מי שסיקור הסדר החוב שלו יפרוץ את גבולות המועדון, היישר אל לבו. "דה-מרקר", בתחילה לבד ואחר-כך בצוותא עם "כלכליסט" ולבסוף גם עם "גלובס", פילחו פלח אחר פלח את הסחרורים והסחרירים של דנקנר – איש העסקים הישראלי האולטימטיבי, יפה הבלורית – בדרכו אל ההתמוטטות. התוצאה הסופית – הפקעת תאגיד אי.די.בי משליטתו של דנקנר – היתה צריכה להתרחש מוקדם הרבה יותר, אך עצם התרחשותה, גם בעיתוי המאוחר, היה רחוק מלהיות מובן מאליו.
המציאות בעיתונות הכלכלית 2014 שונה מאוד מזו שב-2008. האם גם המציאות הכלכלית השתנתה? "לבייב סימן את הדרך, אך איש לא הלך בעקבותיו", נכתב בכותרת הידיעה האמורה ב"דה-מרקר". "בפרספקטיבה של ארבע שנים, נראה כי כבר אפשר לסכם ולומר שהסדר החוב באפריקה היטיב מאוד עם נושיה, אבל היה גרוע מאוד לבעל השליטה בה. לא זו בלבד שלבייב נאלץ להביא מהבית מאות מיליוני שקלים, הנכס שהוא קיבל בחזרה – מניות אפריקה – שווה כיום הרבה פחות", כותב מיכאל רוכוורגר.
כך או כך, דבר אחד לא השתנה. העניים עדיין עניים. העשירים נותרו עשירים. "דסק הנדל"ן שלנו מגלה כי לב לבייב בונה אחוזה חדשה ורחבת ידיים לו ולבני משפחתו בסביון. תתחדשו שם", נכתב באייטם השני במדור הרכילות "בועות", הסוגר את המוסף הכלכלי "ממון".
משפט התקשורת
שני דיווחים מרכזיים מתפרסמים היום במדור המשפט השבועי(?) שבמוסף היומי של "ידיעות אחרונות", על שתיהן חתומה כתבת המשפט הוותיקה טובה צימוקי. "מהפכת גרוניס נבלמת", נכתב בדיווח התופס את השטח היותר גדול. "יוזמתם של גרוניס ולבני להקים ערכאת שיפוט רביעית בין העליון למחוזי מעוררת התנגדות עזה בקרב שופטים ופוליטיקאים, ונראה שסיכוייה לצאת לדרך אפסיים", נכתב בכותרת המשנה. גם בפנים הכתבה משאירה צימוקי מקום קטן מאוד לספק: הרפורמה "תמצא כנראה את מקומה – כמו מהפכות רבות לפניה – בפח הזבל של ההיסטוריה".
גרוניס הוא נשיא עליון שמרן, שמונה כביכול על-ידי מי שקיווה שיישם את הערכים השמרניים ש"ידיעות אחרונות" מטיף להם, לריסון כוחו של בית-המשפט, אך כפי שקורה לעתים מזומנות, הוא לאו דווקא מספק את הסחורה. לבני, שרת המשפטים זו הפעם השלישית, היא מהפוליטיקאיות האהובות על העיתון, אך דרכיהם אינן עולות דווקא בקנה אחד בכל הקשור למערכת המשפט. "מעטים המקרים שבהם שופטים ופוליטיקאים רואים עין בעין, אך הרפורמה של גרוניס ולבני הצליחה להביא להתנגדות מקיר לקיר ולכעס מכל החזיתות", כותבת צימוקי, שגם מצטטת את חבר-הכנסת האולטרה-שמרן יריב לוין:
"יוזמתם הפסולה של נשיא בית-המשפט העליון ושרת המשפטים להפוך את בית-המשפט העליון לבית-משפט לחוקה היא מחטף אנטי-דמוקרטי שלא אאפשר את ביצועו", הוא אומר.
הדיווח הנוסף בעמוד (נוסף לעוד שתי ידיעות כרוניקת פלילים סתמיות) עוסק בדברים שנאמרו בדיון לכבוד ספרו של פרופ' דניאל פרידמן ומכה בפטיש על המסר העולה מן הידיעה הראשונה: "הפרידמניזם לא נכשל", נכתב בכותרת. פרידמן, שר משפטים לשעבר ובעל טור ב"ידיעות אחרונות" לשעבר, הוא ממוביליה הבכירים, אם לא הבכיר שבמובילים, של הגישה האנטי-אקטיביסטית. צימוקי מצטטת אנקדוטות העולבות בגישת האקטיביזם השיפוטי. כך, למשל, לפי מזכיר הממשלה לשעבר צבי האוזר, ידידו של השר גדעון סער, לו מערכת המשפט היתה קיימת במתכונתה הנוכחית ערב הקמת המדינה, המדינה לא היתה קמה.
"הספר הוא תיאור של מאבק על כוח, וכוח שנלקח ועבר למערכת המשפט לא יוחזר", מצטטת צימוקי את עו"ד דורי קלגסבלד, "אבל הרבה תלוי במינויים. אנשים חדשים עשויים להפעילו ביתר מתינות". ואם לא, תמיד אפשר יהיה לנסות להזכיר להם.
ענייני תקשורת
אתמול שלחה בטעות עובדת בקשת בתפוצה רחבה תכתובת פנימית בין בכירי זכיינית ערוץ 2. התכתובת, בין מנהלת הרגולציה סיוון כרמון, המנהל אבי ניר, אחראי התוכן רן תלם והדוברת טלי גורן, מעידה, לכאורה, על מהומה שעוררו קנסות גדולים שהטילה לאחרונה הרשות השנייה על חברת הטלוויזיה. המייל התפרסם כבר אתמול באתרים, והיום מדווח עליו גם רז שכניק במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", שעורכיו מעניקים לדיווח הפניה מהשער ואת רוב מדור חדשות הבידור שבעמוד הלפני אחרון של העיתון.
"מבחינת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו יש כאן שתי בשורות, אחת טובה ואחת רעה", כותב שכניק. "הטובה: בקשת אכן נרתעים מהסנקציות ועורכים תחת איומן את שיקולי השיבוץ של התוכנית. הרעה: הקנסות בכל זאת לא מרתיעים כשמדובר בתוכנית פרומו שחשובה באמת לזכיינית ובגינה היתה עלולה לקבל קנס נוסף". קוראים מעורים של העיתונות הישראלית ישאלו עצמם ודאי מהי המשמעות של המסגור השלילי ביחס לקשת שבו בחרו העורכים ב"ידיעות", ואיך הוא משליך על המוסכמה שלפיה האיבה בת השנים בין שני גופי התקשורת התחלפה לה בשותפות מסחרית. אבל לפחות קורא אחד יתהה מדוע שמו שלו אינו מוזכר בידיעה, הגם שהוא זה שהחליט להפסיק את הנרפות הרגולטורית המסורתית ולנסות לאכוף את החוק על חברות הטלוויזיה – שי באב"ד, המנכ"ל הטרי יחסית של הרשות השנייה.
"השאלה היומית" במדור הפותח את המוסף היא "האם צריך לפטר את המורה אדם ורטה, שפיקפק בכיתה במוסריות של צה"ל". התשובות: כן, ולא.
"יממה לפני פרסום תוצאות הניסוי בתרופת הדגל: פלוריסטם קרסה ב-15%", נכתב בכותרת ידיעה ב"דה-מרקר" של יורם גביזון. "הנפילה במניה מעוררת חשש כי מידע פנים בנוגע לתוצאות דלף", נכתב בכותרת המשנה, המזכירה גם כי מנכ"ל החברה וסמנכ"ל הכספים שלה מכרו לאחרונה מניות של החברה בכחצי מיליון דולר. הבוקר מדווחת גלי וינרב באתר "גלובס": "פלוריסטם מפיגה החששות: תוצאות טובות בניסוי בתאי הגזע. אתמול קרסה המניה בכ-15%; הבוקר מזנקת 20%. השגת מובהקות בניסוי כה קטן היא אתגר משמעותי, ופלוריסטם עמדה בו בצורה ברורה באחת מקבוצות המינון שלה".
עיתונות הריאליטי של "ידיעות אחרונות" מופיעה היום לגיחה קצרה באחד העמודים האחרונים של המוסף הכלכלי "ממון" (אך עם הפניה משער המוסף ומשער העיתון), שם חתום הכתב ראובן וייס על אייטם יחצני למקרא על אודות חנות נעליים של רשת איטלקית, "הראשונה בישראל", המספקת נעליים מגביהות. את הדיווח מלוות שתי תמונות של וייס כשהוא מצולם גב אל גב עם נערה הממחישה את הגידול בגובהו עם לבישת הנעליים. "התחושה היתה בתחילה מוזרה מעט. מעין חוסר ביטחון מעורב במבוכה", הוא כותב (על הנעליים).
ועוד "ידיעות אחרונות": בעמ' 35 כותבים תלם יהב וצחי קומה על התגייסותם של סלבריטאים לקמפיין של הורים שתינוקותיהם נולדו בפונדקאות בתאילנד. הקמפיין מופנה נגד שר הפנים גדעון סער, אך זה אינו מוזכר בשמו. בעמוד האחורי של העיתון (36) מתפרסמת ידיעה של רז שכניק ותלם יהב על זוכה בתוכנית ריאליטי ממוצא פיליפיני, שקיבלה אישור ממשרד הפנים לעבוד בישראל כזמרת. "אתמול הנחה השר גדעון סער לאשר לפוסטנס את היתר העבודה המיוחל", נכתב בידיעה.
ואחרונה מ"ידיעות אחרונות", המפרסם בעמ' 12 ידיעת תצלום בלעדית (לע"מ) תחת הכותרת "הנשים הראשונות": אשת ראש הממשלה הקנדי, אשת ראש האופוזיציה הישראלי ואשת ראש הממשלה הישראלי – שרה נתניהו.