לפני ימים אחדים דווח ב"העין השביעית" כי ב"ערוץ המדע" שבאתר "הארץ" התגלו כמה מקרי גניבה ספרותית (פלגיאט). עורכו של "ערוץ המדע", ירח טל, העלה לאתר ביקורות ספרים שתורגמו מאנגלית, ללא הפניה למקור וללא ציון העובדה שמדובר בחומר מתורגם (ואף, להודאתו, בלי רשותם של בעלי הטקסטים המקוריים). לכאורה מדובר בסיפור קטן. אדם אחד, לא בעל תפקיד בכיר (יועץ תקשורת לנשיא אוניברסיטה), סרח. אבל אפשר גם לבחון את הפרשה מזווית ראייה רחבה יותר, ולראות בה סימן מדאיג לדרך שבה צועדת העיתונות בימינו.
"ערוץ המדע" שייך לאוניברסיטת בר-אילן ומופעל על-ידיה. למרות הבימה העיתונאית שבה הוא מתפרסם, מדובר באתר שיווקי שהחומר המובא בו נחשב, לפחות בעיני אתר הבית "הארץ", כחומר פרסומי לכל דבר ועניין. כפי שכבר דווח ב"העין השביעית", ב"הארץ" לא ראו צורך לציין זאת בפני הקוראים והניחו להם להסיק את הדבר על-פי העיצוב הנבדל של "ערוץ המדע". "הארץ" גם אינו נוטל אחריות כלשהי על המתפרסם ב"ערוץ המדע", ועל-פי הודאת עורכיו, אין ל"הארץ" כל מעורבות בתכנים המועלים אליו.
במלים אחרות, "הארץ" הסיר מעצמו כל אחריות למה שנעשה ב"ערוץ המדע" המסונף לו. לפיכך, אם מתגלה סדרה של מעשי פלגיאט – כפי שהתגלתה ב"ערוץ המדע" כעת – אין לבוא בטענות ל"הארץ", ודאי שאין לצפות כי ב"הארץ" יפעלו להסרת התכנים הגנובים ולהתנצלות. וכי על מה יתנצלו? "הארץ" הרי עוסק בעיתונות, וכאן מדובר בתוכן שיווקי, שלעיתון מכובד כמו "הארץ" אין כל עניין או מעורבות בו – להוציא, כמובן, את המעורבות הכלכלית הכרוכה ביחסי המסחר שמנהל "הארץ" עם אוניברסיטת בר-אילן.
(צילום: woodleywonderworks, רישיון cc-by)
ומה באמת באשר לבר-אילן? ראוי לשאול מהי מידת מעורבותה של האוניברסיטה ב"ערוץ המדע" המוחזק ומופעל על-ידיה. כפי שמתחוור בינתיים מעיון באתר, נראה שזאת אינה גדולה, משום שב"ערוץ המדע" לא פורסמה התנצלות כלשהי, ומיותר לציין שהאוניברסיטה לא הגיבה באופן פומבי על הפרשה. יש להניח שאילו היה מדובר בגניבה ספרותית שנעשתה על-ידי אחד מחברי הסגל האקדמי של האוניברסיטה, היה כאן מקור למבוכה אדירה לבר-אילן, משום שהעולם האקדמי מתייחס (בדרך כלל) בחומרה רבה למעשים כגון אלו; אבל היות שמדובר ב"מדור פרסומי", נראה כי בבר-אילן החליטו אף הם – כמו ב"הארץ" – שהאחריות אינה מוטלת על כתפיהם.
לאחר חשיפת הפלגיאטים ב"העין השביעית" החליט מישהו ב"ערוץ המדע" להסיר את המאמרים הגנובים (ללא מתן הסבר לקוראים שאולי תהו על כך). במעשה כזה יש מידה מסוימת, ולוּ מובלעת בלבד, של לקיחת אחריות. מצד שני, בבדיקה שערכתי בימים שחלפו מאז פרסום הפרשה נמצאו עוד כמה מעשי פלגיאט (שעל כולם חתום עורך "ערוץ המדע", ירח טל), שפורסמו באתר עוד קודם לחשיפת הפרשה וטרם הוסרו ממנו.
כזכור, לפני שבועות אחדים פורסמה ב"העין השביעית" פרשת גניבה ספרותית נוספת, גם היא קשורה לעיתון "הארץ". במקרה ההוא התברר שיעקב בורק, ממפורסמי הכותבים בעיתון, העתיק קטעים שלמים במאמריו במוסף "הארץ" ממקורות אחרים (שתירגם מאנגלית). במקרה הזה היתה מידה רבה יותר של לקיחת אחריות: "הארץ" פירסם התנצלות (רפה אמנם), ובורק סיים את עבודתו בעיתון.
יהיה אולי מי שירצה לטעון שמעורבותו של "הארץ" בשתי הפרשות היתה מקרית בהחלט (וייתכן בהחלט שבכלי תקשורת אחרים נעשו גניבות ספרותיות דומות שלא התגלו, לפחות לפי שעה), וכי יש הבדל תהומי בין המעתיקנים (האחד יחצן הכותב במדור פרסומי, השני סופר הכותב טור במוסף עיתונאי); אבל אפשר גם לטעון שמדובר בעצם בשני חלקים של אותו הפאזל, או בעצם בשני שלבים באותו סולם: המקרה של מוסף "הארץ" הטרים את המקרה של "ערוץ המדע", ושני המקרים גם יחד עשויים ללמד משהו חשוב על שעתיד להתרחש.
נראה שב"הארץ", כמו בגופי תקשורת אחרים, משתדלים לעבור ל"מיקור חוץ" של עבודה שהיתה אמורה להיות נתונה בידיהם של עיתונאים, ולמסור אותה בידיהם של כל מיני "קבלני תוכן" – מסוגם של בורק וטל, על כל ההבדלים ביניהם – שהאינטרסים שלהם רחוקים מלהיות עיתונאיים קלאסיים.
בורק, למשל, הוא איש עסקים מצליח (העומד בראש עמותת "מידות"), שאף כתב ספרים שזכו להצלחה מסחרית גדולה. הטור שכתב ב"הארץ" הוא ללא ספק זרוע של הקריירה שלו כסופר מדע פופולרי. "ערוץ המדע" נועד לשפר את תדמיתה של אוניברסיטת בר-אילן, והיחסים בינו לבין "הארץ" הם, כאמור, יחסים כלכליים-מסחריים בלבד.
בשני המקרים מדובר במעבר מעיתונאות אל "ייצור תוכן" על-ידי ספק חיצוני, שמערכת השיקולים שלו אינה דווקא זו של המערכת העיתונאית. העיתון, מצדו, יכול לרחוץ בניקיון כפיו ולהימנע מלקחת אחריות על התוכן – הגם שהוא מוכן בהחלט ליהנות מהרווח הכספי שנובע ממנו. ראוי להדגיש כי במקרה של "ערוץ המדע", לא רק "הארץ" הוא שנמנע מנטילת אחריות, אלא גם הגוף השני השותף ביחסים – במקרה זה אוניברסיטה – שבדומה לעיתון, אמורה אף היא להיות אמונה על ערכים של יושר ושל אמת. קבלן התוכן נותר האחראי הבלעדי.
אם מגמה זאת תימשך גם בעתיד, ייתכן שנהיה עדים להתרבותם של מעשי הפלגיאט וחטאים דומים. קבלני התוכן יוסיפו ויעשו כל שביכולתם כדי לספק לעיתונות חומר, ומטבע הדברים חומר זה יצטרך להיות זול יותר, מכל הבחינות, וגם אם ייחשפו מעשי רמייה פה ושם, איש לא יתלונן ואיש לא יזדעזע – ודאי כל עוד המסחר ימשיך ויתקיים כסדרו.