באורח פלא הזדמן גיא פלג, כתב הפלילים של ערוץ 2, לביתו של אהוד אולמרט בערב שבו זוכה מרוב ההאשמות שיוחסו לו בתיקי טלנסקי–ראשונטורס–מרכז-ההשקעות (יולי 2012). באורח פלא קלטו המצלמה והמיקרופון של הכתב שיחה טלפונית שניהל אולמרט בחדר עבודתו עם פרקליטו, נבות תל-צור. באורח פלא, באותו רגע בדיוק חיווה אולמרט באוזני פרקליטו את דעתו השלילית על עד המדינה טלנסקי ואת פרשנותו על מידת האמון שנתנו השופטים לדבריו בבית-המשפט. באורח פלא היה לכתב החרוץ סקופ שאותו הזדרז לשתף עם צופי המהדורה המרכזית של הערוץ.
מקריות דומה זימנה, כנראה, בשבת האחרונה כמה צלמי עיתונות וטלוויזיה לפארק הירקון בדיוק לרגע שבו תירגל ניצב מנשה ארביב ריצת ג'וגינג מאומצת בחברת בנו התינוק, שאותו דחף בעגלת ילדים. כשם ששיחת הטלפון בין אולמרט לתל-צור, שקלט גיא פלג, שירתה היטב את צרכיו היחצניים של ראש הממשלה לשעבר, מיד לאחר מתן פסק הדין באישומים שהוגשו נגדו – כך נראה שהסצינה המשפחתית-אבהית, שבה צולם ארביב בבגדי ספורט בחברת תינוקו, נועדה לשרת את האינטרסים התדמיתיים שלו ערב הכרעת היועץ המשפטי לממשלה בעניין התלוי ועומד נגדו בפרשת הרב פינטו. הציבור הצופה לתומו במהדורות החדשות בטלוויזיה או מעלעל בדפי העיתונים אינו מודע למניפולציה שמאחורי הדיווחים שהוא מקבל.
"הכל בסדר". הג'וגינג של ניצב מנשה ארביב באתר "ישראל היום"
כשם שהשיחה של אולמרט ופרקליטו נלכדה במצלמה ובמיקרופון של גיא פלג לאחר תיאום מוקדם עם מי מעוזריו או יועציו, כך, יש להניח, הנצחת ריצתו של ארביב על-ידי התקשורת לא היתה צירוף מקרים, אלא תוצאה של מהלך מחושב: יחצן מטעמו של ארביב יזם את הצילום בפארק. חשיפתו לציבור ללא מדים, בבילוי של שבת בבוקר, נועדה להאניש אותו ולעורר כלפיו אמפתיה.
התקשורת מתעדת בזמן אמת ובאופן סימולטני מאבקים ציבוריים, כמו גם עימותים משפטיים וחקירות משטרתיות. היא עושה זאת בשנים האחרונות לא רק כרשות מדווחת, אלא גם כגורם מעורב בעצם ההתרחשות. ההתפתחויות באירועים נגרמות לא פעם בגלל מעורבותה. המציאות הזו, שבה התקשורת נמצאת במחזור הדם של המאורעות המתהווים, חושפת אותה למניפולציות מצד גיבורי העלילה שאת התנהלותם היא אמורה לתאר. וכך נעשה שימוש בתקשורת כדי לסלק את האלוף יואב גלנט מלשכת הרמטכ"ל (טפלו עליו שהוא נעזר ביחצנים כדי לקדם את עצמו ולהכפיש את מתחרהו), וכעת ייתכן שאנחנו עדים לשימוש שעושה ניצב במשטרה בצלמי עיתונות כדי לשפר את תדמיתו.
לפרשת פינטו-ארביב יש מימד תקשורתי שהציבור הרחב אינו ער לו. פינטו שכר את שירות משרדו של יועץ התקשורת גיל סלומון, המייצג בפני העיתונאים את פרקליטיו, אלי זהר ורועי בלכר. האופן שבו הרב ממוצב בתקשורת הוא תוצאה של מדיניות תדמיתית מכוונת שקובעים פרקליטיו, עוזריו ויועציו. כך גם נוהגים המשטרה כארגון וניצב ארביב ותת-ניצב אפרים ברכה כפרטים: אם באופן ישיר ואם באמצעות פרקליטיהם, הם משווים לעצמם דימויים החותרים להרחיק אותם ככל האפשר מהקשר עברייני. התקשורת תעשה לעצמה מלאכה קלה אם תסתפק בהקרנת הדימויים שמשווקים ארביב וברכה בלי לנסות לקרוא עליהם תיגר באמצעות מידע אמין.
ניצב מנשה ארביב מתחבק עם המפכ"ל, רב-ניצב יוחנן דנינו. 16.9.13 (צילום: גדעון מרקוביץ)
בהמרצתו של המפכ"ל יוחנן דנינו מנהלת המשטרה מסע יחצנות נמרץ שנועד לבדל בינה לבין הניצב העומד עתה בעין הסערה. המשטרה הקדימה את הסרת צו איסור הפרסום על הפרשה בשורה של הודעות שנועדו להבהיר לציבור כי השד החבוי מתחת לאיסור אינו נורא וכי בכל מקרה הפגם שהתגלה, אם אכן הוא פגם, אינו מעיד על תפקוד המשטרה בכללה. לאחר שהותר לחשוף את הפרשה, מקפידה המשטרה (בסיוע הפרקליטות) לתייג את ארביב כמקרה פרטי שגם אם לא עבר את הגבול הפלילי, מקומו אינו בין שורותיה.
אלא שדף המסרים הזה מפיל את המשטרה (בעיקר את המפכ"ל) לתוך מלכוד. לא מכבר פתח דנינו בבליץ תקשורתי על עיתון "הארץ" בגלל מורת רוחו מהאופן שבו דיווח על התנהלות המשטרה בכלל ועל מנהיגותו של המפכ"ל בפרט [גילוי נאות: הח"מ מפרסם מדי פעם טורים ב"הארץ"]. זעמו של דנינו גאה עד כדי כך שנתן הנחיה לדוברות המשטרה (ושלה נתן פרסום מרבי) להחרים את "הארץ". זה שבועות אחדים שקוראי העיתון אינם נחשפים לתגובות ענייניות של המשטרה על דיווחים על אודותיה המתפרסמים בגליונותיו ובאתרו. במקום זאת הם נתקלים במנשר זועף, החוזר על עצמו, שבו מודיעה המשטרה כי היא אינה משתפת פעולה עם העיתון בגלל התנהלות אתית קלוקלת שהיא מייחסת לו.
הגישה התקשורתית הזו מבית-מדרשו של דנינו מעידה על אובדן עשתונות. אחת מהרשויות המרכזיות של המדינה אינה רשאית להחרים כלי תקשורת. למי שעומד בראש ארגון ממלכתי גדול יש דרכים אחרות להיאבק בכלי תקשורת המסקר אותו, אם לדעתו הוא מתנכל לו או עובר על כללי האתיקה. לא זו בלבד שחרם הוא אמצעי פסול עקרונית, אלא שהוא גם בלתי יעיל ומציג באור מביך את מי שמשתמש בו. דנינו, שזועם על דיווחיו של יניב קובוביץ, כתב המשטרה של "הארץ", מחיל את תסכולו וכעסו על העיתון כולו. מנגד, הוא טורח עתה בכל כוחו לבדל בין ניצב מנשה ארביב לארגון שבו הוא מועסק.