יום שני ה-13 בינואר היה יום חשוב בלוח השנה האסלאמי, המכונה גם הלוח ההִגְ'רִי. באותו יום חל ה-12 בחודש רַבּיע אל-אַוָל, החודש השלישי בלוח השנה ההג'רי. יש הסוברים כי בתאריך זה נולד הנביא מוחמד, וכמקובל בעולמן של דמויות מופת דתיות, זהו גם היום שבו נקרא לישיבה של מעלה. אין מדובר ביום חג דתי רשמי, והדעות חלוקות אם מותר כלל לציינו. בעולם ההלכה האסלאמי, ובמיוחד בקרב הרציונליסטים שבו, מקובל לראות בחגיגת יום-הולדתו של הנביא חידוש מגונה (בדומה לחגיגת ימי-הולדת בכלל), ולפיכך אין לו מעמד הלכתי מיוחד וציונו הוא מעשה לא-ראוי מבחינה דתית. ברם, דרכם של מנהגים עממיים שלא אחת הם גוברים על צו ההלכה. כך קרה גם ליום-הולדתו של הנביא; ציונו הפך מנהג שקנה לו אוהדים רבים, וכיום יום זה מוזכר ונחגג ברוב מדינות עולם האסלאם.
"מעט מלל וים של תמונות, רובן ללא כיתוב שיסביר מי הם המצולמים", מתוך סיקור הלוויית אריאל שרון באתר "פאנט"
קרה והאלוף וראש הממשלה המנוח אריאל שרון הובא למנוחות ביום ה-12 ברביע אל-אוול. לפיכך, אין זה פלא כי ההלוויה הממלכתית לא היתה בראש סדר העדיפויות של אתרי החדשות המקוונים בשפה הערבית בישראל. אפילו בקול-ישראל בערבית, תחנתו של הממסד הישראלי, היה יום-הולדתו של הנביא הנושא הראשון שפתח את מגזין החדשות "אג'נדה" בהנחיית אימאן אל-קאסן סלימאן. זאת, בניגוד משווע לתקשורת הישראלית בשפה העברית, שם פטירתו של שרון תפסה נפח עצום, בגליונות וימי שידור שיוחדו לדמותו ולטקס האשכבה.
אולם אי-אפשר לתלות במוחמד הנביא את יחסה של התקשורת הישראלית בערבית לפטירתו של שרון, שכן זה לא היה אפילו הנושא השני או השלישי בסדר היום של החברה הערבית באותם הימים. את המקומות האלו תפסו הידיעות על המאבק המשפטי על ראשות עיריית נצרת (נושא שאינו זוכה כמעט להתייחסות בתקשורת העברית, אך לא מפסיק להעסיק את התקשורת הערבית) והמתרחש במחנה הפליטים אל-ירמוכ בסוריה. בחינת כיסוי מותו של שרון בכלי התקשורת בערבית מעלה כי אלה כלל לא התעניינו בסיפור, ומדגימה שוב את הפער בין תחומי העניין של החברה היהודית והחברה הערבית.
"שרון לא מדבר אלינו", אומרת ח'ולוד מצאלחה, עורכת בעיתון המקוון "בכרא" ורכזת הפרויקטים באעלאם, מרכז תקשורת לחברה הערבית הפלסטינית בישראל. על כך היא מוסיפה כי "התקשורת הערבית-מקומית אינה מנותקת מההקשר הרחב – הפלסטיני, הערבי והישראלי – והוא בא לידי ביטוי בסיקור מות אריאל שרון". ואולם, נראה שבעיתונות המקוונת בערבית לא נעשה ניסיון לספק מבט עמוק ורציני על חייו ומותו של שרון, וכשכבר בחרו לעסוק בנושא, התוצאה היתה שטחית וקלישאתית.
ראיון עם סלטאן אל-היב, שהוגדר כ"ידידו של שרון זה 25 שנה", אתר "בוכרא", 13.1.14
רוב הידיעות באתרים בימים הרלבנטיים הוקדשו לנושאים שצוינו לעיל (נצרת, מחנה הפליטים אל-ירמוכ), ורק פה ושם הופיעו ידיעות הקשורות למותו של ראש הממשלה לשעבר. רובן טיפלו בנושא בדרך האופיינית לאתרים בערבית, קרי מעט מלל וים של תמונות, רובן ללא כיתוב שיסביר מי הם המצולמים. דוגמאות ניתן לראות בידיעות באתר "אל-ערב" וב"פאנט".
אתר "פאנט" התבלט בכך ששלח צוות לצלם את ההלוויה, אם כי איכות החומרים שהתפרסמו לא היתה מרשימה במיוחד. נראה כאילו הצוות שהגיע למקום תר אחר דמות ערבית כלשהי שניתן יהיה לראיינה, ובסופו של דבר אכן מצא כזאת ואפילו שתיים: פדוי השבי וכוכב הריאליטי עזאם עזאם ואיש מבוגר העונה לשם חאג' צלאח דבאח, שמעבר לחזותו הערבית-בדואית ולעובדה שהיה בקשר כלשהו עם המנוח, לא ברור מדוע רואיין. באתר "בכרא" ניסו לשמור על איזון מסוים, כשלצד הטון הביקורתי כלפי שרון פירסמו ראיון קצר עם סלטאן אל-היב, שהוגדר כידידו של המנוח זה 25 שנה. בידיעה עצמה לא הוסברו אופי הידידות ופשרה, ולשרון הוצמדו הכינויים "איש המלחמה, מעשי הטבח והמנטליות הצבאית הציונית".
"ברור שבאופן רגיל אירוע מיוחד כזה מחייב ישיבת צוות והתארגנות כיצד לסקר את הנושא ולגלגל אותו כל הזמן ולבחון אותו מכמה היבטים. במקרה של שרון זה היה קצת שונה", מעידה מצאלחה. "נכון, האירוע ייחודי לחברה הישראלית, אבל הוא לא משמעותי לחברה הערבית-פלסטינית בישראל". במקום עבודתה, האתר "בכרא", לא הושקע זמן רב בכיסוי מות שרון. לדבריה, לא בכדי: "אנחנו לא שכחנו את מה שהוא עשה, את כל הפשעים, ולהקדיש לו במה נרחבת זה לא ראוי. הוא לא ראוי לכבוד".
ח'ולוד מצאלחה (צילום: סופיה זחאלקה)
עוד מציינת מצאלחה כי בניגוד לחברה היהודית, "בחברה הערבית אין שני מחנות; כולם נגד שרון, ולכן אין מקום לדיון בנושא. היו מעטים בקרב תושבי ישראל הפלסטינים שראו בשרון גיבור, וב'בכרא' נתנו לכך ביטוי", דוגמת הידיעה על סלטאן אל-היב שהוזכרה לעיל. כפי שהזכיר כאן רפי מן, גם התקשורת הישראלית לא התמקדה בדיון בדמותו מעוררת המחלוקת, משמאל ומימין, של שרון, והפגינה התגייסות ממלכתית טבולה בנוסטלגיה וכמעט נטולת ביקורת, במעין תמונת מראה של התקשורת הישראלית בערבית. "התקשורת הישראלית היתה צבועה בסיקור האירוע", אומרת על כך מצאלחה, "הרבה עיתונאים ישראלים יודעים מי זה שרון, ובכל זאת התייחסו לפשעיו כ'צער וכאב שגרם לאחרים'. מספר המשתתפים בהלוויה מוכיח את צביעות התקשורת וכשלון הניסיון להפוך אותו לגיבור לאומי".
ומה באשר לעיתונות המודפסת? בישראל לא מתפרסמים עיתונים מסחריים מודפסים בשפה הערבית, למעט בסופי-שבוע. לפיכך עבר זמן רב, במונחי התקשורת, בין ההלוויה לבין מועד הופעת העיתונים, מה שפטר אותם מהתייחסות רצינית לנושא. הידיעות המעטות שנגעו לאירוע היו שוליות והופיעו אי-שם בעמודים הפנימיים.
לא יהיה זה הולם לסיים סקירה כזאת בלי לבחון את שידורי קול-ישראל בערבית ואת האתגר המורכב והמרתק שעמד בפני התחנה הממסדית דוברת הערבית, לנוכח דבריה של מצאלחה והמצב שתואר באתרי החדשות המקוונים. ברם, מחלקת הדוברות של רשות השידור, גוף השידור הציבורי בישראל, סירבה לאפשר ליאסר עטילה, מנהל קול-ישראל בערבית, להתראיין לכתבה זו.