הרשמה לניוזלטר

שם רע

תביעת הדיבה המופרכת של אייל ברקוביץ' היא הוכחה מדהימה בעוורונה למשחק הכפול שפרשן-העל הוא רק אחד מכוכביו

שלמה מן 20.01.2014

אייל ברקוביץ' ב"יציע העיתונות", יום אקראי

פרסום דברי בלע ולשון הרע שנאמרו, צוטטו, הובאו לפרסום, נכתבו ופורסמו על-ידי התובעת נעשו באופן מכוון לצורך הצגת התובע כאדם רע, דוחה, אינו ראוי, תוך פגיעה מכוונת במוניטין של התובע, בשמו הטוב, במשלח ידו כאיש תקשורת וכאחד מהפרשנים הבכירים בתחום הספורט במדינת ישראל".

מתוך כתב התביעה של אייל ברקוביץ' נגד אתר "וואלה", 16.1.14, על סך 100 אלף שקל, בעקבות כותרת המשנה "עד מתי נמשיך לעבור הלאה לנוכח הגועל נפש הזה שנקרא ברקוביץ'?".

אפשר להבין למה אייל ברקוביץ' התקומם לנוכח הפרסום שכינה אותו "גועל נפש": מעבר לעלבון המובן מאליו, לא היו לכותרת שום סימוכין בידיעה עצמה. כותרת המשנה הפנתה לדיון מצולם באולפן "וואלה" שעסק במשחק נפל של נבחרת ישראל (1:1 מול אזרבייג'ן, ספטמבר 2013). באותו פאנל התייחס אורן יוסיפוביץ לטור שכתב ברקוביץ' ב-one ובו קרא למאמן הנבחרת לא לעלות על המטוס לקראת המשחק הבא. יוסיפוביץ אמר ששיח כזה הוא שגורם לבלגן בנבחרת, והוסיף: "אייל, אם אתה גבר, תן כבוד למקצוע".

העורך החליט להעניק לדברים המתונים של יוסיפוביץ כותרת פרשנית מטעם עצמו. גם בדף הבית של "וואלה" אימצו את הקו המדביק דעה לידיעה ופירסמו את ההפניה "גועל נפש ששמו ברקוביץ'".

באותו יום קיבלו "וואלה" מכתב מאיים מפרקליטו של ברקוביץ', וכותרת המשנה תוקנה ל"התבטאות מקוממת של ברקוביץ'". פרקליטי "וואלה" התעקשו במכתב התגובה שלהם שהביטוי "גועל נפש" הוא בבחינת הבעת דעה החוסה בצלו של חופש הביטוי, וטענו שהם ניאותו לתקן את הכותרת כ"מחווה של רצון טוב".

רצון טוב כלפי מי? המניפולציה על הקוראים נותרה כשהיתה, גם אם באופן מרוסן יותר, והאגרוף לפרצופו של ברקוביץ' הומר בנזיפה. הרושם הוא שלא רצון טוב הניע אותם לרכך את ה"גועל נפש", אלא ניסיון להימנע מתביעה. מה קרה בינתיים ל"חופש הביטוי" של "וואלה"? לא טובת הקוראים כופפה אותו, אלא מכתב מעורך-דין.

ברקוביץ' טוען בכתב התביעה שאתר "וואלה" פגע בו רק משום שהוא עובד באתר מתחרה – one. ואולם, ברקוביץ' אינו עובד של one, אלא רק כותב דעה בו. ברקוביץ' טוען כי נגרם לו נזק בגין "סדרת הפרסומים" ב"וואלה". כתב התביעה אינו מפרט באיזו סדרה מדובר. ומה הנזק שנגרם לו, לטענתו? בגלל הכינוי השלילי שהודבק לו, מתלונן ברקוביץ', ייפגעו סיכוייו להתקשר עם מעסיקים רבים בתחום התקשורת. הפוך, אייל, הפוך. בתקשורת של ימינו – ואת זה אין אדם שיודע יותר טוב מברקוביץ' – "גועל נפש" הוא מצרך מבוקש בכל במה.

"השם הטוב" שברקוביץ' טוען שיש לו מככב בז'אנר תוכניות המלל הצעקניות, הגסות, האלימות והלעתים מטונפות בטלוויזיה וברדיו. אין צורך להתייגע בחיפושים רבים מדי אחרי דוגמאות שיוכיחו שהתובע טובל בנעימים תוך שהוא מקרקש בקופת שרצים.

הקריירה של ברקוביץ' כשחקן, פרשן ומנהל מועדון ילדים בכדורגל רצופה התבטאויות בוטות ופוגעניות. קודם לכל מעשה האלימות שלו ב-2007 נגד מאמן ילדים בכדורגל, שהפך לתביעה בבית-המשפט ונידון שם בהרחבה. והנה כאן ברקוביץ' אמר למנהלת קבוצת ילדים מרעננה "לכי יא שמנה", ובמקרה אחר הורחק ממשחקים לתקופה ארוכה לאחר שהתפייט "בן זונה השופט הזה", ובאולפן ערוץ הספורט, בדיון על רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג, פלט "שילך להזדיין", ובתוכנית רדיו הטיח בח"כ אחמד טיבי "אנשים כמוך צריך להגלות מפה". בבית-הדין של ההתאחדות הוא עמד לדין והורשע בהעלבת שופט בנסיבות מחמירות ("אתה יכול לעוף מהמגרש, מי אתם בכלל? תעופו לי מהעיניים"), ומי צריך את "וואלה" כשב-2007 פורסם ב"מעריב" שקפטן הנבחרת יוסי בניון אמר: "ההתנהגות של אייל ברקוביץ' פשוט גועל נפש", לאחר שזה ביקר אותו כפרשן ערוץ 1.

התביעה של ברקוביץ', נוסף למופרכות הבסיסית שלה, היא הוכחה מדהימה בעוורונה למשחק הכפול שפרשן-העל הוא רק אחד מכוכביו: כמעט כל המשתתפים במשחק הזה התבטאו, בזמן זה או אחר, נגד האלימות המילולית ההולכת וגדלה בספורט בארץ ובתקשורת הספורט בפרט. בהכללה אפשר לומר שככל שאלימותו המילולית של סלב-ספורט גדולה יותר, כך גדלות צדקנותו, חרדתו ל"שמו הטוב" ותחושתו העמוקה שעשו לו עוול.

אין אחד שלא יודע שהמטבע היקר ביותר במשחק הזה הוא פה גדול, אישיות אגוצנטרית, מתלהמת, מגלומנית, אימפולסיבית וצעקנית, ומי שבוחר לשחק משחק אחר, ייוותר לרוב בשולי תוכניות המלל והבידור. הדבר נכון לפרשני-על כמו גם לאכסניות שמשלמות להם בשל התכונות הללו ממש. האיום הגחמני בתביעה בגלל התבטאות חריפה תורנית, כמו הנפנוף ב"חופש הביטוי" מן הצד השני – שניהם רק החליל שלצליליו מתרחשת לעיני הצופים הפארסה האלימה המתמשכת.

לא נמצא שמץ כנות בשני צדי המטבע: המתלהמים מתמידים בחרפותיהם כי על זה משלמים להם, המאיימים בתביעה מתבכיינים לא משום שאכן נפגעו, אלא משום שזה חלק מהשואו: הלבן את חטאיך בכך שתטיח באחרים את חטאיהם. אם לשפוט לפי אחוזי הרייטינג, השבט אומר את דברו, שאותו אפשר לסכם במלה אחת קטנה: עוד.