חלק מטורו הפובליציסטי של אמיר אורן מתפרסם הבוקר בשער "הארץ" כידיעה: "אהוד ברק מספק תחזיות בתשלום על משבר עם איראן". לפי מאמרו של אורן, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק מציע לאחרונה את שירותיו לחברה בשם אֶרגו, המוכנה "לחלוק עם רוכשי תדרוכים פרטיים תחזית אם ישראל תתקוף את איראן, למשל ברבעון הבא".

"זה מידע חשוב למשקיעים ולממשלות", מדגיש אורן. "כדאי לקנות אותו ממי שהיה עד לפני שנה שותפו של נתניהו למדיניות כלפי איראן". פרשן "הארץ" מעלה את השאלה מי מפקח על מעשי ברק, מי מוודא כי אינו פולט סודות מדינה בתדרוכים הללו. תשובה בינתיים אין. גם לא על השאלה כמה מרוויח האזרח הפרטי ברק מכל תדרוך שהוא נותן.

ארז ויגודמן (צילום: משה שי)

ארז ויגודמן (צילום: משה שי)

"מסתמן: מנכ"ל טבע ירוויח עד 14.1 מיליון שקל בשנה", מדווח חזי שטרנליכט במדור הכלכלה של "ישראל היום". לפי הידיעה, דירקטוריון טבע המליץ להעניק למנכ"ל הנכנס ארז ויגודמן משכורת של 1.35 מיליון דולר, שהם 4.7 מיליון שקל.

שטרנליכט מציין כי זו "משכורת הנמוכה בעשרות אחוזים משכר הבנקאים בישראל", אך מוסיף כי זהו רק שכר הבסיס. "כדי לעודד את ויגודמן לקדם את טבע יינתן לו בונוס במזומן על הצלחותיו בסיכום כל שנה. אם יעקוף את היעדים, יכול ויגודמן להגיע לבונוס מקסימלי של 200% משכרו השנתי – 2.7 מיליון דולר, כלומר לעלות שכר שנתית של כ-14.1 מיליון שקל".

ב"דה-מרקר" מדווח יורם גביזון בהרחבה על תנאי התשלום המסתמנים של ויגודמן. לפי דיווחו, במקרה של סיום עבודתו יקבל מנכ"ל טבע "מצנח זהב" בגובה 18 משכורות בסיס חודשיות בסך 2.02 מיליון דולר. בהמשך הידיעה ממורקר המשפט הבא: "טבע מעריכה ששכרו של ויגודמן נמוך בהשוואה לשכרם של מנכ"לים בחברות בנות השוואה".

כמה עמודים קודם לכן, בכפולה השנייה של "דה-מרקר", מפרסם איתן אבריאל דיווח לקראת כינוס פורום דאבוס. "לפי סקר שערכו אנשי הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, 'הפער הכרוני בין ההכנסה של האזרחים העשירים ביותר לבין זו של העניים ביותר נתפס כסיכון הגדול ביותר לעולם'", נכתב בכותרת המשנה של דיווחו. "מה גרם לשינוי התודעתי שהביא את האי-שוויון למרכז הבמה, ומדוע זה לא קורה בישראל?".

השחקן משה אבגי (משמאל) בהפגנה למען צדק חברתי, אמש בתל-אביב (צילום: תומר נויברג)

השחקן משה איבגי (משמאל) בהפגנה למען צדק חברתי, אמש בתל-אביב (צילום: תומר נויברג)

מה שגרם לשינוי התודעתי הוא גל המחאות החברתיות העולמי שפרץ בשנת 2011, מסביר אבריאל בגוף הכתבה. בעקבות המחאות החלו להתמקד כלכלני העולם ב"מה שנראה היום כ'תקלה' החברתית המרכזית של מדינות העולם המערבי: כיצד קרה שהרוב המוחלט של הצמיחה בשני העשורים האחרונים התרכזה בידיהם של ה-10% האמידים ביותר באוכלוסייה (או פחות), בעוד שכל האחרים עמדו במקום או נסוגו (במונחים ריאליים), גם במונחים של הכנסה שנתית וגם במונחים של הנכסים שצברו". בישראל, מציין אבריאל, טרם חל שינוי תודעתי בין היתר מפני שמסבירים לציבור כי הוא נמצא בשעת חירום בטחונית ואין זמן לענייני חברה.

"מאות בלבד הפגינו בתל-אביב תחת הכותרת 'צדק חברתי'", מדווח דן לביא ב"ישראל היום".

על רצפת חדר העורכים

שני פועלי בניין מתו במהלך סוף-השבוע כתוצאה מתאונות עבודה. ביום שישי, כך דווח, נהרג בכפר-סבא פועל בניין בשנות ה-30 לחייו לאחר שמשטח ועליו חומרי בנייה נפל עליו. אתמול, כך דווח, נפל אל מותו בבאר-יעקב פועל בניין מסין. בעיתוני הבוקר, כמו שקרה פעמים רבות בעבר, לא נמצא דיווח על אף אחד מהמקרים.

הכותרות הראשיות

כל העיתונים, למעט "מעריב", מקדישים את כותרתם הראשית לפרשת פינטו-ארביב ("פרשת הרב והניצב", כפי שהיא מכונה בשלושת הטבלואידים). ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ" מדגישים את המלצת מח"ש לחקירה פלילית נגד ניצב מנשה ארביב, החשוד בקבלת טובות הנאה מהרב יאשיהו פינטו. ב"ישראל היום" מוסיפים בכותרת הראשית כי צפוי כתב אישום נגד פינטו על ניסיון לשחד קצין משטרה בכיר אחר – אפרים ברכה.

מנשה ארביב, 16.9.13 (צילום: גדעון מרקוביץ')

מנשה ארביב, 16.9.13 (צילום: גדעון מרקוביץ')

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים צח שפיצן וירון דורון על דמות חדשה בפרשה, "טייקון מוכר". לפי דיווחם, הטייקון המוכר העביר לארביב טובות הנאה בשווי עשרות אלפי שקלים, כך לטענת בן-ציון סוקי, מקורבו של הרב פינטו. מיהו הטייקון המוכר? פרט זה לא נמסר. אפשר לקרוא את הרשימה שפירסמו בסוף-השבוע שרון שפורר ורותם שטרקמן ב"הארץ", ולהתחיל בניחושים.

טובה צימוקי מוסיפה דיווח על הפגישה שתתקיים היום בין היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לפרקליטיו של הרב פינטו, עורכי-הדין אלי זהר ורועי בלכר. לפי דיווחה, בעסקה המסתמנת לא יועמד לדין הרב פינטו בפרשת ארביב והאישומים נגדו בפרשה ברכה (או העונש שייקבע בעסקת טיעון) ירוככו.

"גורמים במשרד המשפטים העריכו בסוף-השבוע כי נגד הרב פינטו יוגש בכל מקרה כתב אישום המייחס לו ניסיון לשחד את ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, תת-ניצב אפרים ברכה", מדווחים איציק סבן וצבי הראל ב"ישראל היום". הם מצטטים "גורם המעורב בפרטי החקירה" שאמר להם: "אפשר לחשוב מה פינטו הביא לנו. ארביב הוא לא רוצח".

עמדה זו מקבלת ביטוי גם במאמרי דעה המתפרסמים ב"ישראל היום". חיים שיין משווה את חצרות הרבנים של היום לשחיתות בבית-המקדש לפני אלפיים שנה (את מי מציב שיין בתפקיד ישוע, שאותו הוא מתאר כמי שנלחם בלא מורא בשחיתות הכוהנים? לא ברור. אולי עמוס רגב). דן מרגלית מדגיש כי בינתיים אין סיכום סופי בין היועץ המשפטי לפרקליטי פינטו ומעודד את וינשטיין להתמקד ברב, לא בארביב (מו"ל "כלכליסט" יואל אסתרון מחזיק בעמדה דומה).

"ההכרעה המונחת לפתחו של וינשטיין היום היא על הפרדה בין תיקי פינטו לארביב", כותב אמיר אורן ב"הארץ". "אישום נגד פינטו כאילו אין חקירה של הטענות נגד ארביב ובדיקת ארביב כאילו אין פינטו על סף משפט שוחד (לברכה, שהסגיר אותו). אם פינטו יסרב לסייע לחקירת ארביב במח"ש, ללא סגירת תיקו הוא, יכול הפוליגרף להזדקר כקלף המנצח של ארביב – ובלבד שיעבור אותו בהצלחה".

הכותרת הראשית ב"מעריב" (אריאל כהנא) מוקדשת לשר הביטחון משה יעלון, שמספק הפעם את גרסת האון-דה-רקורד לעמדתו באשר למהלכיו של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי. הנוסח דיפלומטי: "ארה"ב מחזיקה בתפיסות מוטעות ולא מבינה את המזרח התיכון ואת התהליכים בו".

הפנים של מלחמת האזרחים

דני ברנר מספק הבוקר ל"ישראל היום" דיווח מרגש על בני זוג מסוריה המאושפזים יחדיו בבית-החולים פורייה בטבריה. "הם מאושפזים באותו חדר במחלקה האורתופדית בבית-החולים פוריה בטבריה, מחבקים זה את זה ולא מפסיקים לבכות. אם היה צדק בעולם, בתם התינוקת היתה כעת בחיים לצדם – אבל במחשבה שנייה, אם היה צדק, הם לא היו נקלעים לקו האש של צבא סוריה", מתפייט ברנר בפתח דיווחו.

"הפנים של מלחמת האזרחים", "ישראל היום", 19.1.14

"הפנים של מלחמת האזרחים", "ישראל היום", 19.1.14

"השניים, תושבי כפר באזור דרעא, סובלים מפציעות ירי ברגליהם", מוסיף ברנר בהמשך. "הוא בן 27 ומצבו בינוני, והיא בת 23 ומצבה קל. הפציעות לא חמורות, אבל הכאב בלב עצום: לפני חודשיים איבדו בני הזוג את בתם היחידה, שבועיים אחרי שנולדה [...] שניהם מאושפזים באותו החדר. לאשה קשה מאוד בלי המשפחה, החברים ואמה, אך היא מודה שלא ציפתה לקבלת פנים כה ידידותית מצד האויב".

כותרת המשנה של הידיעה מציגה את בני הזוג כ"פנים של מלחמת האזרחים" בסוריה. בתצלום הנלווה (גיל אליהו) נראים בני הזוג שוכבים במחלקה, זה לצד זה, אוחזים ידיים. פניהם מפוקסלות.

סיפור אנושי

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת הבוקר ידיעת תצלום המביאה "סיפור אנושי" ממתקן חולות שבנגב, שם מוחזקים כמה ממבקשי המקלט שהגיעו לישראל מאפריקה.

הסיפור האנושי אינו על בני-אדם המוחזקים בניגוד לרצונם לתקופה ארוכה במתקן שהייה בתנאים לא נוחים רק מפני שהגיעו לישראל במהלך מנוסתם ממולדתם בלי לקבל אישור כניסה מראש, וכעת נתקלים בסירוב מצד המדינה לבדוק את בקשותיהם לקבלת מעמד של פליט. לא. נראה שסיפור אנושי זה אינו אנושי דיו, ואולי אינו סיפורי דיו עבור "ידיעות אחרונות". הוא בוודאי מורכב.

מבקש מקלט מחוץ למתקן חולות בנגב, 21.12.13 (צילום: תומר נויברג)

מבקש מקלט מחוץ למתקן חולות בנגב, 21.12.13 (צילום: תומר נויברג)

במקום זאת מתמקדת ידיעת התצלום בסצינה קלה להבנה ולהזדהות. מפגש "מרגש במיוחד" שנערך אתמול מול מתקן חולות, עת אוחד לרגע אפטון גברל עם אשתו מונה ובתו יעל, שאותם לא ראה כשנה וחצי. "כל הנוכחים התרגשו מהמפגש המיוחד, ודמעות נראו בעיניהם של רבים", מדווח כתבנו לענייני לחלוחיות בעיניים מתי סיבר. בתצלום הנלווה (ישראל יוסף) ניתן לראות את המשפחה בעת המפגש.

ל"מעריב" אין צורך בתעלולי רגש מבוימים. בכפולה המרכזית של גליון הבוקר מתפרסם דיווח נרחב מאת יובל גורן על תנאי השהייה במתקן חולות, כולל תצלומים מתוך המתקן (המופיעים נכון לכתיבת שורות אלו בגיליון המודפס בלבד).

"בכל חדר יש חמש מיטות עם שתי קומות, ומקלחת אחת לעשרה אנשים", מספר לגורן יוסוף, מבקש מקלט מסודאן. "השבוע היו לנו מים חמים, אבל בשבוע שעבר לא. [...] בחדרים אין חימום וקר מאוד בלילה. חימום יש רק בחדר האוכל. רוב הזמן נותנים שם רק אורז".

בגנות מוחאי הכפיים

בתמונה המרכזית בשער "הארץ" (AP) נראה נשיא ארה"ב ברק אובמה בעת נאום שנשא שלשום. "אובמה מגביל את סמכויות הציתות של ה-NSA", לשון הכותרת לידיעה המתורגמת מה"ניו-יורק טיימס". לפי הידיעה, סוכנות הריגול האמריקאית תידרש מעתה לקבל אישור מבית-משפט לפני שתצותת ציתות המוני לשיחות טלפון, ובכל מקרה לא תוכל להאזין עוד למנהיגי בעלות-בריתה של ארה"ב. "גורם מרכזי לקידום השינוי בתוכנית הוא הדלפותיו של עובד הסוכנות לביטחון לאומי לשעבר אדוארד סנודן", נכתב בידיעה.

גם בעיתונים אחרים מדווח על נאום אובמה, אם כי לא בהבלטה כה רבה. ב"ידיעות אחרונות" מדווח כתב העיתון בוושינגטון כי "ארגונים למען חופש הביטוי ושמירה על הפרטיות הביעו תמיכה מסויגת בלבד ברפורמות של אובמה וטענו כי מדובר בצעדים קטנים שאינם מספיקים כדי להבטיח את זכותם של האזרחים מול נסיונות הממשלה לרגל אחריהם". "זה מביך שהנשיא דיבר 45 דקות ולא אמר שום דבר", מצטט ב"מעריב" צח יוקד את מייסד "ויקיליקס" ג'וליאן אסאנג'. "הנשיא נגרר לנאום נגד רצונו. הוא מתנגד לכל שינוי מהותי", הוסיף אסאנג'.

"מוחאי הכפיים לאדוארד סנודן, איש המודיעין ש'פתח את הפה' והביך את ארה"ב, עוד עלולים להצטער על תשואותיהם", כותב איתן הבר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "אמנם 'חופש המידע' הוא נר לרגליה של החברה הדמוקרטית במאה ה-21, אבל סנודן לא 'גילה את אמריקה' – הוא רק פתח את הפה. (כמעט) כל מי שמצוי בנעשה בעולמנו יודע, פחות או יותר, מה קורה בתחומי קהילת המודיעין, בוודאי מי מאזין למי ומה, ונזהר בדבריו ובמעשיו". בהמשך מדגיש הבר, עיתונאי שבעבר כיהן מעבר למתרס כמנהל לשכת ראש הממשלה, את הנזקים שעלולים להיגרם בגלל אנשים כסנודן.

ענייני תקשורת

איתי גלייטמן כותב במדור היין שבמוסף "גלריה" של "הארץ" על מצוקת יצרניי היין המקומיים בשל הצעת החוק להגבלת הפרסום והשיווק של משקאות אלכוהוליים שהגיש ח"כ דני דנון. "צריך לשתות לא מעט אלכוהול כדי להאמין באמת שהחוק הנוכחי הוא שיפחית את צריכת האלכוהול של הנוער בישראל", כותב גלייטמן.

צביקה קליין מדווח ב"מעריב" כי שגריר ישראל בארה"ב לשעבר מייקל אורן החל באחרונה לשמש פרשן לענייני המזרח התיכון ברשת CNN.

בפתח טור ביקורת הטלוויזיה ב"הארץ", המוקדש לשבחים לתוכנית "לילה תירס", מצטט מורן שריר מדברי רינה מצליח אמש, במהדורת החדשות של ערוץ 2: "ואנחנו ממשיכים שוב עם הפרשה של פינטו והקצינים הבכירים, והפרשה הזאת מעלה את השאלה, איך הפכנו לארץ הבאבות? מה זה אומר על הרבנים? מה זה אומר עלינו? ואיך זה קשור, אם בכלל, לממסד הפוליטי החרדי? הנה הדיון שקיימנו לפני כניסת השבת".