דורי רונן, יליד 1979, עובד ב"חדשות 10" כעורך התוכנית "לונדון את קירשנבאום" (לצד דרור זרסקי) וכמגיש מבזקי "חדשות 10" בתחנות הרדיו המקומיות. רונן, בוגר לימודי תקשורת וקולנוע מאוניברסיטת בר-אילן, החל את דרכו העיתונאית כתחקירן בתוכנית הבוקר של הערוץ. בהמשך עבד כשנתיים כתחקירן בתוכנית "שש" עם עודד בן-עמי, ולפני כשלוש שנים שב לערוץ 10, לתוכנית של ירון לונדון ומוטי קירשנבאום.
מה כוללת עבודתך כעורך "לונדון את קירשנבאום"?
"סדר היום מתחיל בערב שלפני התוכנית. אני מדבר עם כתבים, עובר על המיילים, רואה את כל תוכניות האקטואליה הרלבנטיות, קורא את כל החדשות באתרי האינטרנט, גם בארץ וגם בעולם. אני מנסה למצוא את הזוויות המקוריות על הנושאים שכולם עוסקים בהם וגם למצוא את הנושאים שאחרים לא עוסקים בהם.
חדר הבקרה של "חדשות 10" (צילום: "העין השביעית")
"העבודה הזו ממשיכה למחרת ב-5 בבוקר, אז אני עובר על כל העיתונים ומוציא 'דף בוקר'. בשלב הזה יש כבר החזון לתוכנית, רק שכמובן הוא ממשיך להתעדכן במשך היום. החזון הזה עובר לעורכת המשנה, והיא עובדת עם התחקירנים, שלהם יש אחריות גדולה. הרבה פעמים מדובר במשאלות לב שלי, שלא תמיד יכולות להתממש. לא כל מרואיין שאני רוצה יכול או מעוניין להגיע לשידור ולא כל זווית שנראית לי מעניינת בבוקר מתבררת כמעניינת במהלך היום. בערך ב-11 בבוקר השלד של הליין-אפ כבר די סגור, אבל הדברים עדיין גמישים ויכולים להשתנות גם בשעות אחר הצהריים. אני ממשיך לעבוד עד 19:00 בערב, ואחר-כך שוב בבית על התוכנית של למחרת".
יחסית לתוכניות אחרות, קל להביא מרואיינים ל"לונדון את קירשנבאום"?
"תלוי. מצד אחד יש לערוץ 2 היתרון המובנה, למרות שברייטינג אנחנו פחות או יותר משתווים להם בשעה הזאת. מצד שני, יש התדמית האיכותית של לונדון וקירשנבאום. הראיונות שלנו הם קצת יותר ארוכים מהרגיל, כי אנחנו נכנסים יותר לעומק ולרוחב, ולמוטי וירון יש מוניטין שכמובן לא מזיק. תוסיף לזה שאנחנו משתדלים לתת זוויות אחרות ולכן גם הרבה פעמים מזמינים מרואיינים אחרים".
כלומר, רולר השמות והטלפונים שלכם שונה מזה שמשמש את רוב תוכניות האקטואליה?
"כן. בתור מי שעבד בתוכנית אקטואליה אחרת אני יכול להגיד שהוא שונה. אנחנו תוכנית פובליציסטית, שלא כולה מוקדשת לאקטואליה הארד-קור, ובגלל זה יש לנו הפריבילגיה לעסוק בעניינים שמעניינים אותנו ושמעניינים את הקהל הנאמן שלנו".
איך מה שתיארת עד כה השתנה בשבועיים האחרונים?
"לא השתנה. אנחנו עובדים כאילו אין משבר ונשברים כאילו אין עבודה. מתמודדים. כמו שעובדים של פרי-גליל עדיין צריכים להמשיך לעבוד ועובדי פניציה ממשיכים לעבוד. כל עוד אנחנו עובדים, אנחנו עושים את זה על הצד הכי טוב שאנחנו מסוגלים".
אתם ממשיכים בימים אלה לתכנן אייטמים גם לשבוע הבא, למרות שלא ברור מה יהיה?
"כן. אני משתדל, וחושב שאני מצליח, לעשות הפרדה מלאה".
היו מקרים שבהם ויתרת על נושא או מרואיין כי הבנת שהוא קשור איכשהו לגורל הערוץ?
"מעולם לא. בתוכנית שלנו לא עסקנו עד היום במשהו שקשור ישירות למשבר, לא שאני חושב שזה לא לגיטימי, אבל לכן לא היו לנו השיקולים האלה".
איך התקבלו במערכת הדברים שנשא היום יו"ר ההסתדרות עופר עיני על מאבק העובדים של הערוץ?
"צריך להבדיל בין העניין העיתונאי לעניין העובדים. רוב העובדים הם לא עיתונאים, כך שאין להם הדילמה העיתונאית של 'האם נכון לעבוד עם אדם שבעתיד נצטרך לסקר אותו באופן אובייקטיבי'. בין עובד שמועסק ב'חדשות 10' ומרוויח 6,000 שקל לבין עובד שמועסק במפעל על סף סגירה ומרוויח 6,000 שקל אין שום הבדל. וזה המצב של רוב העובדים פה.
"מבחינת העניין העיתונאי יש אי-נוחות, ומדברים על זה. אבל אני חושב שאין לנו פריבילגיה לעשות משהו. אנחנו, כולנו, קודם כל עובדים וקודם כל מחויבים למשפחות שלנו. אני בטוח שימשיכו לסקר גם את עופר עיני וגם את ההסתדרות בצורה טובה. אני סומך על האנשים, מתן חודורוב למשל, שיעשה את זה בצורה הכי אובייקטיבית. אנחנו צריכים לחיות עם האי-נוחות הזו, אין ברירה".
מה לדעתך יקרה?
"אין לי מושג".
התחלת לחפש עבודה במקום אחר?
"כרגע לא. אני מאוד אוהב את העבודה שלי ומקווה לטוב, גם אם זה לא רציונלי".
לונדון, קירשנבאום וגם טאלנטים אחרים אמרו בראיונות שהם דואגים פחות לגורלם ויותר לגורל העובדים הזוטרים במקרה שיסגרו את הערוץ. זה עובר לך בראש?
"צריך לזכור כמה דברים: קודם כל, רוב העובדים בערוץ מרוויחים משכורת שהיא בין שכר המינימום לשכר הממוצע במשק. שנית, יצא לי ללוות מאוד מקרוב את המאבקים של עובדי פרי-גליל, עוף-העמק ואחרים. ולא רק אני, עיתונאים, צלמים, עורכים ותחקירנים. כשאתה מסקר מקום שעל סף סגירה אתה מגיע להזדהות רגשית עם אנשים שעובדים בו. בטח אם אתה עושה את זה כל יום. אתה לומד להכיר את האנשים ואת ראשי הוועד שלהם. היום, כשאנחנו במצב הזה, אני מרגיש שאנחנו צריכים את אנשים איתנו, ולא תמיד יש מי שיהיה איתנו. זו הרגשה קצת מתסכלת.
"יש היום ספינים על המשכורות של הטאלנטים, על כך שהערוץ לא צריך להיות על חשבון המדינה למרות שהוא מעולם לא לקח שקל מהמדינה אלא רק נתן לה. קצת מתסכלת התחושה שכשאנחנו במצב הזה אנחנו לא תמיד מקבלים אמפתיה. אם בגלל הספינים האלה ואם בגלל שאנחנו רוצים להיות יותר בסדר מבסדר בתור עיתונאים, ולא רוצים להבליט את החולשות שלנו. בסופו של דבר צריך לזכור שהעובדים פה הם אנשים שצריכים להביא אוכל הביתה לילדים שלהם, ושאין להם לאן ללכת. אני נשוי, אני חושב על העתיד שלי, על העתיד של המשפחה העתידית שלי. תחום התקשורת הוא לא מאוד רחב".