בשבוע שבו המשיך ערוץ הספורט להפגין עליונות טלוויזיונית, שבשיאה הבקשה של יס והוט מהמועצה לשידורי כבלים ולוויין לאשר ערוץ שידור נוסף לאולימפיאדת החורף, ואחרי שהפיק ערב שידורים מיוחד ומעניין בליל הסילבסטר, שכלל ראיונות מסקרנים עם שתי הצ'ילבות הגדולות, אבי לוזון ולימור לבנת (שרואיינו בנפרד) – הוא גם הפיק קולות צורמים מצד שניים מבכירי מגישיו.
על ההתלהמות והצעקנות המעושות של מאיר איינשטיין כבר נכתב כאן. השדר הבכיר בחר להמשיך בדרכו המשונה להתסיס דיונים תוך שאגות והטפות, וספג במוצ"ש הקודם קונטרה מצד חבר הפאנל בוני גינצבורג. זה קרה בתוכנית "שבת ביציע", בדיון על שכרו של המאמן הלאומי בכדורגל.
מאיר איינשטיין, מתוך "מאיר ורוני" בערוץ הספורט (צילום מסך)
איינשטיין התנפח ("כמה ימי עבודה בשנה יש למאמן כזה?"), בעוד שארבעת חברי הפאנל נותרו נינוחים יחסית ולא נגררו אחריו. יונתן הללי עוד ניסה להרגיע את המגיש הכאילו-עצבני ("אתה מייצר דרמה איפה שאין דרמה"), אבל בהמשך נקלע איינשטיין לעימות חריף עם גינצבורג. שחקן החיזוק מערוץ 1 דרש מאיינשטיין לאפשר לו לדבר בלי הפרעה: "אני אנהל את זה עכשיו ולא אתה, תפסיק עם הצרות עין שלך". בתום חילופי צעקות קצרים הטיח איינשטיין: "לא מקבל את הטיעון הזה", וגינצבורג הרים ידיים: "אני מחוץ למשחק, דבר כמה שאתה רוצה".
איינשטיין הבין שהלך רחוק מדי, אבל המשיך בקו שלו וסנט בחבר הפאנל: "ויתרת?". כשגינצבורג ניסה לענות, היסה אותו ב"דבר דברי טעם, אני אשמע אותם, לא דיברת דברי טעם". גינצבורג הנעלב עוד ניסה להחזיר את עצמו לדיון: "אתה דיברת בלי הפסקה, עכשיו אתה לא תשיב, אתה תקשיב", איינשטיין לא ויתר וענה בצעקות, גינצבורג סיכם בכעס: "אני לא במשחק", איינשטיין הגיב ב"אתה מדבר שטויות", וגינצבורג הסיר מעליו בהפגנתיות את האוזנייה.
גינצבורג נותר דקות ארוכות בשתיקתו הכעוסה. כשאיינשטיין ניסה בהמשך לשבור את הקרח ופנה לגינצבורג בשאלה, הוא נענה בשאלה: "מה דעתך?", כשאיינשטיין השיב, גינצבורג ענה לו: "מה שאתה אומר, גם אני אומר". איינשטיין: "אין לך דעה משלך?". גינצבורג: "מה שאתה אומר אני מתיישר. רק על-פי הדעה שלך, כי היא תמיד הקובעת".
בביקורת טלוויזיה שכתב השבוע עינב שיף ב"ידיעות אחרונות", הוא כינה את השדר "איינשטיין יונייטד", וסיכם: "הוא אחד מסמלי המיאוס מהספורט הישראלי השטחי והקולני. סגנונו, גם כשהוא מביע דעות לגיטימיות או שואל שאלות מדויקות, מציב אותו בשורה אחת עם הגורמים שהוא מבקר".
אם איינשטיין ממשיך להתנהג בדרכו, כאילו שדעתם של מבקרי תקשורת אינה נוגעת לו, אולי ביקורת מבפנים, לעיני כל ובמהלך שידור, כמו שחווה השבוע, תגרום לו להבין שהוא גורם נזק לעצמו. כשהצופים זוכרים בעיקר תקרית מגוחכת החושפת תככים בין העיתונאים המשתתפים, ופחות את הדיון והדעות שהושמעו בו, מתרדדת התוכנית ומקוטלגת בתודעה כעוד אחת באוסף הקאלט של תרבות הצעקות.
מירי נבו מנחה את טקס ספורטאי השנה של הוועד האולימפי, 29.12.13 (צילום מסך)
את הצלילים הצורמים הנוספים הפיקה מירי נבו. המלכה של ערוץ הספורט הנחתה ביום ראשון האחרון את טקס בחירת ספורטאי השנה מטעם הוועד האולימפי (מעט לאחר פרסום הטור ביקשו מערוץ הספורט להדגיש כי נבו ביצעה את ההנחיה בחינם ובהתנדבות). בכך הצטרפה לגלריה מפוארת של עיתונאים בכירים שמעניקים את שירותיהם לגופים שהם מסקרים. קדמו לה ב-2013 עמית הורסקי מערוץ 1, שהנחה את ערב הגאלה של מינהלת הליגה בכדורסל, ואופירה אסייג, שהנחתה אירוע נוצץ שאירגנה בית"ר ירושלים לגיוס כספים מאנשי עסקים.
בראיון שהעניקה לא מזמן למגזין "פירמה" של "גלובס", במטרה לקדם את שידורי אולימפיאדת החורף, העידה נבו על עצמה שהיא עיתונאית מנוסה ושטחה את משנתה המוסרית: "ברמה העיתונאית אני חושבת שאנחנו צריכים להיות נקיים. מגיש חדשות צריך לשמור על סוג של אובייקטיביות, למרות שהמציאות השתנתה ואנחנו הרבה יותר חשופים היום".
נבו צודקת בעניין החשיפה: הטקס שהנחתה שודר ישירות בערוץ הבית שלה. נבו לבטח משוכנעת שההתקשרות שלה עם מושא סיקור אינה נוגדת את כללי האתיקה, בטח לא את אלה שלה. לגבי ניקיון עיתונאי, גם קרצוף עם וקס ופוליש לא יצליח להלבין את הכתם.
השאלה המעניינת היא אם מדובר באובדן בושה טוטאלי, עזות פנים שקשה לתפוס, או בהעדר גמור של מודעות עצמית. ואולי שינו את החוקים ורק לנו שכחו לספר. אולי "עיתונאים נקיים" ו"סוג של אובייקטיביות", בעידן הנוכחי, מתייחסים רק למקרים בוטים של ניגוד אינטרסים, על גבול הפלילי. ואולי "עיתונאים נקיים" ו"סוג של אובייקטיביות" הם רק מס שפתיים, משהו שיש להתיז מדי פעם כמו די.די.טי, לפחות שהאוויר יהיה נקי, אם לא המהלכים בו.
בוקר טוב "הארץ"
זה היה שבוע שבו שני פאנליסטים מ"יציע העיתונות" הפכו למועמדים רציניים לאימון הנבחרת, ו"יציע העיתונות" התגייס לקדם את החברים. במציאות ההזויה הזו נשמע המועמד אבי נמני הכי טבעי בעולם כשהגן בתוכנית על שמה הטוב של ועדת האיתור שהקים אבי לוזון, שאמורה להחליט אם הוא מתאים לנבחרת, בעוד שהמועמד השני, אלי אוחנה, זכה מלימור לבנת, שהתארחה באולפן, לתואר המחמיא "הדובר של לוזון" – תואר שהרוויח בצדק בשנותיו כחבר "יציע העיתונות".
משה בוקר ב"יציע העיתונות" (צילום מסך)
ועדת האיתור טרם דנה במועמדים לנבחרת, אבל העיתונאים כבר ידעו לאן זה הולך. יונתן הללי, "מעריב", טען שהכיוון הוא אלי גוטמן. משה שיינמן, "ידיעות אחרונות", כתב שזה יהיה כנראה אלי אוחנה. באתר ערוץ הספורט כתבו שאין הסכמה פה אחד. עד שבא "הארץ" ופתר את החידה: "ועדת האיתור צפויה לאשר עוד כהונה לגוטמן".
ולמה דעתו של "הארץ" קובעת יותר מאחרים? כי את הידיעה הביא משה בוקר, האיש שמערכת עיתונו החליטה באוגוסט האחרון כי לא ימשיך לסקר את ההתאחדות ואת העומד בראשה, לאחר העימות בינו ללימור לבנת שחשף דובר במסווה של עיתונאי. לא ברור למה ב"הארץ" החזירו לחצר את כתב החצר. אולי הרצון לפרסם ידיעה שתתברר בקרוב כמדויקת ביותר גובר על עניין שולי כמו אתיקה.
אינטרס משותף
תמו השבועיים שניתנו להנהלת one כדי להיכנס למו"מ עם העובדים המוחים על תנאי העסקתם. ההנהלה התמידה בשתיקתה הזועפת, והעובדים לא יוותרו. באסיפת עובדים ביום שישי (4.1.14) הם דנו בצעדי המחאה הממשיים, שאמורים להתחיל ביום ראשון.
אור זילברמן, חבר בוועד העובדים הזמני ב-one (צילום: "העין השביעית")
בדף הפייסבוק שפתחו העובדים אפשר ללמוד בימים האחרונים מה הם חושבים על הניהול במקום עבודתם. הם כתבו את דעתם תחת שמם ותמונתם, ללא חשש וללא מורא. הבמאי אור זילברמן, שפוטר על-ידי הנהלת one אבל הוחזר על-ידי בית-הדין לעבודה, כתב על הנהלת מקום עבודתו שהכפישה את שמו בתעשייה כדי לפגוע בו, וסיכם: "אי-אפשר שההנהלה תמשיך להתייחס לעובדים בזלזול ותמנע מהם את הזכויות הבסיסיות". הצלם אסף חן כתב: "הצטרפתי להתאגדות כי אני מאמין שכל עובד בכל מקום עבודה חייב לקבל תנאים בסיסיים, הוגנים, ואת כל הזכויות המגיעות לו. אני אוהב את העבודה שלי ואני חושב שזו זכות גדולה להתפרנס ממה שאני אוהב לעשות, אך באותו זמן גם חושב שעובדה זאת לא צריכה להיות מנוצלת לרעה על-ידי מעביד באשר הוא".
שגב נבון: ״הצטרפתי להתאגדות כי אני חושב שכל עובד זכאי לקבל תנאים הוגנים וראויים שמגיעים לו לפי חוק". לירון לוי: "אני לא אתן פה נאום על ההנהלה, כמה שהיא עיוורת לצרכינו, כמה אטומים האנשים שם וכמה אין להם כל עניין בטובת העובד. אני רק אומר שלי היו תנאים ממש נוחים ב-one, שכר סביר, אך כשהבנתי שלאנשים שעובדים לצדי יש כל-כך הרבה בעיות וטענות, הבנתי שאני לא יכול להמשיך כאילו זה לא נוגע לי".
בני ואינר: "זה אמור להיות אינטרס משותף לקדם את הערוץ ולא להילחם מול העובדים שלך [...] עובדי one רוצים להתפרנס בכבוד במקום העבודה שלהם".
מתוך דף הפייסבוק של עובדי one (צילום מסך)
באותו דף פייסבוק פורסם דבר עזיבתו של שאול קרצמן, "אחד האנשים האהובים במערכת". קרצמן עבד בערוץ הטלוויזיה של one שלוש שנים בתפקידים שונים, והוא עוזב "מכיוון שלא זכה להעלאה במשכורת אותה ביקש, שנתיים וחצי אחרי ההעלאה האחרונה, כשלכאורה הסיבות לסירוב נבעו ממעורבותו בוועד העובדים".
התארגנות העובדים ב-one החלה לפני כמה חודשים, אבל זכתה להתעלמות של ההנהלה, שלא התייחסה לפניות העובדים וארגון העיתונאים שליווה אותם. בתגובה לקונית לתקשורת הם הודיעו כי הם "לומדים את הנושא". בינתיים הם חוזים בשיעור מאלף על סולידריות חברתית, על אומץ לב, על אהבה למקצוע, וגם, למרבה הפלא, למקום העבודה עצמו. כל שנותר הוא לקוות שהבריונות העיתונאית של האתר לא תחלחל גם למשא-ומתן על גורלם של עובדיו.
בדרך למטה
בניגוד להחלטת ועדת התוכן של מליאת רשות השידור, ביום שני השבוע שודרה תוכנית הדיבורים "פסק זמן", הנועלת את ערב שידורי הספורט בערוץ 1. המגישה שרון פרי אף הבטיחה בסיום התוכנית להיפגש עם הצופים גם בשבוע הבא. מדובר בהפרה של הדרג הניהולי את החלטת המוסדות, קרי הדרג המפקח, שקבע לפני שבועיים כי יש להסיר את התוכנית מלוח השידורים.
שרון פרי ב"פסק זמן" בערוץ הראשון, 29.12.13 (צילום מסך)
המתיחות הקיימת זה זמן רב בין היו"ר אמיר גילת לבין המנכ"ל יוני בן-מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ' (כשבוועד המנהל ובמליאה תומכים לצד זה ולצד זה) פרצה זה מכבר לאוויר הגלוי, כשהמהומה האחרונה נסובה סביב מינויו של אילן דה-פריס למנהל הטלוויזיה למורת רוחו של בן-מנחם. הנהלת הרשות מחרימה את ועדות המליאה, ועל כן כביכול לא שמעה על ההחלטה להוריד את "פסק זמן".
הפס שמנהלי רשות השידור מותחים על הצופים אינו רק מקומם, אלא גם אבסורדי ממש, כשהדברים אמורים בערוץ הממומן מכספי ציבור, שעצם קיומו מוטל בספק ושיחסיו עם קהלו שרויים במשבר עמוק. לוח שידורים יציב – תנאי בסיסי לנאמנותם של הצופים – כבר מזמן אינו בנמצא בערוץ המתרסק, וכעת האינטריגות נשפכות אל המסך לעיני כל, בלי שמץ בושה.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il