שלום, חבר
על אף שהוא שרוי בתרדמת זה שמונה שנים, האפשרות כי מערכות גופו יקרסו כליל מעלה את ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון לראש סדר היום של העיתונים, המקדישים לו את כותרותיהם הראשיות. רק "הארץ" דוחק את הידיעה אל מתחת לכותרת הראשית, העוסקת בתהליך השלום, ולצד התמונה המרכזית, שעניינה גיוס חרדים לצה"ל.
זו החלטה מתבקשת: עבור הציבור הרחב שאינו מבני משפחתו וחוג מכריו של שרון, עיקר ערכה של הידיעה על אודותיו הוא סנטימנטלי. כצפוי, "ידיעות אחרונות" הוא מי שמעניק לה את המקום הנרחב ביותר, נאמן לנתיב שהתווה לעצמו לאחרונה כאחראי על האבל הממלכתי בישראל, אם בשל קרבת ראשיו לאליטה הדועכת, אם משום שבעיתון הבינו כי אבל נוסטלגי מוכר (הימים הקרובים כנראה יספקו עילה נוספת לדון בכך).
מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, עם אריאל שרון (צילום: משה שי)
בכפולת העמודים הפותחת מתגלה הסבר נוסף למקום הנרחב שמקצים בעיתון לסיקור מצבו הבריאותי של שרוי בתרדמת: לעומד בראש העיתון קשר מיוחד עם שרון, שהתפתח לכדי אובססיה. כך את שולי העמודים מעטרים עשרה תצלומי שערים ועמודים של העיתון שהוקדשו לשרון – אחרי שחלה בתרדמת. כמחצית מהם – כותרות ראשיות (הביזארית ביותר היא "צבטתי את שרון והוא ניסה להדוף אותי בידו"). גם בנו של שרון, גלעד, תורם דרך קבע לעיתון את השקפת העולם הריאקציונרית שלו בטורים סחבקיסטיים.
ובכלל, ההיסטוריה של שרון, ובמיוחד החלק האחרון בחייו, ממינויו לראש הממשלה ועד לשבץ שלקה בו (שהעביר את כס ראש הממשלה לאולמרט), שלוב בקורותיו של "ידיעות אחרונות" ותהליך ההישחתות שלו. וגם על כך יהיה ודאי מה להרחיב בימים הקרובים.
ב"ידיעות" מצרפים לכותרת הראשית, המשתרעת על רוב העמוד ("הידרדרות חמורה במצבו של שרון"), טור נוסטלגי מאת מזכירתו ("אני מתגעגעת" היא הכותרת על השער). ב"מעריב" מצרפים לכותרת טור מאת עורך העיתון. לשעבר. שנפטר.
אגב, כותרת המשנה לראיון עם שחקן ותיק במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" מתחילה כך: "אחרי ששייקה אופיר, ספי ריבלין ופולי מהגשש הלכו לעולמם, שלמה בר-אבא מרגיש שמצפים ממנו למלא את מקומם".
השלום
ב"הארץ" מתגייסים היום לעזרת תהליך השלום: הפניה לצד הכותרת הראשית למאמר של ארי שביט קוראת "שעת האמת של נתניהו" (ועבור שביט, הלא כל שעה היא שעה גורלית), והכותרת הראשית עצמה מגייסת כפרקליט את האחר האולטימטיבי של העיתון: "ליברמן לקראת הגעת קרי: יש לתת סיכוי למו"מ". ב"ישראל היום" מצננים את ההתלהבות. "מזכיר המדינה האמריקאי צפוי להיפגש היום עם נתניהו ואבו-מאזן. המטרה: לגבש עם הצדדים 'הסכם מסגרת' שעשוי להאריך את השיחות בשנה נוספת", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של שלמה צזנה ודניאל סיריוטי בעמ' 7. כותרת טור הפרשנות המצורף, של דן מרגלית, הוא "לכולם יהיו הסתייגויות".
מאקרו
"בנק ישראל חושב שמעמד הביניים צריך לשלם יותר מסים" היא כותרת מאמר של מירב ארלוזורוב בעמ' 5 של "דה-מרקר". "בנק ישראל אינו מסתיר את התהום האידיאולוגית הפעורה בינו לבין משרד האוצר", כותבת ארלוזורוב. "משרד האוצר סבור כי הממשלה היא בלתי יעילה בעליל, ולכן עדיף לציבור לשלם פחות מסים ולהשתמש בכסף שנותר בכיסו כדי לקנות את השירותים המגיעים לו במגזר הפרטי – לפחות שם הכסף עובד עבורו יותר ביעילות. בבנק ישראל מסכימים כי ממשלת ישראל אינה גוף יעיל, אבל באותה נשימה מזכירים כי שיעור ההוצאה האזרחית שלנו הוא כל-כך נמוך, שאין ברירה אלא להוסיף עוד תקציבים. כל שקל שיתווסף לחינוך או לבריאות אולי לא יהיה הכי יעיל, אבל לאור מצוקת התקציבים הגדולה במערכות האלה – זה בכל זאת יהיה שקל עם תרומה חיובית. הקייטנה חינם המוצעת בקיץ הבא היא דוגמה מצוינת לכך – למרות אי-היעילות, הקייטנות הציבוריות צפויות לעלות הרבה פחות מכל קייטנה פרטית, בגלל יתרונות הגודל העצומים של הממשלה. עכשיו, לאור הקיצוץ הממשמש ובא, כלל לא בטוח שהממשלה תצליח לעמוד בהבטחתה לקיום הקייטנות.
"ואם כבר, הרי שלבנק ישראל יש גם הצעה היכן ניתן וצריך להעלות מסים, במקום לקצץ בתקציבים. ראשית, ביטול פטורים. שנית, העלאת המס דווקא על מעמד הביניים. בבנק ישראל מסכימים כי מדרגת המס על העשירון העליון, המס השולי, היא אכן גבוהה. לעומת זאת, שיעורי המס המוטלים על מעמד הביניים הם נמוכים מאוד. לפי הנתונים שפורסמו השבוע בדו"ח מינהל הכנסות המדינה, 25% מהאוכלוסייה המשתכרים 7,000–14,000 שקל בחודש, העשירונים השביעי והשמיני בעיקר, תורמים רק 17% מהכנסות המדינה ממסים ישירים. שם מציע בנק ישראל לתקן באמצעות העלאות מסים. האם מעמד הביניים יעדיף את ההצעה הזו על פני המשך קיצוץ השירותים הממשלתיים שהוא מקבל?".
כותרות כלכליות
"רשות ההגבלים בולמת את הרפורמה בחברת החשמל" היא הכותרת הראשית של "כלכליסט", מתחת לחיווי "ההפתעה של דייוויד גילה" (יו"ר הרשות). "חבילת הפנסיה התקציבית של בכירי בנק ישראל: עד 10 מיליון שקל", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". זמיר דחב"ש, יועץ התקשורת הפרטי של הנגיד היוצא סטנלי פישר, נכתב בכותרת המשנה, "קיבל כ-27 אלף שקל לחודש". "מחירי הקרקעות צנחו, הדירות רק התייקרו", נכתב בכותרת הראשית של המוסף "ממון".
"בלי פיקוח הדוק ועם שליש מהברזל הנדרש, למרפסת לא היה סיכוי" הוא הניסוח המגוחך למדי של הכותרת הראשית של "דה-מרקר", העוסקת בהתמוטטות חלקית של בניין בחדרה שנבנה על-ידי חברת הנדל"ן גינדי-השקעות והחברה הקבלנית אורתם-מליבו. גם בעיתונים האחרים עוסקים במרפסת הנופלת של חברת גינדי: "חשבו שהם פיקחים" היא כותרת כתבה של הדס שפר ודותן לוי ב"כלכליסט". "בגינדי השקעות ניסו לחסוך כמיליון שקל על חשבון הפיקוח", נכתב בכותרת הגג. לכתבה מצורפת מסגרת המעוטרת בדמותו של היחצן ששכרה החברה, ניר חפץ, שרק אתמול נפרד מלקוח אחר – נוחי דנקנר. ב"דה-מרקר", טור הפרשנות של רז סמולסקי, מוכתר בכותרת "להפסיק להסתתר מאחורי הדובר".
אי.די.בי
"הערכות: לא נמצא 'אקדח מעשן' שיפסול השקעת בן-משה באי.די.בי", נכתב בכותרת דיווח של אפרת פרץ ב"גלובס". "עתידה הקרוב של אי.די.בי תלוי בהחלטת דנקנר: לערער או לא", נכתב בכותרת כתבה של משה גורלי ב"כלכליסט". עמוד אחר-כך מתפרסמת סקירה של אופיר דור, שלכותרתה מגיעה אחת מארבע החברות הריאליות הגדולות של אי.די.בי: "סלקום לא הורידה מחירים ואיבדה הכי הרבה מנויים". כותרת מדור ההון של העיתון עוסקת בהחלטה אחרת של אורנשטיין אתמול: מחיקה של 1.8 מיליארד מכספי הציבור בהסדר החוב של חברת אלביט-הדמיה, שהיתה בשליטתו של מוטי זיסר.
"זיסר הוא יזם בטבעו, ויזמים הם אנשים חולמים, אבל יש קו דק בין חלום והזיה", כותבת אתי אפללו בטור פרשנות. "אולי לא פשוט לומר האם הקמת 'לאס-וגאס של הונגריה' על אי מול בודפשט היא חלום או הזיה (כפי שהתברר), אבל ליזם, שגם ככה מטבעו הוא בעל נטייה לקחת סיכונים, קל יותר לקחת אותם כשהם ממומנים מכספי אחרים. ואם הגופים שמחלקים לו את הכסף עושים זאת ביד נדיבה, ובתמחור חסר, התוצאה המתקבלת לא מפתיעה. הסיבה האחרונה לסיום העגום היא שכשמתבצעת המחיקה עבור מימון החלומות וגם ההזיות של זיסר ודנקנר – המוסדיים כבר מממנים בזול שלל חלומות לאנשי עסקים אחרים. הנפילה האטית של האימפריות, כמו זו של זיסר ושל דנקנר, מקהה את הזיכרון של הגופים המוסדיים.
"זיסר גייס סכומי עתק ב-2006–2007, ומחק ב-2014. וכעת, תופעות שנצפו ב-2007 חוזרות לשוק: חברות שמגייסות בריביות מגוחכות על מנת לפרוע הלוואות לחברה-האם, אג"ח מגובים בבטחונות נחותים (אם בכלל) זוכים לביקושי יתר, וב-35 מיליארד שקל שזרמו לקרנות האג"ח בשנת 2013 ניתן היה להנפיק כמעט כל מה שזז. כלומר, המוסדיים למעשה מסיימים את מחיקות הענק של 2013, ומכינים את הקרקע למחיקות הענק של 2022".
גימיק
כתבת השער (והכתבה היחידה) במוסף היומי של "מעריב", "המגזין", מוקדשת ליוזמה להפיכתה של הכנסת למתחם אקולוגי וידידותי לסביבה. "חווה סולארית על גג המשכן, מתקני כיבוי אורות אוטומטיים, מִחזור מים ועידוד חברי-כנסת להגיע לעבודה במכוניות היברידיות או באופניים – אלה חלק מסעיפי התוכנית החדשה של כנסת ישראל, שמטרתה להפוך את בית-הנבחרים לפרלמנט המוביל בעולם בתחום איכות הסביבה", נכתב בהפניה על השער.
"הפעם זה לא גימיק, מי שמחוקק חוקים ירוקים צריך גם לקיים", מצטט אריק בנדר את יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, אבל הכתבה עצמה נפתחת בתזכורת: ההכרזה הנוכחית על הקמתה של חוות קולטים סולאריים על גגו של המשכן היא שחזור של הצהרה דומה של יו"ר הכנסת הקודם, רובי ריבלין, לפני כמעט ארבע שנים. "טוב שלרובי ריבלין היה בזמנו חזון", אומר ח"כ דב חנין לבנדר, "הפעם מדובר בתרגום שלו למעשים". חנין מוסיף גם כי "אני השתכנעתי שיו"ר הכנסת אדלשטיין מתכוון באמת ובתמים להפוך את הכנסת לירוקה". בנדר, יש לקוות, לא עוסק בשכנוע עצמי ויזכור לדווח לנו אם הגימיק אכן התגשם לכדי לא-גימיק.
ענייני תקשורת
אסף גלעד ממשיך בסדרת הכתבות שלו על פניה השונים של ההונאה המקוונת הממוסדת. והפעם: המלצות ממומנות. נתי טוקר מגיש גם הוא כתבה מעניינת בפלח שוק מגביל, של חברות המתעתעות בתוצאות החיפוש של גוגל כדי להעלים מידע מהציבור.
ישיבת "מועצת חכמי התורה" של מפלגת ש"ס, אתמול בירושלים. 1.1.14 (צילום: יונתן זינדל)
בכפולת האמצע של קונטרס החדשות של "ידיעות" נדפס "שער השנה" שבחרו הגולשים בדף הפייסבוק של העיתון: זה שיצא לאור אחרי מותו של הרב עובדיה יוסף (עם משחק המלים "עצב רב"). הכותרת לידיעה (שאף חתום עליה כתב/ת: שי ספיר) היא "מותו של מרן".
התצלום של נוחי דנקנר יושב לבדו על ספסל מתחת למגדלי עזריאלי (אביטל דאיץ-ראובני) מופיע היום ב"דה-מרקר", "באדיבות עיתון 'ישראל היום'", בכתבה המוקדשת למשקיעים ויועצי התקשורת שעזבו אותו אתמול.