רציתי רק להעיר הערה קטנה מאוד על הערה קטנה אחרת שיצאה החודש מבית הנשיא בירושלים, לרגל הענקת אותות הצטיינות ל-12 נשות ואנשי מוסד. ואולם, אולי הבעיה העיקרית עם ההערה הקטנה הזו היא בדיוק קוטנה היחסי. שהרי ככל שהערה קטנה יותר, כך אולי, אפשר לחשוב, היא גם מובנת מאליה יותר, שהרי ברקע יש כנראה איזו הנחה שלא צריך להתעכב עליה, לא צריך להגדילה, לא צריך לומר יותר מכמה מלות קוד המובנות מיד לקהל השומעים, בלי צורך בהסברים נוספים.

ביום חמישי, 5.12.13, הוענקו פרסי הצטיינות לסוכני ולסוכנות המוסד בבית הנשיא. הסיקור ב- ynet בחר להתמקד, כפי שדיווחים מסוג זה נוטים לעשות, במוטיב ייחודי; הפעם היתה זו העובדה שבין 12 המצטיינים היו גם 4 מצטיינות, עובדה שאליה בחר להתייחס גם הנשיא. לפי ynet, בבית הנשיא מצאו לנכון להדגיש כי "הלוחמות", נוסף לתפקידן החשוב, "מתחזקות קן משפחתי למופת". להערה זו, שיצאה מהמוסד הנשיאותי, הוסיף גם האיש עצמו, הנשיא פרס, באומרו לסוכנות: "אני מלא גאווה לראותכן, לוחמות שהן גם אמהות לילדים, שאינן מגינות רק על ילדיהן, כי אם על בני עמן".

נשיא המדינה שמעון פרס מברך נשות ואנשי מוסד שזכו לאותות הצטיינות, בית הנשיא בירושלים, 5.12.13 (צילום מסך)

נשיא המדינה שמעון פרס מברך נשות ואנשי מוסד שזכו לאותות הצטיינות, בית הנשיא בירושלים, 5.12.13 (צילום מסך)

אכן, יש להניח כי המלים נאמרו מתוך התרגשות כנה. אלא שיותר מעניינת מההתרגשות היא הסנטימנטליות, הכנה לא פחות, שמאפיינת את הדברים המכוונים באופן מיוחד לנשים בחבורה: מעט לפני כן, בפנותו אל הקבוצה בכללה, אמר פרס כי "האות שמוענק לכם מגיע מהמקום העמוק ביותר שמרגיש עם כלפי בניו – תחושת הוקרה ותודה". באופן כללי אם כן, אות ההצטיינות מוענק "מהמקום העמוק ביותר שמרגיש עם כלפי בניו". באשר לבנותיו הוא "מלא גאווה", כזכור.

אך מדוע להפריד? ישאל השואל. ואמנם נדמה כי התשובה מצויה בטיב השבחים, שהרי ההבדל בין הלוחמים והלוחמות הוא שאלו האחרונות (כפי שצוין פעמיים באותה ידיעה קטנה) הן ככל הנראה "גם אמהות לילדים", בעלות משפחה. ולא זו בלבד, אלא שהן אף "מתחזקות" אותו "קן" למופת. הגברים, שימו לב, אינם "מתחזקים" את ה"קן". ודאי שלא, הם סוכני מוסד.

ב-ynet אף הדגישו במיוחד כי כאשר ראש הממשלה פנה בתורו אל הלוחמות, הוא השווה אותן לדוגמנית והשחקנית גל גדות בסרט החדש שבו היא עתידה לככב בתפקיד וונדר-וומן, גיבורת קומיקס אמריקאית, ואמר כי "את מה שגדות עושה בסרטים, הן עושות בחיים האמיתיים", כך לפחות לפי הדיווח. למעשה, מקטע הווידיאו שצורף לכתבה עצמה, קל היה להבחין בטעות הדיווחית מיד: דבריו של נתניהו נאמרו בלשון רבים-זכר: "מה שהיא עושה בסרטים", הוא אומר שם, "אתם עושים בחיים".

מדוע שינה העיתון את מין הפנייה בדבריו של נתניהו? האם מדובר בתיקון שגרתי של לשון דיבור כשהיא מועברת אל הכתב? אולי, אבל גם אם כך, הרי שאין עורר על כך שההשוואה בין נשות מוסד לשחקניות בסרטים הוליוודיים גוררת מיד מחשבות מסוימות שההשוואה בין גל גדות ל"סוכנים" זכרים אינה מצליחה ליצור. אגב כך נוצר כמובן עוד קו שמבדיל ומייחד את קבוצת הסוכנים מן הסוכנות.

ובחזרה לפרס, ולאותה הנחה בסיסית שמצאה ביטויה בהערה הקטנה של בית הנשיא לעיתונות, המהדהדת אותו הלל עתיק לאשת החיל האידיאלית: "קמו בניה ויאשרוה, בעלה – ויהללה". נשים מצטיינות זוכות להצדעה אמיתית רק מתוך כך. הנשיא פרס הוא אולי גבר בן 90 שאפשר לסלוח לו על תפיסת העולם ה"מסורתית" שלו, אבל בית הנשיא כמוסד כבר אינו יכול ליהנות מאצטלה מפוקפקת זו.

רונה ברנס היא עורכת ומתרגמת