ביד קשה, ללא הסלמה

אתמול דיווחו העיתונים בקמצנות יחסית על חייל צה"ל שנהרג שלשום בערב בגבול לבנון, אם בשל מועד האירוע ואם בשל עיכובי הצנזורה. היום מפצים על כך שני הטבלואידים הישראליים בכותרות ראשיות. ב"ידיעות אחרונות" הכותרת מפצה על ההזדמנות לניצול רגשי שהוחמצה אתמול ("שחר, תגדל בלי אבא"), וב"ישראל היום" על החובה לשרת את מורכבותה של הגרסה הממשלתית לאירוע ("לבנון אחראית"). מסגור הדיווח בחינמון הוא כזה: הכבוד הישראלי נשמר, איומים שוגרו ל"ביירות", אולם מדובר ב"משוגע תורני" (דן מרגלית), "לבנון מנסה להרגיע" (כותרת הכפולה הפותחת) ו"השאלה הקשה" היא בכלל "האם הנסיעה על הציר היתה בהתאם לנהלים?" (כותרת המשנה). גם ב"ידיעות", בשולי הכפולה הפותחת המוקדשת לתקרית, קובע אלכס פישמן כי מדובר ב"תסמונת החייל הבודד" וכי "התחקיר הצה"לי צריך להיות מופנה כלפי פנים".

לעומתם, על שער "מעריב" שואלת הפניה למאמר של עמיר רפפורט: "האם צה"ל מיהר לקבוע שרס"ר שלומי כהן נהרג מירי של 'חייל סורר' כדי למנוע הסלמה מול חיזבאללה?". רפפורט כותב כי צה"ל מסר שאין מדובר בירי של חיזבאללה עוד לפני שהיה סיפק בידו לבדוק את העניין לאשורו, זאת משום שראשיו אינם מעוניינים בפתיחת חזית מול הארגון השיעי. ואולם, רפפורט אינו מביא ראיות ממשיות לכך שמדובר בקונספירציה, וטורו אינו משכנע. כותרת הדיווח בעמ' 4 של "הארץ" היא "תקופת השקט הארוכה בגבול לבנון – מתכון לשאננות".

האם צריך להגיב על הירי מלבנון? במדור השאלה היומית הפותח את המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" עונים על השאלה ב"כן" וב"לא". במדור "משאל עם" שבכפולה הפותחת של "ישראל היום" עונים שלושה מארבעת האזרחים הנשאלים שאלה דומה ב"כן" ("יש להגיב ביד קשה", "צריך להגיב צבאית וביד קשה", "ישראל חייבת להגיב באופן צבאי"). מתשובותיהם הקצרצרות של הנשאלים ברור כי הם אינם מקבלים את גרסת צבא לבנון, שאותה אימץ צה"ל, ולפיה מדובר באקט של חייל בודד. למעשה סביר יותר להניח כי הם כלל אינם מודעים לה – חרף העובדה שהיא מקודמת במרץ על-ידי אותו כלי תקשורת הנותן להם במה.

"ייתכן שהפעם, אם אמנם תחליט ישראל לא להגיב, ההחלטה תהיה קשורה בחוסר הבהירות שנוצר", נכתב בידיעה מאת עמוס הראל וגילי כהן ב"הארץ". "הסיטואציה הזו עלולה לחזור על עצמה בשנה הקרובה בגבולות סוריה, לבנון ואפילו מצרים – התקפות של יחידים או ארגונים שאינם מזוהים בהכרח עם השלטון ושאין להם כתובת מדויקת שישראל יכולה לבוא עימה חשבון". מציאות כזו תהיה אתגר של ממש למכונת ההסברה הממשלתית, שתיאלץ לאזן בין העמדות המסתייגות מתקיפה של ראשי מערכת הביטחון לבין קריאות ל"יד קשה" מהציבור. ל"ישראל היום", בתור השופר הן של הממסד והן של אותם קולות, צפויה התגברותה של סתירה פנימית עזה.

מזג האוויר

סופת השלגים שנחתה על השטח ההררי שבמרכז ישראל נדחקת היום מראש סדר היום ומדווחת בשולי השערים. ב"ידיעות" זהו סיפור אנושי מרגש (אשה ילדה תינוק ברכב, "בכביש הפקוק והמושלג"). ב"הארץ" מתמקדים בדיווח על ניתוקים מרשת החשמל ופתיחת מוסדות לימוד באזורים המושלגים. ב"ישראל היום" מסתכלים על חצי הכוס המלא: "הלימודים מתחדשים חלקית", "כ-16,000 מבקרים חגגו באתר החרמון" ו"החשמל חזר לרוב היישובים". התמונה על השער: "גולשים ונהנים, אתמול בחרמון" (בעמ' 7 מתפרסם דיווח הממוסגר כסיפור גבורה על הפסקת חשמל שהשביתה מכונת חמצן בהתנחלות. כיתוב התמונה: "לא מאשימים אף אחד"). ב"מעריב" וב"מקור ראשון" לא מקדישים למזג האוויר הפניה בשער העיתון, אך כפולת האמצע של "מעריב" מוקדשת ל"הסערה שאחרי" והאייטם המרכזי בה הוא מצבה של רצועת עזה.

הצפות ברצועת עזה, דצמבר 2013 (צילום: אחמד רחים כתיב)

הצפות ברצועת עזה, דצמבר 2013 (צילום: אחמד רחים כתיב)

"הצפות בגובה שני מטרים, סירות דיג וחסקה שמשמשות להעביר מזון לתושבים הנצורים, 4,000 משפחות שנאלצו לעזוב את בתיהן ועבודה אינטנסיבית של ארבע משאבות המים שהעבירה ישראל – ברצועה מתקשים להתאושש מהסופה. שווי הנזקים בשטחי הרשות וברצועה: 14 מיליון דולר. תושב עזה: 'המים הרסו לנו את הבית, אין חשמל, אוכל או חלב לילדים'", נכתב בכותרת המשנה לדיווח ב"מעריב", של אסף גבור. הדיווח הנוסף בכפולת העמודים, לצד ידיעה כללית שלפיה "חוזרים לשגרה בעצלתיים", הוא על עזרה שהגיש צה"ל להתנחלויות שסבלו מפגעי מזג האוויר (יוחאי עופר).

סדר יום

את מקומו של מזג האוויר תופס בטבלואידים, כאמור, הירי הקטלני בגבול לבנון. ב"הארץ" הכותרת הראשית ממשיכה את הסיקור ההדוק והעקבי של ברק רביד, שלעתים נראה גם כיזום, של הלחץ האירופי על ישראל לסגת מהשטחים ששיחררה במלחמת 1967 ולכונן שלום עם הפלסטינים. "אירופה הזהירה את ישראל: די לבנייה בשטחים", נכתב בכותרת הראשית, ומתחת לה, בכותרת המשנה: "בפגישה דחופה עם מנכ"ל משרד החוץ, התריעו נציגי 5 המדינות הגדולות ביבשת כי הודעות בנייה חדשות יהפכו את ישראל לאשמה בפיצוץ המו"מ". גם ב"מעריב" הכותרת הראשית עוסקת באותה סוגיה: "מחשש ללחץ בינלאומי: המכללות הצבאיות לא עוברות להר-הצופים", אולם אינה חלק מקמפיין. ב"מקור ראשון", המפרסם כותרת ראשית דומה, ההגשה היא תמונת מראה לזו של "הארץ", ומשרתת עמדה הפוכה ביחס לאותו לחץ בינלאומי.

"מעריב" ו"הארץ" חולקים שניהם גם את האייטם המרכזי השני על השער, שלו מוקדשת תמונת השער: צעדת מחאה של מהגרים יוצאי אפריקה שנמלטו ממתקן כליאה שהוקם עבורם בדרום הארץ ("מתקן חולות"). "לאחר שברחו מהמתקן, 150 מהגרים פתחו בצעדה לירושלים", נכתב בכותרת על שער "הארץ", לצד תצלום של "קבוצת המהגרים צועדת לאורך כביש 40, אתמול". מאמר המערכת, מוכתר בכותרת "חרפה", מוקדש לאותם מהגרים וכך גם עמ' 3 כולו. רועי צ'יקי ארד, שבילה את הלילה עם הקבוצה, כותב על "הרגע ההיסטורי של מחאה אזרחית גדולה ראשונה מסוגה של מהגרים אפריקאים", אך מסקנתו דומה לכותרת הדיווח בכפולה הפותחת של "מעריב", המוקדשת כולה להתרחשות: "צעדת החופש צפויה להסתיים היום במעצר – ובחזרה לכלא".

נמלטים מבית-הסוהר הפתוח למהגרים חולות שבנגב צועדים אל הכנסת, 16.12.13 (צילום: תומר נויברג)

נמלטים מבית-הסוהר הפתוח למהגרים חולות שבנגב צועדים אל הכנסת, 16.12.13 (צילום: תומר נויברג)

"את הטור הארוך של הצועדים איפיינה בעיקר הדממה", כותב יובל גורן בעמ' 2 של "מעריב". "אחרי שהחליפו עבורם את תאי המעצר בכלא סהרונים, שחלקם הוחזקו בו קרוב לשנתיים, במתקן השהייה הממוקם בדיוק מעבר לכביש באמצע המדבר, ולאחר שהפנימו שהחוק החדש מאפשר לרשויות להחזיק אותם שם או להחזיר אותם לכלא אמיתי למשך תקופה בלתי מוגבלת, הייאוש שעטף אותם מכל כיוון כבר גבר על הכוח לצעוק. [...] חשוב לציין שהנטישה ההמונית של הפליטים את מתקן השהייה בדרום לא אופיינה בבריחה לארבע רוחות השמים או ליישובים ברחבי הארץ במטרה להסתתר ולמצוא עבודה. מדובר בקבוצה מגובשת של אזרחים סודאנים שבאמת לא מבינים למה אחרי כל מה שהם עברו אף אחד אפילו לא מסתכל על הבקשה שהגישו למקלט מדיני, ולכן הם החליטו שהם יגיעו גם עד ירושלים כדי שמישהו יספק להם תשובות לשאלה – איך מבקש מקלט הופך בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לאסיר ללא תאריך שחרור.

"עוד משהו שאסור לשכוח", מוסיף גורן: "את הפליטים מאריתריאה, שהם הרבים ביותר (מספרם מוערך ביותר מ-35 אלף), ממשלת ישראל יכולה לגרש כבר מחר. בניגוד לסודאן, המוגדרת כמדינת אויב ויש קושי ממשי להרחיק אליה את 10–15 אלף הפליטים הסודאנים ששוהים כאן, ישראל ואריתריאה מקיימות יחסים דיפלומטיים ואחרים, יש לנו שגריר שם ולהם יש שגריר כאן. מדובר בהחלטה מדינית-פוליטית של ממשלת ישראל, שעד כמה שידוע לי, זה לא מעט שנים עומד בראשה מנהיג מפלגה ימנית ששריה וחברי-הכנסת שלה קוראים השכם וערב 'לגרש את המסתננים'. הם ממשיכים לקרוא, וישראל ממשיכה לא להרחיק. הבעיה היא שפתרונות האמצע האלו, כמו החזקת הפליטים במתקן במדבר עם אפשרות לצאת לסיבוב באחו למשך שעתיים עד לספירה הבאה, זה משהו שכנראה לא ממש עובד פה".

ב"ישראל היום" מדווח על הצעדה תחת הכותרת "רשות ההגירה: 'נאכוף את החוק'", והעורכים מקפידים על השימוש בתואר "מסתננים". לדיווח מצורפים שני טורים מעדות ה"בעד" ו"נגד", של חברי-הכנסת אלי ישי וזהבה גלאון. משום מה, החמיצו את ההזדמנות להעניק פתחון פה לעורך והכתב הבכיר בועז ביסמוט, שרק לאחרונה התגלה כי הוא מומחה לנושא.

ישראלינה

הכתבה הפותחת של המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" (נחמה דואק) מוקדשת לקציני צה"ל בכירים במילואים המנהלים מפעל לייצור מסכות אב"כ ומנהלים קמפיין נגד סגירתו, על רקע ההמלצה להפסיק באופן הדרגתי את חלוקת ערכות המגן בשל הסרת האיום הכימי מסוריה. "בכייה לדורות", מגדיר זאת אחד מהם, ומזהיר כי 200 עובדים "ילכו הביתה". אולם עיקר דאגתו, לדבריו, הוא "חוסר ההיגיון של ההחלטה", משום שיש איומים נוספים על זה של סוריה ו"אני דואג לאוכלוסייה שחלק גדול ממנה אינו מוגן". בשולי הדברים מצוטט מנהל במפעל שני לייצור מסכות אב"כ: "המפעל שלנו הוקם ב-1968 בעקבות פניית ראש הממשלה לוי אשכול ושר האוצר פנחס ספיר. זה היה 22 שנה לאחר השואה, והם קיבלו החלטה שלא יהיה שוב מצב שיהודים ימותו מגזים".

כתבת השער של המוסף עוסקת בסוגיית ההפלות (אתי אברמוב), על רקע הצעת חוק של מרצ לביטול "ועדת ההריונות". "החוק מגביל את זכותן של נשים נשואות לבצע הפלה. כתוצאה מכך הן נאלצות לשקר ב'ועדת ההריונות' שהעובר הוא תוצאה של ניאוף, או לשלם אלפי שקלים מתחת לשולחן ולעבור הפלה בלתי חוקית. לא פעם זה מסתיים בסיבוכים ובסכנת חיים", נכתב בכותרת המשנה. "אין לי ספק שאם גברים היו נכנסים להריון, זה מזמן היה חוקי – ובחינם", אומרת אחת המרואיינות. "היו זוגות שהמשיכו עם ההריון ובסוף הודו לי", אומר פרופ' ארנון ויז'ניצר, מנהל בית-חולים לנשים במרכז הרפואי רבין.

"במשפחת בן-דוד לא נכנעים לשעות העבודה הארוכות של אבא שמעון ההייטקיסט, וחוטפים אותו לשולחן ארוחת הערב מיד כשהוא מגיע מהעבודה (למרות שהוא דווקא רוצה להתיישב ליד המחשב ולקרוא אימיילים). אמא צמרת מגישה לשולחן רק אוכל טרי, והילדים יודעים שלא קמים עד שכולם מסיימים. צוות חיים בריאים מוחא כפיים", נכתב בכותרת המשנה לכתבה (איריס ליפשיץ-קליגר), חלק מסדרה הממומנת על-ידי חברת המזון אוסם, והמלווה על-ידי צוות מטעמה ("צוות חיים בריאים").

למה לי פוליטיקה עכשיו

"מקורבי ראש הממשלה: 'ההתנהגות של שר האוצר היא התנהגות של גנון'", נכתב בכותרת על שער "מעריב", זאת בתגובה לביקורת של לפיד על רצונו של נתניהו לרכוש מטוס ולבנות מעון חדש בעלות של מאות מיליוני שקלים.

"תיק ליברמן צפוי להיסגר", חוגגת כותרת ב"ידיעות אחרונות". "אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, צפוי היועץ המשפטי לממשלה להודיע השבוע כי המדינה לא תגיש ערעור על זיכוי שר החוץ בפרשת השגריר. הסיבה: בפרקליטות מעריכים שסיכויי הערעור קלושים" (טובה צימוקי).

"המבקר יבדוק את הוצאות בית הנשיא", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום" (כי לא רק ביבי נהנתן על חשבונכם).

אני נוחי דנקנר

"הנפגע העיקרי באי.די.בי הוא אני עצמי" הוא הציטוט של נוחי דנקנר שנבחר לכותרת הראשית של "גלובס" ומצוטט על שער "ממון", ושצריך להיכנס להיסטוריה הכלכלית של מדינת ישראל.

סוגה עילית

"היא נחשבת לדוגמנית-על מבוקשת, אבל לטיסיה קסטה רצתה להוכיח שיש בה יותר מזה. התוצאה: סרט פרובוקטיבי, המבוסס על מקרה אמיתי, שבו היא מגלמת פילגש הרוצחת את מאהבה במהלך אקט מיני פרברטי" (כותרת משנה, "ידיעות אחרונות").

ענייני תקשורת

ב"הארץ" מתפרסם מאמר (צפי סער) הקובע כי צפייה בפורנוגרפיה עלולה להפוך גברים לאימפוטנטים.

ב"ידיעות אחרונות" עושים צימעס מהחשיפה של לילך ויסמן ב"גלובס" כי נתניהו ביקש למנות את ביסמוט לפרויקטור לענייני גירוש מסתננים, בשכר גבוה ועם בונוסים לפי ראש. "בין נתניהו לבין ביסמוט יש יחסי אמון מלאים" היא הציטוט מהמסמך שחשפה ויסמן ומגיע לכותרת הדיווח של איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות". ה"ליד", הציטוט המודגש מהכתבה, הוא קריאת תיגר שכבר מזמן לא נראתה נגד הצהובון המתחרה: "המחשה ל'יחסי האמון' בין נתניהו לביסמוט ניתן אולי למצוא בכתבות שהוא מפרסם בחינמון 'ישראל היום', ובהן ביסמוט משקף, בין היתר, את מדיניות נתניהו, בדגש על ביקורת נגד אובמה ותמיכה ברפובליקאים". ב"ידיעות" מפנים אל הידיעה בדיווח בעמוד קודם, המוקדש לצעדת המסתננים מהמתקן שיזם משרד הפנים בראשות גדעון סער. שמו של סער נפקד מהדיווח, המצטט חברי-כנסת אחרים ו"גורם במשרד הפנים". עדכון, 17.12.13: טעיתי! שמו של סער כן מופיע בדיווח. עם "ידיעות אחרונות" וגדעון סער הסליחה.