השגרה תחכה
"על הקו עדי ראייה, כתבים, אזרחים מודאגים המבקשים מידע. המרכזייה מוצפת. קול-ישראל וגלי-צה"ל הפסיקו את השידורים הרגילים והחלו לדווח. הזמן והשגרה עמדו מלכת. במערכת החדשות שלנו מורגלים בתפנית שברגעים כאלה. אין זו עת לדיונים" (דוד ויצטום, "מהדורה מיוחדת", כתר, 2006)
הסערה שפקדה את האזור בשבוע שעבר, שהשלכותיה עדיין מורגשות בחלקים שונים של מדינת ישראל, ממשיכה לפרנס את כותרותיהם הראשיות של העיתונים ודוחקת מהן אירועים חדשותיים שבימי שגרה היו זוכים לסיקור רחב יותר: תקרית ירי שאירעה אתמול בלילה בגבול לבנון, ובה נהרג חייל ישראלי; קידומם של חוקים שנויים במחלוקת בוועדת השרים לענייני חקיקה; האפשרות שמדינת ישראל תקים משכן חדש לראשי ממשלתה ותרכוש עבורם מטוס; דו"ח העוני השנתי של ארגון לתת.
לפחות אחד מהנושאים הללו (האחרון) קשור למצוקות שהמערכת החורפית הבליטה ולמידה שבה תושבי ישראל יכולים להתמודד עם השלכותיה השליליות. ההימנעות מקשירתן של מצוקות כלכליות למידת הסבל של תושבי ישראל מתוצאה מפגעי מזג האוויר עשויה להעיד על הדחקה מכוונת, אך גם על עצלות והעדר מעוף. בדומה לטענה המופנית כעת לרשויות השלטון השונות, גם בעיתונים לא ממש התכוננו לסערה מסדר הגודל שפקד את ישראל – ועל כן סיקרו אותה כפי שמסקרים אירוע מתפרץ.
השלג, הקור וההצפות, שבאחד מהעיתונים של המדינה מותגו כ"סופת מדינה", הנביטו תמהיל מעורר עניין של עיתונות המצליחה להיות אופורית והיסטרית בעת ובעונה אחת: ההלם מאירוע מזג האוויר הקיצוני במושגי האזור, ההתרגשות העונתית לנוכח ההוכחה שגם בישראל (כמו באירופה, כמו באמריקה) יש חורף, שלל הסיפורים הצבעוניים שהעבירו עיתונאים ומסוקרים למערכות, החרדה וחוסר האונים שהתעוררו בקרב כמה מהקוראים והכותבים בעקבות קריסתן של רשתות חשמל ותקשורת (לפחות עיתון אחד, "מקור ראשון", לא חילק למנוייו מהדורה יומית בעקבות הסופה).
לפרקים הזכירו הדיווחים על השלכות הסערה את ריטואל הסיקור של פיגוע רב-נפגעים, וברגעים אחרים הם הזכירו את החגיגה המתוקשרת הנלווית לסיקור הישגים לאומיים. השילוב האינטנסיבי בין שתי הסוגות הוליד, יש לשער, בלבול בקרב צרכני ויצרני החדשות כאחת. עיתון ישראלי אחד מיהר להתעשת ולמסור לקוראיו את זהותם של האשמים.
חשמל (1)
"סמן את האויב, זה מפלטו של הנבל בדרכו להסיט את האש ולהסית את ההמון בעת מחדל", כתב שי ניב בגליון אמש של "גלובס". "זה מה שעשו למכבי-האש לאחר השריפה בכרמל, זה מה שניסו לעשות בסוף-השבוע האחרון לחברת החשמל ולעובדיה בשיאה של סופת השלגים בירושלים – אף שמחדל לא ממש היה כאן, ובטח לא בהיבט של אספקת האנרגיה. [...] כל מי שצילצל לחברת החשמל יכל להעיד על שירות יעיל בצורה יוצאת דופן, מנציג השירות ועד למהירות שבה טיפסו על העמודים וחידשו את אספקת החשמל".
"14 אלף בתים מנותקים מחשמל", קוראת הבוקר הכותרת הראשית של "הארץ". "4 ימים בקור ובחושך", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". הגם שהכותרות הללו עשויות להיקרא כביקורת כלפי חברת החשמל, בתוככי העיתונים מושם דגש על היבטים אחרים של הנזקים: הסיפור האנושי ב"ידיעות אחרונות" ("בקיבוץ צובה עדיין רוחצים את הילדים עם קומקום ויושבים עם מעילים וכובעים בסלון") והנוסטלגיה המתהווה ב"הארץ" ("למרות הכל, בבירה מתמקדים בצדדים החיוביים: 'מאנשים שבקושי אמרו שלום נוצרה עזרה הדדית'").
ירושלים, שלשום (צילום: יוסי זמיר)
ב"ישראל היום", האמון על הגנת תדמיתו של ראש ממשלה ישראל, בחרו אחרת. "מנותקים: 200 מהנדסי חברת החשמל – בהשתלמות באילת", נכתב בכותרת בולטת בצבעי צהוב-אדום-לבן על שער "ישראל היום". "שיא הניתוק", זועקת כותרת הכפולה הפותחת של החינמון, המוקדשת לדיווח מאת נצחיה יעקב ורונית זילברשטיין.
"ארבע יממות ללא חשמל: 'הישרדות נוסח 2013'", נכתב בכותרת אחרת הנדפסת הבוקר ב"ישראל היום". "החשמל והטלפונים נותקו – הגופה נותרה יממה בבית", מודיעה כותרת אחרת. "איך לתבוע את חברת הביטוח והאם אפשר לתבוע את חברת החשמל", קוראת כותרת המשנה לידיעה נוספת. "ביו"ש עדיין מנותקים", מודיעה כותרת אחרת.
גם ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות" מקדישים ידיעות מיוחדות למצבן של התנחלויות שנותקו מרשתות החשמל והתקשורת, לעובדי חברת החשמל שנסעו לכנס ("דה-מרקר") ולכמה מהתקריות המוזרות והמעניינות שאירעו בחסות הניתוק ("ידיעות אחרונות"). רק ב"ישראל היום" נדפס הבוקר טור מפי מתנחלת שחוותה את הניתוק על בשרה ועל בשרם של בני משפחתה.
"האם רק פה נותק החשמל? האם מישהו יודע על המשפחות הנצורות בהר הזה? ואולי הגיע סוף העולם?", תוהה אמילי עמרוסי, שהעבירה את ימי הסערה עם משפחתה בקרוואן בשומרון.
"אנחנו הפנים מאחורי הגרף של חברת החשמל", כותבת עמרוסי. "בשלג של עשרות סנטימטרים, הקרוואן שלנו הפך למקפיא פעיל: קור בקע מקירות הגבס, הבל כפור ירד מגג הפח, המכוסה גם הוא בשלג. [...] כשהרמתי את היד של בת ה-3 שלי, שישנה על מזרן בסלון, והרגשתי שהיא קרה – הרמתי עיניים אל השמים השחורים והתפללתי שמישהו יירד מהם להושיע. מסוק משטרתי, מלאך, ציפור גדולה. אבל אף אחד לא ירד. אם הגיהנום היה מקום קר, כך הוא נראה. החלטנו להימלט".
"המאחזים הבלתי חוקיים סבלו במיוחד", כותב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", בטור שתמציתו נדפסת בשער העיתון. "המשפחות גרות בהן בקרוואנים, והקור חודר; הדרכים אליהן משובשות, והחיבור לרשת החשמל נעשה בשיטות מאולתרות, לא חוקיות, כביכול מאחורי גבן של הרשויות. חרשה, ליד טלמון, הוא מאחז כזה. בג"ץ לא הצליח לפנות אותו, אבל השלג כמעט הצליח".
כמעט.
כעת, משקריסת תשתיות החשמל בכלל ובהתנחלויות בפרט סומנה על-ידי השופר הממשלתי כבעיה חריפה שמאפייניה מזכירים את סוף העולם, מעניין יהיה לעקוב אחר האופן שבו יתנהלו מאמצי השיקום.
חשמל (2)
באחד מטורי הצד הקצרצרים הנדפסים היום ב"ישראל היום" נדרשים פעם נוספת לקשר שבין הסערה למשק החשמל. היות שמדובר במשק החשמל העזתי, המידע בדיווח מוטה פי כמה.
"בסיוע ישראל: תחנת הכוח בעזה חזרה לייצר חשמל", מדווחת הכתבת הצבאית לילך שובל בכותרת. "הפעלת התחנה התאפשרה הודות למשלוחי הסולר והדלק שהוכנסו אתמול לרצועה דרך מעבר כרם-שלום. החל משעות הבוקר טיפל מתאם פעולות הממשלה בשטחים בהעברה של כ-600 אלף ליטרים של סולר ובנזין לטובת הפעלת תחנת הכוח ושימושי המגזר הפרטי", נכתב בידיעה.
כפי שקורה לעתים קרובות גם בכלי תקשורת אחרים, עורכי "ישראל היום" בחרו להציג הליך בסיסי של העברת סחורות לרצועת עזה כאקט פילנתרופי שלו אחראית ממשלת ישראל. ניתן להתווכח על רשותה של מדינה להגביל את האפשרות של העברת דלק משטחה לשטחה של ישות עוינת, אך נראה שאין טעם להתווכח על כך שהצגתה של אותה מדינה ככזו המעניקה לאויב דלק כשהוא נקלע לשעת חירום, בעת שמדובר בדלק שנרכש על-ידי סוכנות של האו"ם, משקפת כשל עיתונאי והצלחה הסברתית.
פרס הכותרת העילגת
"וונדר וומן של הלייקים" ("ידיעות אחרונות", שער אחורי).
נקמה
ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים להכות בראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו באמצעות הבלטתם של פרטים הנתפסים כמביכים עבורו. על פני רוב הכפולה השישית של היומון נפרש דיווח מאת איתמר אייכנר, המוקדש להחלטת הממשלה להקים ועדה שתבחן מחדש תוכנית להקמת מעון רחב ידיים ומפואר לראש הממשלה, פרי תכנונו של האדריכל המנוח רם כרמי, בעלות משוערת של 650 מיליון שקל שתתפרס על פני שני עשורים.
רשימה מובלטת המופיעה מתחת לתרשים המבנה קיבלה מידי העורך את כותרת הגג "נקמת הארכיון", לצד גזירי העיתונים המתבקשים. ברשימה זו מזכירים אייכנר ועורכי "ידיעות אחרונות" לנתניהו ולקוראים את החלטתו של ראש הממשלה משנת 2009, זמן קצרצר לאחר כניסתו לתפקיד, ולפיה דינו של הפרויקט להיגנז לנוכח "המשבר הכלכלי העמוק". "היום, כך נדמה, נתניהו מאמין שהמשבר הכלכלי חלף וכבר אין צרכים דחופים יותר", עוקץ אותו כתב "ידיעות אחרונות".
"זה לא הזמן לבנות בתים ולקנות מטוסים", מצוטט בידיעה הראשית שר האוצר יאיר לפיד, בעל הטור לשעבר והמקורב בהווה, שכמו נתניהו ב-2009, מנמק את עמדתו בטיעונים כלכליים.
הקרן-לידידות
הקרן-לידידות, גוף פילנתרופי בינלאומי הנוהג לקחת חלק בשיתופי פעולה כלכליים עם גופי תקשורת ישראליים, מקבל היום עוד אתנן יחצני ממערכת "ידיעות אחרונות": ידיעת תצלום מאת איתמר אייכנר, המתפרסמת בעמוד השישי של העיתון, מוקדשת לפגישתם של פעילי הארגון עם נשיא המדינה שמעון פרס, שעל-פי "ידיעות אחרונות", אמר להם כי הם "הגאווה החמה של המדינה".
נשיא הקרן, הרב יחיאל אקשטיין, מצוטט כאומר ש"בכל חורף הקרן-לידידות משקיעה מיליוני דולרים במענקי חימום לקשישים". אקשטיין אינו מציין כמה מיליוני דולרים משקיעה הקרן ברכישת אהדתה של התקשורת הישראלית.
הרב יחיאל אקשטיין, נשיא הקרן-לידידות (מימין), מתלוצץ עם ראש הממשלה (צילום: קובי גדעון)
חג לאוהבי "ישראל היום"
ב"ישראל היום" מקדישים כותרת מובלטת על השער ("'ישראל היום' בתנופה: מעתה, בבעלותנו בית-דפוס") ועמוד שלם (15) לעסקת הרכישה שבמסגרתה יועבר לידי העיתון בית-הדפוס הישן של "מעריב". "מעתה: בית-הדפוס של 'ישראל היום'", נכתב בכיתוב המוצמד לתמונה של מכונות דפוס דוממות.
"רכישת בית-הדפוס היא מהלך משמעותי להמשך התחזקות העיתון כגוף התקשורת המוביל במדינה. היא משקפת את הצלחת העיתון בקרב הציבור, הגידול המתמיד בביקוש לעותקים והפיכתו לעיתון הנקרא ביותר בישראל", כותב "כתב 'ישראל היום'" בידיעה המובילה בעמוד, שכנהוג בהצהרות רשמיות מטעם מנהלי השופרון, אינה קושרת בין היקף התפוצה של העיתון לעובדה שהוא מחולק לקוראיו חינם.
מי שכן נדרש לאספקט החינמי של העיתון הוא חיים שיין, שטור מליצי פרי עטו מתפרסם מתחת לידיעה הבלתי חתומה תחת הכותרת "חג לאוהבי ישראל" (המלה הרביעית ודאי נשמטה).
"רכישת בית-הדפוס של העיתון 'מעריב' על-ידי 'ישראל היום' היא יום חג ממש לשוחרי הדמוקרטיה, לאוהבי הארץ המופלאה שלנו, לאזרחים שיודעים שצה"ל הוא צבא השחרור של היהודים במולדת ולא צבא כיבוש, ובעיקר לישראלים שבמשך שנים לא מוכנים להיכנע לרוח הנכאים ולתבוסתנות של ערוצי התקשורת הישראלית", כותב שיין.
צמד פרסומות ל"ישראל היום", 16.12.13
"כשהעיתון 'ישראל היום' החל לצאת לאור ב-2007, כלי התקשורת ההגמוניים של אותם ימים נקטו כלפיו לשון של זלזול [...] היום כל אותם נביאי שווא מוכנים כבר לאכול את הגליונות של העיתון, שמאז 2011 מוביל בשיאי החשיפה לציבור הקוראים בישראל", מוסיף עוד בעל הטור. שיין מדגיש כי גם שאר העיתונים, שכותבים "מבוקר ועד ערב שהאויבים שלנו צודקים", מחלקים עותקים בחינם. "אזרחי ישראל אוהבים את 'ישראל היום' לא משום שהוא מחולק חינם", כותב עוד שיין.
"הצלחת העיתון היא בזכות התחושה שיש סוף-סוף ביטוי תקשורתי לדעת רוב הציבור במדינת ישראל", מוסיף הכותב. "ציבור שקולו לא נשמע, ולכן נוצר רושם מוטעה כאילו מדינת ישראל כולה הפכה להיות מעוז עולמי של שמאל ליברלי חסר שורשים יהודיים. רכישת בית-הדפוס היא נדבך נוסף בהעצמתו של העיתון ובהצבתו בקדמת העשייה התקשורתית במדינת ישראל. ביטוי של קביעות ויציבות בעת שרבים מאמצעי התקשורת מקרטעים ונשחקים עד דק. אז חג שמח".
ב"דה-מרקר" כותב נתי טוקר על ההשלכות עבור שני העיתונים שבבתי-הדפוס שלהם נדפס "ישראל היום" עד כה – "הארץ" ו"גלובס". בשני העיתונים נמנעו מלמסור לטוקר תגובה רשמית, אך כתב "דה-מרקר" יודע לספר לקוראיו כי "ככל הנראה הרווחים בתחום הדפוס ירדו משמעותית בשנים האחרונות, בין השאר בשל עליית המחיר של מוצרי הגלם". הפצת "ישראל היום", נכתב בידיעה, תישאר בידי מחלקת ההפצה של קבוצת "הארץ".
ענייני תקשורת
איפה ביסמוט? דיוקנו של עורך חדשות החוץ של "ישראל היום", שאמש נחשף ב"גלובס" כי עמד לקבל תפקיד יוצא דופן מידי ראש ממשלת ישראל, נעדר הבוקר מהידיעה ששלח לעיתון מדרום-אפריקה.
סין. ב"כלכליסט" כותבת רחל בית-אריה על היחסים ההפכפכים בין ממשלת סין לכלי התקשורת המערביים המנסים לחדור לשוק הסיני, הנתון בפיקוח ממשלתי מחמיר.
"תחקיר על יחסי הון-שלטון נגנז מחשש שבלומברג 'תיבעט החוצה מסין'", מודיעה כותרתה של ידיעת בוקסה המוקדשת לגילוי של ה"ניו-יורק טיימס" מלפני כחודש ולהשלכותיו. מקריאת דיווחה של בית-אריה עולה שחרף הגניזה, יידרשו בקרוב לנטוש את סין כ-20 עיתונאים, אנשי "ניו-יורק טיימס" ובלומברג, לאחר שהממשל החליט שלא לחדש את היתרי השהייה שלהם.
עוני. "ישראל היום" הוא היחיד מבין ארבעת היומונים המרכזיים שבו אין הבוקר דיווח כלשהו על דו"ח העוני של ארגון לתת. עיתון נוסף שבו אין מסקרים את הדו"ח הוא "מקור ראשון".
סויסה. במדור הרכילות של "ישראל היום" כותב ערן סויסה על הכתרתה של הדוגמנית הישראלית בר רפאלי בתואר "אחת מעשר" המתלבשות הטובות ביותר "במהלך היומיום" של "אתר 'ווג'", או כפי שלא נכתב בידיעה: אחת מ-38 המתלבשות הטובות ביותר במהלך השבוע שהסתיים ב-13.12.13 מטעם אתר האינטרנט של המהדורה הבריטית של המגזין.