"החורף הזה התהפך", אומר משה גרטל ומסביר: "בדנמרק חמים יחסית, ובישראל – אווו... שלושה ימים של שלג, קור וגשם". הקול המוכר מהבריכות האולימפיות חזר בתחנה חדשה עבורו, ערוץ הספורט, גם אם רק לארבעה ימים. לפי השידור ברור שגרטל נמצא בעיירה הרנינג בדנמרק, שם נערכה בסוף-השבוע אליפות אירופה בבריכות קצרות. גרטל מספר לצופים שעולם כמנהגו לא נוהג, ודווקא דנמרק הקפואה של דצמבר די חמימה לעומת מה שקורה בישראל. הוא שם, אז הוא יודע.
אחר-כך מתגנב חשד: גרטל נשמע קצת כבוי. נעלמו הפומפזיות וההתלהבות שאיפיינו את שידוריו בערוץ 1 והגיעו לשיא באולימפיאדת לונדון 2012, בסאגה של התשובות המשעשעות לשאלות הזויות שקיבל באסמסים. במקומם נשמע על המסך שדר קורקטי, שקול, שמעביר שידור ענייני, משעשע פה ושם, אבל כזה שלא יוצא משליטה, לא מנסה להתעלות מעל הספורט ולא גונב את ההצגה. כל-כך מאופק שעלתה מחשבה שאולי גרטל בכל זאת נמצא באולפני ערוץ הספורט בהרצליה, בין ארבעה קירות, בלי ריחות הבריכה והמולת הקהל. הוציאו את הדג מהזירה הטבעית שלו, וכך נשמע גם השידור שלו. ולא שזה רע.
ובכל זאת, אין ספק שגרטל בדנמרק. הנה קטע מדבריו משידור המוקדמות ביום ראשון לפני הצהריים: "מזג אוויר נפלא כאן, עשר מעלות, חם, חם, חם. יש שיר כזה נהדר, 'חם חם חם שמש' של יובל בנאי, אבל זה לא של יובל בנאי, ה'חם חם' זה של החברים של נטשה, איך קוראים לו? לא ארקדי – מיכה שטרית! חברו לנבחרת. 'חם חם', שיר מלפני בערך שבע שנים, שמונה אולי, יופי של שיר, מיכה שטרית, בכלל זמר אהוד עלי. אנחנו כאן באליפות אירופה לבריכות 25 מטר ויש כאן שחייניות מצוינות".
לפי הטקסט הזה ברור איפה גרטל ואיפה אנחנו, למי חם ולמי קר, מי נושם אדי כימיקלים ומי אוויר קפוא. פתאום גרטל שוב נשמע זורם. קולו עולה – תיכף יעקב תומרקין שלנו יקפוץ למשחה הפרפר במסלול מספר אפס, ועל אף שיזנק קצת באיחור, ינסה להדביק את הפיגור בסיבוב טוב. זה נשמע כמו התחלה של גרטל המוכר. גרטל עם המשפטים התלושים, ההזויים, המגוחכים, הנמהרים, שייכנסו לפנתיאון ההוצא-מהקשרו ויזכו אותו בראיונות עומק מענגים בעיתונים.
"כאן בעמדת השידור", ימשיך גרטל מאוחר יותר לספר מה הוא רואה ממקומו בבריכה. כי מעמדת השידור רואים הכל, ובעיקר יודעים הכל, וגרטל והפרשן מיקי חליקה נמצאים בשטח ומביאים לצופים הקפואים בישראל את כל המידע מהזירה החמימה בדנמרק. בדיוק כמו שצריך להיות.
"באולפן: משה גרטל", שקופית במהלך המשדר
אלא שכעבור כמה שעות מגיעה רצועת שידורי אחר הצהריים בערוץ הספורט – האולפן הפתוח שממלא שלוש שעות מסך ולוכד בהצלחה את הצופים ל"חדשות הספורט" ולהמשך הערב. ולפתע גרטל מפציע באולפן בהרצליה. מראיינים אותו לקראת משחי הגמר בערב. הוא יושב שם בארשת רצינית שמתחלפת מדי פעם בגיחוכים ובצחוק, ולא מדובר בחיקוי שלו מ"בובה של לילה". אתה מגרד לרגע בראש. אם הצטרפת מעט באיחור לשידור מלפני הצהריים ולא ראית את הכתובית "באולפן משה גרטל ומיקי חליקה", ברור לך כשלג בדצמבר שהשדר והפרשן נמצאים בדנמרק, ואתה אומר לעצמך, כל הכבוד לערוץ הספורט שחרג ממנהגו הנלוז, האנטי-עיתונאי, החסכני והקמצני, ולרגל שובו של אייקון שידורי השחייה עשה לו כבוד והטיס אותו אל זירת האליפות במערב אירופה.
וכשגרטל מתגלה לפתע באולפן, דבר ראשון אתה לא מאמין. אחרי רגע אתה מרגיש מרומה. אחר-כך מנסה לחשב איך הצליח להגיע בטיסה ספיישל מקופנהגן בתוך חמש שעות. הדבר הבא הוא כעס. אתה הולך למחשב, מגגל ומגלה שהטמפרטורה בהרנינג בשעת השידור היתה שבע מעלות עם גשם, לעומת 16 בתל-אביב המעוננת חלקית. כלומר, החורף של החזאי גרטל לגמרי עוד לא התהפך וסדרי בראשית נותרו כשהיו, לפחות ביחס שבין מערב אירופה למערב המזרח התיכון. אתה חושב, למה לעזאזל גרטל היה חייב לחקות מין שידור מהשטח. בסך-הכל הוא העביר שעתיים טובות ומקצועיות, קולו צלול מאי-פעם, אפילו מעורר געגועים לימיו בערוץ 1, אז למה הוא היה צריך פה ושם לשקר?
טוב, לא ממש לשקר, להתחכך עם הצד האפרפר של האמת. ולא נעים לך. בשבילו, בשבילך. כי זה שקר קטן, שמעליב את שניכם. כזה שמזמין היתממות, דברי-הוצאו-מהקשרם כזה, בסגנון אמרתי שמחירי המים יירדו, רק לא אמרתי מתי ובכמה. מין מיצג שווא קטנוני. מיותר, ילדותי, שברור שגורלו להתגלות על-ידי הצופים, ולכן מעיד על אפס תחכום ויותר מזה מוכיח שמאחוריו יש הנחה שהציבור התרגל לסוג השקרים הזה. ובסך-הכל לא בטוח שגרטל התכוון שכך זה ייצא. יותר מ-40 שנה הוא היה עם המיקרופון והאוזניות עשרה מטרים מהמים, ופתאום בערוב הקריירה תוקעים אותו בחדר במרחק אלפי קילומטרים ורוצים שיתלהב כאילו הוא שם. והוא, נאיבי שכמותו, עושה מה שאומרים לו.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il