אז ככה. בין המרדף אחר חברת הגז שלא מילאה את הצובר המזין את מערכת ההסקה בביתנו, לחשמלאי שיהיה מוכן לחתור בכבישים החסומים ולהגיע אלינו כדי לפתור את התקלה ששיתקה את המזגן ודוד החימום, ובין התהייה כיצד מטפסים על הגג מכוסה הקרח כדי לנקות את צלחת הלוויין מהשלג החוסם את העברת השידורים למקלט הטלוויזיה שבחדר השינה, לתחושת התסכול מהעדרם של העיתונים המודפסים שלא הונחו ביום שישי על סף הדלת – עלו בי הרהורים על האופן שבו התקשורת מסקרת את סערת השלג.
כנציג היחיד של "העין השביעית" בירושלים (רפי מן מתגורר במבשרת-ציון, שאינה נחשבת), אני שמח לשתף אתכם בחוויותיו של אזרח נצור. מה תמונת המצב שהוא קיבל ביומיים האחרונים מכלי התקשורת שעמדו לרשותו? בלא עיתונים וטלוויזיה (המחשב אמנם פעל רוב הזמן, אם כי לסירוגין, אבל לא תמיד ניתן היה לשבת מולו ולקלוט באמצעותו את הערוצים מפני שהמזגן, הוי המזגן, לא פעל באופן רציף), הסתמכתי בעיקר על הרדיו, וביתר דיוק – רשת ב' של קול-ישראל. פה ושם ניתן היה להשלים מידע ברשת (צל"ש ל"הארץ" שפתח את אתרו ללא תשלום וסחתיין ל"ידיעות אחרונות", שכפי ששמעתי עשה כך באפליקציית האייפד שלו), אבל, כזכור – המחשב, או ליתר דיוק המזגן שמעליו, לא תמיד שיתף פעולה.
מגדל דוד בירושלים, 14.12.13 (צילום: נתי שוחט)
ובכן, הרדיו סיפק את המידע הבסיסי – היקף הנזקים, תחזית מזג האויר, פעולות הרשויות, עדכונים שוטפים על התפתחות הסערה והתלאות שגרמה. פה ושם ביצבצה גם נימה של ביקורת על השלטונות ועל חברת החשמל ועל מידת יכולתם להתמודד עם הקשיים הנערמים והולכים, אך הטון הכללי היה ענייני. רשת ב', בכל מהדורות החדשות ובמשדרים המאולתרים שביניהן, הסתפקה בדיווח. זה היה שיח נון-סטופ של 48 שעות על מזג האוויר. ממש כמו בבריטניה. זה היה כמובן הכרח בל יגונה, שהרי פגעי האקלים היו הסיפור המרכזי שהעסיק את הציבור. ובכל זאת, מדי פעם תהיתי מתחת לפוך מדוע חדשות בנושאים אחרים (למשל, ביקור מזכיר המדינה ג'ון קרי) כמעט שאינן מוזכרות או שהן נדחקות לירכתי המהדורה כאילו היו פרפראות.
אבל עיקר טענתי נוגע להתעלמותם של עורכי האקטואליה בקול-ישראל מהצורך להעסיק קצת את ציבור הנצורים, להסיח את דעתו מתלאות הסערה ואולי אפילו לבדר אותו מעט. זה הרי (היה?) מצב חירום. רבבות תושבים נתקעו בבתיהם כשהם מנותקים מאמצעי התקשורת המוכרים להם. רבים מהם חוו ב-48 השעות האחרונות תלאות וגם מצוקות של ממש. לא מגיעה להם קצת הסחת דעת או, לחלופין, מידע מעשי שיקל עליהם להתמודד עם המצב? אפשר היה לשדר תוכניות בידור, לפתוח באולפנים משדרים במתכונת "המאזין שואל – המומחה עונה" (על בעיות מעשיות שהתעוררו עקב מזג האוויר), לתקשר עם המאזינים, להיענות למצוקותיהם המוראליות, או ליזום שידורים אחרים, יצירתיים יותר.
במקום זאת הסתפקו משדרי האקטואליה בעדכונים שוטפים, באזהרות לא לצאת מהבתים ובהודעות על הצפוי מחר. היתה רוח גדולה בחוץ, אך האולפנים פעלו ללא שאר רוח. ואחרי ההברקה הזו, אני ממהר ללחוץ על SEND כדי להפיץ באמצעות "העין השביעית" את תובנותי החריפות לפני שהמחשב יקרוס או שהחשמל יכבה.
לילה טוב מירושלים.