שאלת מיליון הפתיתים
מזג האוויר החורפי תופס, כצפוי, נפח נכבד בעיתוני הבוקר. יש לכך הצדקה מסוימת; לא בכל יום יורדת בישראל כמות כזו גדולה של מים מהשמים, לא בכל יום נע האוויר במהירות כה רבה ממקום אחד לאחר. לתופעות טבע כאלה יש השפעות מגוונות על כל מי שנמצא במדינת ישראל. השאלה היא באילו מהן ראוי שתתמקד התקשורת.
"העיר לוד, הנמצאת במרחק קצר מתל-אביב, מקבלת גם החורף הזה את חלקה בסבל, כתוצאה של הזנחה בלתי נתפסת בתשתיות בה", כותבת במדור המכתבים של "הארץ" תושבת העיר הייא אבו-קישק. "[...] למה בעצם תושבי העיר משלמים הרבה כסף על ארנונה, אם בסופו של הדבר זו התוצאה? האם זה בסדר שתלמידים לא ילכו לבית-הספר בגלל הגשם ושאם ילכו ברגל יגיעו לבית-הספר רטובים עד הברכיים?".
כתבי "הארץ" מדווחים בפנים העיתון על מזג האוויר הצפוי ועל תוצאותיו עד כה. אשה מנצרת-עילית פונתה לבית-חולים במצב של היפותרמיה לאחר שנפלה לשלולית. בכפר-סבא אשה נפצעה קל מנפילת ענף עץ עקב הרוחות העזות. בגבעתיים פרצה שריפה מתנור שהושאר דולק ואשה נפגעה קל משאיפת עשן. בניין מגורים בראשון-לציון הוצף. בטירה, קלנסאווה ואום אל-פחם לא התקיימו לימודים. בטייבה התמוטט קיר גבס בבית-ספר יסודי. מזג האוויר שיבש את התעופה הפנים-ארצית.
בכפולת האמצע של "מעריב", העיתון הנוסף בישראל שמתעקש לשמור על קו של דיווחים חדשותיים ענייניים, מקדיש יובל גורן רפורטז'ה קצרה להשלכות מזג האוויר על חסרי-הבית במאהל שליד תחנת הרכבת בתל-אביב–יפו. "היה קר אתמול במאהל ארלוזורוב, קר מאוד. היום יהיה עוד יותר קר", הוא כותב. "אבל בניגוד לרוב אזרחי המדינה, לשוהים במאהל אין לאן לברוח. אין תנור להיצמד אליו כשהקור מתחיל להקפיא את העצמות. פה לא מחכים לפתיתי השלג הלבנים, רק מחכים שגל הקור יעבור – וכמה שיותר מהר".
הדיווח של גורן מקבל ביטוי נאה גם בשער "מעריב". לצדו, בכפולה האמצעית של העיתון, דיווח אינפורמטיבי – השפעת מזג האוויר על חקלאים ונהגים לצד נתוני טמפרטורות ומשקעים.
מחנה הפליטים א-שאטי בצפון רצועת עזה, 11.12.13 (צילום: עימאד נאסר)
בשני הצהובונים הנפוצים (הרבה יותר מ"הארץ" ו"מעריב"), מזג האוויר הוא קודם כל סיבה למצב רוח חיובי. "חגיגה של שלג", קוראת הכותרת הראשית של "ישראל היום" לצד תצלום של שני חיילים משחקים בשלג. "בוקר לבן", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", לצד תצלום של שלוש אזרחיות (ככל הנראה חיילת לשעבר ושתי חיילות לעתיד) המשחקות בשלג.
"אחרי יממה של ציפייה דרוכה ופתיתי שלג ראשונים שירדו אמש בהר הרצל, בשעות הבוקר המוקדמות התברר אם ירושלים כולה התעטפה לה בשלג צחור וחגיגי או שתושבי הבירה, ובעיקר ילדיה, נחלו אכזבה", מדווחים כתבי "ישראל היום" בכפולה הפותחת של העיתון. הטעות ("התברר" במקום "יתברר") במקור; רמז לחוסר היכולת מעורר הרחמים של עיתוני הדפוס לדווח על אירועים בזמן אמת.
ציפייתו של נער ירושלמי בן 13 לבוא השלג מצוטטת בידיעה של "ישראל היום", שכוללת גם מידע על משקעים וטמפרטורות, אך אף לא מלה אחת על ההשלכות השליליות של מזג האוויר. סליחה, טעות. יש על כך מלה אחת בדיווח. המלה היא "נזקים", וזאת במשפט "הרוחות החזקות והגשמים העזים גרמו לנזקים, אבל שאלת מיליון הפתיתים נכון לאמש היא – האם השלג יגיע לירושלים?".
בידיעה נפרדת, בכפולה הבאה של "ישראל היום", מדווחים כתבי העיתון על "נס בנתניה": עגורן בגובה 50 מטר נפל בעוצמה על רכבה של אשה, ולא הרגהּ. בעלה, העובד ככבאי, חילץ אותה מהרכב. השבח לאל; הביקורת לעורך שאישר להדפיס את השבח בפתח הידיעה החדשותית.
ירושלים, 12.12.13 (צילום: הדס פרוש)
ב"ידיעות אחרונות" מקדישים הן את הכפולה הפותחת והן את כפולת האמצע למזג האוויר. לזכותו של העיתון יצוין כי בין היתר מתפרסמת בו ידיעה על פינוין של כמה עשרות משפחות מבניין בראשון-לציון בשל הצפת ארון החשמל המרכזי. לגנותו יצוין כי מלבד האירוע הזה, ממרכז הארץ, אין כמעט מידע על נזקים אחרים; בלב סיקור מזג האוויר תצלומים גדולים ושעשועים. גולת הכותרת בסוגיית מזג האוויר שמציע "ידיעות אחרונות" הבוקר לקוראיו מגיעה בדמות טור היתולי מאת חנוך דאום ("קוביות הקרח ביקשו שאסגור טוב יותר את הפריזר, כי נכנס אוויר קר מבחוץ").
טור היתולי על קור או ציטוט מפי ילד המצפה לבוא השלג הם פרסומים לגיטימיים, אולם רק אם הם באים לצד עבודה עיתונאית. לכל הפחות יש לצפות לדיווח על נזקי הסופה, כפי שמתפרסם ב"הארץ". עבודה משמעותית יותר היא דיווח בדבר השפעות מזג האוויר על מי שאינם יכולים להרשות לעצמם מקלט. זו הרי שערורייה שלא תעלה על הדעת – במדינת ישראל חיים זה לצד זה אנשים שיכולים להרשות לעצמם לחמם את ביתם או לטוס לחופשת סקי באלפים, ואנשים שאין להם כלל בית ולא יודעים כיצד ישרדו את גל הקור.
המשימה העיתונאית המתבקשת היא דיווח מתמשך על הגורמים להזנחת התשתיות בערים כמו לוד ועל הסיבות לכך שיש בני-אדם בישראל שחיים בלי גג מעל ראשם. מבחינה זו, סערה חורפית היא רק תזכורת לבעיות העומק של החברה בישראל, בעיות שברגיל סובלות מהזנחה בלתי נתפסת של העיתונות.
האובססיה של האני
בכפולה הפותחת במוסף "המגזין" של "מעריב" כותב אריק בנדר על צילומים עצמיים של פוליטיקאים, וזאת בעקבות הצילום העצמי ("סלפי") שצילמו נשיא ארה"ב ברק אובמה, ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון וראש ממשלת דנמרק הלה טורנינג-שמידט במהלך טקס האשכבה לנלסון מנדלה.
ה"סלפי" בטקס האשכבה למנדלה על שער ה"דיילי מייל" הבריטי
"התמונה הופיעה בעמודים הראשונים של מאות עיתונים בעולם, זכתה לכינוי 'סלפיגייט' ועוררה גל עצום של תגובות", כותב בנדר ביחס לתצלום שלושת המנהיגים. בהמשך הכתבה הוא מזכיר כי גם ח"כ חיליק בר, מחברי המשלחת הישראלית לטקס, פירסם תצלום של עצמו לצד קצין בכיר במשטרת דרום-אפריקה, וכן עוד שלל דוגמאות של פוליטיקאים ישראלים שמצלמים את עצמם ומעלים את התמונות לרשתות חברתיות.
"פוליטיקאי עוסק בתחום שמטבע הדברים דורש החצנה בהשוואה לאוכלוסייה הרגילה, והטכנולוגיה מאפשרת לו זאת", מצוטטת ד"ר דפנה כצנלסון-בנק, פסיכולוגית קלינית, בכתבה. "[...] האובססיה של האני גוברת על חוש האחריות והזהירות. כולנו עשויים מאותו החומר, כולנו נגועים ברמה מסוימת של נרקיסיזם וכולנו מעוניינים בסוג של חשיפה".
יוני הרש, כתב "ישראל היום" בארה"ב, מדווח הבוקר על תגובות ביקורתיות לצילום העצמי של אובמה, קמרון וטורנינג-שמידט. תחת הסטמפה "מבוכה באשכבה" כותב הרש כי "הצילום הפך לדבר החם ברשתות החברתיות ומחוצה להן" ומציין כי מנחה הרדיו ראש לימבו טען שלאובמה "לא אכפת" מדבר, העיקר להיות ב"מרכז העניינים".
באותו העמוד מדווח שליח העיתון לדרום-אפריקה, בועז ביסמוט, על האווירה ברחובות. גם אתמול זכה ביסמוט לתואר "שליחנו לדרום-אפריקה", אף כי ככל הנראה כתב את דיווחו לפני שהגיע למדינה. הבוקר לא יכול להיות עוד ספק באשר למקום שממנו מדווח ביסמוט.
"ישראל היום", 12.12.13
כהרגלו מצרף עורך חדשות החוץ בעיתון צילום של עצמו בזירת ההתרחשות, הבוקר הוא נראה עומד מאחורי קבוצת ילדים, על רקע ערימת פרחים לזכרו של מנדלה. מעניין מה ד"ר כצנלסון-בנק ולימבו היו אומרים על עיתונאי שנוטה להציב את עצמו פעם אחר פעם במרכז העניינים.
עיתון "הארץ" שלח שניים לדרום-אפריקה, את הכתב גדעון לוי ואת הצלם אלכס ליבק. הבוקר מתפרסמת רשימה נוספת של לוי לצד תצלום נוסף של ליבק. בתצלום לא נראה לוי.
בריאות הציבור
לפי כתב "הארץ" יהונתן ליס, "צוות מגן דוד אדום, שעסק אתמול בהתרמת דם, סולק מהמשכן על-ידי יו"ר הכנסת לאחר שסירב לקבל תרומה מחברת-הכנסת פנינה תמנו-שטה (יש-עתיד), משום שהיא ילידת אתיופיה". ליס מדווח כי "צוות מד"א פעל על-פי ההנחיות. בין היתר, משרד הבריאות אוסר כיום על גברים הומואים, וכן על אזרחים ששהו באנגליה, באירלנד או בפורטוגל לתקופה בת כמה חודשים בעשורים הקודמים לתרום מדמם, וכך גם לאזרחים שהגיעו לישראל מארצות מרכז אפריקה, דרום מזרח אסיה והאיים הקריביים".
ליס מציין בדיווחו כי תמנו-שטה "באה לעמדת ההתרמה בכנסת מלווה בצלמים" וטוען כי היא "לא חשפה תופעה, אלא שבה וחשפה את אחד העצבים הרגישים בחברה הישראלית".
שיספר זאת ל"ידיעות אחרונות". בעיתון זה מדווחים על "חשיפת ynet" על פני כל הכפולה השנייה. "זה לא רק הסיפור האישי שלי", כותבת תמנו-שטה לעיתון, "זה סיפור של קהילה שלמה, של עשרות אלפי אנשים שמסתובבים עם תחושת השפלה, עם התחושה שהם פחות טובים, שהדם שלהם טוב לצבא ולמילואים, אבל לא כתרומה להצלת חיים".
"איש עסקים שאני מכיר מקרוב לא רשאי לתרום דם בישראל. זאת, מאחר שהוא שהה תקופה ארוכה באנגליה בשנים 1980–1996. ולא רק הוא – גם כל בני משפחתו שהיו עימו באותה עת באנגליה לא רשאים לתרום דם בישראל", כותב רן רזניק ב"ישראל היום". "הסיבה: בתקופת שהותם נפוצה באנגליה, דרך הבשר שנצרך, מחלת 'קרויצפלדיעקב' (המוכרת יותר כ'פרה המשוגעת'), והחשש הוא שכל מי שחי באנגליה באותה תקופה עלול לשאת בדמו חומר חלבוני העלול לגרום למחלה. אולם אותו איש עסקים ובני משפחתו לא טוענים לקיפוח ולאפליה נגדם מצד משרד הבריאות או מד"א. הם מבינים שהאיסור הזה, שנקבע על-ידי משרד הבריאות, נועד להגן על בריאות הציבור".
"בעקבות האירוע התקשר לח"כ תמנו-שטה ראש הממשלה בנימין נתניהו ואמר כי הורה לשרת הבריאות לטפל בנושא. 'הדבר לא מקובל עלי', אמר", מדווח בידיעה של "ישראל היום". גם שר האוצר יאיר לפיד מצוטט בידיעה זו. "מי שצריך להיות מפוטר, יפוטר", הוא מבטיח. את מי יפטר שר האוצר? את שרת הבריאות ממפלגתו, שלפי הנחיות משרדה פועלים אנשי מגן דוד אדום? לפיד אינו מפרט, ו"ישראל היום" אינו מקשה.
חרף גלי הקיצוצים, הפיטורים והצמצומים, שהפכו את מערכת עיתון "מעריב" להד קלוש של מה שהיתה בשנת 1996, יש שם עדיין מי שזוכר כי באותה שנה חשף העיתון שבנק הדם משמיד את המנות שתרמו אזרחים ממוצא אתיופי. הבוקר מדווח על כך אריק בנדר בכפולה הפותחת של העיתון. "המקרה של אתמול בכנסת הוכיח שלא מדובר בצלקת ישנה, אלא בפצע מדמם", הוא כותב.
אל מול ארון הברית
מדורו של ארי ליבסקר בפתח מוסף "כלכליסט" מוקדש הפעם לפרידה מנוחי דנקנר, "הכוכב הבלתי מעורער של אירועי החברה של האלפיון, אבן היסוד, שלא לומר ארון הברית", כהגדרתו. לאירוע החברה השבועי (התרמה לעמותת ילדים בסיכון) הגיע ליבסקר מיד אחרי שקיבל את ההודעה על החלטת נושי אי.די.בי להעדיף את הצעת הקבוצה השנייה, זו שאינה כוללת את דנקנר.
נוחי דנקנר יוצא מביתו. 9.12.13 (צילום: פלאש90)
"מה, נוחי לא יכול לשלוף עוד שפן ברגע האחרון?", תוהה ליבסקר. "אין מספיק חסידויות בעולם? הוא לא יכול להביא איזה איש עסקים מסאטמר, לובלין, גור? מה, חסרים אנשי עסקים בדרום אמריקה? יש שם הרי הרבה מדינות". עו"ד יורם ראב"ד אמר לו: "מהיום הוא יעשה רק דבר אחד, יהדוף את הנושים שלו, הוא יעבוד בזה יום ולילה וזה יארך כמה שנים טובות".
שולה רקנאטי, ממשפחת בעלי השליטה הקודמים באי.די.בי, הביעה אף היא את דעתה: "נוחי השתין על כולם בקשת, הוא לא ספר אף אחד. הוא היה שחצן ויהיר והרס את אי.די.בי, ומה שקרה לו מגיע לו".
"אי.די.בי: לבן-משה ואלשטיין אין רוב", נכתב הבוקר בכותרת "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". רועי ברגמן מדווח בהבלטה ובהרחבה יתרה על פני מרבית הכפולה הפותחת של העיתון על טענותיה של קבוצת גרנובסקי-דנקנר, כפי שהוגשו לבית-המשפט על-ידי באי-כוחה. ביום ראשון אמור בית-המשפט להכריע באשר לטענות הללו, ונראה כי במוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות" עדיין יש מי שחושב שניתן להשפיע על התוצאה כך שהקבוצה עם דנקנר תזכה בשליטה.
לצד הכתבה המפרטת את כל טענות קבוצת גרנובסקי-דנקנר מתפרסם טור מאת שי אגסי, איש עסקים נוסף שקיבל מ"ידיעות אחרונות" יחס מוטה לטובה, עד כדי גניזת ידיעה שהטילה ספק בתחזיותיו לגבי מיזם המכונית החשמלית שהוביל.
"הכותב אינו בעל מניות או אג"ח באי.די.בי או בחברות הקשורות אליה", נכתב בתחתית טורו של אגסי, אבל הכותב בוודאי קשור לאופן שבו מסוקרת עלייתו ונפילתו של דנקנר. לעתים נראה כי כשאגסי כותב על דנקנר, הוא כותב על עצמו. "אנחנו מתמכרים לתדמית, ושוכחים שהיא נבנתה בכתבות אינטרסנטיות מטעם", הוא כותב ל"ידיעות אחרונות", ספק מתוך מודעות עצמית לקמפיין הפרסומי העצום שהוא עצמו עמד במרכזו. "קל לנו להאדיר את הכוכב העולה, ובאותה מהירות להתהפך ולהעלות את ה'טייקון העושק' אל הגרדום. ההמון משולהב ולא עוצר לחשוב ולשאול שאלה פשוטה: מה טוב לנו. זו הצגה יקרה, כי את מחיר הטעויות לא ישלם מי שייצר את הספין. החשבון מוגש לנו, הציבור".
טורו של אגסי הוא כתב הגנה על דנקנר וכתב קטיגוריה על הקבוצה המתחרה, בראשות אדוארדו אלשטיין ומוטי בן-משה. לפי אגסי, דנקנר אינו טייקון עושק ואילו במכירת השליטה בתאגיד למשקיעים הזרים יש סיכונים גדולים, שעלולים להעמיד בסימן שאלה את יציבות החסכונות של כלל-ביטוח בשווי 60 מיליארד שקל. "מגיע לנו החזר מקסימלי של החוב", כותב אגסי, בשם הציבור, "אבל לא מגיע לנו בתמורה לסכן סכום כסף גדול פי מאה רק מתוך רצון לסגור חשבון עם נוחי דנקנר. [...] חייבים לדרוש מהרגולטור ומבית-המשפט לוודא שהציבור באמת מיוצג ומוגן בהצבעה על עתיד נכסיו. [...] אומרים בשוק שהכי יקר זה ה'בזול'. רק שלא יסתבר בסוף שהכי יקר עבורנו זה ה'בחינם' – שנאת חינם".
"קשה להתעלם מהעובדה שלפיה כבר ארבעה חודשים מוטי בן-משה מסתובב בשוק ההון המקומי, ועד היום הוא נמנע מלהעמיד את המידע הנחוץ על הונו ועסקיו ולסלק את הספקות לגבי מקורם", כתבה אמש אפרת פרץ במוסף "שוק ההון" של "גלובס". השופט איתן אורנשטיין, שיכריע בשאלת השליטה באי.די.בי, זימן את בן-משה לדיון הצפוי ביום ראשון הקרוב, כדי לעמוד על איתנותו הפיננסית ומקורות הונו.
"יש לי עסק בשווי של מיליארדי יורו. אז מה אם אני נוסע ביונדאי?" היא הכותרת הראשית של "דה-מרקר" הבוקר. הדובר, מוטי בן-משה, העניק ראיון לעיתון הביקורתי ביותר כלפי דנקנר, ובו הוא מדבר על מקורות הונו. "אין לי עסקים עם המאפיה או לעסקי זנות ולא עשיתי את כספי מהימורים", הוא אומר לשלי אפלברג, המדווחת מגרמניה.
לפי "דה-מרקר", קבוצת אקסטרה שבשליטתו עוסקת בטלקומוניקציה, ביטוח ונופש. "עם זאת", מצוין, "הכסף הגדול שאיפשר לבן-משה לשאוף להשתלט על אי.די.בי נובע ככל הנראה מתחום האנרגיה. אקסטרה מציעה לעסקים גרמניים חבילות אנרגיה – בעיקר אנרגיה ממקורות ירוקים, שאותה היא מקבלת מספקים שעימם יש לה שיתופי פעולה ומלוחות סולאריים שבבעלותה".
אכן יש חשיבות רבה בהבנת מקורות הונו ומהימנותו של מי שעתיד להיות בעל שליטה בתאגיד הענק, הכולל חסכונות ציבור בשווי עשרות מיליארדים, ויש לקוות כי בכתבה המלאה של "דה-מרקר", שתפורסם מחר, יהיו פרטים נוספים. אולם מאלף לעמוד על ההבדל ביחס התקשורת למקורות המימון של בן-משה לעומת יחסה למקורות הכסף של מוביל הקבוצה המתחרה, אלכסנדר גרנובסקי.
גרנובסקי זכה לכתבת פרופיל חנפנית מטעם ערוץ 2, בחסות דוברו רני רהב. כתבה ביקורתית יותר, שהעלתה תהיות באשר לעסקיו של גרנובסקי, שודרה בערוץ 9 ואמנם זכתה לידיעת המשך ב"דה-מרקר", אך מרבית כלי התקשורת התעלמו ממנה. התהיות לגבי בן-משה, לעומת זאת, עומדות במרכז סדר היום התקשורתי של עיתוני הכלכלה. נכון, בית-המשפט תרם לכך בעצם זימונו של בן-משה כדי להשיב על שאלות בקשר למקורות כספו, אולם תקשורת עצמאית אמורה לבחון את מקורות ההון של המתחרים על השליטה בתאגיד אי.די.בי גם בלי שבית-המשפט יידרש לכך.
ידיעת תצלום בלעדית
רק ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום [ששון תירם] שבו נראה נשיא גואטמלה ויו"ר הקרן הקיימת לישראל נוטעים עץ באזור ירושלים. הכתב ירון קלנר מביא מדברי השניים, ואינו מזכיר כי בימים אלה מתקיים מיזם משותף לעיתון "ידיעות אחרונות" ולקק"ל.
ענייני תקשורת
אופיר דור כותב הבוקר ב"כלכליסט" על מאבקם של במאים ותסריטאים להמשיך לקבל תמלוגים עבור יצירתם. החברות קשת, רשת ופרטנר מבקשות, הלכה למעשה, לפרק את חברת תל"י, הגובה תמלוגים עבור במאים ותסריטאים.
לי-אור אברבך דיווח אמש ב"גלובס" כי יפית גרינברג החליטה לסגת מעסקת ערוץ 10.
אתמול נכתב במדור זה על ידיעה מאת נתי טוקר ב"דה-מרקר", בדבר סעיף שהוכנס לחוק הריכוזיות ויביא ליישום החוק על חברות הטלוויזיה המסחרית רק בשנת 2030. בהמשך לפרסום ביקש טוקר להבהיר כי בניגוד לנטען בטור סקירת העיתונות, הדיווח ב"דה-מרקר" בזמן אמת לא נגע כלל לסעיף שעליו דיווח אתמול, אלא עסק בסוגיה שונה.