כחודשיים שהספינה הטרופה של ערוץ 1 נאבקת על חייה בעזרת הקנה הרצוץ שהוא ערב הספורט המרכזי. בחודשיים הללו עבר הערב טלטלות רבות, כמה מהן דרמטיות, כולל שערורייה באי-שידור המשחק בין הפועל תל-אביב למכבי חיפה. בעוד שהמוצר עצמו – המשחקים המרכזיים בכדורסל ובכדורגל – מטיל ביצי רייטינג נדירות, המעטפת רחוקה מלהיות סבירה. לאחרונה גם העמיסו על תרנגולת הזהב הזאת טרמפיסט תמהוני משהו – תוכנית דיבורים שנועדה לסגור את הערב, ובפועל מתגלה כבעיטת דרדלה שמדשדשת רחוק מהשער.
משדר הספורט המרכזי הפך לעוגן השידורים של ערוץ 1. הוא זה שמציל את שאריות כבודו הרמוס מול הערוצים המסחריים ומצליח לייצר נתוני צפייה שמתקרבים למספר דו-ספרתי, ובמקרה של משחק טוב במיוחד אפילו יותר מ-10%. אלא שכמה מהרעות החולות של הערוץ מתגלמות בערב שידורים כזה. זה החל בפיטורים של יורם ארבל לאחר שמשרד האוצר עלה על ההתקשרות הכספית הבעייתית עימו ושם לה סוף. במקומו הובא מאיר איינשטיין המנוסה והטוב. ארבל הנעלב כבר הספיק להגיש תביעה מתוקשרת נגד האוצר, ואץ-רץ לתחנה הבאה שלו, צ'רלטון, שם קיבל את תיק המשחק המרכזי.
עמית הורסקי משדר בערוץ 1 (צילום מסך)
על רקע החלפת השדרים הבכירים, ניפקה מחלקת הספורט של רוממה רעש משני: מישהו החליט להפסיק את הרוטציה בין אורי לוי לעמית הורסקי בשידור משחקי הכדורסל. הורסקי נחתך בפעם השנייה בתוך שנה וחצי, ומשחק הכדורסל הופקד בלעדית בידיו של לוי. מדוע נשלח הורסקי להתייבש בערבות רוממה? הסיבה אינה ברורה.
גמגומים נרשמו גם במועדי השידור. ערב הספורט, שנקבע לימי שני, נאלץ השבוע לנדוד ליום ראשון כדי לא להפסיד את המשחק הטעון בין בית"ר ירושלים למכבי תל-אביב. המשחק הוקדם בגלל השבוע האירופי של הקבוצות הישראליות. לפני שבועיים חששו בערוץ 1 להזיז את שידורי הספורט ערב אחד לאחור, אולי כדי לא לבלבל את הצופים. התוצאה היתה ויתור בלתי נסלח על משחק מרכזי מדרגה ראשונה (כאמור, הפועל תל-אביב מול מכבי חיפה). רק בעקבות לחץ של ועדת התוכן של רשות השידור ומכתב תקיף של היו"ר אמיר גילת, התעשתו מקבלי ההחלטות ברוממה.
ערב הספורט החל באוקטובר עם משחק כדורסל בשעה 19:00, אלא שאיחור ניכר בסיומו הביא מאז להקדמתו ל-18:45. גם המהלך הזה לא מצליח למנוע חפיפה מסוכנת עם תחילת משחק הכדורגל. הדבר עלול להיות בעייתי מאוד במקרה של הארכה; מדובר בסמיכות זמנים שגורמת למשחק הכדורסל להינעל בחיפזון רב, בלי סיכומים וראיונות, ובלי הרבה כבוד. הדבר בלט במיוחד בשבוע שעבר, במשחק ההפסד הדרמטי של מכבי תל-אביב להפועל ירושלים, שכלל שערוריית שיפוט. במקום להתעכב עוד חמש דקות במלחה, הוקפץ השידור לבלומפילד כדי שהצופים יכירו טוב יותר את ההרכב של הפועל רעננה.
דני נוימן משדר בערוץ 1 (צילום מסך)
אפשר להתנחם בכך שהדבר היציב היחיד בהמולה הזאת הוא גם הדבר היציב היחיד שאין צופה כמעט שאינו מייחל למיגורו: נוכחותו המשמימה, המוכרת עד לזרא, של יקיר הפוליטיקאים וחברם של בכירי הרשות, הפרשן ועוגן השידורים דני נוימן.
התוספת האחרונה, תוכנית הדיבורים "פסק זמן", שהועמסה בשבוע שעבר על ירכתי הסיפון המטולטל, חותמת חמש שעות של שידורי ספורט. מדובר בגרסה חיוורת של "בועטים" מהעונה שעברה. "בועטים" נבעטה לבסוף החוצה על-ידי ועדת התוכן, שדרשה תחתיה תוכנית שתפנה גם לפריפריה ותהיה קלילה יותר. "פסק זמן", שמוגדרת במלים "פאנל פריפריה המתכתב עם ערב הספורט המרכזי", אמורה לענות על הדרישות הללו, אבל בינתיים שמה אותן ללעג.
בפאנל התוכנית השבוע נכחו אבי רצון, המלחין יוסי גיספן, עו"ד יעל מרגלית, שהיא גם כתבת ספורט לשעבר, ואדם נוסף, שהאוזן לא הספיקה לקלוט את שמו ובהמשך אפילו לא קיבל כתובית כדי שהצופים יבינו במי מדובר. המגישה שרון פרי אפילו לא טרחה להסביר מי הוא ומה תפקידו, מה הקשר שלו לספורט וכיצד נקלע לאולפן. כך גם יעל מרגלית. העיקר שמשרד עורכי-הדין שבו היא עובדת זכה לקרדיט.
זו היתה חצי שעה של קשקושים מנותקים והזויים, שכל מטרתה להמשיך להניע את כדור הארץ בכוח שאריות הרייטינג של המשחק המרכזי. דיברו שם על היריבויות בין הקבוצות הגדולות, דשו בסוגיית שחקנים ערבים בבית"ר ירושלים, טחנו מה גורם לאנשי עסקים להיות בעלים של קבוצות ופיזרו כמה משפטים על קבוצות המנוהלות על-ידי אוהדים. שום דבר שלא נכתב, שודר ופוטפט אינספור פעמים בשנים האחרונות.
לקראת סיום סיפקו את מס השפתיים הנדרש. שרון פרי גאה להציג: "איך מייצרים את האלוף הבא באגרוף? בקצרין מצאו את הפטנט". סגנית ראש העירייה ניפקה את הנוסחה המהממת: "אנחנו רואים בכל ילד כמיוחד, בכל ילד כעיקר". אחרי כתבה של שלוש דקות על נערי האגרוף מרמת-הגולן, נערך דיון חפוז בשאלה, תחזיקו חזק, איך מאתרים כשרונות מיישובים נידחים. בסך-הכל 20% פריפריה מזמן התוכנית. עלה תאנה מתפורר על ערוות "פאנל פריפריה" ועוד ניסיון נואל למרוח את ועדת התוכן, ואותנו הצופים.
לא ברור למי "פסק זמן" פונה. צופי הכדורגל שטופי האדרנלין מהמשחק שהסתיים ינטשו אותה כמעט מיד, אחרים יעדיפו להירדם, ועם הספורטאים הצעירים מדימונה ומקצרין הסליחה.
נכון לעכשיו, ערב הספורט המרכזי של ערוץ 1 נראה כמו הערוץ כולו: פוטנציאל גדול, ועדיין מבוזבז. לוז התוכנית ראוי ומציע שני משחקים בזה אחר זה בערוץ אחד. האריזה סדוקה, לעתים מרושלת, והקינוח תפל. חמש שעות של ספורט טלוויזיוני יכולות להיות ממתק אמיתי והזדמנות לערוץ הציבורי להוכיח שהוא בליגה של הגדולים, לא רק בזכויות שידור.
בקטנה
one. אלי כהן, המאמן המפוטר של בית"ר ירושלים, שלח מכתב התראה לפני תביעה לחיים רביבו בשל דברים שאמר עליו בראיון ב-one. כהן דורש 450 אלף שקל והתנצלות, או שהם ייפגשו בבית-המשפט. כלי התקשורת היחיד שחשב שמדובר בידיעה שאינה שווה פרסום הוא one. עכשיו לך תשבור את הראש איזה אינטרס ומאיזה סוג מסתתר מאחורי ההחלטה לא לדווח לקוראים את האמת.
ynet. כבוד לכתב בחיפה, שקשריו הטובים איפשרו לו השבוע לחלץ מידע שלפיו האצטדיון החדש לא ייפתח העונה. האם השורה "ל-ynet נודע" מקורה בהדלפה נועזת של חומר חסוי מלשכת ראש העיר, או שהכתב קרא את ספורט "ישראל היום" ב-11 בנובמבר 2013, שם פורסמה הידיעה לראשונה?
ועוד ynet. אם ב"וואלה" פירסמו בשעה 21:53 שיוסי בניון חתם בק.פ.ר, איך ייתכן "פרסום ראשון" בשעה 22:12?
התיקונים
טבלת המוקדמות של ynet
ההשקעה בטבלה ב-ynet לקראת הגרלת הבתים במונדיאל הולידה בוקה ומבולקה. הקוראים הופתעו לראות שבלגיה ושווייץ שובצו באותו דרג עם ספרד וברזיל, שאיראן וארה"ב בקבוצת איכות גבוהה יותר מאנגליה ואיטליה ושאת חוף-השנהב ייצגו שתי נבחרות.
מימין פסקה מתוך ידיעה ב"וואלה" על הסכם השיווק לליגת-העל בכדורגל. משמאל אותה פסקה בדיוק כפי שהתפרסמה לאחר מכן באתר "ידיעות אחרונות".
לתגובות: yegerm9@walla.co.il