בזכות הפחד
כותרתו הראשית של "ידיעות אחרונות" היא "צינור הימים יוצא לדרך": "פרסום ראשון: ישראל, ירדן והפלסטינים יחתמו היום על הסכם להנחת צינור בין ים סוף לים המלח. המטרה: התפלת מים ומניעת התייבשות ים המלח. השר שלום, שיחתום על ההסכם: מהלך היסטורי", מסגירה כותרת המשנה את המקור לסקופ, שתמונתו מעטרת גם את הדיווח עצמו. "בוושינגטון ייחתם היום הסכם היסטורי שייתן תקווה להצלת ים המלח מהתייבשות", נכתב בכותרת הגג לדיווח עצמו, המתפרש על פני עמוד ומחצה בפתח העיתון. לוגו צהוב מספק את שמו הממותג של הפרויקט – Red-Dead.
"ההסכם הוא גלגולה הנוכחי של תוכנית תעלת הימים, שמלווה את ישראל וירדן מאז חתימת חוזה השלום ב-1994, והיתה חלק מהחזון של ממשלות ישראליות שנים קודם לכן, עוד מימי יצחק מודעי ויובל נאמן", כותב נחום ברנע. למעשה לתוכנית תעלת הימים, על גרסאותיה השונות והמגוונות, גלגולים קדומים למודעי ולנאמן ואף למדינת ישראל (נדמה לי שהרצל הוא היזם המפורסם ביותר בהקשר זה). גם הפרויקט הנוכחי, Red-Dead, הוכרז כבר ב-2005. גם להודעות החגיגיות על השקת פרויקט "תעלת הימים" היסטוריה קודמת. "הבנק העולמי פירסם הודעה העומדת בסתירה מוחלטת להצהרתו של השר לפיתוח אזורי והמשנה לראש הממשלה, סילבן שלום, כי הצליח לסכם עם נשיא הבנק על הקמת שלב ראשון בפרויקט", כתב צפריר רינת ב"הארץ" לפני ארבע שנים. "הבנק טוען בהודעתו שהוא ממשיך בהליך בדיקת הפרויקט ולא מזכיר כלל נכונות לבצע כבר עתה את השלב הראשון".
גם ב-2012, כשפורסם סוף-סוף דו"ח הבנק העולמי (או לפחות חלקו) שהתעכב במשך שנים (ואף הביא את שלום לספר עליו את הבדיחה על רואה-החשבון שחזר מחופשה, מצא כי בנו סיים בהעדרו את הטיפול בתיקים שהיו תלויים ועומדים במשך שנים וגער בו כי שבר בכך את מטה לחמו), הכריז שלום כי "אנו נמצאים ערב יציאת הפרויקט אל הפועל". זכורות גם הכותרות על "תעלת הימים" של יצחק תשובה שאו-טו-טו יורד עם הטרקטורים לשטח בצוותא עם שמעון פרס – כותרות שנעלמו כלעומת שבאו.
על הסיכונים הסביבתיים והאתגרים הטכנולוגיים כותב ברנע בידיעה הקצרה היום ב"ידיעות אחרונות" כי הבנק עולמי בדק ומצא כי לפרויקט "יש מקום בהיקף מצומצם יחסית, שאם יעלה יפה, יורחב בעתיד", ומוסיף כי "הצינור יונח כולו בשטח ירדן. בכך מדלגים הצדדים על ההתנגדויות המשפטיות של גופים ירוקים בישראל". "אם לא יהיו עיכובים, המפעל יושלם תוך ארבע-חמש שנים מהיום", הוא חותם. ב"ידיעות" מיהרו, מן הסתם, לפרסם את הדיווח כדי שלא להחמיץ את הראשוניות, גם במחיר של פרסום לקוני ונטול הרחבות ופרשנויות. יש לקוות כי המשך הטיפול העיתונאי בפרויקט יקבל פנים אחרות. הוא ראוי לכך.
בפברואר השנה כתב אביב לביא ב"פורבס ישראל" מאמר על הפרויקט, לקראת הבאתו להכרעתן של ממשלות ישראל, ירדן ומצרים: "האם תהיה להן מספיק תבונה ואחריות כדי לעצור אותו בזמן, בטרם הוא חוצה בדהרה את נקודת האל-חזור?", הוא שאל, וקבע: "מעל הפרויקט הזה מהבהבות נורות אזהרה בכמות ובעוצמה כזו, שרק פוליטיקאים חסרי אחריות ירשו לעצמם להתעלם מהן. הבעיה היא שפוליטיקאים חסרי אחריות הם בדיוק האנשים שיצטרכו לקבל את ההחלטה. המשרד להגנת הסביבה ו'ידידי כדור הארץ' – ארגון סביבה ישראלי-ירדני-פלסטיני שמתמחה בסוגיית ים המלח – יצאו השבוע במתקפה משולבת כנגד תעלת הימים. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן אף טען שהפרויקט 'עלול להמיט חורבן על ים המלח והתיירות באזור'. גדעון ברומברג, מנכ"ל ידידי כדור הארץ, הצביע על הפער המשונה בין האותיות הקטנות של דו"ח הבנק העולמי – שמלאות בחששות ואי-ודאות – לבין השורה התחתונה, שמגדירה אותו כבר-ביצוע. כמו תלמיד שנכשל בעשרה מקצועות, אבל המורה החליט להעלות אותו כיתה, אף על פי כן ולמרות הכל".
בהמשך מפרט לביא את הסכנות השונות הטמונות בפרויקט: אצות שילבינו ויסריחו את המים, דליפת מי מלח אל מי התהום, שאלת עלות המים הגבוהה עבור הצרכן הירדני וסוגיית הבעלות על שטח הפרויקט. "סיפור תעלת הימים הוא סיפור של כסף גדול, אינטרסים חובקי עולם והרבה פוליטיקה. חברות תשתיות והנדסה לוטשות עיניים לפרויקט הזה, ביצת זהב שעשויה להניב להן מיליארדים, וההתלהבות שלהן מדביקה ממשלות ואולי גם גופים כמו הבנק העולמי. [...] צריך לקוות שכשהדברים יונחו על שולחן הממשלה, ההיגיון של המשרד להגנת הסביבה ושל ידידי כדור הארץ ינצח את החזון המפוקפק של הבנק העולמי. כשם שאת אגם החולה המיובש אי-אפשר להשיב לקדמותו – אם ים המלח יתקלקל, זה יהיה לתמיד".
השר שלום עצמו, כשנשאל בישיבת הכנסת על התנגדויות אקולוגיות לפרויקט, חתם את דבריו באומרו: "הפרויקט הוא למען איכות הסביבה ולא נגד איכות הסביבה. הצלת ים המלח זה דבר שיתרום לאיכות הסביבה ולדעתי יתרום מאוד. לכן יש גם הרבה ירוקים שתומכים בפרויקט הזה. היו אצלי ואומרים שלא לדאוג ולעשות את זה. יש, כמובן, אחרים, שבאופן טבעי מביעים חששות. מה שנקרא, אשרי אדם שמפחד תמיד, ואין לי שום בעיה עם זה". זו עצה טובה גם לעיתונאים.
השלום
"נתניהו: לא יהיה שלום אם איראן תתחמש בגרעין", נכתב בכותרת במעלה שער "הארץ", שנדחקה כנראה ממקומה בכותרת הראשית לטובת השמחה המתונה לאידו של אויב העיתון נוחי דנקנר. "לפיד לוחץ לקידום המו"מ", נכתב בכותרת הגג לדיווחו של ברק רביד. הכותרות שאובות מנאום שנשא אתמול לפיד ונאום שנשא אחר-כך נתניהו. אחרי הנאומים "דחה נתניהו את איומי לפיד וציין כי הוא לא יפעל בנושא הפלסטיני 'תחת לחץ'", כותב רביד.
ב"ידיעות אחרונות" מעלים לראש שער העיתון הפניות לשני מאמרי דעה, של נחום ברנע וסימה קדמון, המשרטטים את מסגרתו של אותו לחץ. תחת כותרת הגג "המו"מ עם הפלסטינים מתקרב לנקודת ההכרעה" כותב נחום ברנע כי "נגמרו התירוצים" לנתניהו משום שהצוות של שר החוץ האמריקאי מציע פתרונות לטיעונים הבטחוניים של ראש הממשלה, ואילו קדמון קובעת כי מחויבותו של לפיד לתוכנית שלום עלולה לגרום לקרע בקואליציה עם מפלגת הבית-היהודי בראשות נפתלי בנט. "מלחמת אחים" היא כותרת הדיווח של יובל קרני ואיתמר אייכנר שטורה של קדמון נלווה אליו:
"אחרי חריקות ועימותים, שר האוצר יאיר לפיד שלח אתמול רמז עבה לחברו בנט, והבהיר: 'ייתכן והתקדמות במשא-ומתן תחייב שינויים קואליציוניים כאלה ואחרים'. בבית-היהודי לא נשארו חייבים והציעו: 'אולי שלפיד ומפלגתו יפרשו מהממשלה'. יחסים במשבר", נכתב בכותרת המשנה. ניסוח דומה מופיע גם על שער "מעריב", בהפניה לדיווחים של זאב קם ושלום ירושלמי ומתחת לכותרת הראשית "גורמים ברשות: קרי דחה את שחרור האסירים הקרוב כלחץ על אבו-מאזן". גם רביד ב"הארץ" כותב כי לפיד מתכוון להחריף את הקרע עם בנט כדי לעצור את התמוטטות התמיכה בו בקרב קהל בוחריו.
ישיבת הקבינט, אתמול (צילום: אלכס קולומויסקי)
בעיתונו של נתניהו מנסים להתמודד עם שתי החזיתות. "האלוף ניצן על ההסדר בבקעה: 'ביצה שלא נולדה'", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". "עמדת הצבא: אסור לוותר על נוכחות צה"ל בבקעה, זה חיץ אסטרטגי", נכתב בכותרת המשנה. על הדיווח לא חתומה הכתבת הצבאית; חתום עליו הכתב המדיני שלמה צזנה, האמון על דברורה של לשכת ראש הממשלה. אל החזית השנייה נשלח מתי טוכפלד, הפרשן המדיני, החתום על טור תחת הכותרת "לפיד ובנט מציגים: מתיחות מתוקשרת". טוכפלד כותב כי לפיד ובנט זקוקים זה לזה (לפיד "כדי להבטיח שהחרדים לא ייכנסו לממשלה" ובנט משום שהוא "חי בחשש מתמיד כי נתניהו מתכוון לסלקו מהממשלה בהזדמנות הראשונה, על רקע יחסיהם האישיים העכורים").
"אחרי שהממשלה משחררת מחבלים, מזכיר המדינה האמריקאי מדבר על התקדמות רצינית וראש הממשלה מדבר על ויתורים משמעותיים, מתקפותיו של לפיד על הבית-היהודי דווקא משרתות את בנט. בו בזמן, ללפיד לחלוטין לא מזיק בתקופה הזאת, אחרי שורת כשלונות מתוקשרים, להפנות חיצי אשמה לעבר בעלי-בריתו מהימין ולהצטייר כמנהיג מחנה המרכז-שמאל הבכיר במערכת הפוליטית. [...] בחודשים האחרונים יזמו הצדדים לא אחת מתיחות מתוקשרת מבוקרת ששירתה את שניהם. סביר מאוד להניח שזה המקרה גם הפעם".
נוחי דנקנר
"עוד יום גורלי צפוי לנוחי דנקנר", ליגלגה כותרת באחד הכלכלונים בימים האחרונים, למודת קריאות "גורלי גורלי" בנוגע לעתיד השליטה בתאגיד הגדול אי.די.בי. אתמול התממשה סוף-סוף ההכרזה החוזרת ונשנית של עורכי הכלכלה בחודשים האחרונים, ונושי התאגיד הגיעו להחלטה שבתוך גבולות האפוס ניתן אכן לכנותה גורלית – הם הצביעו נגד ההצעה של קבוצת אנשי העסקים שדנקנר בתוכה ובעד הקבוצה האחרת, של אנשי העסקים אלשטיין ובן-משה. הקרב המשפטי צפוי להימשך, אולם מדובר באבן דרך בסאגה הנמצאת כבר תקופה ארוכה בראש מעייניהם של עורכי מדורי שוק ההון. הדיווחים על כך היום מלמדים על מידת ואופי המעורבות של כל אחד מהעיתונים בסיפור – שיש לו נגיעה אישית לכל אחד מהם.
עבור "הארץ" נוחי דנקנר הוא האיש שניסה למוטט את העיתון בחרם מודעות (מוכחש) ובקניית בסיס מלחמה בדמות עיתון מתחרה (למטרות ציוניות ודמוקרטיות) והאנטי-גיבור שכיכב במהפך האידיאולוגי שעבר העיתון הכלכלי של הקבוצה, "דה-מרקר", בהנהגתו של העורך גיא רולניק, שהועבר לאחרונה מתפקידו. עבור "ידיעות אחרונות" נוחי דנקנר הוא בעל-ברית – בין אם בשל היותו בעל השליטה (בשרשור) בתקציבי פרסום גדולים ובין אם מסיבות אחרות – הזוכה בדרך כלל לסיקור אוהד, לפעמים באופן חסר היגיון ממש. עבור "מעריב" דנקנר הוא האיש ששלט בעיתון באחת מתקופותיו האפלות ביותר ונטש אותו חבוט ומדמם על סף פירוק. עבור "ישראל היום" דנקנר הוא איש הקש המרכזי שטיפחו בלשכת נתניהו בעקבות המחאה החברתית, כחלק מהמהלך האסטרטגי להטיית הזעם הציבורי על יוקר המחיה מן הממשלה והלאה.
נוחי דנקנר יוצא מביתו, היום. 9.12.13 (צילום: פלאש 90)
"ישראל היום" הוא גם העיתון שמעניק היום להחלטה בעניינו של דנקנר את הנפח הגדול ביותר, בוודאי ביחס למשקל הנוצה הכללי של העיתון ומדור הכלכלה הזעיר שלו. הכותרת הראשית ועמודים 2–7 מוקדשים לדנקנר תחת הלוגו "הנפילה", המוצמד לקלסתר פניו. "דנקנר בדרך לאבד את אי.די.בי", נכתב בכותרת הראשית, והסיקור עצמו מציע דיווחים תמציתיים ויבשים באשר למצבם הנוכחי וההיסטוריה של אי.די.בי ודנקנר, אולם המסגור מעניק לאירועי אתמול משמעות פומפוזית מטעה, אם בשל נטיית הגזמה טבלואידית ואם בשל ניסיון לציית לדף מסרים. כך כותרת המשנה לידיעה הראשית נפתחת במלים "רעידת אדמה במשק", וכותרת אחרת קובעת כי "כשהטייקון מספר אחת מאבד שליטה, המשק כולו מיטלטל". למעשה לזהותו של בעל השליטה במעלה הפירמידה של אי.די.בי משמעות שולית בנוגע לתפקודן של החברות הריאליות שבתחתיתה. טור הפרשנות, שבמסגרתו הפרשן הכלכלי חזי שטרנליכט משיא עצות עסקיות לדנקנר, מביך כצפוי.
ב"הארץ" דוחקים את סדר היום המדיני מפני עניינו של דנקנר, זאת למרות צומת הדרכים ששיחות השלום מתקרבות אליו. "הנושים הכריעו: נוחי דנקנר יאבד את אי.די.בי", נכתב בכותרת הראשית המפנה ל"סיקור נרחב" ב"דה-מרקר". ב"דה-מרקר" מעניקים להתפתחות את הכותרת הראשית, אך זו מפנה אל השער האחורי, אל מדור שוק ההון, לשם נסוג הטיפול באי.די.בי לאחר חילופי העורכים בעיתון. למרות האנדרסטייטמנט העריכתי, הסיקור עצמו שולח כמה חיצים מושחזים בעקבות דמותו המתרחקת של הטייקון מס' 1. "רק לאחר קריסת אי.די.בי אפשר היה להרוויח ממנה", עוקצת כותרת העמוד האחורי ("מי שקנה אגרות חוב של אי.די.בי אחזקות והחברות הבנות שלה בספטמבר 2012, רגע אחרי שהוצמדה לדו"חות החברות אזהרת 'עסק חי', עשה עסקה מצוינת"), עידו באום כותב על "יריית פתיחה לתביעות נגד דנקנר". רותם שטרקמן, בוטה כתמיד, מכנה את דנקנר "אחד ממשמידי הערך הגדולים" במערכת הפיננסית ("העלובה") בישראל.
ב"ידיעות אחרונות" מסתפקים בהפניה צנועה יחסית בשער ("'לא' לדנקנר") ובכותרת הראשית והכפולה הפותחת של "ממון". "דנקנר בדרך החוצה" ו"הנושים אמרו לא לדנקנר" הן הכותרות הסולידיות, הנזהרות בכבוד מושאן. רועי ברגמן כותב בטור פרשנות כי "שתי ההצעות גרועות". ב"כלכליסט" ממשיך גולן חזני, שסיקר מקרוב את המהלכים שקדמו להצבעה, באותו רעיון וקורא לפרק את אי.די.בי. בתוך ים המלל שנשפך על ההחלטה ושיישפך עליה בעתיד, זו נדמית ההצעה המתבקשת.
בשולי העניין התקשורתי בנעשה בקונצרן אי.די.בי
גליון "גלובס", שיצא לפני שהוכרעה הצבעת הנושים בעניין אי.די.בי, מקדיש את הכותרת הראשית שלו ל"אנשי השנה" של העיתון, יזמי תוכנת הניווט הפופולרית וייז. לפי כותרת המשנה לראשית, הסיבה לבחירה היא התועלת שהביאו היזמים לצרכנים. זו סיבה ראויה, וטוב שהיא מחליפה סיבות אחרות, הקשורות למידת העושר או התכסיסנות העסקית של מושאי הסיקור של העיתונות הכלכלית.
במאמר הנדפס על השער כותב המשנה לעורך אלי ציפורי בזכות ה"אקזיט" ("החלום לבנות פה חברות הייטק גדולות כמו צ'ק-פוינט מתברר והולך כבלתי מציאותי"), המביא לכאן "מרכזי פיתוח של חברות ענק", ומוסיף: "דווקא ביום חגה של התעשייה חשוב לזכור שהצלחתה זרה לחלקים נרחבים בציבור הישראלי והיא מחדדת את כשלונה של המדיניות הכלכלית בישראל", וקורא ל"איזון טוב הרבה יותר" בין קפיטליזם לסוציאליזם, "גם לטובתה של תעשיית ההייטק".
בשולי הקהילה הלבנה
"מרבית דרום-אפריקה מתאבלת על לכתו של המנהיג האהוב, אולם בשולי הקהילה הלבנה במדינה אפשר לשמוע קולות אחרים. לצד פחד מנקמת השחורים, יש גם מי שלא מהססים להגדיר את מנדלה פעיל טרור ומאוכזבים מפועלו: 'הפכנו למדינת עולם שלישי'", נכתב בכותרת המשנה לכתבה מתורגמת מה"אובזרבר" המופיעה במוסף "המגזין" של "מעריב". "לא הסכמתי עם עמדותיו והצהרותיו", מצטט הכתב, דייוויד סמית, את האפריקנר דירק סמיט. "לא רק שלא הייתי אומר שהמדינה במצב טוב יותר מכפי שהיתה ב-1994, אלא שהיא במצב גרוע בהרבה. ממדי הפשע מפחידים, רמת שירותי הבריאות הציבוריים היא בדיחה ואי-אפשר להשתמש בהם יותר. גם מצב הכבישים נוראי. העניים עדיין עניים ומעמד הביניים התרושש. עדיין יש הפרדה בין הגזעים במדינה הזאת. לך לאיזה אירוע שתרצה ותוכל לראות את ההפרדה הזו".
של מי הגוף הזה
"כולם סביבם חשבו שהם מטורפים, שהם לא ישרדו יותר מכמה שעות. אבל שבעת הנכים הישראלים עשו את הלא ייאמן והתגברו על סופות השלגים, על האוויר הדליל ועל המגבלות הגופניות שלהם בדרך לכיבוש פסגת הקילימנג'רו", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" (שמסתיימת, בידיעות-אחרונותית אופיינית, בסופרלטיב העצמי "יומן מסע יוצא דופן"). כיצד נכה מטפס על הר? בתמונת השער נראה אדם משותק קשור לכיסא גלגלים הנישא בידי כמה מלווים שחורי עור.
קומיקס
יובל סער מראיין בכתבת השער של "גלריה" את רותו מודן וירמי פינקוס, שהקימו יחדיו הוצאת ספרי קומיקס לילדים בשם "ספריית נח". "זה שילוב של מגלומניה, יכולת הפקה וחוסר הבנה של העולם", מאבחן פינקוס.
ענייני תקשורת
"צלם עיתונות ממזרח ירושלים: השפילו אותי כשבאתי לצלם את נתניהו", מדווח ג'קי חורי ב"הארץ". עוד ב"הארץ": יניב קובוביץ ואור קשתי מדווחים כי "אראל סג"ל התלונן נגד גורו הטבעונות יורופסקי על תקיפה".
חגי חיטרון מדווח ב"גלריה" על "הצעת פשרה במשפט על כהונת אריה יאס כמנהל קול-המוזיקה". השופט הציע לוועד המנהל של רשות השידור וליאס להתפשר ולאפשר ליאס להישאר בתפקידו למשך חלק מהזמן שעוד נותר לו לפי חוזהו, על אף שהגיע לגיל פרישה.
"הבהרה: הכתבה על הטיפול הנסיוני במושתלי מוח העצם, שסובלים ממחלת 'השתל נגד המאכסן', לא הופיעה אתמול במוסף '24 שעות', בניגוד להפניה שהופיעה במוסף 'זמנים בריאים'", נכתב בשולי עמ' 3 של המוסף היום. "הכתבה תתפרסם ביום ראשון הקרוב במדור הבריאות ב'24 שעות'. אנו מתנצלים בפני הקוראים".
"הבהרה: במאמר 'מחוץ לסוכת האבלים' מאת חמי שלו ('הארץ', 8.12) נכתבה בטעות המלה 'המנוח' אחרי שמו של חבר-הכנסת לשעבר בני שליטא", נכתב בתיבה בתחתית עמ' 6 של "הארץ". "מערכת 'הארץ' מתנצלת על הטעות ומאחלת לבני שליטא בריאות ואריכות ימים".