בתום כהונתו הראשונה בראשות הממשלה, מצא עצמו בנימין נתניהו מושא לסיקור תקשורתי שלילי ונמרץ שנסב על טובות הנאה אישיות שהפיקו לכאורה ממעמדם הוא ורעייתו שרה. הדיווחים הרעשניים ייחסו לבני הזוג שימוש לא ראוי בשירותיו של קבלן הובלות, יאיר עמדי, וניכוס מתנות שקיבל ראש הממשלה הפורש בתוקף תפקידו הממלכתי. הפרסומים הללו הובילו לחקירה משטרתית ולבדיקה של פרקליטות המדינה, שהסתיימו בהחלטה לסגור את התיק מחוסר אשמה (בעניין המתנות) ולא להגיש גליון אישום (בעניין ההובלות).

מאז רצופות כהונותיו של נתניהו בממשלה בדיווחים עיתונאיים לא מחמיאים על התנהלותם האישית שלו ושל אשתו. בעת כהונתו השנייה בראשות הממשלה (2009–2013) כיכבה בכלי התקשורת הגלידה האהובה עליו ועל בני ביתו (לטענתו, גם על אורחיו הרשמיים), שתוקצבה ב-10,000 שקל בשנה. ועתה, בראשית כהונתו השלישית, כיוונה התקשורת זרקור אל ההוצאות הכרוכות באחזקת מעון ראש הממשלה בירושלים וחווילתו הפרטית בקיסריה.

הממצאים זעקו מכותרות העיתונים והמשדרים באופן שהציבור לא היה יכול להתעלם מהם: סכומים בלתי נתפסים למימון גחמות פרטיות ופינוקים אישיים של משפחת נתניהו – והכל על חשבון הציבור. האופן שבו המידע הזה הוצג לא הותיר ספק: התקשורת (לבד, אולי, מ"ישראל היום") אינה רואה בעין יפה את אורח החיים היהיר של ראש הממשלה ורעייתו. בעיני העיתונאים המדווחים, התנהלותם האישית של בני הזוג נתניהו דומה לזו של ראשי בנקים וטייקונים, כולל אלה שהמיטו פורענות על חסכונות הציבור ותויגו כמי שמממשים "קפיטליזם חזירי" (מושג שטבע שמעון פרס).

ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה בארמון קרח בירושלים, אתמול (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה בארמון קרח בירושלים (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

גם בין התקופות שאיכלס את המעון הרשמי ברחוב בלפור בירושלים לא הרפתה התקשורת מנתניהו. במאי 2008 פירסם רביב דרוקר בערוץ 10 את התחקיר הגדול על מסעות הסיאוב של נתניהו ורעייתו ללונדון, בעת שהיה שר בממשלות שרון – תחקיר שהדיו רודפים את בני הזוג בכל פעם שהתנהלותם מזמינה זאת. והם אכן מספקים לתקשורת סיבות מוצדקות לשוב ולהתעניין באורחם ורבעם:

בינואר 2010 עסקה התקשורת בריב שבין שרה נתניהו לליליאן פרץ, מנהלת משק חווילתם בקיסריה, ואגב כך פירסמה מידע על תנאי התחזוקה המפליגים של הבית; באפריל 2011 דיווחה התקשורת כי עלות התחזוקה של מעון ראש הממשלה גדולה פי 14 מההוצאה הממוצעת של משק בית בישראל (ראו, למשל, "כלכליסט"); בינואר 2013 פורסם שהוצאות אחזקת מעון ראש הממשלה הגיעו לשיא חדש והן גבוהות ב-12% לעומת השנה הקודמת. בשבוע שעבר, במלאות תשעה חודשים לכהונתו השלישית של נתניהו בראשות הממשלה, התפרסמו הנתונים המקוממים על חלקה של קופת המדינה במימון עלויות התחזוקה של המעון הרשמי ושל החווילה בקיסריה ודירה נוספת בירושלים.

התקשורת ממלאה אפוא כיאות את תפקידה במעקב שהיא מקיימת אחר התנהלותו של ראש הממשלה. הוא אמנם סבור שמדובר במציצנות וחטטנות, אבל תוקפן של טענות אלו כתוקפם של תירוצים אחרים שהוא משמיע (באמצעות "מקורביו") כשהוא בא במבוכה. יתרה מכך, התקשורת מנהלת מאבק ציבורי ומשפטי כדי לאפשר לה לחשוף את הפרטים הקטנים המרכיבים את סך ההוצאות הכרוכות באחזקת בתיו של ראש הממשלה. היא נעזרת בחוק חופש המידע ובארגונים שלקחו על עצמם את השליחות הציבורית ליישם אותו בפועל.

כמה מתסכל, לכן, להיווכח בקוצר ידה של התקשורת: זה 15 שנה שהיא מביאה, באופן שיטתי, לידיעת הציבור מידע מהימן על האופן הבלתי ראוי שבו נוהגים בני הזוג נתניהו בכספיו, בבואם לספק את תאוותיהם הפרטיות במעונות שהמדינה מחזיקה עבורם. זה 15 שנה שנתניהו ואשתו נקלעים למבוכות כאשר הם מוקעים בכלי התקשורת על האטימות והיהירות הנשקפות מהחירות שהם נוטלים לעצמם לעשות בקופת הציבור כבשלהם. זה 15 שנה שהם מוצאים את עצמם נאלצים להתגונן מפני חשיפות בלתי נעימות בתקשורת על אורח חייהם ועל תפיסתם המעוותת את זכויותיהם.

15 שנה שבהן הריטואל חוזר על עצמו: התקשורת חושפת, מבקרת, תובעת שינוי התנהגות מצד ראש הממשלה ורעייתו. 15 שנה שבני הזוג מנדבים שניים-שלושה הסברים דחוקים, מפריחים הבטחות – וחוזרים לסורם. כך בנימין ושרה נתניהו וכך עובדי הציבור במשרד האוצר ובמשרד ראש הממשלה המופקדים על תקציב המדינה ועל הקצאתו באופן הולם. זו המחשה ניצחת לחוסר יכולתה של התקשורת לחולל שינוי ממשי בהתנהלותם של מושאי סיקורה.