ריאל-פוליטיק

בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, כשנלסון מנדלה עדיין בילה את ימיו בכלא הדרום-אפריקאי ומדינת ישראל היתה בקשרים טובים מאוד עם משטר האפרטהייד, כיבדה אותו וחימשה אותו, התקשורת הישראלית שיתפה פעולה.

העיתונאי יואב קרני כתב על כך רשימה לפני שנים אחדות, כשפורסמו גילויים על שיתופי הפעולה הגרעיניים בין שתי המדינות. "שעתה הלא-יפה של העיתונות הישראלית", הגדיר זאת קרני.

דוגמה מובהקת אירעה באפריל 1976, עם בואו של ראש ממשלת דרום-אפריקה, ג'ון פורסטר, לביקור בישראל. ביקורו של פורסטר, נכתב במאמר המערכת של "דבר", "הוא בלי ספק עדות ליחסים התקינים השוררים זה זמן רב בין שתי המדינות, ואשר התחזקו נוכח המתקפה מצד חוגים רדיקליים בעולם השלישי ובמחנה הקומוניסטי". מחבר מאמר המערכת בעיתון "דבר" אמנם התייחס ל"מדיניות האפרטהייד, שאינה מתקבלת על דעתנו", אך טען כי פורסטר "נקט באחרונה צעדים לריכוכה גם במישור הפנימי בדרום-אפריקה". שבועות אחדים לאחר מכן אירע מרד סווטו, שהסתיים בטבח, אחד הידועים לשמצה בתקופת משטר האפרטהייד.

מימין: מנחם בגין, משה דיין, ג'ון פורסטר ויצחק רבין בעת קבלת פנים במלון הילטון, ירושלים. 11.4.76 (צילום: יעקב סער)

מימין: מנחם בגין, משה דיין, ג'ון פורסטר ויצחק רבין בעת קבלת פנים במלון הילטון, ירושלים. 11.4.76 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

על אף שהורשע ונכלא בעברו בשל פעילות נאצית, הוזמן ראש ממשלת דרום-אפריקה על-ידי ראשי המדינה בישראל לבקר ביד-ושם. תצלום שלו מרכין ראש בהיכל "יזכור" הופיע ב"ידיעות אחרונות", כמו היה בעצמו לוחם למען זכויות אדם ולא גזען המדכא בני-אדם באלימות. עורך "ידיעות אחרונות" ד"ר הרצל רוזנבלום, מזכיר קרני, קיבל את פני פורסטר בברכה תוך שהוא מציין כי אשר "לסדריה הפנימיים של דרום-אפריקה, עדיין הם נאורים יותר מהסדריהן של ארצות אחרות שאת חיוכן אנו מחפשים תוך התעלמות מפשעיהן נגד האנושות".

עם צאתו מישראל דיווח על כך "ידיעות אחרונות" תחת הציטוט "אני יוצא מכאן אדם טוב יותר", בתוספת תצלום של פורסטר נוקט מחווה ידידותית – מצית סיגריה לראש הממשלה הישראלי יצחק רבין. לפי הדיווח, בסעודת הפרידה אמר לו רבין כי "דרום-אפריקה מבינה את המשמעות ההיסטורית של שיבת ציון. שתי המדינות עומדות בפני בעיות דומות, שעיקרן יצירת דו-שיח ודו-קיום באזוריהן". העיתון הביא את הדברים כפשוטם.

לא רק תחת הרושם של ביקור ראש המדינה הגזענית מעלה התקשורת הישראלית בתפקידה, גם סתם כך, בימי חול, כמו ב-11 באוקטובר 1985, לקראת סוף עידן האפרטהייד, עת פירסם "מעריב" ידיעת תצלום על "סבא פיק", הוא שר החוץ של דרום-אפריקה פיק בוטה, כשהוא "מציע ממתק לילדה חביבה" בעת כינוס ביוהנסבורג.

שנה לפני כן ביקר גם בוטה בירושלים. "אני זוכר ביקור של שר החוץ הדרום-אפריקאי פיק בוטה, שביקר בישראל ב-1984", כתב שלשום עיתונאי "מעריב" אריק בנדר בבלוג שלו באתר nrg מעריב. "כעיתונאי רצתי אחריו לרחבת הכותל המערבי, לשם הגיע בלוויית מאבטחים אפריקנרים לבנים ואימתניים. הצלחתי להשחיל לו שאלה בנושא האפרטהייד והחרם הבינלאומי על מדינתו. הוא תקע בי מבט מזרה אימה ואמר לי שבדרום-אפריקה לא הייתי מעז לשאול אותו שאלה כזאת". בנדר הזכיר במאמרו את היחסים הטובים שהיו בין ישראל למשטר האפרטהייד של דרום-אפריקה. רשימתו אינה מתפרסמת הבוקר ב"מעריב", שמספיד את מנדלה בעיקר באמצעות תרגום ידיעות זרות.

לא הרבה השתנה בתקשורת הישראלית מאז ימי הצביעות של שנות ה-70 ועד ימינו אנו. גם כעת, עם מותו של נלסון מנדלה, התקשורת הישראלית ממשיכה לשתף פעולה עם העמדה הרשמית של הממסד; הן כדי להשכיח את היחסים המבישים בין ישראל למשטר האפרטהייד של דרום-אפריקה, והן כדי להשכיח את הפרת זכויות האדם המתמשכת שמביאה ישראל על הפלסטינים.

ב"מעריב" וב"מקור ראשון" מתפרסם הבוקר מאמר מאת אמנון לורד תחת הכותרת "להגיד אפרטהייד ולהישאר בחיים". לורד כלל אינו מתמודד עם הטענות בדבר נקודות הדמיון בין המצב בישראל לאפרטהייד בדרום-אפריקה ומסתפק בטענה כי האשמת ישראל באפרטהייד היא "מעמודי התווך של מצע ההתקפה להרס ישראל באמצעות לוחמה פוליטית, משפטית וחרם". בהמשך הוא מבקר את נלסון מנדלה על ש"לא ניצל את היוקרה האדירה של מנהיגותו לצורך השכנת שלום בין עמים ובייחוד בין מדינת ישראל לאויביה".

בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ של "ישראל היום", מספיד את מנדלה בעיתונו. "איש גדול היה", הוא כותב. את הקרבה בין ישראל לדרום-אפריקה של האפרטהייד הוא מכנה "ריאל-פוליטיק פר-אקסלנס". בהמשך מציין ביסמוט כי "להבדיל מהממשלה בירושלים, המשטר בדרום-אפריקה הרוויח 'ביושר' את בדידותו".

ב"ידיעות אחרונות" מודפס טור הספד מאת נשיא המדינה שמעון פרס, ממובילי ההתקרבות בין ישראל של אז למשטר האפרטהייד. "הוא היה חסיד נלהב של הדמוקרטיה, מגשר מוערך, חתן פרס נובל לשלום, ומעל הכל בונה גשרי שלום ודיאלוג, אשר שילם מחיר אישי יקר כאשר ישב שנים ארוכות בכלא ונלחם למען בני עמו ובני העולם כולו נגד אפליה וגזענות", כותב פרס.

"[...] איני מכיר אדם אשר נתן כה רבות, ושימש דוגמה להקרבה ותקווה למען ערכים אנושיים כל-כך, כשם שעשה נלסון מנדלה במשך כמעט כל 100 שנות חייו. גם כשהיה אסיר, לבדו, הוא תמיד נלחם. [...] בשם מדינת ישראל ובשם בני עמי אשר סבלו כה רבות במשך ההיסטוריה מגזענות ומאפליה, נרכין ראש על מותו של נלסון מנדלה, מנהיג גדול, ומירושלים נתפלל לזכרו".

בזמן אמת העדיף פרס לארח את ראשי משטר האפרטהייד ולא להילחם למען שחרורו של מנדלה מהכלא. הצביעות זועקת, אבל לא בעיני עורכי "ידיעות אחרונות". בשנות ה-70 עורכי העיתונים עדיין יכלו לטעון בתמימות כי לא ידעו על שיתופי הפעולה הבטחוניים הנרחבים בין המשטרים, כי הביקור של פורסטר בישראל היה ביקור "פרטי". אולם מאז המידע הפך לנחלת הכלל.

לפני כשלוש שנים, למשל, דיווח ה"גרדיאן" על שיתופי הפעולה הגרעיניים בין המדינות. בין היתר העלה לאתרו מכתב ששיגר שר הביטחון דאז, שמעון פרס, לד"ר אשל רודי, מנהל משרד המידע בממשלת האפרטהייד (אותו ד"ר רודי שפרס הפגיש עם ארנון מילצ'ן, כדי לעזור לדרום-אפריקה במסע התעמולה שלה בעולם. סליחה, מסע ההסברה).

נשיא המדינה של היום, זה שמספיד במלים גבוהות כל-כך את נלסון מנדלה ומציב בהספדו את מדינת ישראל (והעם היהודי, תוך ערבוב אופייני ביניהם) בצד נפגעי הגזענות של ההיסטוריה, כתב לפני כארבעה עשורים לד"ר רודי על "שיתוף הפעולה החיוני" בין ישראל של אז לדרום-אפריקה של האפרטהייד. "שיתוף פעולה זה", כתב פרס לנציג האפרטהייד, "מבוסס לא רק על אינטרסים משותפים ועל הנחישות להתנגד יחדיו לאויבינו, אלא גם על היסודות הבלתי ניתנים לערעור של שנאתנו המשותפת לאי-צדק, וחוסר נכונותנו להיכנע לו".

להורדת הקובץ (PDF, 3.05MB)

ביום שישי האחרון הסביר כתב חדשות ערוץ 2 אודי סגל לצופי "אולפן שישי" כי בישראל בוחנים את האפשרות שהנשיא פרס יגיע להלוויה של מנדלה במקום בנימין נתניהו, כיוון שפרס צפוי להתקבל בסבר פנים יפות יותר מאשר ראש הממשלה. קל יותר לסלוח על העבר מאשר על ההווה.

"הארץ" הוא העיתון היחיד שמעז להציג בהבלטה נקודת מבט ביקורתית, אנטי-ממלכתית, בהקשר של מות מנדלה. "האבל העולמי על מותו של מנדלה מותיר אותנו מבוישים בפינה, במידה מסוימת, מחוץ למעגל, שונים מן השאר, עצובים על לכתו אך יראים מפני ההשלכות של ההתמקדות המחודשת בפועלו", כותב חמי שלו בעמ' 3 של העיתון. גדעון לוי מוסיף: "לפרס ולנתניהו אין זכות להספיד את מנדלה; הם אחראים, יותר מכל מדינאי אחר בעולם החופשי, לקעקוע מורשתו ולביסוס תאומו (הלא-זהה) של המשטר שנאבק בו". עמירה הס עומדת במדורה הקבוע על נקודות הדמיון והשוני בין האפרטהייד של דרום-אפריקה לזה של ישראל.

איסור על "ערבוב"

בין יתר נקודות הדמיון שמוצאת הס בין משטר ההפרדה הדרום-אפריקאי לישראל היא מציינת את ה"הפרדה המכוונת בין העמים" וכן "איסור על 'ערבוב'". "האזרחים הערבים מצביעים, אבל מודרים מהחלטות לגבי גורלם", היא מזכירה בהמשך.

בשער "ישראל היום" מתפרסם הבוקר עוד ממצא מסקר דעת קהל שנערך בקרב מדגם מייצג של אזרחי המדינה היהודים בלבד, אולם מוצג לקוראי העיתון כאילו הוא משקף את דעתם של כלל האזרחים ("רוב הציבור סבור").

בטור המתפרסם ב"ידיעות אחרונות" מאת "כתבנו בוושינגטון" נכתב כי במהלך שיחה פומבית בין נשיא ארה"ב ברק אובמה לאיש העסקים והנדבן חיים סבן, אמר סבן לאובמה: "77% מהישראלים לא מאמינים בהסכם ורואים בגרעין האיראני איום קיומי". נראה כי סבן התבסס בדבריו על סקר אחר שפורסם ב"ישראל היום". גם הסקר ההוא לא נערך בקרב מדגם מייצג של "הישראלים", אלא של האוכלוסייה היהודית הבוגרת דוברת העברית בגילי 18 ויותר. הטעות הסטטיסטית, כך הובהר בתחתית אותו סקר, היא של 4.4% פלוס או מינוס. הטעות העקרונית של הסקר היא של מינוס כ-20%.

חוק צבאי

עוד נקודת דמיון שמוצאת הס בין משטר ההפרדה הדרום-אפריקאי לישראל היא קיומן של "שתי מערכות החוק הנפרדות ששולטות בגדה המערבית: חוק אזרחי ליהודים, חוק צבאי לפלסטינים".

ביום שישי היה "הארץ" העיתון היחיד שדיווח כי הפרקליטות הצבאית סגרה את תיק חקירת מותו של מוסטפה תמימי, שנהרג לפני כשנתיים מפגיעת רימון גז שנורה עליו מטווח קצר.

אתמול מת עוד פלסטיני, הפעם נער בן 15. מותו נגרם, ככל הנראה, מירי כוחות צה"ל. עיתון "הארץ" הוא היחיד שמזכיר זאת בשערו. בתחתית עמ' 4 מדווח ג'קי חורי כי הנער, וג'יה ארמחי, נורה על-פי עדי ראייה בגבו, על-ידי צלף. "לפי הכוח הצבאי, החיילים ביצעו ירי לאוויר, אך לא זיהו פגיעה", מוסיף חורי. מדובר צה"ל נמסר כי "נסיבות האירוע נבדקות".

בתחתית עמ' 22 של "ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח מאת אליאור לוי, הכולל תצלום של הנער. בכותרת המשנה מודגשת גרסת הפלסטינים כי הוא נורה בגבו שעה שלא השתתף ב"הפרות סדר". "עדיין לא ברור אם היו עימותים בעת שהנער נורה, שכן גם הפלסטינים מסרו עדויות סותרות בנוגע לסוגיה הזאת", נמסר.

בטור צד המתפרסם בראש עמ' 9 של "ישראל היום" מופיעה ידיעה של דניאל סיריוטי ולילך שובל תחת הכותרת "פלשתינים: צה"ל ירה בנער ללא סיבה; צה"ל: בודקים". בתחתית עמ' 21 של "מעריב" מדווח אסף גבור כי הצעיר מת "במהלך עימותים". הקשר זה מודגש בכותרת הגג לידיעה. בפנים הידיעה מוזכרת גם גרסת הפלסטינים. בשער "המבשר" מופיעה הכותרת: "נער פלסטיני שיידה אבנים נורה למוות על-ידי כוח צה"ל סמוך למחנה הפליטים ג'ילזון".

הכותרות הראשיות

בכל העיתונים, למעט "ידיעות אחרונות", מוקדשת הכותרת הראשית לדברים שנשא אתמול נשיא ארה"ב ברק אובמה במסגרת האירוע המכונה "פורום סבן". "אובמה: הגדה אינה עזה, נסיגה תתבצע בהדרגה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "אובמה: בהסדר סופי איראן תוכל להעשיר אורניום באופן מוגבל", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב".

הכותרת הראשית של "ישראל היום" קוראת: "אובאמה: סיכוי של 50% להסכם סופי עם איראן". מעליה מעניקה כותרת הגג את הקרדיט לשליח העיתון לפורום סבן, בועז ביסמוט, על ששאל את אובמה בדבר המו"מ החשאי עם איראן. מתחת לכותרת הראשית מודפסים שני תצלומים, זה לצד זה, האחד של נשיא ארה"ב, והאחר של כתב "ישראל היום" הפוטוגני. בפנים העיתון מגדיר הפרשן הבכיר של "ישראל היום", דן מרגלית, את נשיא ארה"ב "תעמלן יעיל מאוד".

"ידיעות אחרונות" מפנה שטח משערו לתמצית מאמר מאת שליחו ל"פורום סבן", הפרשן הבכיר נחום ברנע. "תשובותיו היו רהוטות, מסודרות, עשירות בפרטים, מדויקות במה שהיה בהן ובמה שלא היה", כותב ברנע על אובמה. הכותרת, והשורה התחתונה בטור, חוזה סערה קרובה ביחסי ישראל-ארה"ב.

ידיעות תצלום בלעדיות

יבגני קיסין, בין סופה לנדבר לנתן שרנסקי (צילום: יונתן זינדל)

יבגני קיסין, בין סופה לנדבר לנתן שרנסקי (צילום: יונתן זינדל)

רק ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעת תצלום בלעדית, מאת יורי ילון, ולפיה "הפסנתרן היהודי הנודע, יבגני קיסין, הידוע כתומך נלהב של ישראל בעולם, קיבל אתמול אזרחות ישראלית".

בתצלום [יונתן זינדל] נראה קיסין מחזיק לראווה דרכון ותעודת זהות כחולה, בין שרת הקליטה סופה לנדבר ליו"ר הסוכנות-היהודית נתן שרנסקי.

רק ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעת תצלום בלעדית, מאת איתמר אייכנר, ולפיה שר הכלכלה נפתלי בנט ערך פגישה ראשונה עם ראש מדינה, ראש ממשלת אוסטרליה טוני אבוט. לתצלום עצמו לא נלווה קרדיט.

עושים לביתם

כל התוכן המערכתי בעמודים 24–25 של "ידיעות אחרונות" הוא תוכן מערכתי בעירבון מוגבל. בידיעה אחת משרת צחי קומה את המיזם המשותף לעיתון עם חברת אוסם. בידיעה אחרת משרת ראובן וייס את המיזם המשותף לעיתון ולקרן הקיימת לישראל.

ענייני תקשורת

חגי חיטרון כותב ב"הארץ" על מאבקו של מנהל קול-המוזיקה, אריה יאס, להמשיך בתפקידו.

אראל סג"ל כותב ב"מעריב" כי מערכת התוכנית "המערכת" של הזכיינית רשת טמנה לו פח והפגישה אותו בהפתעה עם פעיל זכויות בעלי החיים גארי יורופסקי. לדבריו, זה האחרון צעק עליו, דחף את כסאו והפיל אותו לרצפת מסעדה טבעונית.

יובל גורן מדווח ב"מעריב" כי עובד לשעבר במערך ההפצה של העיתון מת.