הביזנס של נתניהו
שאול אמסטרדמסקי מגיש בכפולה הפותחת של "כלכליסט" את תקציר הפרקים האחרונים בטלנובלה ששמה הכלכלה הישראלית. הגיבור הראשי: בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ושר-העל לענייני כלכלה. נתניהו הבטיח להוריד מסים לאחר שייבחר, נתניהו נבחר, נתניהו הוריד מסים, נתניהו הציג לציבור תוכנית ל"בלימה, סיבוב, נסיקה", נתניהו ויתר פעם אחר פעם על קיצוצים בתקציב הביטחון ולקבוצות לחץ אחרות, הגירעון גדל והולך (בלא השפעת המחאה החברתית, הגירעון היה גדול עוד יותר), נתניהו העלה מסים.
"בשורה התחתונה", כותב אמסטרדמסקי, "כל הנורות האדומות היו צריכות להבהב לנתניהו כבר מזמן. אלא שנתניהו, בגלל האמונה היוקדת שלפיה הפתרון הטוב ביותר לתחלואי המשק הוא הורדת מסים, פיספס את כל התמונה. הוא הוריד את המסים לרמה כל-כך נמוכה שהכנסות המדינה כבר לא יכלו לשרת את הוצאותיה, והמדינה נתפסת כיום – כשמשבר כלכלי חדש מאיים על המשק – עם גירעון גדול בהרבה מהמתוכנן ועם חוסר שליטה על ההוצאות.
"הכוונה המקורית של נתניהו בהורדת המסים היתה להקטין במקביל את הוצאות הממשלה, להכריח אותה להתייעל ולפתח במקביל את השוק הפרטי. בפועל, הוא הוריד מסים והגדיל הוצאות, מהלך שמבחינה כלכלית פשוט לא יכול להיות בר-קיימא לאורך זמן. את המחיר ישלם כעת הציבור בהעלאת מסים ובגזירות כלכליות שהיו יכולות להימנע".
הכותרות הראשיות בעיתוני הכלכלה מבשרות על העלאות המסים הצפויות. המע"מ יעלה, מס ההכנסה יעלה למי שמשתכר למעלה מ-8,880 שקל בחודש ובשיעור חד יותר למי שמשתכר למעלה מ-67 אלף שקל בחודש, המסים על סיגריות ואלכוהול כבר עלו. "מעמד הביניים ישלם עוד 2,400 שקל בשנה", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "נטל המס על הציבור יזנק ב-11 מיליארד שקל בשנה", נכתב בזו של "דה-מרקר". "הממשלה תאשר מחר: העלאה של מס הכנסה", נכתב בכותרת "עסקים", מוסף "מעריב" (שמאוחד היום בקונטרס אחד עם "המגזין"). "אנחנו נשלם", נכתב בכותרת המוסף "ממון".
גם שני הטבלואידים שאינם "ישראל היום" מקדישים את הכותרת הראשית להעלאת המסים. "על חשבון מעמד הביניים", נכתב בזו של "ידיעות אחרונות". "הממשלה תאשר מחר העלאה במס הכנסה", נכתב בזו של "מעריב". "הממשלה מגישה חשבון לציבור: גזירות בסך 15 מיליארד שקלים", נכתב בכותרת המתפרסמת בשער "הארץ", מתחת לקפל. בכותרת המתפרסמת בשער "ישראל היום" נכתב "פישר: העלאות המס – חיוניות".
"אין חולק על הצורך של הממשלה לקצץ בהוצאותיה ולהגדיל את הכנסותיה", כותב סמי פרץ ב"דה-מרקר". "[...] השאלה המעניינת יותר היא אם אחרי שנה סוערת מאוד, שהתמקדה בשאלות של צדק חברתי, מבנה המשק והשיטה הכלכלית הרצויה, נותרנו עם אותו הרגל ישן שבו קבוצות מסוימות מפעילות לחץ על הממשלה כדי להגדיל הוצאות, וברגע שנוצר גירעון גדול, הממשלה סוגרת אותו באמצעות העלאת מסים לכולם. את הצדק החברתי זה לא קידם – וכאן אולי טמון כשלונה של המחאה; מרגע שמנהיגיה דרשו להגדיל תקציבים, הם למעשו בחרו בשיטה הקיימת של סחיטת תקציבים, ולא בשיטה חדשה של הצבת סדר יום חברתי-כלכלי חדש שיאפשר את הגדלת העוגה".
פרץ מציע להגדיל את העוגה באמצעות פירוק מונופולים וקרטלים, רפורמה בשירות הציבורי וטיפול שורש בשוק העבודה שישלב מגזרים כמו החרדים והערבים בכלכלה, כמו גם טיפול בהון השחור. לדברי פרץ, זו הדרך הנכונה אך הקשה, ואילו נתניהו בחר בדרך הקלה – העלאת מסים.
ב"כלכליסט" מבקרת נעמה סיקולר את נתניהו על מדיניותו באשר לגביית מסים מתאגידים. תחת הכותרת "שוב נתניהו פוסח על החזקים" קוראת סיקולר לנתניהו להעלות את מס החברות ("כשנתניהו ושטייניץ צריכים לבחור מי ייכנס מתחת לאלונקה, הם מעדיפים לפגוע ביחידים ולא בתאגידים") ובעיקר להעלות את המס על החברות הגדולות ("כשנתניהו ושטייניץ צריכים לבחור מי ייכנס מתחת לאלונקה, הם לא רק מעדיפים תאגידים על פני יחידים, הם גם מעדיפים את התאגידים הגדולים על פני הקטנים").
מאמרו של סבר פלוצקר במוסף "ממון", שחלקו מתפרסם בשער "ידיעות אחרונות", מבקר אף הוא את הבחירה של נתניהו להגדיל את נטל המס על "מעמד הביניים" דווקא. "אין לממשלה שום כוונה להתמודד עם הפטורים וההקלות במסים שניתנו בעבר לקבוצות ולמגזרים מועדפים ומסתכמים במיליארדים רבים", הוא כותב. "נדחו על הסף רעיונות מיסוי שוויוניים, כמו גביית מס מרווחי הון בשיעור זהה למס הנגבה מעבודה ומיזמות, הנהגת מע"מ נמוך יותר למוצרים ולשירותים הנצרכים על-ידי השכבות החלשות והטלת מס עיזבון ומס מתנות".
ב"מעריב" בולט בהעדרו מאמר פרשנות מאת יהודה שרוני, עיתונאי הכלכלה הבכיר בעיתון. במקום לפרסם טור פרשנות, שרוני מראיין במוסף העסקים את מנהל רשות המסים, דורון ארבלי, ש"מסביר את הגזירות". את מקומו של שרוני ממלא הבוקר בן כספית, שאינו מתמחה בתחום הכלכלי. אולי בשל כך טור הפרשנות שלו מוכתר במלים "זו לא הכלכלה, זה החרדים". כספית לא כותב על המסים החדשים, אלא על הסיבות שלדבריו הביאו לחוסר הפופולריות של נתניהו (שבסקרים עדיין מביס בלי קושי כל מועמד אחר למשרת ראש הממשלה). "מה שמדרדר את התמיכה בנתניהו הוא התחושה הכללית. הגועל נפש הקולוסלי", טוען כספית. "האין מנהיגות, הזגזוג חסר המנוחה [...]" וכו'.
"ח"כ בליכוד: 'כבר הפסדנו בחירות בגלל הגזירות של ביבי'", נכתב בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". סבר פלוצקר ויובל קרני מדווחים כי ראש הממשלה ישאף להרחיק ככל הניתן את מועד הבחירות מתאריך העלאת המסים בתחילת שנת 2013, כדי לא לפגוע במספר המנדטים של מפלגתו. "הצעדים הכלכליים שאני מביא לממשלה הם אנטיתזה לכלכלת בחירות, אבל אם לא ננקוט אותם, המשק הישראלי ילך לקריסה", מצוטט נתניהו בגוף הידיעה, על סמך מה שאמר בסוף-השבוע "למקורביו". ההתבטאות של נתניהו אינה הופכת לכותרת הידיעה. החשש של ח"כ בליכוד מפני הפסד מבחירות דווקא כן.
ב"ישראל היום" קשה למצוא ביקורת על הצעדים של נתניהו ושטייניץ. זאב קליין מספק ידיעה כלכלית לקונית, הכוללת את העמדה הרשמית של ראש הממשלה שלפיה "נגבה יותר ממי שיש לו יותר ונגבה פחות ממי שיש לו פחות", עמדה המנוגדת לניתוחי הפרשנים בכל יתר העיתונים.
לצד הידיעה שני מאמרי פרשנות. דן מרגלית, שאינו מומחה בתחום הכלכלי, מפרסם טור שבו נראה לרגע כי הוא מבקר בלשון רפה את ראש הממשלה. או, כפי שהוא בוודאי היה כותב זאת, מרגלית מפרסם טור שבו הוא לאו דווקא בלתי מבקר את ראש הממשלה. לפי מרגלית, "מתנהל ויכוח לגיטימי מי צריך לשאת בעיקר הנטל, ונשמעים טיעונים מתלהמים שהם לאו דווקא בלתי נכונים".
בהמשך טוען מרגלית כי "בסופו של דבר גם האופוזיציה – המאשימה את הממשלה במצב – אינה יכולה להציע פתרונות אחרים מאלה שמעלים בימים אלו נתניהו וד"ר יובל שטייניץ". כדאי שיקרא הבוקר את טורי הפרשנות בעיתונים שאינם ממומנים על-ידי פטרונו של ראש הממשלה. בטורו של מרגלית מהדהדת עמדת נתניהו שלפיה המשק הישראלי "התנהל כראוי, אבל סובל מהמשבר בעולם".
באשר לפתרון הרצוי, מרגלית ממליץ על שלושה צעדים: העלאת מס ההכנסה והמע"מ ("אם כי בצורה מתונה"), כפי שנתניהו כבר הכריז שיבצע; העמקת גביית המס משני הציבורים העניים בישראל, החרדים והערבים, ובקרב המתחמקים האחרים ממס; והימנעות "מאווירה אנטי-עסקית ועוינת כלפי המשקיעים". במלים אחרות, לא להעלאת מס החברות, לא להעלאת מס על ההון, לא לפתרונות שמציעים פרשנים בעיתונים האחרים. לסיום מאמץ מרגלית את האמירה האולטרא-קפיטליסטית "הביזנס של אמריקה הוא הביזנס", וטוען שהיא נכונה גם לגבי ישראל.
עמיתו לעיתון, הפרשן הכלכלי חזי שטרנליכט, מציג נארטיב שונה מזה שמתאר שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט". שטרנליכט מזכיר את ההוצאות הציבוריות הגדלות בשנים האחרונות ("בזבוז כספי מדינה הוא הבעיה"), אך לא את הירידה בגביית המסים שחלה במקביל. שטרנליכט נמנע מלהציג את ראש הממשלה כעיוור שמתעקש על מדיניות הורדת מסים שבפועל מתבצעת באופן חלקי והרסני, ובמקום זאת כותב על מי שהציל לפני עשור את הכלכלה הישראלית ("שר האוצר נתניהו נכנס לתפקיד, עשה צעדים קשים ביותר ונחלצנו מהמשבר ההוא").
את השנים האחרונות מגדיר שטרנליכט "חגיגה" באומרו כי כעת "צריך לממן את החגיגה". מי חגג תחת שלטונו של נתניהו? "ההסתדרות וקבוצות לחץ אחרות" וכן "מעמד הביניים". מה עם בעלי ההון הגדולים? מה עם תאגידי הענק? מה עם כל חברי האלפיון העליון? האם הם נכנסים תחת ההגדרה "קבוצות לחץ אחרות" או שהם השותפים הטבעיים של הממשלה, שהביזנס שלה הוא הביזנס? שטרנליכט לא מפרט. מה שבטוח, את הטינופת שהותירה אחריה החגיגה של השנים האחרונות ינקו פועלות ניקיון בלתי מאוגדות המרוויחות שכר מינימום ומטה.
עוד הערה על ענייני כלכלה
"תשובה מוכר את הפלאזה לפי שווי של 575 מיליון דולר", נכתב בשער "כלכליסט". גולן חזני מדווח כי איש העסקים יצחק תשובה, שרכש את השליטה במלון שבניו-יורק תמורת 675 מיליון דולר והשקיע בשיפוצים עוד כ-400 מיליון דולר, עומד לחתום על עסקה למכירת הבניין.
באוגוסט שנת 2004, כאשר רכש תשובה את המלון, היו הימים ימי השפע וניפוח בועות הנדל"ן והאשראי. "המחיר שאותו ישלם תשובה נחשב לגבוה ביחס לבתי-מלון בניו-יורק", כתב אז איתן אבריאל ב"דה-מרקר". "ואולם מומחים בענף הנדל"ן האמריקאי העריכו כי אם אכן ישיג איש העסקים הישראלי היתרים לשינוי ייעוד המלון למגורי יוקרה, עשויה העסקה להיות מוצלחת".
"ההתלהבות מתשובה כה גדולה, שאיש אינו בודק עוד בציציותיו", הזהירה זמן מועט אחר-כך מירב ארלוזורוב, אך זה לא מנע מהמגזין "דה-מרקר" להכתיר אותו ל"איש השנה" של 2004. "תשובה הוא לא מסוג האנשים שמתרגשים מאבק כוכבים. ראשו נתון למספרים בלבד", הוסבר.
בשולי החדשות
א. ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ" מדווח על ירי רקטות מעזה לישראל ופציעתה של ישראלית. ב"מעריב" וב"ישראל היום" לא.
ב. ב"ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום" מוקדשים ידיעות וטורים לט' באב, שחל היום. ב"הארץ" לא. ב"המבשר" זו הכותרת הראשית: "אלף תשע מאות ארבעים וארבע שנה לחורבן בית מקדשנו".
ג. עורכי "מעריב" בחרו להצמיד ידיעה על פירוק "המאחז החברתי" שהוקם לצד קיבוץ יקום לידיעה על דחיית פינויו של המאחז מגרון. בגוף הידיעה על מגרון [נועם שרביט] נכתב כי לדעת אלוף פיקוד המרכז ניצן אלון, אם יפונה המאחז במהלך הרמדאן, "הסבירות שאירועי 'תג מחיר' יביאו להסלמה כוללת ולאירועי טרור היא גבוהה ביותר". בכותרת המשנה לידיעה נכתב רק כי המהלך עלול להוביל להסלמה כוללת.
בכותרת ידיעה דומה ב"הארץ" נכתב: "בג"ץ דחה שוב את הריסת מגרון מחשש שתושביו ישרפו מסגדים". בידיעה על דחיית הפינוי שמתפרסמת ב"ישראל היום" [עדנה אדטו ואפרת פורשר] לא מוזכרות הפעולות המכונות "תג מחיר". הידיעה ב"ידיעות אחרונות" [תלם יהב ועקיבא נוביק] סטרילית עוד יותר.
המטרה של אדלסון
כל העיתונים מדווחים על ביקורו של המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב, מיט רומני. ב"מעריב" מדווח אלי ברדנשטיין כי התורם הגדול של רומני, שלדון אדלסון, הטיס עימו לישראל במטוסו הפרטי משלחת של תורמים שייפגשו מחר בבוקר עם המועמד הרפובליקאי. לפי ה"וושינגטון פוסט", מפגש ההתרמה יהיה סגור לעיתונאים, בניגוד לסיכום המוקדם של רומני עם התקשורת האמריקאית.
"המטרה של אדלסון היא להדגיש את התמיכה של ישראל והיהודים ברומני וברפובליקאים אל מול האכזבה מאובמה, שלא טרח לבקר בישראל בכל מהלך הקדנציה שלו כנשיא", כותב ברדנשטיין ב"מעריב". לפי דיווחו, כמה מהתורמים שמטיס אדלסון במטוסו הפרטי "תרמו גם לבנימין נתניהו בעבר, ולאחרונה גם בפריימריז לראשות הליכוד".
"ניכר כי לשכתו של ראש הממשלה מסייעת במידה רבה לביקורו של רומני", כותב ברק רביד ב"הארץ". "[...] מעולם לא היה ראש ממשלה ישראלי כה שקוע בקמפיין בחירות לנשיאות ארה"ב". "בדרך לירושלים: הביקור המביך של רומני בלונדון", לשון כותרת לידיעה מאת אורלי אזולאי, המסכמת את פליטות הפה של רומני בבירת אנגליה.
"ישראל היום", העיתון שממומן על-ידי מי שתרם עשרות מיליוני דולרים למפלגה הרפובליקאית בכלל ולקמפיין של רומני בפרט, עדיין לא פירסם גילוי נאות בדבר הקשר בין הבעלים לרומני. גם לא לאחר הראיון החנפני שהוענק לו במהדורת סוף-השבוע האחרון.
"היום: מיט רומני ייפגש עם הצמרת הישראלית", נכתב בראש עמ' 9 של העיתון, מעל ידיעה המוכתרת בציטוט מפי רפובליקאים: "ממשל אובמה מסרב לומר מהי בירת ישראל". לזכותו של העיתון ייאמר כי בידיעה על ביקור רומני [יוני הרש, יורי ילון ושלמה צזנה] מוזכר חלק מהביקורת שהוטחה בו בבריטניה בשל כמה מההתבטאויות מעוררות המחלוקת שיצאו מפיו.
מבחן פתע
בכל העיתונים מתפרסם דיווח נרחב בעקבות פרסום סרטון המתעד קטע ממבצע החטיפה שביצע החיזבאללה לפני שש שנים בגבול לבנון ובמהלכו שבו אנשיו את חיילי צה"ל אלדד רגב ואהוד גולדווסר. רונן ברגמן מסביר ב"ידיעות אחרונות" כי חיזבאללה שיחרר כעת את הסרטון לפרסום בשל מצוקתו. "הוא עומד לאבד את הפטרון שלו מדמשק ומתמודד עם קשיים אחרים", כותב ברגמן. ב"הארץ" מסבירים עמוס הראל, אבי יששכרוף וג'קי חורי כי מועד הפרסום נובע מ"[ה]מצב הפנימי בלבנון, שם התחדשו באחרונה הקריאות לפרק את חיזבאללה מנשקו". "הלחץ של נסראללה" היא כותרת ידיעה ב"מעריב" [רימון מרג'ייה ואחיקם משה דוד], שמבקשת אף היא להסביר את מועד פרסום הסרטון.
ב"ישראל היום" מתפרסם הסבר דומה. יואב לימור כותב כי "השאלה המעניינת האחרת שנותרה פתוחה היא מה פתאום החליט חיזבאללה לפרסם את הסרט הזה דווקא עכשיו. מומחים מעריכים שזה קשור למצבו הפנימי הלא נוח בלבנון ולמלחמה הציבורית-פוליטית-תקשורתית שהוא מנהל. אבל אפשר לחשוד שיש לפרסום גם מניע נוסף: ישראל הזהירה בימים האחרונים כי תנקום בארגון על הפיגוע בבורגס, וחיזבאללה מזכיר בתגובה מה הוא מסוגל לעולל".
בחינמון לא מסתפקים בכך ומפרסמים את תוצאותיו של מבחן רחוב שנועד לבדוק אם אזרחי מדינת ישראל הספיקו להפנים את המסרים שהפיצו הפרשנים הבטחוניים ביומיים האחרונים. "מדוע חיזבאללה פירסם את קלטת החטיפה דווקא עכשיו?", מאתגרת כותרת מדור השאלה היומית בעיתון, שמופנית הפעם לתושבי ראשון-לציון. התוצאות לא רעות.
צביקה נפתלוביץ, בן 49, מוכיח בקיאות רבה בשיח הבטחוני ומשיב כי "חיזבאללה, ובייחוד נסראללה, מנצל את מומנטום הפיגוע בבורגס וגם את נסיון הפיגוע בקפריסין, בעיקר כדי לרומם את רוח אנשיו. לעניות דעתי הוא גם רוצה לתת תמיכה מורלית לאסד בסוריה ולהראות שהוא חזק כמו הארגון שלו". יצחק רומנו, בן 48, טוען כי "חיזבאללה רוצה להלהיט יצרים". משה רג'ואן, בן 64, מעריך כי "יכול להיות שמועד פרסום הקלטת קשור לפיגוע בבורגס". "אולי בגלל שהם מרגישים שהפופולריות שלהם יורדת", מציע אלכסנדר לנדו, בן 38. "זה בטח קשור למצב היום בישראל ובכל המזרח התיכון", אומרת ימית ארויה, בת 35, שמעידה על עצמה כי באמת התחבטה בשאלה. "כנראה משעמם להם, אבל יכול להיות שהם מתכננים משהו", מתריע יעקב אשכנזי, בן 58. "ייתכן שזה קשור למצב היום באיראן", אומרת חיה נווה, בת 58.
ענייני תקשורת
מערכת "מעריב" והנהלת העיתון מפרסמות הבוקר בעמוד השער הודעה לקוראים שלפיה עיצומים של עובדי ההפצה גרמו לשיבושים קשים בהפצת גליון יום שישי האחרון והביאו את העיתון לאחד הבוקר את מוספיו ולצאת בשני קונטרסים בלבד: חדשות+ספורט ומגזין+כלכלה (ו"ז'ורנל"). בהודעה מודגש כי חרף הצמצום במספר החלקים, יקבלו הקוראים את מלוא התוכן. אכן, מספר העמודים הכללי לא הצטמצם ואף גדל לעומת מהדורת יום א' של השבוע שעבר. יחד עם זאת, הקטנת מספר המוספים סיפקה מבחן לקראת ביצוע תוכנית הצמצום הכללית של מהדורת הדפוס, שעליה הכריזו לאחרונה ב"מעריב". בפועל, עובדי ההפצה העניקו להנהלה פיילוט להתמודדות עם יישום האסטרטגיה שתביא בסופו של דבר למצב שבו עובדי ההפצה יהיו מיותרים.
צח יוקד מדווח במדור חדשות החוץ של "מעריב" כי נשיא CNN התפטר מתפקידו בשל ירידה מתמשכת במספר הצופים.