פראוור

"משרד רה"מ: 80% מהבדואים מסכימים לפינוי", נכתב בכותרת הראשית המפתיעה של "הארץ". רק כותרת המשנה מציעה את ההכחשה שהיה ניתן לשער שהיא זו שתהפוך לכותרת הראשית בעיתון השמאל: "נציג המדינה, האלוף במיל' דורון אלמוג: הרוב תומך בהסדר, אך חושש לדבר. ראש הכפרים הלא-מוכרים: 'אלו שקרים'". הידיעה הראשית עצמה, של שירלי סיידלר, נפתחת בציטוטים נוספים של אלמוג, ולפיהם "ההפגנות לא באות מתוך החברה הבדואית". אלו הטענות שהובילו אתמול את הפרשנות לאירועים בעיתונים "ישראל היום", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", שכותבי הטורים בהם (ביניהם גם אלמוג עצמו, ב"מעריב") טענו בדרגות שונות של בוטות ושכנוע כי מאחורי ההפגנות יש קונספירציה של ערבים ויהודים שמאלנים המעוניינים בחיסולה של המדינה היהודית.

"אלמוג מאשים את חברי-הכנסת הערבים בחיבור מניפולטיבי בין מצב הבדואים בנגב למצב ערביי הגליל, כמו גם לסכסוך הפלסטיני ולמהומות בעולם הערבי", כותבת סיידלר. במרכז הידיעה על השער מתפרסמת הפניה לטור של מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר": "הצעה חשודה, אבל כדאית".

ב"ידיעות אחרונות" עושים את המתבקש והנדיר בעיתונות הישראלית ומעניקים פתחון פה לבדואית. "לא שאלו אותנו" היא כותרת טור של הודא אבו-עבייד, הכותבת: "אנחנו מתנגדים למתווה פראוור-בגין כי הוא מתווה חד-צדדי. הוא נכתב בין כותלי משרד ראש הממשלה, בלי שום שיח עם האוכלוסייה הבדואית, ונשמר בסודיות". הידיעה המרכזית בעמוד היא ראיון של שחר גינוסר עם אהוד פראוור עצמו, שעל שמו נקראת התוכנית. לדבריו, יותר משני שלישים מהבדואים ימשיכו להתגורר באותו המקום.

"אינספור פעמים כתבתי כאן נגד התוכנית להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. אלף הסברים נתתי כאן למה היא רעה למדינה, למה היא לא צודקת, למה היא רק תחריף את המצב בנגב, למה כל מי שדוגל בשלטון החוק או בתפיסה הציונית לא יכול לתמוך בה. עכשיו, דווקא אחרי ההתפרעויות האלימות בסוף-השבוע, אני מבקש להציג את המצב מנקודת ראותם של הבדואים, כדי להציע להקשיב גם להם", כותב קלמן ליבסקינד ב"מעריב", ומאשרר את תורף דבריה של אבו-עבייד ב"ידיעות אחרונות":

"במשך תקופה ארוכה מקדם משרד ראש הממשלה את התוכנית. אם להאמין לשר לשעבר בני בגין, שמונה להוביל את הליך ההקשבה למגזר הזה, הוא נפגש לצורך העניין עם 600 בדואים ושמע אותם. אלא מה? שאיש מה-600 האלה לא שמע ממנו בתגובה מה יש לבגין לספר לו על עתידו שלו. איש מהם לא יצא מהפגישה איתו עם מושג ירוק באשר למה שצפוי לו. אנחנו מצויים כבר כמה שנים בתוך המהלך, הממשלה קיבלה החלטות, ועדת גולדברג הגישה המלצות, הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית זכתה לתקציבים, משרדי יחסי-ציבור נשכרו כדי להסביר, הכנסת הצביעה בקריאה ראשונה – ועדיין אין איש במערכת שמסוגל לספק על התוכנית הזו אפילו פרט משמעותי אחד.

"אין בדואי אחד, ולא רק בדואי, שיודע כמה יישובים חדשים מתכננת המדינה להקים, והיכן. אין איש שיודע כמה בדואים יוכלו לגור ביישובים החדשים האלה. אין איש שיודע, גם אחרי קריאה מדוקדקת של התוכנית, לאילו מהחמולות שיושבות היום בפזורה במבנים לא-חוקיים תעניק המדינה אפשרות להקים במקומן יישוב חוקי, ולאילו לא. במצב הזה אין פלא שהבדואים מתקוממים".

פירון

שר החינוך שי פירון (מימין) ושר האוצר יאיר לפיד במסיבת עיתונאים שבה הודיעו על תוכנית הקייטנות הממלכתיות, 28.11.13 (צילום: יוסי זליגר)

"החורים בתוכנית השר פירון לקיצור החופש הגדול" היא כותרת כתבה של רעות וילף ב"מעריב". "אנשי חינוך, הורים וגורמים בשלטון המקומי מציפים שורה ארוכה של תהיות וסוגיות לא פתורות בנוגע לתוכנית הקייטנות החדשה של משרד החינוך בשלושת השבועות הראשונים של חודש יולי. מנהלת בית-ספר: 'לא ייתכן שהשר ייצא בהכרזות בלי ליידע ולהתייעץ איתנו קודם לכן'. המשרד בתגובה: 'נפרסם את המידע בהמשך השנה'".

דנקנר

"השינוי האידיאולוגי הברור שעברה המערכת הכלכלית של 'הארץ'", "טיים אאוט", 6.4.11

באפריל 2011, בתגובה לראיון עם גדי טאוב ב"טיים אאוט", נמסר לשבועון מ"הארץ": "באשר לעמדותינו הכלכליות, ההתעלמות של טאוב מהשינוי האידיאולוגי הברור שעברה המערכת הכלכלית של 'הארץ' בכלל ומערכת 'דה-מרקר' בפרט בשנים האחרונות מוכיחה שטענותיו אינן אלא מִחזור". האם לאחר הזזתו מכס העורך של גיא רולניק, האיש שחתום על המהפכה (ושלעולם לא יודה בה), צפוי העיתון לשינוי אידיאולוגי נוסף? ימים יגידו. הסיקור המופחת של חוק הריכוזיות יכול להעיד על חזרה לאיזון – לאו דווקא על אימוצו מחדש של קו אולטרה-קפיטליסטי. היום, על כל פנים, נרשם עוד מהפך קטן כשהנמסיס הגדול של העיתון, נוחי דנקנר, אביר הריכוזיות והנושא בכובע הטייקון הראשי, מדבר עם כתבת "דה-מרקר".

"נוחי דנקנר: 'אייל גבאי טישטש את ההבדלים הדרמטיים בין ההצעות", נכתב בכותרת השער האחורי של העיתון, המוקדש תדיר לתאגיד אי.די.בי. "דנקנר אינו מרבה להתראיין לעיתונים בישראל, ודאי לא ל'TheMarker', אבל הוא יודע שהוא נמצא כעת בקרב קשה על חייו העסקיים. זוהי כנראה הסיבה לכך שהוא הסכים לשוחח איתנו אתמול, 'לציטוט' – באופן סלקטיבי מאוד", כותבת שלי אפלברג.

איש העסקים נוחי דנקנר (מימין) ועורך "דה-מרקר" גיא רולניק (צילומים: מרים אלסטר)

מה אמר דנקנר? "אני שמח שהנושים של אי.די.בי-אחזקות יקבלו החזר גבוה יחסית – כ-70% מהחוב אליהם, ובתרחישים אופטימיים יותר הרבה מעבר לכך. זה הרבה מעל ההחזר שאותו הם היו רואים בתחילת המשא-ומתן. זה יותר מהסדרים אחרים במשק שהניבו תספורות עמוקות יותר. יש לנו קבוצת משקיעים טובה ומגוונת של משקיעים ישראלים ומשקיעים מחו"ל. יש להם כיסים עמוקים ויכולת לתמוך באי.די.בי בטווח הקצר והארוך". את ההמשך אפשר לקרוא כאן.

עוד כותרות ראשיות

"הקצנה בהנהגה החרדית: אדמו"רים אוסרים על התייצבות לצו ראשון", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", שנדמה כאילו מתקיים בו איזה מאבק פנימי למציאת שיווי המשקל המתאים בין תכנים כלליים לכאלה הקרובים יותר לעולמם של אנשי המערכת שהגיעו מ"מקור ראשון". כותרת המשנה, המפנה לכתבה של ארי גלהר, מוסרת כי "כיום מקבלים תלמידים פטור לאחר התייצבות בלשכת הגיוס, אך בדרשה שנשא שלשום הודיע האדמו"ר מוויז'ניץ לאלפי חסידיו על התנגדותו להליך. לאחר החג תתכנס מועצת גדולי התורה, והיא צפויה לפרסם קריאה דומה מטעם כל האדמו"רים".

נשיא המדינה שמעון פרס אוחז במי שנחשב לאיש העשיר בעולם, המקסיקאי קרלוס סלים, מקסיקו, 28.11.13 (צילום: מארק ניימן, לע"מ)

תחת הלוגו "חשיפה" נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" על "שיחה חשאית: פרס ו-29 מנהיגים ערבים". "הופעה נדירה לנשיא מול כינוס פסגה במפרץ", נכתב בכותרת הגג, וכותרת המשנה מדווחת כי "גם בנו של מלך סעודיה ושר החוץ התימני השתתפו בשיחת הוועידה. ובינתיים, השר אריאל לא ביטל המכרזים בשטחים והביך שוב את נתניהו בעולם".

"איחוד-האמירויות, שאירגנה את פסגת הביטחון במפרץ, בחרה בפרס לפתוח את הוועידה, מה שמעיד על החשיבות שמייחסים לנשיא מדינת ישראל בעת הזאת, ויותר מכך לקשר עם מדינת ישראל נוכח האויב המשותף – איראן", כותב איתמר אייכנר בידיעה ב"ידיעות אחרונות". הדבר מתאים לניתוחיהם של פרשנים מימין, כמו אורי אליצור, שכתב לאחרונה כי האיום האיראני מביא להתקרבות בין ישראל לסעודיה ומדינות ערב אחרות. אליצור אף טרח לציין כי חזון המזרח התיכון החדש עתיד להתממש, אך לא כפי שחזה פרס. ובכן – מתברר שאי-אפשר בלי פרס.

"מעריב", שפירסם בשבוע שעבר שפרס שוקל להתמודד בבחירות הבאות לכנסת, פרסום שפרס הכחיש אחר-כך ל"ישראל היום", מדפיס היום בשערו ספקולציה שלפיה פרס עתיד להתמודד דווקא על תפקיד הנשיא, עם פרישתו. "פרס, פורש או לא פורש?", נכתב בהפניה לידיעה של שלום ירושלמי. "המירוץ לנשיאות: נתניהו אמנם תומך בדוד לוי, אך עשוי לפעול לקדנציה נוספת לפרס כדי להרחיקו מהמגרש הפוליטי".

ב"ישראל היום" מדווחים בכותרת הראשית כי יש "דריכות בחיל הים לקראת משט לעזה".

אל תדברי על אריק

כל העיתונים עוסקים בהרחבה בפרסומים על אודות תקציב בתיו של ראש הממשלה. ב"הארץ" מתפרסמת הידיעה הקטנה ביותר, בתחתית שער העיתון, המפנה לדיווח ב"דה-מרקר". "כלכליסט" הוא העיתון היחיד שאינו מדווח על הנתונים בשער – אך מקדיש לו את הכפולה הפותחת. הפרסום הבולט ביותר הוא על שער "מעריב": "חריגה של 1.1 מיליון שקלים בתקציב בתי ראש הממשלה", נכתב מתחת לתצלום גדול של נתניהו ורעייתו שרה. "בין ההוצאות: 6,000 שקלים לנרות ריחניים ו-95,000 אלף שקלים לסידורי פרחים. לשכת רה"מ: 'כדברי אריק איינשטיין, בנתניהו נוהגים באי-צדק נורא", נכתב בכותרת המשנה. הפניה לטור פרשנות של אריה אפלטוני (העיתון אינו מספר לקוראיו מי הוא) מוכתרת בכותרת "מריח רע" וקובעת כי "הבעיה היא מראית העין". נראה שב"מעריב" סבורים שמראית עין היא עניין הראוי להבלטה מרבית.

גם ב"ידיעות", כמובן, יש הפניה בולטת מהשער, וגם בו תמונתם של הזוג נתניהו – אותה תמונה – מככבת כתמונה המרכזית. כרגיל ב"ידיעות", המסגור צהבהב ועתיר לגלוג כלפי ראש הממשלה. מעל גבי לוגו צהוב נכתב "נרותי היקרים" והכותרת שואלת: "כמה עולים הפרחים, הנרות והמים של נתניהו". שני עמודים, 4 ו-5, מוקדשים לנושא, ידיעה אחת מוכתרת בכותרת "מים שמספיקים ל-27 משפחות", ושתיים אחרות הן תגובה לתגובת לשכת ראש הממשלה. כך, לעומת טענת הלשכה כי ההוצאות צומצמו, כותב יובל קרני כי ההוצאות על ביתו של ראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט, היו כמחצית מההוצאות על בתיו של נתניהו.

את ההיאחזות המקוממת והמגוחכת של הלשכה בדברים שאמר הקדוש אריק איינשטיין לעיתונות מקדמים ב"ידיעות" בציטוט מראיון אחר של איינשטיין, הקובל על הראוותנות של "ביבי וברק": "אנשים שחיים בראוותנות, משהו חסר ביושרה שלהם. איך אפשר לחיות בצורה כזו, כשממול יש כל-כך מעט? הרי אתה מאותו בית". הכותרת ההולמת לעמוד כולו היא "אוהב להיות בבית".

ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה עם ראש הממשלה האיטלקי. רומא, 2.12.13 (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)

אל מול האופנסיבה המוצלחת של "ידיעות", ב"ישראל היום" מציגים חזית מגומגמת: במקום להתעלם כליל כמו בפעמים קודמות, בעיתון מגישים באותה הבלטה כמו בעיתונים האחרים לא את הדיווח על הפרשה, אלא את התגובות לה – מהצד הנכון כמובן. הפעם נבחר לתפקיד הסניגור לא השר יעלון, אלא השר ארדן: "ארדן: נמאס מהרדיפה האישית אחרי נתניהו". בעיתון לא מסתפקים באוטוריטה המוסרית של שר התקשורת, ומקדישים ידיעה נפרדת לציטוט של איינשטיין שמצאה לשכת ראש הממשלה (תחת הכותרת הפמיליארית "מצטטים את אריק"). על הידיעה, שזה כל תוכנה, לא מתבייש להיות חתום כתב: שלמה צזנה, כתב נתניהו בעיתון. הכותרת הראשית בדף מכילה את פריט המידע העובדתי הכמעט יחיד בדף המסרים של הלשכה, שלפיו הוצאות המים הן "הצטברות של ארבע שנים".

דרור אידר (צילום: "העין השביעית")

לא רק גלעד ארדן ואריק איינשטיין המנוח מגויסים למאמץ ההסברתי, גם המומחה לאוונגליסטים דרור אידר. תחת הכותרת "ריטואל עונתי של הסתה והסטה" מנסה אידר להסיט את הדיון בהוצאותיה המופרזות על חשבון הציבור של משפחת נתניהו אל "הארץ" והגרעין האיראני, שתי אובססיות ידועות של ראש הממשלה, וכמובן אל "ידיעות אחרונות", אובססיה ידועה של עורך "ישראל היום": "הניסיון להדביק למשפחת נתניהו את הכתמים של חבורת הפושעים שמשפחת מוזס תומכת בה באמצעות העיתון, שפעם היתה לו מדינה והיום מתאמץ לפרק אותה, כבר עובר לרובנו מלמעלה" הוא הפיוט הפותח את הטור.

ספק אם לזאת פילל ראש הממשלה כשחלם שגם לו יהיה עיתון. כמו בהנהלת רשות השידור, העיתונות המגויסת למשפחת נתניהו מתעקשת להוכיח כי נאמנותם של עיתונאי חצר היא כשרונם היחיד.

בעמוד אחר ב"ישראל היום" מצטט צזנה דברים שאמר נתניהו בביקורו ברומא, ובהם העלה את נס את חשיבותה של הרוח ועדיפותה על פני החומר בעם ישראל.

"הוצאות האנרגיה של משפחה בארץ עלו השנה ב-200 שקל", נכתב בכותרת ידיעה של ליאור גוטמן ב"כלכליסט".

החברה האזרחית

שי ניב מדווח ב"גלובס" על נתונים של שירות התעסוקה. לפי ניב, למרות "אווירת הפיטורים במשק בעקבות דיווחים אחרונים על מספר מקומות עבודה גדולים שהודיעו על כוונתם להוציא לפועל תוכניות התייעלות, לרבות צמצום כוח האדם", הרי ש"כלכלני שירות התעסוקה ציינו במפורש כי על-פי נתוני המגמה ובניכוי העונתיות, מספר המפוטרים באוקטובר השנה נותר יציב ומבטא למעשה לא יותר מ-12.9 אלף מפוטרים בפועל". כותרת הידיעה היא "עלייה קלה במפוטרים: רובם בעלי השכלה תיכונית, מעל גיל 35".

מוסף "ממון", מהאחראים לאווירת הפיטורים במשק, מתעכב גם הוא על אותם נתונים. "גל פיטורים? תלוי את מי שואלים", נכתב בכותרתו הראשית. "אז מי צודק יותר?", שואלת כותרת המשנה. בעמוד הפותח של המוסף מנסה גד ליאור לתאר את הפער לכאורה בין נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לאלו של שירות התעסוקה, אולם אינו מציע לו הסבר וגם אינו מתייחס להסבר של שירות התעסוקה עצמו לנתוניו, המקרב אותם לאלה של הלמ"ס.

"הבנקים מצאו דרכים לפצות על הוזלת העמלות", נכתב בכותרת כתבה של שניר הנדלר ב"כלכליסט". "רפורמה בעמלות הבנקים, רגולציה על השכר והגדלת הלימות ההון לא הצליחו להרוס את החגיגה במערכת הבנקאית", נכתב בכותרת המשנה. "סיכום דו"חות חמשת הבנקים הגדולים לתשעת החודשים הראשונים של 2013 מלמד על הדרכים החדשות שמצאו להגדלת ההכנסות ושיפור הרווחיות".

כתבת השער של "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", עוסקת בעניים. "מנותקים" היא הכותרת על השער: "מים זורמים מהברז זאת הזכות הכי בסיסית שיש לכל אזרח. אז למה בתאגידי המים ממהרים לנתק את הזרם למשפחות מעוטות יכולת בכל רחבי הארץ בשל חובות זניחים?", שואלת כותרת המשנה. "בלי התראה מוקדמת, בלי אפשרות לפריסת חובות, בלי התחשבות במי שבקושי מצליח להאכיל את ילדיו. המדיניות המקוממת של תאגידי המים, שפשוט מנתקים את המים למעוטי יכולת", נכתב בכותרת המשנה לכתבה עצמה, של איריס ליפשיץ-קליגר.

לא מאיימים

כמין הדהוד לפארסה שבמסגרתה נתניהו כמו גם שונאיו מצאו ציטוט המתאים להם מהתבטאויותיו של הזמר המנוח אריק איינשטיין, חגי חיטרון מספק ב"גלריה" מבט מרתק על איינשטיין מהזווית המוזיקולוגית, של מיכאל שני, מנצח, מנהל ומייסד בית-הספר לשירת המקהלה ולשעבר ראש המחלקה לניצוח מקהלה באקדמיה בתל-אביב:

"אופן הגשת השירים אצל אריק איינשטיין יצר קונסנזוס. בהכללה – יש אצלו מקרים שחורגים ממנה – התכנים של שיריו אינם מאיימים על אף אחד. הם לא מאתגרים מבחינת המלים (להבדיל מיהודית רביץ, יהודה פוליקר, נורית גלרון וארקדי דוכין, למשל, שבחרו טקסטים מורכבים יותר, וגם אינם מהססים להביע בהם חוויות סובייקטיביות משמעותיות ועמוקות), ולא מבחינת המוזיקה. העיבודים המוזיקליים פשוטים, מינימליסטיים, מעוטרים הרמוניות לא נועזות, למעט כמובן השירים של יוני רכטר. היבט זה אצל אריק איינשטיין פוטר את הקהל ממאמץ, בניגוד לחוויה שיוצר ליאונרד כהן למשל".

ראש הממשלה בנימין נתניהו מניח פרח על ארונו של הזמר אריק איינשטיין, כיכר רבין בתל-אביב, 27.11.13 (צילום: יונתן זינדל)

שני, שכנראה מודע לכך שבאווירת ההיסטריה התקשורתית של פסטיבל איינשטיין דבריו עלולים להיתפס כחילול הקודש, עוצר כדי להצהיר כי "קביעה זו שלי אינה מזווית ביקורתית, אלא היא ניסיון להבין את התופעה האיינשטיינית בכלים מקצועיים", ורק אז ממשיך: "תכונה נוספת מסייעת: איינשטיין שר באזור אמצעי במנעד הווקאלי, נוח למאזינים להצטרף אליו בקלות בזמזום או בזמרה, בניגוד למשל לקול הגבוה, הטנורי, של יהורם גאון. שיריו של אריק איינשטיין הם נכס אמנות, בעיקר בשל הטעם המשובח שלו בבחירת שירים ובבחירת הלחנות. בכך הוא לא החטיא מעולם, אבל אינם אמנות במובן יסודי של הצבת אתגר. השומע אינו צריך להשקיע דבר, הכל על השולחן".

כותרות כלכליות

"מחצית מהפנסיה המושקעת באג"ח ומניות מרוכזת ב-20 חברות", קובלת הכותרת הראשית של "כלכליסט", וכותרת הגג מותחת את הנתונים עוד יותר כשהיא קובעת כי "רק החברות הגדולות נהנות מהשקעה של כספי הפנסיה אצלן". לפי כותרת המשנה, "ריכוז ההשקעות במספר חברות מצומצם מגדיל את הסיכון בחסכונות הפנסיוניים" ו"מדובר בעלייה של 5% בשלוש השנים האחרונות".

"בגלל חוק הספרים: מחירו של ספר יזנק מפברואר ל-80 שקל", נכתב בכותרת "דה-מרקר".

"ההסתבכות של לאומי עם הרשויות בארה"ב עלתה מעל חצי מיליארד שקל", נכתב בכותרת המוסף "גלובס על הבוקר".

הרומן שלי עם יונה

סיכום סקירות העיתונות בעניין הקשר ההדדי בין ראש עיריית חיפה יונה יהב לעיתון "ידיעות אחרונות": בפסח שעבר זכה יהב לראיון מפרגן ב"ידיעות אחרונות", שלאחריו העיר חיפה קיבלה טיפול מפרגן במוסף "24 שעות", שלאחריו גיליון שלם של המוסף הוקדש לשבחיה של חיפה. ביולי, סמוך לבחירות המקומיות, הוקדש כל המוסף "מסלול" של העיתון לפרגון לוקל-פטריוטי של הכתבים לעיר חיפה – ול-15 עמודי מודעות של העירייה (כמו גם לידיעה מפרגנת בעמודי החדשות על האצטדיון "המשוכלל בישראל" שיזם יהב). ב-12.9.13 הוקדש חלק ניכר מהמוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" לחיפה – 13 מ-15 עמודי המערכת עסקו בנעשה בעיר, לא כולל עמודי פרסום מטעם העירייה. כמה ימים אחר-כך דיווח ליאור אל-חי בעמודי החדשות של העיתון כי ראש העירייה יונה יהב נחלץ לעזרת תושב העיר שלקה במחלה קשה. ביום הבחירות לרשויות המקומיות, ב-22 באוקטובר, דיווח הכתב אל-חי ב"ידיעות אחרונות" כי יונה יהב הוא ראש עיר "מוערך", ה"אחראי במהלך שנות כהונתו לבניית פרויקטים מפוארים כמו אצטדיון סמי עופר, שיפוץ והרחבת היכל הספורט ברוממה, שיפוץ ושיקום אזור העיר התחתית והפיכתו למרכז ללימוד אקדמי ולמקום בילוי, ועוד". על יריביו של יהב לא נכתב כמעט דבר, למעט שמם.

מוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות", 2.12.13

היום מתפרסמת במוסף "מסלול" כתבה עם הפניה מהשער ובה מלווה נטלי גרויסמן את השחקנית יבגניה דודינה "למסע של אוכל טוב, אלכוהול, סיפורי מלחים, קברט ומוזיאונים בחיפה". דודינה, כך גרויסמן, התאהבה בעיר, וחיפה "אכן התגלתה כנטולת חסרונות". הכתבה מתפרשת על פני שלושה עמודים. כתבה אחרת במוסף, גם היא של גרויסמן, עוסקת ב"סצינת אמנות רותחת" ש"החלה לרחוש" בעיר התחתית בחיפה. גם הכתבה הזו מתפרשת על פני שלושה עמודים. מולם מתפרסמים במוסף שישה עמודי פרסומת של עיריית חיפה – בתוכם מוטבע גם הלוגו של "ידיעות אחרונות". הקוראים אינם מקבלים הסבר באשר לפשרו, מהותו וגדריו של אותו שיתוף פעולה.

ענייני תקשורת

"בלינקוב ולוין יקבעו את עתיד רשות השידור" היא כותרת ידיעה של אופיר דור ב"כלכליסט". "משרד התקשורת ישלם 490 אלף שקל לחברת הייעוץ של ראש אגף התקציבים לשעבר רם בלינקוב ושותפו עמוס לסקר", נכתב בכותרת המשנה. "החברה, שתגייס גם את הממונה על השכר לשעבר אילן לוין, תייעץ לוועדת לנדס, שאמורה לקבוע אם לסגור את רשות השידור".

עוד ב"כלכליסט": דור מדווח על הודעתה של הרשות השנייה ולפיה "אישרה באופן ראשוני מסמך מדיניות הקובע כי זכייניות ערוץ 2 ו-10 יוכלו לשדר שבע שעות ריאליטי בשבוע בפריים-טיים במקום עשר שעות כיום". ועוד מדור: "ניצחון זמני לאמיר גילת בקרב מול יוני בן-מנחם", זאת אחרי ש"ועדת משנה של הוועד המנהל החליטה שלא להאריך את כהונתו של מנהל קול-ישראל אריה יאס, הנחשב לקרוב לבן-מנחם". ואולם, יאס אינו מנהל קול-ישראל, אלא קול-המוזיקה.

ב"ממון" ממשיך סבר פלוצקר בביקורת הלא אופיינית על שר האוצר יאיר לפיד, שנמתחה בעדינות בטורו ביום שישי (על הכוונה לבטל את העלאת מס הכנסה במקום להפחית את מס ערך מוסף). "אני חש אי-נוחות מסוימת להעיר הערות אלה", כותב פלוצקר בגילוי לב. היום מחריף פלוצקר את הביקורת ואף מסמן, במרומז ובעקיפין, את מנכ"לית האוצר יעל אנדורן כאחראית לתלישות לכאורה של החלטותיו של לפיד.

עוד ב"ממון", רז שכניק מדווח על "עידן חדש בפרסום נתוני הרייטינג בישראל": "הוועדה למדרוג תספק נתונים יומיים לפי מספר הצופים, ולא רק לפי אחוזי הצפייה במשקי הבית". שכניק אף מעניק קרדיט לסיקור המתמשך ב"העין השביעית" שקדם להחלטה. סתם, צוחק.

בעמ' 18 של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעת כיתוב תמונה בכיכובה של דוגמנית הבית הנוכחית של העיתון, טיטי איינאו, המוכרת בעיתון כ"מלכת היופי טיטי איינאו". "בתמונה: המלכה טיטי מדליקה נר רביעי של חנוכה עם שני חיילים בודדים", נכתב בתוך הידיעה הלא חתומה.

מבקר הטלוויזיה של "הארץ", מורן שריר, מתלונן על כך שבחברות החדשות של הטלוויזיה המסחרית בחרו להציב חנוכיות באולפני המהדורות וקובע שזהו "צעד שאין ממנו חזרה". "כבר אמר פעם מישהו: לפעמים הארץ הוא קריקטורה של הארץ", צייץ בטוויטר בתגובה דני דיין. שריר הוכיח גם כי תהליך ההתבגרות האטי שהוא עובר טרם הושלם, והשחיל בדיחה סקסיסטית על השיר "מעוז צור". נחום ברנע לא לבד.

ב"ידיעות אחרונות" מצאו דרך להנגיש לקהלם המדומיין דיווח על הופעת מחול: "מה גורם לכוריאוגרף יהודי למרוח חומוס על רקדן ערבי במהלך הופעה?", שואלת הפניה משער "24 שעות".

העיתונים מדווחים כי כוכב סדרת סרטי הפעולה "מהיר ועצבני" נהרג בתאונת דרכים. "ישראל היום", העיתון נטול האירוניה, אף מקדיש לכך הפניה בולטת בשער העיתון.