הזמר

גם היום מקדישים העיתונים דפים רבים ואף מוספים שלמים לזמר – גם ב"הארץ", שבמאמר המערכת שלו אתמול תמה על ההפרזה שנכרכה באבל על מותו. זו תופעה הראויה למבט ביקורתי מעמיק, שתחילתו אפשר למצוא בטור הנפלא של רונית צח באתר "המקום".

אריק איינשטיין (צילום: משה שי)

רגע לפני שהעיתונים עסקו ללא הרף בזמר אריק איינשטיין, הם עסקו ללא הרף בזמר אייל גולן. מבין מספידיו של איינשטיין היו מי שעסקו בהבדלים בין השניים, וגם על כך יש מה לומר, אולם אפשר להסתפק בציון של הזהות ביניהם: שניהם כיכבו בעיתוני הימים האחרונים בעל-כורחם.

מוסר כפול

אחת התכונות המובהקות של צהובונים היא מוסר כפול. הם מתמסרים לסיפוקם של דחפים ויצרים המוניים ובה בעת מדגישים ערכים שמרניים ומסורתיים; מתפלשים במציצנות וסחטנות רגשית, אך מקדישים מקום לביקורת עליהן. בעוד שאצל האנשים העושים את העיתון הכפילות הזו יכולה להיות תוצר של מצפון מיוסר, אישיות חתרנית, כורח אישי או הפרעה נפשית, הרי שעבור העיתון עצמו זו התנהלות הנובעת מעצם היותו מוצר המיועד לקהל הרחב ביותר האפשרי והמחויב למטרה אחת בלבד: השאת רווחים כספיים ואחרים עבור בעליו.

ייתכן שהיה זה החיפזון שנצרך להכנת חומרים עיתונאיים רבים כל-כך בהתראה קצרה, או הצביעות והגוזמה שעמדו ממילא בבסיסו – כך או כך, פסטיבל איינשטיין של הימים האחרונים, ש"ידיעות אחרונות" היה הנציג הבולט ביותר שלו, חשף את המנגנון הזה באופן בוטה ביותר.

שער מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", 27.11.13

"'גם העולה ממרוקו שנראה כמו פרא אדם, ושלא קרא ספר מימיו – עומדת מאחוריו שכינה בת אלפי שנים'. הכוונה היתה אולי טובה, אבל קשה להתעלם מהניחוח שהיום נתפס כגזעני", נכתב בכותרת המשנה לראשית של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" שלשום (27.11.13), המבטיחה "הצצה נדירה לדיונים שקיים דוד בן-גוריון בשאלה כיצד הופכים את המזרחים לישראלים". כותרת המשנה של הכתבה עצמה, של אלעד זרט, פסקנית עוד יותר: "הפרוטוקולים שנשמרו בספרייה הלאומית מגלים הרבה כוונות טובות, וגם לא מעט גזענות" של "אנשי רוח – סופרים, פילוסופים, הוגים ושרים", ביניהם לאה גולדברג, חיים גורי, ס' יזהר, מרטין בובר, נתן אלתרמן ואורי צבי גרינברג.

אלא שקוראי העיתון לא נצרכו לעדויות רחוקות מ-1949 כדי לעמוד על אופייה הדכאני של האליטה האשכנזית החילונית בישראל. "ידיעות אחרונות" סיפק להם באותו יום עצמו, בקדמת הבמה, אותו מוצר שעורכיו תייגו כגזעני. כיאה לישראל 2013 – את הסופרים, הפילוסופים וההוגים החליף זמר, ואת העילה הממלכתית של אתגר קליטה לאומי החליפה העילה הממלכתית של משיחתו בשמן של זמר אחר.

"בתחילת שנות ה-80 עבדתי עם קבוצת אנשים בבית-שאן, ניסיתי לקרב אותם אל תוך התרבות הישראלית", כותב הזמר האשכנזי שלמה ארצי בטור הפותח את גליון החדשות של העיתון, שהוקדש כמעט כולו לזמר האשכנזי המנוח אריק איינשטיין. "יום בשבוע הייתי יורד לעיירה למפגש עם הקבוצה. באחד הערבים ניגשת אלי בחורה ממוצא מרוקאי, אולי קראו לה שושנה, ואומרת לי משהו כמו: 'תסביר לנו את המלים של אריק איינשטיין, כי אני לא מבינה כלום'. 'למה זה חשוב לך', אני שואל נדהם. 'כי אם לא אבין את אריק איינשטיין, לא אצליח להיות חלק מהארץ הזאת'. היא ענתה. שבוע לאחר מכן הבאתי אליהם את 'חמוש במשקפיים', עבדתי איתם על מלות השירים. שושנה הבינה והיתה מאושרת".

למחרת, יום חמישי, הוקדש עמ' 12 של "ידיעות אחרונות" לביקורת נוקבת של עינב שיף, תחת הכותרת "דרוש מרן", על האופן שבו סיקרו ערוצי הטלוויזיה את הלווייתו של איינשטיין: "סיפור של קיטש ודרמה" ו"מסיבת אין חשק". שיף לעג לגרנדיוזיות ולזיוף של הפסטיבל התקשורתי: "דיברו על 'המרן החילוני' [...] כאילו התפוצצות הרגשות האדירה מול מותו של הרב יוסף העליבה אותם, והנה, הגיע זמן הנקמה. [...] זמר ענק, שמותו גומר אותך [...] אינו מספיק. לא, דרוש מרן, מישהו לנשק לו את היד ושיהיה 'שלנו' ולא של אחרים"; "שי גולדן ליהג על 'הפער בין אורגיות, מסיבות חשק עם קטינות לכאורה לבין ארץ-ישראל של אריק איינשטיין (נכון, כי בתקופת 'לול' כולם התנזרו)", והצביע על האופן המביך והמעליב שבו "נטחנו מכל עבר סיפורי 'אריק התקשר אלי מחסום ולא ידעתי שזה הוא' ו'אריק לא היה אוהב את זה'"; "אבל אריק", הוסיף שיף, "כבר לא כאן כדי להתנגד".

יכול להיות שהטור רוכך לפני פרסומו (ההוספה המצחיקה של המלה "לכאורה" מצביעה על התערבות עריכתית), אבל גם כך הוא מציע מבט ביקורתי על ההילולה התקשורתית על-שם איינשטיין – אותה הילולה עצמה שנחגגת בכל עוצמת הקלישאה בעמודים שמסביב לזה שבו הודפסה ביקורת הטלוויזיה של שיף, שבהם מפרסמים העורכים תמונות תקריב של בני משפחתו האבלים ושל ידוענים שונים ומנסים לקבע את דמותו כאייקון של ישראליות לצד יצחק רבין ו"ידיעות אחרונות" עצמו. למעשה, שער העיתון עצמו מפרסם את הגיליון באמצעות טקסטים שעניינם "הרגע שלי עם אריק" של אנשי בידור, משחק וזמר ומקורבים לעיתון, ורוב הגיליון מוקדש – זה היום השני – למותו של הזמר שהעיתון מדגיש שוב ושוב את צניעותו וסלידתו מחשיפה פומבית.

מוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 29.11.13

אבל האמת היא שלא צריך עילה מיוחדת כדי ש"ידיעות" יחשוף את המוסר הכפול שלו. הוא מכתים ומעצב כל גיליון וגיליון. הנה היום, במוסף "7 לילות", הפניה על השער מציעה לקוראים ללמוד על "מסלול ההתבהמות של התרבות הישראלית בעשור האחרון". שער העיתון נוקב גם בשמות המשמשים, לדעת עורכיו, מרצפותיו של אותו מסלול התבהמות: "דודו טופז, חנן גולדבלט, הדוגמניות, יוסי בובליל, 'הישרדות', 'פרויקט Y', אייל שני, מרגול, 'הפוליגרף', עמנואל רוזן, 'סופר נני', 'היפה והחנון', פרשת הכדורים, דודו דגמי, יורם זק ודנה רון, 'מעושרות'", אותם שמות שרבים מהם כיכבו, כל אחד בתורו, על שער אותו מוסף.

אפשר להמשיך ולהציג כאן עוד ועוד דוגמאות, רק מהימים האחרונים, אבל התמונה ברורה דיה. "ידיעות אחרונות" הוא הנציג הבולט בישראל לז'אנר העיתונאי הבונה מסלולי התבהמות, ובהם תחנות עצירה להתרעננות.

הבלוף הגדול

"אנחנו נוהגים לחשוב על מניות כעל השקעה, לא כעל ספקולציה, אבל בפועל רוב השווקים מבוססים על ספקולציה ולא על השקעה. אם חושבים על זה, התפקיד המסורתי של וול-סטריט הוא הקצאת הון, כלומר תיעול הון לשימוש הטוב ביותר שלו. ובוול-סטריט אנחנו אכן עושים זאת: וול-סטריט מספקת מדי שנה הון של 250 מיליארד דולר לחברות קיימות וגם לחברות חדשות בעלות סיכויי צמיחה גבוהים. אבל היקף המסחר הכולל בניירות ערך הוא 33 טריליון דולר. זה אומר ש-99% מהמערכת עוסקים בספקולציה ורק 1%, וליתר דיוק 0.8%, סובב סביב השקעה. זה עולם הפוך, והמצב הזה חייב להשתנות בחזרה".

"קרנות נאמנות צריכות להימנע מיצירת ציפייה שהמנהלים יחוללו נסים ואסור להן לטעון שביכולתן להשיג תשואות עודפות".

"אם מסתכלים על שוק המניות במבט המפוכח והקר של הסטטיסטיקה, הוא מסביר, אין שום היגיון ביומרה להכות את השוק. שוק המניות הוא צירוף כלל המשקיעים שפועלים בו: כשמצרפים את כולם יחד פשוט מקבלים את השוק. ומאחר שהמשקיעים הם השוק, אין שום דרך שבה כל המשקיעים יכולים להכות את השוק. וליתר דיוק, רוב המשקיעים לא מסוגלים לעשות זאת. המספרים הם הראשונים להעיד על כך: ממחקר שפירסמה סוכנות הדירוג סטנדרד-אנד-פורס (S&P) לפני כמה חודשים עולה כי בחמש השנים האחרונות יותר מ-80% מהקרנות שמנוהלות באופן אקטיבי (שבהן המנהלים בוחרים אילו מניות לקנות ולמכור) פיגרו אחרי המדדים. במלים אחרות, הרוב המכריע של מנהלי ההשקעות לא מצליח להשיג לאורך זמן תשואות גבוהות מהממוצע או אפילו להגיע לממוצע. ובכל זאת, יש משקיעים שמכים את המדד, ולכן לכאורה הצעד המתבקש הוא למצוא אותם ולשים את הכסף אצלם. הבעיה היא שאין שום קשר בין ביצועי העבר של מנהל השקעות ליכולת העתידית שלו. אין שום ערבות לכך שמי שהצליח להשיג תשואה עודפת אתמול יעשה זאת גם מחר. וגם זה מגובה היטב באינספור מחקרים".

"כשהתשואה ממוצעת, הוא אומר, כל ההבדל בין הקרנות הוא בגובה דמי הניהול. 'אני יודע חשבון: תשואה ברוטו פחות עלויות שווה תשואה נטו. נקודה', מנסח בוגל היגיון פשוט ומובן מאליו: ככל שמנהלי ההשקעות גובים מהחוסכים יותר עמלות, כך קטנה כמות הכסף שמגיעה אל כיס החוסכים. באופן מצטבר, הבדלים של אחוזים בודדים בעמלות מתורגמים למספרים משמעותיים ביותר. במלים אחרות, 'דמי הניהול הם הגורם החשוב ביותר'. ועם משחק על הגורם הזה יצא בוגל לכבוש את השוק. 'האסטרטגיה שלנו היתה להיות ספק הלואו-קוסט של תעשיית קרנות הנאמנות', הוא משחזר, 'כי במערכת הפיננסית עלות היא הכל, וספק הלואו-קוסט הוא זה שהערך שלו הכי גבוה. הבנתי שמכאן תגיע הצמיחה של החברה'".

הציטטות הללו, הלקוחות מראיון של אורי פסובסקי עם המשקיע המיליארדר ג'ון בוגל במוסף "כלכליסט" שהתפרסם אתמול, מציירות את האמת הבהירה שמאחורי מסך הערפל של שוק ההון: הבורסה היא קזינו, ניהול השקעות הוא אחיזת עיניים. התובנות הללו, כותב פסובסקי, מחלחלות לשוק ההון עצמו, ויותר ויותר כסף מנוהל לפיהן. ייתכן שכך הדבר, אולם יש זירה המתנהלת במנותק לגמרי ואף בכיוון ההפוך אליהם: עלעול בכל יום נתון באחד ממדורי השוק בעיתונים הכלכליים ידגים כיצד הם מתמסרים לאשליית ההיגיון המובנה של השוק.

הכותרות הראשיות

"הארץ" מקדיש את כותרתו הראשית לסוגיית הגרעין האיראני, שהעסיקה גם את שאר העיתונים עד לפני פטירתו של הזמר אריק איינשטיין. "הסכר נפרץ: חברות מסתערות על חוזי מיליארדים עם איראן", נכתב בה. "האנלוגיה בין הסכם ז'נבה להסכם מינכן מיצתה את עצמה סופית השבוע. בעל הטור האולטרה-ימני ברט סטיבנס, זוכה פרס פוליצר שהיה עורך 'ג'רוזלם פוסט', סתם עליה את הגולל", קובע חמי שלו במאמר שתחילתו מודפסת על שער העיתון, "הוא טען בעיתון 'וול-סטריט ג'ורנל' כי ההסדר עם האייתוללות מ-2013 גרוע הרבה יותר מההסכם עם הנאצים בבירה הבווארית ב-30 בספטמבר 1938. הוא הלך, כמאמר הביטוי הלקוח ממחדל אחר של בעלות-הברית במלחמת העולם השנייה, גשר אחד רחוק מדי.

"[...] הדיון המשעשע באמת התקיים בטוויטר, שם התפתחה תחרות ערה בין מומחים בעלי שם וצייצנים מן המניין, תחת התיוג של ההאשטאג #worsethanmunich. 'מבטא אוסטרלי'? גרוע ממינכן; השיר 'איירוניק' של הזמרת אלאניס מוריסט? גרוע ממינכן; לא לדעת מה רוצים לאכול לארוחת ערב? גרוע ממינכן; סנדלי קרוקס? גרוע ממינכן; סנדלי קרוקס עם גרביים (בליווי תמונה)? הרבה יותר גרוע ממינכן; קבוצת בורוסיה דורטמונד? גרוע ממינכן; הסרט 'מינכן'? בוודאי גרוע ממינכן". ניסיתי לבדוק מה כתב שלו על איראן וההשוואה לתקופת טרום-השואה כשהיה בעל טור ועורך בכיר ב"ישראל היום", אבל מנוע החיפוש של העיתון אינו מאפשר חיפוש לפי שמות כותבים.

"הפתרון להורים בחופש הגדול: קייטנות ממלכתיות לילדי היסודי", נכתב בכותרת ידיעה בעמ' 5 של "הארץ". "לא מדובר בקיצור החופש, אלא בפעילויות העשרה מסובסדות, בהן התלמידים לא חייבים להשתתף", כותבת ירדן סקופ. "שינוי ראוי, גם הספקות", נכתב בכותרת טור הפרשנות של אור קשתי. קשתי כותב על אי-הנוחות שעוררה הכרזתו של שר החינוך שי פירון על מהפכה, כשגם פרטי הפיילוט המצומצם עדיין אינם ידועים. "מדובר ביחסי-ציבור, לא בתוכנית אמיתית", נכתב בכותרת ידיעה של רעות וילף בשולי הסיקור ב"מעריב". ב"ידיעות אחרונות" מסקרים בהבלטה את המיזם של שר החינוך, אולם מבכרים לזנוח את הספקנות העיתונאית ולהתמסר לגרסת השר.

"החופש הגדול יהיה פחות גדול", עולצת הכותרת הראשית של העיתון לצד הסטמפה הצהובה "בשורה להורים". "חופשת הקיץ תקוצר ב-3 שבועות", קובעת כותרת המשנה. "פירון: זה יהיה חינוך, לא בייביסיטר", היא מוסיפה. "לפיד: ההוצאה לקייטנות תקטן", היא כופלת. העמוד הפותח מוקדש גם הוא כולו לבשורה מבית-מדרשם של שי פירון ויאיר לפיד, פוליטיקאי הבית של העיתון. הידיעה חושפת קשר נוסף בין "ידיעות אחרונות" לבין המיזם שהוא נרתם לקידומו: את המימון לקייטנות הממלכתיות תתרום בחלקו הקרן-לידידות, שלה קשר עסקי-תוכני מסועף עם "ידיעות אחרונות".

הכותרת הראשית של "ישראל היום" מדווחת כי "פעוטה נפגעה בראש בפיגוע אבנים בבירה". ב"ידיעות אחרונות" הכותרת על השער היא "טרור נגד תינוקת".

הכותרת הראשית ב"מעריב" וב"מקור ראשון" שאובה מדברים שאמר הנשיא שמעון פרס לכתב זאב קם, שהתלווה לביקורו במקסיקו. "פרס בשיחות סגורות: הכל פתוח לגבי הבחירות הבאות" ("מעריב") ו"פרס: 'כהונתי לא תוארך'; מקורביו: 'בבחירות הבאות הכל פתוח'". גם ל"ידיעות אחרונות" כתב בפמלייתו של פרס: "חיבוק מהאיש העשיר בעולם" היא כותרת הידיעה של איתמר אייכנר בעמ' 7 בעיתון. אייכנר אף יודע לספר לקוראים כי הנשיא חש ברע, אך התאושש מהר, והעורכים אף מספקים תמונה של פרס "בעת שחש ברע במקסיקו". מזל ששלחו כתב.

מוספי סוף-השבוע

ב"סופשבוע" של "מעריב" פורש מרדכי חיימוביץ את סיפורה של פיסת אדמה בנגב, שעל הזכות להתיישב עליה מתגוששים בדואים ויהודים. שרה ליבוביץ'-דר וכותבים אחרים מציעים מבט עדכני על מצבו של האתר הארכיאולוגי במצדה והמיתוס הלאומי שהתפתח סביבו. אייל לוי מגיש כתבת צבע על המגוון האנושי שבבית-כנסת בדרום תל-אביב.

ב"7 ימים" של "ידיעות אחרונות" כותבת שוש מולא על יחידה משטרתית המתחקה אחר השימוש במטעני נפץ בעולם התחתון, נעם ברקן חתומה על "פרויקט מצולם" של ביקור אצל "שישה קשישים מרחבי הארץ" במטרה לשרטט כיצד נראית "הזקנה בישראל 2013", זאת כחלק משיתוף הפעולה המסחרי-מערכתי ההדוק בין "ידיעות אחרונות" לקרן-לידידות. הכתבה השלישית במוסף היא ראיון עם מגישת חדשות יפה.

ב"שישבת" של "ישראל היום" מגישים תחקיר של רן רזניק על כשל חוזר בחדרי מיון בישראל, ראיון של בת-חן אפשטיין-אליאס עם נשאית איידס לקראת יום האיידס העולמי מחרתיים, וראיון יחצנות עם הזמר שממלא את מקומו של אייל גולן בתוכנית הריאליטי שבה השתתף.

ענייני תקשורת

ב"הארץ" מגישים בהבלטה בשער העיתון ידיעה של אורי משגב ולפיה בזמן שהיה רמטכ"ל דרש גבי אשכנזי מהיועץ המשפטי לממשלה ומראש השב"כ לחקור את העיתונאי רונן ברגמן, "שפירסם הדלפות ששימשו, לדבריו, לניגוח אישי נגדו".

אייטם התמונה המרכזי בכפולה הפותחת של "7 לילות" (או: "מוסף התרבות ההישגי והחשוב ביותר בישראל", כפי שמכנה אותו עורך העיתון ירון) מוקדש לקידום מכירות של הוצאה מחודשת של אלבומים ישנים של זמר הבית של העיתון, שלמה ארצי. על החתום: כתב הבידור ההישגי והחשוב ביותר בישראל, רז שכניק.

כתבת השער של מוסף "7 ימים" מוקדשת לראיון עם מגישת החדשות של ערוץ 10, שאנשיו היו עד לא מזמן פרסונה נון-גראטה ב"ידיעות אחרונות" וכעת, בסמיכות מפתיעה לחילופי ההנהגה בערוץ ומינויו של רפי גינת, לשעבר עורך "ידיעות", כמנכ"ל הערוץ, שבו לככב בעיתון ("הרייטינג במגמת עלייה", מכריז אחד מכיתובי התמונה).

בין משתתפי פרויקט חברי-הכנסת הפנויים-פנויות של "7 ימים": איציק שמולי‎.

"ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", אינו מתפרסם היום.