41% מהציבור היהודי בישראל סבורים כי בתקופת שגרה, על אמצעי התקשורת להיות ניטרליים לרוב ואובייקטיביים עד כמה שאפשר. רק 37% מהציבור היהודי סבורים כי בתקופות שגרה על התקשורת לייצג לרוב את העמדה הישראלית. כך עולה מסקר דעת קהל שנערך בהזמנת פרופ' דניאל בר-טל מאוניברסיטת תל-אביב.


לפי הסקר, שנערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית, למרות העמדות הליברליות הללו, כאשר נבדקות שאלות ממוקדות יותר עולה כי רוב הציבור היהודי בישראל דווקא אינו מעוניין בתקשורת ניטרלית ואובייקטיבית, אלא בתקשורת מגויסת.

קרוב ל-60% תומכים בהפעלת צנזורה מדינתית על התקשורת בישראל ושיעור דומה דורשים מהעיתונאים לצנזר את עצמם

כך, לדוגמה, רק כ-55% מהציבור היהודי מסכימים במידה זו או אחרת כי על אמצעי התקשורת בישראל לפרסם מידע אמין על מעשים לא מוסריים שמבצעת הממשלה בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וכשנבדקה שאלה דומה ביחס למעשים לא מוסריים שמבצע צה"ל, ירד שיעור המסכימים לפרסום מידע אמין עליהם לכ-48% בלבד.

זאת ועוד, קרוב ל-60% תומכים בהפעלת צנזורה מדינתית על התקשורת בישראל ושיעור דומה (ובמובהקות רבה יותר) דורשים מהעיתונאים לגזור על עצמם צנזורה עצמית ביחס למידע אמין במציאות של סכסוך.

פרופ' דניאל בר-טל

פרופ' דניאל בר-טל

סקר דעת הקהל נערך לקראת יום עיון שהתקיים לאחרונה במרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום של אוניברסיטת תל-אביב בנושא התקשורת הישראלית ו"תרבות הסכסוך". פרופ' בר-טל חוקר את תרבות הסכסוך בישראל ובעולם זה כשלושה עשורים. לדבריו, הסכסוך הישראלי-פלסטיני היה בעבר דוגמה מובהקת למה שמכונה "סכסוך בלתי נשלט", וגם כיום עונה במידה רבה להגדרה. בסכסוכים שכאלה, הוא מסביר, מתפתחת לאורך זמן "תרבות של סכסוך", עם מאפיינים שכל ישראלי מכיר: החל בדה-לגיטימציה של האויב, עבור בתחושה עמוקה של קורבנות וכלה בעליית הפטריוטיזם. לדברי פרופ' בר-טל, הכינוי "תרבות של סכסוך" נובע מהעובדה כי סכסוכים כאלה משפיעים באופן עמוק על החברה וחודרים לספרי הלימוד, לאמנות וכן לתקשורת.

בין הדוברים בכנס היו חוקרי התקשורת ד"ר דניאל דור, ד"ר שגיא אלבז, פרופ' יורם פרי ואחרים. בעוד שהחוקרים תיארו את התקשורת הישראלית כתקשורת שחלקה הגדול מגויס לצד הישראלי בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ממצאי הסקר מלמדים כי בעיני הציבור היהודי, התקשורת בישראל שמאלנית מדי ואינה מגויסת דיה. ממצא זה אינו מפתיע אם לוקחים בחשבון כי מתוך מדגם של 504 יהודים, 295 הגדירו את עצמם ימנים, 128 הגדירו את עצמם כאנשי מרכז ורק 81 הגדירו את עצמם שמאלנים.

"אם לא היה לנו שמאל היינו כמו בברית-המועצות, כשהרוב המוחלט רוצה צנזורה. השמאל ממתן את התפיסות. רובו של השמאל, באחוזים מאוד גבוהים, מתנגד לצנזורה ולצנזורה עצמית ותומך במדיה מבקרת וחופשית. הימין עומד בצד השני"

כ-60% מהמשיבים על שאלות הסקר תיארו את התקשורת כנוטה לשמאל בהעברת המידע על הסכסוך, וכ-16% מהם הגדירו את התקשורת שמאלנית מאוד. רק כ-20% הגדירו את התקשורת כנוטה ימינה, כאשר רוב המשיבים כך טענו כי היא נוטה רק מעט ימינה. פרופ' בר-טל מדגיש כי יש לתת על הדעת לתמונה שעולה מפילוח התשובות לפי ההגדרה הפוליטית של המשיבים.

"אחד הדברים המעניינים שמצאנו היה שיש פערים גדולים בין שמאל לימין", אומר פרופ' בר-טל. "וכיוון שהשמאל כמעט נמחק ונעלם, אז בתמונה הכוללת רואים שהציבור רואה את המדיה כשמאלנית וכי הוא רוצה צנזורה וצנזורה עצמית, ולא רוצה שיפרסמו מידע שפוגע בצבא או בממשלה.

"אם לא היה לנו שמאל היינו כמו בברית-המועצות, כשהרוב המוחלט רוצה צנזורה. השמאל ממתן את התפיסות. רובו של השמאל, באחוזים מאוד גבוהים, מתנגד לצנזורה ולצנזורה עצמית ותומך במדיה מבקרת וחופשית. הימין עומד בצד השני".

מהבחינה הזו, האם לא ניתן לומר שהציבור היהודי חושב בצדק שהתקשורת בישראל שמאלנית? הרי ביחס לעמדות שהוא מביע היא אכן נראית שמאלנית.

"אני לא הייתי משתמש במלה שמאלנית, אלא ביקורתית". 

שאלה נוספת שבחן הסקר נגעה למידת האמינות שמייחס הציבור היהודי לכלי תקשורת שונים בקשר לדיווחיהם החדשותיים בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. מהתוצאות עולה כי מבין עיתוני הדפוס, "ידיעות אחרונות" נחשב לאמין ביותר. כ-66% מהמשיבים העידו כי הם סומכים על העיתון בדיווחיו החדשותיים על הסכסוך, וכ-10% מהם הצהירו כי הם "סומכים עליו מאוד". "מעריב" הגיע למקום השני עם כ-61% אמינות, "ישראל היום" זכה לכ-60% ו"הארץ" קיבל כ-50% אמינות בלבד.

"ידיעות אחרונות", 5.4.13

"ידיעות אחרונות", 5.4.13

כשבוחנים את התשובות לשאלה זו על-פי דעותיהם הפוליטיות של המשיבים, עולה כי "ידיעות אחרונות" זוכה לאמינות גדולה יותר בקרב המרכז והשמאל ואילו "ישראל היום" זוכה לאמינות גדולה יותר בקרב הימין. אולם הפערים הפנימיים בין שמאלנים, אנשי מרכז וימנים קטנים יותר במקרה של "ידיעות אחרונות" לעומת "ישראל היום".

כך, לדוגמה, כ-63% מבין הימנים סומכים על "ידיעות אחרונות" במידה זו או אחרת, לעומת כ-71% מאנשי המרכז וכ-69% מהשמאלנים. לעומת זאת, כ-65% מבין הימנים סומכים על "ישראל היום" במידה זו או אחרת, לעומת כ-53% מבין אנשי המרכז ורק כ-41% מבין השמאלנים.

הפערים ביחס ל"הארץ" גדולים עוד יותר. רק כ-41% מהימנים סומכים על הדיווחים המתפרסמים בעיתון זה בקשר לסכסוך, לעומת כ-55% מאנשי המרכז וקרוב ל-78% מהשמאלנים. ביחס ל"הארץ" נרשם נתון חריג: כ-24% מהימנים הצהירו כי הם "מאוד לא סומכים" על דיווחיו בקשר לסכסוך. נתון גבוה יותר של חוסר אמינות מובהק, 37%, השיג רק ערוץ 7. בעיני השמאלנים כמובן.

האם אין מקום להתפלא על כך ש"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" הגיעו לאחוזי אמינות גבוהים יותר מ"ישראל היום"? הרי זה האחרון הוא עיתון בעל עמדות שמרניות יותר, שהולמות את עמדות רוב הציבור היהודי.

פרופ' בר-טל: "ההבדלים לא גדולים, ואולי הדבר המפתיע יותר הוא ש'ישראל היום', שהוא באמת שופר כמעט ללא הגבלה, בצורה גלויה וברורה, זכה לשיעורי אמינות גדולים. אני חושב שזה ממצא מפליא מאוד".

נתונים נוספים מהסקר מעלים כי חדשות ערוץ 10 זוכות לאמינות מעט גדולה יותר מחדשות ערוץ 2 (כ-73% לעומת כ-71%), כי אתר ynet זוכה לאמינות גדולה יותר בדיווחיו על הסכסוך לעומת אתר "וואלה" (כ-69% לעומת כ-64%) וכי חדשות גלי-צה"ל נהנות מאמינות גבוהה יותר מאלו של רשת ב' (כ-73% לעומת כ-70%). כלי התקשורת שקיבל את שיעור האמינות הנמוך ביותר בקרב הציבור היהודי הוא ערוץ 7, שכ-44% הצהירו כי הם סומכים על דיווחיו.

מדוע בחרת לסקור את האוכלוסייה היהודית בלבד?

פרופ' בר-טל: "החברה הערבית בישראל היא אמנם 20%, אבל בנושא המסוים של תרבות הסכסוך יש לה תרבות אחרת, ורוב המחקר שלי נוגע לתרבות הסכסוך שהתפתחה בחברה היהודית הישראלית ולא הפלסטינית".

האם בחירה זו אינה מטה את התוצאות, למשל ביחס לעיתון כמו "הארץ"?

"יכול להיות, אבל קשה לדבר פה על תרבות אחידה של סכסוך, ואותי עיניינו ספרי הלימוד והתקשורת בציבור היהודי. זה ההקשר של המחקר הזה".