בניכוי החרדים והערבים
מותו של הזמר אריק איינשטיין מסוקר בעיתוני הבוקר בהיקף המעיד על מעמדו החריג בחברה בישראל. "ידיעות אחרונות", שמוביל בשנים האחרונות את הפרידות התקשורתיות מגיבורי האליטה הישנה (מדב לאוטמן וחיים חפר ועד שמוליק קראוס וענת גוב), מקדיש לאיינשטיין את כל התוכן המערכתי עד כפולת האמצע, כולל. השוואה לעיתונים האחרים מלמדת כי על אף שהסיקור של "ידיעות אחרונות" הוא הנרחב ביותר, הוא אינו היוצא מן הכלל.
גם "ישראל היום", שבשנים האחרונות הוביל את סיקור מותם של אבי ראש הממשלה ואבי רעייתו, מקדיש את רוב השער וכל התוכן המערכתי בחמש הכפולות הפותחות למות איינשטיין. "מעריב", העיתון שאתמול עוד התגאה בשערו בטור החדש שהזמר אמור היה לפרסם בו החל מיום שישי הקרוב, מעניק הבוקר את כל שערו למות איינשטיין, בלי להדפיס בעמוד השער ולו מלה אחת על אירוע אחר שהתרחש ב-24 השעות האחרונות (גם כל שער מוסף הספורט של העיתון מוקדש לו).
אביעד פוהורילס, שסייע לחבר את איינשטיין ל"מעריב", מתאר בשער ובכפולה הפותחת של העיתון את המפגש האחרון שלו עם הזמר, אתמול אחר הצהריים, כשהגיע לביתו של איינשטיין לצורך עריכת תיקונים אחרונים בטור. "שעה וחצי ישבנו", כותב פוהורילס, "תיקנו את הבלתי ניתן לתיקון, את המושלם". הכוונה של איינשטיין לפרסם טור שבועי חדש ב"מעריב" מוזכרת גם ב"ישראל היום" וב"הארץ", אך לא ב"ידיעות אחרונות", העיתון שלעולם אינו שוכח ואינו סולח.
במקום טור בולט של עיתונאי אחד שנפגש אתמול עם הזמר המנוח, מציג "ידיעות אחרונות" על שערו סוללה של מיטב כותבי טוריו בנושאי מוזיקה ותרבות, המספידים את הזמר, איש-איש לפי יכולתו וסגנונו. שלמה ארצי וקרן פלס, בעלי הטורים הקבועים במוסף "7 ימים" (שבהם, ובעיקר בראשון מביניהם, היה אמור איינשטיין להתחרות); העיתונאי רז שכניק, שחולש על תחום הבידור בעיתון (ובמידה רבה בעיתונות המודפסת כולה); הזמר אביב גפן, שמטופח על-ידי "ידיעות אחרונות" כאילו העיתון מקבל אחוזים מהכנסותיו; וגם אחד, יאיר לפיד, בעבר כותב טורים מוביל ב"ידיעות אחרונות" וכיום שר אוצר בממשלת ישראל.
הבוקר לפיד עוזב את תפקיד השר וחוזר לרגע לתפקיד הפובליציסט המרגש של המדינה של כולנו, שכותב את מה שאנחנו כל-כך מרגישים אבל לא יכולים לבטא בבהירות וצחות לשון כשלו. המעבר של לפיד מהפובליציסטיקה לממשלה ובחזרה נראה טבעי לחלוטין. קוראי "ידיעות אחרונות" נהנים מעוד טור שנכתב לאחר תגלחת ואפטר-שייב, אבל במקביל גם מפסידים משהו. במקרה או שלא במקרה, בכל העיתונות הכלכלית מודפסת הבוקר ביקורת חריפה על הצעד האחרון של לפיד – כשר אוצר, לא כפובליציסט ומספיד בכיר – למעט במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות".
ישראלים מתאספים בכיכר רבין, להתאבל על מותו של אריק איינשטיין. 27.11.13 (צילום: פלאש 90)
כרגיל, רוב המספידים כותבים לא רק על המת, אלא גם על עצמם. במקרה של פוהורילס זהו מהלך טבעי, שכן העיתונאי פגש את איינשטיין רק אתמול, שעות אחדות לפני מותו. אצל אחרים הבחירה פחות טבעית. ב"ישראל היום" נזכר דן מרגלית בתוכנית רדיו שהקליט עם עלי מוהר לפני שבע שנים. ב"מעריב" מזכיר אמנון לורד כי לפני שלושה שבועות שילב בתוכנית רדיו שהקליט שירים של איינשטיין. קרן פלס מבדילה בהספדה את איינשטיין מאנשי העידן הנוכחי, "של תרבות מזורזת ולשונות מושחזות".
הבחירה לכתוב על עצמך במקום על המת הופכת צורמת כשהכותב אינו עיתונאי זה או אחר, אלא כלי התקשורת עצמו. במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" משולבים בטור ההספד שכתב אבינעם פורת תצלומים של שני טורים שכתב הזמר לעיתון בעבר, האחד לאחר שיא עולם שקבע יוסיין בולט בריצת 100 מטר והאחר לאחר ניצחון של קבוצת הפועל תל-אביב בכדורסל על היריבה העירונית מכבי.
למזלו של "ידיעות אחרונות", קיים "ישראל היום", שעולה הבוקר על יריבו בקידום עצמי סר טעם. בעיתון מתפרסמת ידיעה חדשותית מאת מאיה כהן, המזכירה כי לפני ארבע שנים העניק העיתון חסות לאירוע התרמה בשם "אני ואתה בפארק", שבו ביצעו אמנים רבים את שירי איינשטיין.
"הארץ" הוא העיתון היחיד הבוקר שאינו מקדיש למות איינשטיין את כותרתו הראשית; רק תיבה גדולה בראש השער, וכל עמ' 3. "דומה כי איינשטיין היה האמן הישראלי האהוב ביותר מפני שהוא גילם את דמותה הממשית של התרבות הישראלית ובאותה עת גם דמות אידיאלית שהתרבות שלנו ביקשה לשוות לעצמה, אך היתה רחוקה מהמציאות", כותב עליו בן שלו.
כפי שניתן לראות, הבחירה של "הארץ" למנוע ממות איינשטיין את הכותרת הראשית ועמודים פנימיים רבים אינה נובעת מכך שעורכי העיתון אינם מכירים בגדולתו של הזמר. "הארץ" הוא עיתון אליטיסטי, המתעקש להקדיש את כותרותיו הראשיות לידיעות חדשותיות מובהקות, עם עדיפות לנושאים מדיניים. ממילא העיתון אינו מרבה בהדפסת תצלומים של ידוענים, התופסים הבוקר עמודים רבים בטבלואידים (הן תצלומים של איינשטיין מתקופות שונות בחייו, והן תצלומים של חבריו, שבאו אתמול לבית-החולים שבו אושפז).
אם לדייק, גם בעיתונות החרדית לא מעניקים למות הזמר את הכותרת הראשית. "המודיע" וה"מבשר" מקדישים אותה להרג מחבלים על-ידי כוחות צה"ל בגדה המערבית. הימור: גם היומון הערבי היחיד שעדיין רואה אור במדינת ישראל, "אל-איתיחאד", לא בחר במותו של איינשטיין לכותרתו הראשית (אם לאחד הקוראים יש עותק מגליון "וסטי" של הבוקר, הוא מוזמן לשלוח את תצלום השער למערכת). הנה, בכל זאת, גבולות הקונסנזוס.
הימור
שלמה ארצי בהופעה, 30.8.07 (צילום: מיכל פתאל)
מדור הרכילות היומי "העלוקה", שכותב צחי קומה עבור "ידיעות אחרונות", נחתם הבוקר בטקסט קצר על הזמר שלמה ארצי. לפי קומה, הזמר פתח אמש את סיבוב הופעות החורף שלו במועדון הזאפה בתל-אביב ובמקביל חגג יום-הולדת. "אנשי הלהקה הפתיעו אותו בעוגה ובזיקוקים מאחורי הקלעים, ובמהלך המופע הוא זכה למחיאות כפיים סוערות מהקהל".
מעניין. שלמה ארצי עצמו כותב ל"ידיעות אחרונות" על ההופעה שלו אמש, וזאת לנוכח מותו של איינשטיין. "לפני ההופעה אתמול קיבלתי את ההודעה על כך שהוא נלחם על חייו. הודעתי לקהל", כותב ארצי בכפולה הפותחת של העיתון. "[...] אתמול, בהופעה, הודעתי לקהל שהוא נפטר. כולנו ידענו שאי-אפשר להמשיך לשיר עד הסוף. פתאום הם התחילו לשיר את 'האיש ההוא'. אני הצטרפתי אליהם".
האם ייתכן שכתב הרכילות של "ידיעות אחרונות" דיווח על מחיאות הכפיים הסוערות שלהן זכה ארצי בהופעתו בטרם שר הזמר ולו שיר אחד?
שגרה
ג'קי חורי מדווח בתחתית עמ' 4 של "הארץ" כי בקבוק תבערה הושלך אתמול לפנות בוקר על ביתו של גסאן עומראן, תושב הכפר הפלסטיני בורין.
"ידיעות אחרונות" מקדיש עמוד שלם לסיקור שובה של משלחת הסיוע הצה"לית לפיליפינים, כולל תצלום המוני של כל חברי המשלחת ושמותיהם ("המלאכים בירוק").
שלמה צזנה מדווח ב"ישראל היום" כי רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו ביקרה אתמול במקלט לנשים מוכות.
מצבו של הציבור
"לא דמי חנוכה, לא משלוח מנות לפורים ולא הקלה בגזירות" היא כותרת הטור של אלי ציפורי, סגן עורך "גלובס", שהתפרסם אמש בכפולה הפותחת של העיתון. "90% מהשכירים כמעט שלא ירגישו את ביטול העלאת מס ההכנסה שלפיד חגג אמש", נכתב בכותרת הגג לטורו. טבלה שימושית הצמודה לטור מבליטה את העובדה כי רק בעלי שכר של כ-19 אלף שקל ומעלה ייהנו במידה משמעותית מביטול העלאת מס ההכנסה שעליה הכריז שר האוצר. לפי ציפורי, מדובר ב"כ-10% מהשכירים, אוכלוסייה הנאמדת בכ-300 אלף איש בלבד". בכפולה השנייה של "גלובס" הודפס טורה של סטלה קורין-ליבר. אף היא ביקרה בחריפות את לפיד וראשי משרדו.
יאיר לפיד במסיבת העיתונאים שבה הודיע כי מס ההכנסה לא יעלה, 25.11.13 (צילום: יונתן זינדל)
הפרשנים בכל העיתונים מסכימים כי ההסבר למהלכו של לפיד אינו כלכלי, אלא פוליטי. "נתניהו, לפיד ובכירי האוצר מזגזגים בעודפים של מיליארדי שקלים" היא הכותרת שמתנוססת הבוקר בכפולה הפותחת של "דה-מרקר", מעל טורו של מוטי בסוק. מירב ארלוזורוב מבקרת אף היא את המהלך, תוך הדגשת העמדה הביקורתית שהושמעה אתמול מכיוון בנק ישראל. "בנק ישראל נגד הצעדים של לפיד", מכריזה כותרת בכפולה השנייה של "כלכליסט".
"נסיון העשור האחרון מלמד שכשהממשלה שוחקת במכוון את השירותים שהיא נותנת לציבור, ובמקביל מורידה את שיעורי מס הכנסה כדי שלציבור יהיה יותר כסף לקנות שירותים פרטיים, היא לא בהכרח משפרת את מצבו של הציבור", כותב שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט". "[...] הציבור הישראלי מתכסה בעוד ועוד שכבות יקרות של ביטוח, מבלי שהוא מקבל רמת בריאות גבוהה יותר. רק משום שהוא מרגיש שסל הבריאות הציבורי אינו מספיק".
ב"דה-מרקר" מדווחת רוני לינדר-גנץ על ממצאי דו"ח שפירסם אתמול משרד הבריאות ולפיו בשנת 2012 זינקה הכנסת קופות-החולים מביטוחים משלימים ב-12% והגיעה ל-3.52 מיליארד שקל. בכותרת המשנה נכתב: "הבעיה: הכסף הגדול מופנה לרפואה הפרטית – בעיקר לניתוחים בבתי-החולים הפרטיים". לפי לינדר-גנץ, במצב הנוכחי תושבי הפריפריה מסבסדים את תושבי המרכז, כיוון שאלה האחרונים נהנים מנגישות גבוהה בהרבה לרפואה פרטית.
"גם בניכוי החרדים והערבים – שיעור העוני מהגבוהים במערב", נכתב ב"דה-מרקר", בכותרת ידיעה מאת ליאור דטל על דו"ח מרכז טאוב שפורסם אתמול.
הכותרת הראשית במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" היא "ברלין ב-198 דולר". עוד אפשר למצוא בשער המוסף הפניה לטור מאת סבר פלוצקר תחת הכותרת "הפתעה: מערכת הפנסיה בישראל – מהטובות ב-OECD". ידיעה מאת נטלי גרויסמן, המתפרסמת ב"ממון" ומדווחת כי לפי דו"ח טאוב, ישראל נמצאת במקום הראשון בסולם העוני בין מדינות המפותחות בעולם, אינה מקבלת הפניה משער המוסף.
הכוח השלישי
מותו של אריק איינשטיין דוחק הצדה את מה שבוודאי היה הופך לכותרת הראשית בעיתוני הבוקר – עימות חמוש בין כוח הימ"מ והשב"כ לשלושה מבוקשים פלסטינים המשתייכים לארגון סלפי קיצוני. "השב"כ מסר כי החוליה הזאת התכוונה לבצע פיגוע כבר בימים הקרובים", מדווחים גילי כהן וג'קי חורי ב"הארץ". "חיסול רגע לפני פיגוע" היא הכותרת העובדתית שמתפרסמת ב"ידיעות אחרונות".
"זו הפעם הראשונה שבה נתקלים כוחות הביטחון הישראליים בסימנים לנוכחות חמושה של כוח שלישי בגדה המערבית – לא הרשות הפלסטינית או הפת"ח, גם לא חמאס, אלא קבוצה אסלאמיסטית, סלפית קיצונית, הפועלת במנותק מהארגונים הממסדיים", כותב עמוס הראל בטור שנפתח בשער "הארץ".
ענייני תקשורת
נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי יפית גרינברג לא תרכוש ככל הנראה את חלקו של רון לאודר בערוץ 10, וזאת בשל "פערים בלתי ניתנים לגישור". "המשמעות היא סכנה מיידית לעתידו של ערוץ 10", מבהיר טוקר. בטור פרשנות נלווה הוא כותב: "המצלמה חוזרת עכשיו להתמקד בלאודר [...] כעת הוא זה שאחראי לעתידו של כלי התקשורת הישראלי ולפרנסתם של העובדים".
אתמול אחר הצהריים דיווח לי-אור אברבך באתר "גלובס" כי נמשך המשא-ומתן בין לאודר לגרינברג. בטור דעה שפורסם בעיתון המודפס טען אברבך כי "יפית גרינברג היא בדיוק מה שהערוץ הזה צריך".
בכפולה הפותחת במוסף "הערב" של "גלובס" פורסמה כתבה נוספת מאת אברבך, המוקדשת לכלי התקשורת הישראליים הזוכים למימונים מסוגים שונים ממדינת ישראל.
ב"דה-מרקר" מראיין איתן אבריאל את מתי כוכבי, "הישראלי שמאיים לשנות את העיתונות האמריקאית".