באופן לא שגרתי, "מעריב" היה הראשון. גימיקים שיווקיים מתחום תרבות הפנאי היו תמיד מסודות ההצלחה של "ידיעות אחרונות", עוד מימי התנ"ך המצויר שצורף לעיתון אי-אז, אבל זכות הראשונים לצירופה של חוברת תשבצים שמורה ל"מעריב". נדמה לי שהיה זה בערוב פריחתו של הסודוקו, שסחף את המוני בית ישראל בעבר לא רחוק אך נטול אנגרי-בירדס וקנדי-קראש, והחוברת הציעה חידונים חדישים מסוגו לצד שעשועונים מסורתיים כתשבצים ותשחצים.

"ידיעות אחרונות" הצטרף לטרנד מאוחר יותר, אך כדרכו, הגיש לקוראים מוצר מקצועי יותר, נוח יותר וגם משתלם יותר לעיתון: בעוד ש"מעריב" זיגזג בשימוש בעמודי החוברת הריקים מתשבצים בין מודעות עצמיות לפרסומות בגרוש, ב"ידיעות אחרונות" השחילו אל בין התשבצים עצמם, בין איורי האווירה, פרסום סמוי לספונסר כבד-כיסים בדמות מפעל הפיס.

סריקת מערכות - לכל טורי הפרויקט (צילום מקורי: שאטרסטוק)

במה התבטאה עליונותה של "פיצוחים", חוברת השעשועונים של "ידיעות", על "המשבצת", חוברת השעשועונים של "מעריב"? בזוטות, כמובן. אחרי הכל, מדובר בתשבצים. הסודוקו ב"ידיעות אחרונות" היה מגוון יותר. ה"שחור ופתור" של "מעריב" היה מכווץ לגודלו של רבע עמוד, ושוחריו נאלצו להצטייד בזכוכית מגדלת או ברופא עיניים, בעוד שזה של "ידיעות אחרונות" נפרש על פני עמוד שלם. ובכלל, ב"ידיעות אחרונות" הפרישה כולה היתה מוצלחת יותר. במקום רקע לבן, המכאיב לעיניים בבהייה ממושכת בהגדרה עקשנית, נבחר רקע תכול ניטרלי.

ב"מעריב" היו תשבצי היגיון, אבל הם היו משובצים בטעויות דפוס. בכתבה או מאמר טעות דפוס היא נסבלת, בתשבץ היא בלתי נסלחת. ובכלל, בגליון "ידיעות אחרונות" מיום חמישי האחרון, שהוא מושא הפרויקט העיתונאי "סריקת מערכות" (שמאמר זה הוא חלק ממנו), מודיעה הפניה על השער: "חדש בפיצוחים: תשבץ היגיון". לא בדקתי, אבל אני בטוח שפותריו לא יגלו שלמשבצת מס' 8 שכחו לצרף הגדרה.

אפשר להמשיך למנות את ההבדלים הקטנים שעשו את "המשבצת" לסירת מפרש ואת "פיצוחים" לספינת קיטור (על אילו ילדים בדיוק חשב מי שחיבר את הטריוויה האווילית בתשבצון של "מעריב"?), אולם הכיוון ברור. ל"מעריב" היה רעיון טוב, ל"ידיעות" יכולת ביצוע, עדיפות טכנולוגית ועין לפרטים. ורעיונות אפשר להעתיק. מדובר בזוטות, אבל "שחור ופתור" (לבי לכם, ימיו האפורים של קופירייטר אלמוני) אינו כתבת תחקיר ו"פיצוחים" אינו מתיימר להגיש תוכנית מתאר לכור גרעיני. וכשמדובר בזוטות, ב"ידיעות אחרונות" יודעים את העבודה.

שער המוסף "פיצוחים" (פתור), "ידיעות אחרונות", 21.11.13

שער המוסף "פיצוחים" (פתור), "ידיעות אחרונות", 21.11.13

אבל אין מדובר רק בעדיפות בתחום היעילות הטכנוקרטית. עוד לפני שפרו ורבו החידונים והזדקקו למוסף נפרד, כל עיתון – מ"ידיעות אחרונות" ועד "הארץ", מ"מעריב" ועד "ישראל היום" – הגיש לקוראיו מנת תשבצים יומית וארוחה שלמה שלהם בסופי-שבוע. גם באלה בא לידי ביטוי יתרונו המובהק של "ידיעות" – באותה נוסחה מפורסמת, זאת שמבטיחה מוצר שיתאים "גם לשר וגם לנהג".

ב"מעריב" המתמוטט היו פשוט פחות חידונים ותשבצים, ב"ישראל היום" הם מוגשים בעיצוב מגושם ולא מושך, ב"הארץ" מגישים תשבצים סנוביסטיים, ליודעי ח"ן ומשוגעים לדבר החפצים להשתייך למועדון, לאו דווקא להתבדר קלות באופן אלגנטי. ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם התמהיל המנצח לרגע של פנאי, לא מעליב ולא מכביד. מסלול מוצל עם פלג מים ומסלול אתגרי ללא סכנת נפילה.

אז בכל עיתון יש מדור תשבצים, אבל חוברת תשבצים היא עניין אחר. קוטן ממדיה מסייע לה להישלף ראשונה מהבליל של קונטרסים ואינטרסים פרסומיים שהוא עיתון ישראלי, ולהיות מונחת ראשונה על השולחן, וממילא העיתון יכול להישכח ולהיזנח על ניגודי האינטרסים שלו, תחקיריו המוזמנים, התרפסותו בפני נשאים של רכילות וטעם רע והכתבות החשובות שאינן מופיעות בו. אולי לכן ב"ידיעות אחרונות" מקפידים לצרף את החוברת לעיתון בימי חמישי, ולא עם גליון יום שישי, שנחשב לחבל ההצלה האחרון של עיתוני הדפוס, לפני שיפנו את מקומם באופן סופי ומוחלט לגרסותיהם הדיגיטליות והאלקטרוניות השונות.

חוברת תשבצים היא מעוזה האחרון של יעילות עיתונאית שאיבדה את מצפונה. עורכיה ומחבריה אינם נתונים ללחצים מצד המו"ל להיטיב עם אחד מפוליטיקאי הבית, היא אינה נזקקת לעלי תאנה בדמות פרשנים ותיקים שמכרו את נשמתם בנזיד פנסיה מובטחת, היא אינה נתונה בסד דמיוני של הזדקקות לחומרים נמוכים, סחטנות רגשית וניצול פורנוגרפי. הגדרותיה חייבות לעמוד במבחן המציאות. הלקוח שלה הוא הקורא, והוא בלבד.

כבר מזמן איני פותח את חוברות התשבצים המצורפות לעיתונים, וגם לא מדפדף אל מדורי החידונים. הרומן שלנו היה קצר, תלוי נסיבות ובהחלט לא בלתי נשכח. אבל הנה, זיכרון אחד נותר בכל זאת, צריבת הפעולה המשומנת של מערכת "ידיעות אחרונות" ביצירת חוברת השעשועונים המנצחת. חבל שהתעקשו שם להכין גם את העיתון שהגיע יחד איתה.

* * *

מאמר זה מתפרסם במסגרת הפרויקט "סריקת מערכות". חלקו הראשון של הפרויקט מוקדש לעיתון "ידיעות אחרונות"