עצם מתכתי מחודד נע במהירות בשמים ומתרסק על עצם מתכתי אחר. יוצריו של העצם, ששיגרו אותו לאוויר כחלק מניסוי מורכב ויקר, הודיעו כי הפיצוץ ההדדי מצביע על הצלחה. העשן והרסיסים, הם אומרים, הם עדות לכך שהחזון העומד מאחורי המכשיר המשוכלל שפיתחנו, שהוא טיל מתקדם ופורץ דרך בתחומו, התקדם שלב נוסף בדרך להפיכתו למציאות. הנה, יש אפילו תמונה. "גם לבכירים האמריקאים שהיו איתנו", מסר איש משרד הביטחון לאדם שציטט אותו, "זלגה דמעה מהעין".

בזמנים של ספקנות ציבורית הולכת ומתפתחת כלפי הצהרות ממסדיות ועל רקע איומים חוזרים להקטין את תקציב הביטחון, הגופים העומדים מאחורי הטיל הנסיוני – מדינת ישראל, יצרנית הנשק הממשלתית רפאל, ממשלת ארצות-הברית וענקית החימוש האמריקאית רייתיאון – מבקשים לגרום לציבור שלא לפקפק בנחיצותו של הפרויקט עתיר המשאבים.

לכל הנוגעים בדבר יש אינטרס, פוליטי וכלכלי. הממשלות, שהשקיעו את כספי אזרחיהן בפיתוח הטיל, מעוניינות לשכנע את הציבור כי אכן יש צורך בטיל מסוג זה, וכי תהליך הפיתוח מתקדם בצורה יעילה, ללא כשלים ובזבוזים. יצרניות הנשק, באופן טבעי, מעוניינות לשכנע את לקוחותיהן בעליונותה של המערכת, כדי שלאחר שתהפוך מבצעית יוכלו למכור אותה וכך לכסות את עלויות הפיתוח ולהשיא ממנה רווחים.

כדי להנחיל את התובנות הללו היו המעורבים במיזם יכולים לחלוק עם הציבור מידע בנוגע לרקע להקמת הפרויקט בכלל ובנוגע למוצר העומד במרכזו בפרט. הם היו יכולים להנגיש לקהל הרחב את הערכות המצב המפורטות שהבהירו את הצורך במערכת הגנה מסוג זה; את ההסברים שניתנו כדי להצדיק את הקצאת התקציבים לפרויקט; את הפטנטים החדשניים שנכללו במערכת המתקדמת, וכן הלאה. היצרניות, אם לשפוט על-פי פרסומים קודמים על המערכת הנושאת את הכינוי החד-משמעי "שרביט קסמים", נמנעו ממסירת המידע הזה.

ההימנעות הזו מקורה, מן הסתם, באילוצים בטחוניים (האויב מאזין) וכלכליים (המתחרים מאזינים) – אך כרוכים בה גם צרכים תדמיתיים. סקירות גיאו-פוליטיות, דיונים תקציביים ומידע טכני מפורט מאפשרים פתח לפולמוס. מעצם היותם פריטי מידע מורכבים, רבי-פרטים, ניתן להתעמק בהם, לבדוק את מהימנותם ולהציבם בהקשר הראוי להם, מקבלה גורפת, דרך הסתייגות ועד הפרכה. עבור יצרני נשק, קונטקסט הוא סכנה תדמיתית; ובמיזם כזה, שבו מקור הכספים הוא ממשלות הנבחרות על-ידי ציבור אזרחים, סכנה תדמיתית עלולה להוביל לסכנה תזרימית.

פרוטוטיפ של טיל "שרביט קסמים", 25.11.12 (צילום: משרד הביטחון)

יצרני הנשק, אם כן, אינם יכולים לחשוף פרטים רבים על אודות המיזם – אך מנגד, עליהם למצוא דרך לקבל לגיטימציה ציבורית ולשכנע בנחיצותה של המערכת.

במקרה של "שרביט קסמים", כמו במקרים אחרים, הדרך לעשות זאת היא ייחצון תוצאות הניסויים. דיווח על תוצאותיו של ניסוי הוא קלף ג'וקר יחצני; הניסויים סמויים מעין הציבור, ובכלל זה ציבור העיתונאים. גם אם יהיו חשופים לעין, מעצם מורכבותם יהיה קשה להסיק מצפייה בהם מה בדיוק קרה שם. את הפער הזה שבין חוסר הידיעה לחוסר האונים משכילים היצרנים לנצל. היכן שאין מידע, לא כל שכן כלים לנתח אותו, ניתן להשתיל טענה שמעבדי המידע אינם יכולים לשלול.

להערים על ההיגיון

בבסיסה, הטענה שבחרו יצרני הנשק להפיץ היא דבר-מה הנראה ומתנהג כמו מידע: היה ניסוי, מטרותיו היו כאלה וכאלה, וההליך הסתיים בהצלחה. אלא שבהעדר פרטים, ולנוכח זהותם של מפיצי הטענה, היחס הראוי למלים הללו – נכונות או לא – אינו יכול להיות יותר מאשר לגרסה הדורשת הוכחה, או לכל הפחות ייחוס למפיציה.

הפרקטיקה השגורה בתקשורת הישראלית היא כי בהעדר ראיות סותרות, מידע שנמסר מפי גורמי ביטחון ממשלתיים הוא כזה שניתן להתייחס אליו כאל עובדה. ב"ידיעות אחרונות" זו הנחת עבודה קבועה ולעתים אף מוצהרת

כיצד מערימים על ההיגיון הזה? זוהי הנקודה שבה רצונם של שרי המלחמה להיניק פוגש את רצונה של העיתונות לינוק: הפרקטיקה השגורה בכלי התקשורת הישראליים מהזרם המרכזי היא כי בהעדר ראיות סותרות, מידע שנמסר מפי גורמי ביטחון ממשלתיים הוא כזה שניתן להתייחס אליו כאל עובדה. ב"ידיעות אחרונות", צומת חדשות מהמרכזיים ומהממסדיים במדינת ישראל, זו הנחת עבודה קבועה ולעתים אף מוצהרת.

העדרה של יכולת לקרוא תיגר על ממצאים טכנולוגיים בלתי מפורטים מניסוי שהתרחש בשמיו של שטח אש נידח, ההתניה הקבועה לקבל מידע בטחוניסטי כאמת החקוקה בסלע וכמיהה מסורתית להתחככות בכל מה שצבאי – אלו הם שלושת האלמנטים המרכיבים את הנוסחה שאיפשרה את הפרק האחרון עד כה בקמפיין היחצני המוצלח של מערכת "שרביט קסמים", שקיבל במה ברוב כלי התקשורת הישראליים מהזרם המרכזי.

"ידיעות אחרונות", 21.11.13

כך קרה שטענה רווית אינטרסים, בלתי ניתנת לאישוש, נבלעה במכונת החדשות של "ידיעות אחרונות", עשתה את דרכה דווקא אל עורך מדור הרכב, משום מה, ונפלטה על הנייר כעובדה שאין עליה עוררין: "יירוט מוצלח ל'שרביט קסמים'". כותרת פשוטה, גורפת, המתבססת כולה על טענתו של בעל עניין ועל ההנהון המכני של מערכת עיתונאית קונפורמיסטית שבחרה לא להטיל ספק. הפגיעה המוצלחת, צוין בידיעה, עוררה התרגשות גדולה בחדר הבקרה של הניסוי.

ממחוזות ההתמסרות ממשיך הדיווח למחוזות הבדיון. קוראים שיעיינו בידיעה לעומקה ימצאו בה גם דובדבן שהניחו עבורם העורכים על הקצפת היחצנית: "הקיצוץ בתקציב הביטחון", נכתב שם, הביא לכך שהשקתה של המערכת נדחתה בשנתיים.

בשנים האחרונות, הקיצוץ בתקציב הביטחון מומר פעם אחר פעם דווקא בתוספת תקציבית. אם כך, כיצד זה מתעכבת השלמת המערכת? האם, מסיבה כלשהי, הוחלט לקצץ בתקציב הפרויקט באופן נקודתי? קוראים שיכווצו את גביניהם ויחפשו את פשר הסתירה בין המציאות לאופן שבו היא משתקפת ב"ידיעות אחרונות" עשויים להבחין בקצה זנבו של רמז לתשובה: "אתגרים טכנולוגיים". מונח עמום מהז'רגון הבטחוניסטי, שבעברית פירושו "לא עניינכם".

ב"ידיעות אחרונות" לא התעניינו.

* * *

מאמר זה מתפרסם במסגרת הפרויקט "סריקת מערכות". חלקו הראשון של הפרויקט מוקדש לעיתון "ידיעות אחרונות"