המשמעות הערכית

פס הייצור של תעשיית התקשורת פועל במחזורים קבועים. אחד מהם נע בין בניית מתח לפורקן וחזרה. אחרי שבוע של דריכות הולכת וגוברת, בצל איסור לפרסם את מלוא הפרטים, הצו השיפוטי צומצם והחרצובות הותרו. עיתוני אתמול נתנו ביטוי לפורקן. הבוקר בונים את הסדר מחדש.

בעיתון השמרני "ישראל היום" הסדר הוא "הסדר הישן והטוב", שבעיני העיתון אכן התקיים אי-אז. דן מרגלית מתבונן ב"אבא ובנו באורגיה משותפת" ונזכר בלוט ובנותיו ואחר-כך בעלילת "תפוז מכני". לדעתו, "מסיבות החשק של אייל גולן" הן ביטוי ל"נורמה" של "עכשוויזם", וקורא למערכת החינוך וההורים עצמם "להוציא מן המילון את תרבות ה'בא לי' ו'לא בא לי'". אחר-כך הוא נזכר בשורה משיר של אלתרמן.

מנגד, כתב הבידור והרכילות של העיתון, ערן סויסה, מציע במוסף "שישבת" תשובה לשאלה "מה באמת קורה בעולם הזוהר". מכתבתו של סויסה עולה כי נערות רבות, יש לקוות שאתם קוראים את השורות הללו בישיבה, מוכנות לקיים יחסי מין עם זמרים שנערצים עליהן ואף עם בני פמלייתם. כותרת כתבתו בעיתון המודפס מתכתבת עם אחת האסוציאציות של הפרשן מרגלית, "זוהי סדום". גם בשער "ישראל השבוע" עוסקים בסוגיה מנקודת מבט דומה. "הצד האפל של הזוהר", נכתב שם. "פרשת אייל גולן היא לא רק רכילות עסיסית, אלא הצצה מפחידה לתרבות קלוקלת". בקרוב ב"ישראל היום", כתבה מזעזעת על הרוקן-רול, הטירוף החדש המעורר את הגוף והמשתק את המוח.

בעיתון המהוגן "מעריב" מוקדש חלק מהשער לציטוט ארוך מטורו של דב אלבוים. מתוקף תפקידו כעמוד תווך מוסרי, מבקש אלבוים לארגן עבור הקוראים מחדש את הסדר שהופר על-ידי הצבת גבולות נחרצת. אלבוים מדמה את אליל הזמר לאליל של ממש ואת מעריצותיו לקורבנות המועלות על המזבח לכבודו. "גם אם מחקירות המשטרה יתברר שלא היתה עבירה על החוק ושאין עילה להגיש כתב אישום כנגד הזמר וחבורתו, החברה הישראלית כולה, על כל רבדיה, חייבת להקיא מתוכה את תעשיית הזמר הזו המבוססת על שקר, יצרים אפלים וזלזול עמוק בכבוד האדם", הוא כותב.

"מעריב" יכול להרשות לעצמו לפרסם בהבלטה ביקורת כה גורפת, שכן העיתון עצמו מסקר בימים האחרונים את הפן הפלילי של הפרשה בצנעה ובלא התלהמות – אם בניסיון לשמור על מידה של אחריות ואם משום מחסור בכתב פלילים במשרה מלאה, כפי שהזכיר אמש אביב הורביץ ונכתב כאן לפני שבוע.

רק בעיתון הצהוב "ידיעות אחרונות" מקדישים את הכותרת הראשית לחקירת הזמר גולן (בכל יתר העיתונים עוסקת הכותרת הראשית במשא-ומתן עם איראן). מתחת לכותרת חדשותית מציע העיתון ארבעה מאמרי דעה. הקורא יכול לבחור בין הטלת אחריות (סימה קדמון), הזדהות עם תחושות פחד וחרדה (רענן שקד) והתפלשות בתיאורי זימה מרומזים (דנה ספקטור). מובן שאפשר גם לבחור בשלוש האפשרויות יחדיו, הן אינן סותרות זו את זו. המאמר הרביעי, מאת איתי סגל, נועד לתת הכשר לכל היתר, ובעצם לכך שכל התוכן המערכתי בארבעת העמודים הראשונים של גליון יום שישי ב"ידיעות אחרונות" מוקדש למה שמכונה בעיתון זה "סערת גולן".

"האנשים שמצקצקים אל מול הנפח שתופסת הפרשה הזו בתקשורת מזלזלים במשמעות הערכית שהיא מעלה ובאופן שבו היא משקפת אותנו כחברה", מצטדק סגל. "[...] אם אב אחד או אם אחת ישבו השבוע עם ילדיהם וניהלו איתם שיחת עומק על כבוד עצמי וכבוד הזולת – היה שווה להתפלש בפרטים האלה ולדבר עוד קצת על אייל גולן".

הנה עוד הצעה לעידוד שיחות עומק על כבוד עצמי וכבוד הזולת: לדווח על פרשות פליליות הכוללות יחסי מין עם קטינות תוך שמירה על כבוד עצמי וכבוד הזולת.

עבור מי שעדיין לא גיבש את דעתו בקשר לפרשה מציע "ידיעות אחרונות" גם סקר דעת קהל, שכמו כל סקר דעת קהל, אומר לקוראים מה הם, בעצם, חושבים. הסקר, שנערך עבור העיתון על-ידי ד"ר מינה צמח ומנו גבע, הפנה למדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית דוברת עברית בגילי 18 ומעלה מבחר שאלות על אייל גולן. הממצא שנבחר להתנוסס בשער העיתון קובע כי 70% מהמשיבים אינם מאמינים לטענת גולן כי לא ידע שהמעריצות שאיתן קיים יחסי מין היו קטינות.

מממצאים אחרים בסקר עולה כי קריאתו של אלבוים משער "מעריב" אינה צפויה להיענות. רק 10% הצהירו כי יאזינו פחות לשיריו של גולן ועוד 3% אמרו שיחדלו לחלוטין להאזין לו. לעומת זאת, שיעור גבוה יותר של משיבים, 22%, טוענים כי "גם אם לא יוגש כתב אישום, הוא לא יוכל להמשיך לשפוט".

הכוונה לכס השיפוט בתוכניות טלוויזיה, כמובן. מכאן ניתן ללמוד כי על אף הידרדרות הנורמות המוסריות מימי סדום העתיקה ועד ימינו אנו, בקרב הציבור (היהודי) עדיין שמורה למערכת המשפט מידה גדולה יותר של יראה מאשר לתעשיית הבידור, גם אם מדובר במערכת משפטית שהיא חלק אינטגרלי מתעשיית הבידור. במלים אחרות, הבידור אולי בלע לתוכו את מערכת המשפט, אבל יחד עימה בלע את הדימוי של שופטים נבחרים המורמים מעם. כבוד.

בעיתון הליברלי "הארץ" קורא מאמר המערכת לבחינה מחודשת של צווי איסור הפרסום. לצד דיווח בעומק העיתון על ההתפתחויות האחרונות בחקירה הפלילית, מתפרסם ראיון קצר שערך רועי צ'יקי ארד עם הבלוגר עומרי חיון, שפירסם לפני כמה ימים את שמו של גולן על אף הצו שאסר זאת (באתר "הארץ" פורסמה גרסה מורחבת של השיחה בין השניים). "אני לא מוגדר, אני עושה הכל. הייתי אומר שאני התגובה הרשמית למה שקורה במדינה", אומר חיון לארד.

שער "גלריה", 22.11.13

האזכור היחיד בשער "הארץ"  ל"סערת גולן" הוא בהפניה לטורו של בן שלו, שמתפרסם במוסף "גלריה" ועוסק במיניות בזמר הים-תיכוני, ובעצם בבריחה ממיניות בתמלילי השירים בסוגה זו.

"הארץ" עבר לשלב ניתוח העומק שלאחר המעשה. לא ניתוח של "עולם הזוהר" על סכנותיו לילדיכם, לא ניתוח של עמדות הציבור לנוכח הגילויים האחרונים, אלא ניתוח מעורר מחשבה על הפער בין הדחקת המיניות בשירים הפופולריים לבין המעשים המיניים שבמציאות.

"על הרוב המכריע של שיריו העוסקים ביחסים שבינו לבינה (ובמה עוד עוסקים שיריו?) שרתה תמיד איזו תמימות חסודה ומזויפת", כותב שלו גולן. "[...] העניין הגיע לשיא קומי בשיר 'בואי נברח' מ-2010, שאת מלותיו כתב גולן בעצמו. בחור פוגש בחורה במועדון ורוצה לקחת אותה הביתה. 'בואי אקח אותך איתי מכאן', הוא אומר לה, 'חבוקים ביחד רק נישן'".

בכפולה הפותחת של "הארץ" מוזמנים הקוראים לסדרת מפגשי שיח וזמר על החברה הישראלית בראי הזמר העברי, במלאות 40 שנה לפטירתו של דוד בן-גוריון. מ"אנו אוהבים אותך, מולדת!", עבור ב"ראי רחל, ראי" ועד "בשמחה, בשיר ובעמל". האם במלאות 40 שנה לפטירתו של בנימין נתניהו יתקיים מפגש תחת הכותרת "חבוקים ביחד רק נישן"?

בעיתונות הדתית שומרים על הסדר באמצעות התעלמות מהפרתו. "מקור ראשון" אינו מתייחס כלל לחקירת הפרשה שבה מעורב הזמר גולן וכך גם "המודיע" ו"הפלס".

נא לא להתבלבל

הפורקן, אם כן, הגיע. אבל חס וחלילה לא הרפיון. תעשיית התקשורת אינה יכולה להרשות לעצמה רפיון אפילו לרגע, ולכן מיד לאחר התרת המתח כבר מתחילים לבנות אותו מחדש. בין אם בפרשה עצמה ("עימות בחקירה" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הבוקר) ובין אם בפרשות אחרות, ותיקות יותר. כמו האפשרות שכולנו נמות מפצצת אטום איראנית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, 21.11.13 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

"הזמן דווקא פועל לטובת פרויקט הגרעין האיראני", כותב בועז ביסמוט, שליח "ישראל היום" לשיחות בז'נבה. "אל תתבלבלו – איראן האמיתית רוצה בהשמדתנו", מצוטט בנימין נתניהו בכותרת שבראש עמ' 5 של העיתון. דן מרגלית משווה את איראן של ימינו לצפון וייטנם של שנות ה-70 ויוצא נגד "ג'ון קרי ושופריו", שמציגים את נתניהו באור שלילי.

בעיתון "הארץ", מועמד מתבקש לתפקיד שופרו של ג'ון קרי, משרטט ברק רביד בהרחבה דווקא את נקודת המבט של נתניהו, ובצורה משכנעת.

בטור הפתיחה של מוסף "מעריב לילדים" פונה צוות העורכים לקוראים הצעירים ומספר להם, אגב חג החנוכה, כי תמיד יש מי שמנסה להרוג את היהודים.

סוריה

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת רשימה מאת פרנצ'סקה בורי, עיתונאית הפועלת בסוריה. לפני כארבעה חודשים פירסם העיתון תרגום למאמר קודם מאת בורי, שהוקדש לתנאי העבודה של העיתונאים בסוריה.

המאמר הנוכחי, "מיוחד ל'ידיעות אחרונות'", מתמקד בחיי הסורים בעיר חאלב: "לפעמים אפשר לראות בחאלב שיח, פרח, נגיעה של צבע בתוך האבק ושברי האבנים. יש גם כמה עצים שנשתלו. מדי פעם רואים מפסק שכשנוגעים בו נדלק אור, או ברז שזורמים ממנו מים. אלה דברים שכבר כמעט נשכחו [...] חאלב גוועת ברעב. מותשת. בעוד הטילים נופלים על ראשיהם, אנשים ממשיכים לחיות בין ההריסות".

פרשנות פוליטית

"המאבק העיקש בגרעין האיראני העניק לנתניהו נקודות זכות. הוא בשיא הפופולריות בציבור, אבל בקואליציה ובבית, בליכוד, מצבו הוא ההפך הגמור: הוא בשיא השפל", כתבה אתמול לילך ויסמן ב"גלובס". ויסמן מספרת על מה שהתרחש השבוע בכינוס של ועדת החוקה של הליכוד ומגיעה למסקנה כי "לנתניהו אין שליטה בליכוד". לדבריה, "הוא נופל בקטנות ובגדולות. מנהל מערכה כושלת ברמה המדינית, ובו זמנית נכשל בפוליטיקה הפנים-ליכודית. הוא סופג מכה קשה לפרסטיז'ה בחוץ וגם בפנים, ולמרות הכל – אין לו מתחרים, הוא לבד על המגרש".

בנימין נתניהו נואם, 25.12.12 (צילום: מרים אלסטר)

ב"הארץ" כותב יוסי ורטר על נתניהו כך: "מעמדו של בנימין נתניהו בציבור מעולם לא היה כה חזק. כראש ממשלה התמיכה בו נוסקת לגבהים. זה לא שיריביו ניגפים מפניו: אין לו יריבים ברדיוס של קילומטרים. הוא חזר להיות קינג, כמו לפני הבחירות. מתבקש שפוליטיקאי במצבו יהיה בעל בית גם בתוך מפלגתו, ינהל אותה ביד רמה, ישליט את רצונו ויעשה בה כבשלו. אפס שבליכוד נתניהו הוא לא מלך ולא בן מלך, לא נסיך ולא שליש. לעתים קרובות הוא מזכיר יותר ליצן חצר, שליימזל חביב, שמגלגל מצחוק את כל רואיו". כמו ויסמן, גם ורטר מרחיב על מה שהתרחש במוסדות הליכוד השבוע.

ב"ידיעות אחרונות" כותבת סימה קדמון על אירועי ועדת החוקה של הליכוד. "נראה שנסיונותיו של נתניהו לחזק את מעמדו שיחררו את הג'ין מהבקבוק, והכעס כל-כך גדול, שהתעורר רצון לקדם דווקא הצעות שיפגעו בנתניהו", היא כותבת.

במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" מתפרסם בדרך כלל מדור פוליטי מאת מתי טוכפלד. השבוע לא.

עושים לביתם

בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מופיעה הבוקר פרסומת הנחזית לידיעה עיתונאית, על אודות "אפליקציה חדשה וייחודית מבית 'עברית לילדים'". כלומר, אפליקציה חדשה מבית ידיעות-טכנולוגיות. אפשר להתנחם בכך שלהבדיל מ-ynet, ב"ידיעות אחרונות" לא נמצא העיתונאי שהסכים ששמו יתנוסס על הפרסומת.

עד תום ההליכים

"המדינה תשקיע 440 מיליון שקלים ביישום חוק המסתננים החדש", מדווח יורי ילון בידיעה קצרה המתפרסמת ב"ישראל היום". לפי דיווחו, לצורך מימון "מתקן שהייה פתוח ביום וסגור בלילה, שיכיל אלפי מסתננים, יהיה צורך בקיצוץ של 145 מיליון שקל ו-559 תקנים ממשרדי הממשלה השונים". עוד 100 מיליון שקל יגיעו "מהרזרבה התקציבית" וסכומים נוספים יועברו למשרד הביטחון, לצורך השלמת הבנייה.

ב"הארץ" מדווח אילן ליאור על אותם הנתונים, תחת הכותרת "560 תקנים ממשלתיים יקוצצו לשם עצירת ההגירה מאפריקה". "מהלך זה מיועד למנוע ממסתננים פוטנציאליים כניסה למדינה ולמנוע השתקעותם של מסתננים בה", מצטט ליאור מדברי ההסבר להצעה, "כן מיועד המהלך להבטיח כי התנהלותם של המסתננים בעת שהייתם בארץ תהא במסגרת הוראות הדין וכי לא תקופחנה זכויות המגיעות להם על-פי דין. [...] הממשלה מבקשת להרתיע מסתננים פוטנציאליים באמצעות השימוש במתקן משמורת, שימנע תנועתם החופשית בתחומי המדינה".

בידיעה סמוכה מדווח ליאור כי בשבועות האחרונים חלה עלייה משמעותית במספר המעצרים וכתבי האישום נגד מהגרים מאפריקה בגין נהיגה ללא רישיון או עם רישיון מזויף, "כאשר במקרים רבים ביקשה המשטרה מעצר עד תום ההליכים". בכמה מקרים נענה בית-המשפט לבקשה, כותב ליאור. על אחד הנהגים ביקשה המשטרה להטיל מאסר בפועל. "עורכי-דין המתמחים בתעבורה מציינים כי מעצר עד תום ההליכים והטלת מאסר בפועל בגין עבירה של נהיגה בלי רשיון חריגים מאוד, בייחוד כאשר אין לאדם עבר פלילי", הוא מוסיף.

תרבות

"המאמץ הגדול של המערב לתרבת, האלימות הגלומה בתירבות, הם המקום שהוליד את האלימות הטוטלית נגד ה'זר'", כותב יצחק לאור במסגרת סקירתו את ספרו של זיגמונט באומן, "מודרניות ושואה", במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ".

"הדימוי הרווח בדיונים על המודרניות – ובאומן מוצא לכך דוגמאות רבות לפני הנאציזם, כמו בזמן השואה – הוא תחום הגינון. מה שמשותף לנאצים ולאלו שחגגו את המודרניות היתה התשוקה לתכנן חברה ולנכש ממנה את מה שזר לה. החוויה המודרנית הזאת של ביסוס מדינה מסודרת, בעלת מפקדי אוכלוסים, המבראת את מה שאינו שייך, מעניקה 'חוק וסדר' לאזרחיה, בדיוק בעזרת ניקוי הגינה מכל מה שאינו תואם, זו המדינה שבמסגרתה מצא לו הנאציזם, כביטוי קיצוני של פולחן ה'פולק' והמדינה, את היהודים כטרף קל".

ענייני תקשורת

כתבת השער של "דה-מרקר" מוקדשת לפרסומאית יפית גרינברג (ג. יפית). חגי עמית מבקש לעמוד על הסיבות להשקעתה בערוץ 10. "האם היא יודעת מה היא עושה?", שואל עמית ומספק תשובות, בין היתר מפי בכירים עלומי שם בעולם הפרסום והתקשורת.

ב"מוספשבת" של "מעריב" יוצא בן-דרור ימיני נגד הטענה כאילו בנימין נתניהו מאיים לשלוט על אמצעי התקשורת בישראל. בין היתר מציין ימיני כי ברשות השידור, שכביכול פועלת למען נתניהו, טרם עלתה תוכנית הסאטירה הימנית "לאטמה", אולם הסדרה "שומרי הסף" שודרה. "אפשר להמשיך. הרשימה ארוכה", הוא כותב. "היה נסיון התנכלות קטן לקרן נויבך. היא עדיין שם. חזקה מתמיד. נושכת את המדיניות הכלכלית של נתניהו ולפיד ללא הפסקה".

באותו מוסף כותב קלמן ליבסקינד על עמנואל רוזן: "עכשיו אני שומע עיתונאים שנצמדים להליך הפלילי ומסבירים שאם התיק של רוזן במשטרה נסגר, הרי שמאותו רגע כל מי שלא סולח לו על מעשיו הרי הוא בגדר רודף ושופך דמים. כי אם המשטרה לא מעמידה לדין, אז אין כלום. ובכל פעם מחדש אני נדהם מהעובדה שהטענות הללו מגיעות מכיוונם של עיתונאים. דווקא עיתונאים. משום שהתפיסה הזו שומטת את הקרקע מתחת לרגליה של כל העבודה העיתונאית".

במוסף "מוצ"ש" של "מקור ראשון" נזכרת רחלי מלק-בודה בשיחה שהיתה לה עם אמנון דנקנר, בימים שבהם החלה את דרכה העיתונאית.

לפי "הבהרה" המתפרסמת בעמודי החדשות של "ישראל היום", מכתבה על חופשות סקי שנכללה במוסף הצרכנות של העיתון נשמט בטעות שמה של החברה המשווקת את חבילות הנופש.

יהונתן גפן, עד לאחרונה בעל טור קבוע ב"מעריב", חתום הבוקר על טור מודגש המתפרסם בכפולה האחרונה של עיתון "הארץ".