אזרחי מדינת ישראל מתעניינים מאוד ב"פרשת הזמר המפורסם", וכך גם עיתונאי התקשורת הממוסדת בישראל. אלה עסוקים במאמץ להמשיך להזין את הרעב הצהוב ולפרסם כל מה שניתן על המעללים המיניים ועל מי ששותף להם לכאורה, אך בלי לומר את שמו המפורש של הזמר, שנאסר לפרסום אך כבר ידוע לכל. במקביל הם ממהרים לקבול על עמיתיהם, שכביכול חשפו אותו שם, רמזו עליו או כשלו באמירה מפורשת שלו, ובכך השיגו יתרון, אם גם זמני, בקרב האבוד מול האויב. האויב הוא מקור המידע האמיתי של צרכני התקשורת, לפחות בפרשה הזו: הרשתות החברתיות בכלל ווטסאפ בפרט.

בעניין הכשל הגדיל לעשות כתב ערוץ 1 לענייני משטרה, דודי נסים, שביום חמישי פלט את השם המפורש בשידור חי לאומה. בעניין הלנה על עמיתים הגדיל לעשות כנראה אתר "וואלה", שפירסם ידיעת חדשות על פליטת הפה הזו. "בערוץ 1 חשפו את שם הזמר המפורסם", זעקה הכותרת, ובעקבותיה 177 מלה מתפתלות סביב האנמיות המשפטית המאולצת של "חשוד בבעילת קטינה בהסכמה".

העיתונאי בן כספית ב"שישי" בערוץ 10, 15.11.13 (צילום מסך)

"קבורת החמור של צו איסור הפרסום", קרא בן כספית במהדורת סוף-השבוע של חדשות 10 למציאות שבה הקורא, המאזין והצופה "יודעים כבר הכל" בעניין "הזמר המפורסם", עוד טרם הותר לתקשורת הממוסדת לפתוח את פיה ולומר את השם המפורש. "אנחנו פראיירים שאנחנו לא רלבנטים", הדגיש כספית ככל הנראה בשם כולנו.

הקרב על הרלבנטיות כולל פזילות תכופות ימינה ושמאלה. בקבוצת ווטסאפ אחת, של עיתונאי חיפה, העלו סרטון של הקטע המדובר מהשידור החי של נסים, וכתב ערוץ 1 בחיפה, אלירן טל, יצא מיד להגנת הקולגה. "חבר'ה, דודי נסים עיתונאי חרוץ ואמין", כתב טל, "פליטת פה יכולה לקרות לכל אחד מאיתנו בשידור חי".

"זה קטע ביזיון", קפץ עליו אלי לוי, כתב חדשות 10 ואתר "נענע", "רק העורך אשם. אתה לא סומך על הכתב, בחיי, תקליט אותו שעה קודם. זו הפרה בוטה של הצו. לזמר יש ילדים, אמא, אבא, קריירה. תחשוב על זה". טל שוב ניסה לגונן על אזכור השם בשידור חי: "לא הייתי שוחט אף אחד. זה יכול לקרות לכולנו וחוצמזה, הציבור היה צריך את פליטת הפה הזאת כדי לדעת באיזה זמר מדובר?". לוי: "זו לא פליטת פה. זה ביזיון והפרת חוק ובטח בערוץ ממלכתי".

הוויכוח נמשך, אבל המסר ברור: "פרשת הזמר המפורסם" מדגימה כיצד העיתונאים מגלים רגישות רבה לחוק, לאתיקה ולמקצועיות הנדרשת בתקשורת ממוסדת, המאותגרת לדווח את מה שכולם יודעים דרך הווטסאפים והפייסבוקים, בלי לומר את המתבקש: במי לעזאזל מדובר. כן, "מי?", המ"מ הראשון בין חמש המ"מים הנדרשים לסיקור והנלמדים בכל שיעור עיתונאות בסיסי.

השאלה היא איפה היתה השבוע כל הרגישות הזו לחוק ולאתיקה, ולהיכן התנדפה הביקורת העצמית ההדדית בסיקור הטרגדיה שבה נער בן 16 נעצר שעה קלה אחרי שעל-פי החשד דקר חייל בן 19 וגרם למותו.

לקח לכם שנייה או שתיים לזהות את הסיפור? אולי בגלל הנוסח הזהיר. כנראה משום שהדיווחים בפועל מזירת האירוע שם, בעפולה, ביום רביעי שעבר (13.11.13), היו כפופים לסטנדרטים אחרים וסופרו לגמרי אחרת. יש שיגידו כי התקשורת הישראלית פטריוטית, המקטרגים יטענו "לאומנית" וגם "גזענית".

זירת הרצח של עדן אטיאס, 13.11.13 (צילום: אבישג שאר-יישוב)

אפילו "הארץ", הזהיר כל-כך, ידע בתוך שעות לדווח כי "חייל צה"ל בן 19 מנצרת-עלית נדקר למוות הבוקר (רביעי) על-ידי נער פלסטיני בן 16 מאזור ג'נין". כן, בלשון עובדה מוגמרת השמורה שם בדרך כלל למורשעים. כותרת האתר "סרוגים" היתה ישירה יותר וזעקה בלשון פעילה כעובדה כי "נער פלסטיני בן 16 רצח חייל בדקירות סכין". גם כותרת הידיעה ב-ynet הודיעה כי "פלסטיני דקר למוות חייל". ב-nrg אף ידעו למסור את שם הנער: "המחבל בן ה-16, חוסיין שריף ג'וואדרה, הוא תושב כפר בשם באר-שאבא", קוראת כותרת ידיעה המתייחסת לעצור, שבאותה עת טרם הובא בפני שופט (וגם טועה בשם הכפר, ביר אל-באשה). ערוץ 2 ו"מאקו" הודיעו כי "חוסיין ג'וואדרה, פלסטיני בן  16, התנפל הבוקר על החייל טוראי עדן אטיאס, בן ה-19, באוטובוס בתחנה המרכזית בעפולה, ודקר אותו בכל חלקי גופו".

היו גם תצלומים. כמה מהאתרים שמיד פירסמו את תמונתו של ג'וואדרה טישטשו את פניו. לא כולם. כך למשל פירסם אתר "וואלה" את תצלום פניו הגלויים של בן ה-16 ומתחתיו הכיתוב "חוסיין ג'וואדרה שדקר חייל באוטובוס בעפולה". גם האתר החרדי "שטיבל" פירסם תמונה של הצעיר ללא כל טשטוש. באתר הפורומים FXP התפרסם תצלום אחר שלו, באותה גופייה שחורה, תחבושת מגואלת בדם לראשו, תחת הכותרת "זה המחבל יימח שמו וזכרו אחרי שרצח היום חייל יהודי בן 19 בבית-חולים ישראלי". FXP אינו עיתון ואינו שייך לעיתונות הממוסדת, אבל הקוראים שואבים מידע גם ממנו.

אם כן, בסיקור הפיגוע החשוד הוא הרוצח, תמונתו ושמו מתפרסמים על אף שהוא קטין, חרף העובדה שטרם הובא בפני שופט, על אף שהוא פצוע.

היו עוד חריגות בסיקור האירוע. דבר מותו של החייל בבית-החולים פורסם טרם ניתן לידיעה אישור צנזורה. אני יודע, כי שידרתי במהלך אותו בוקר את הדיווחים מעפולה עבור רדיו חיפה ורדיו ירושלים. גם בצנזורה היו נבוכים מההודעה הזו, שאמנם הגיעה אלינו הכתבים מדובר המחוז הצפוני של המשטרה, אך פורסמה על-ידיהם לפני שקיבלו את אישור הצנזורה.

בכלל, פרטים רבים ובהם שמו של ג'וואדרה פורסמו תוך שצה"ל והשב"כ שועטים לכפרו לאסוף ראיות, לעצור חשודים נוספים, לוודא כי אכן מדובר ביוזמה עצמאית שלו. שיבוש חקירה? פגיעה בבטחון המדינה? מי שם לב לזוטות האלה כשמדובר בפיגוע רצחני כזה וכשבכל אתר אינטרנט רוצים לחדש משהו לגולשים המשתוקקים לכל פרט מידע.

ועוד חריגה: צו איסור פרסום הוטל על פרטי החקירה, אבל בתצלומים שפורסמו, בין היתר כאלה של צלמים ישראלים שהופיעו בעיתונות בחו"ל, רואים את אנשי הזיהוי הפלילי בזירת הפיגוע.

הלוויית החייל עדן אטיאס, נצרת-עלית, 13.11.13 (צילום: אבישג שאר-יישוב)

ועוד עניין אחרון, כאוב. שמענו דיווחים על שני בני דודים של הבן דוד מביר אל-באשה. שמענו דיווחים כי בן דוד אחד, מועמר ג'וואדרה, נידון לשני מאסרי עולם ועוד 20 שנה בגין רצח שני ישראלים. שמענו כי אחיו נידון ל-12 שנה בגין נסיונות רצח. להלוויה הופיע אביו השכול של עדן אטיאס ז"ל, הכלוא באותה מערכת בתי-סוהר וכשהוא בבגדי אסיר כתומים. נראה שאף עיתונאי לא ביאר את פשר מאסרו.

גם אני לא הייתי מתייחס לכך, ובודאי לא במהלך ימי האבל, אלמלא הביקורת החריפה שנמתחה על שירות בתי-הסוהר. כך למשל באתר "הארץ" התפרסם מאמר נוקב על התנהלות שב"ס, שתחת הכותרת "הם משפילים גם אבות שכולים" האשים ב"חוסר אנושיות משווע" משום שלא התיר לאב להסיר את בגדי האסיר בעת ההלוויה. הטור מופיע ללא תגובת השב"ס, שדווקא הוציא הודעה שצוטטה ב"ישראל היום": "האב הוצא להלוויה תחת אבטחה ובזיהוי כאסיר מתוך שיקולי ביטחון ואבטחה הקשורים למאסרו, שאין זה המקום לפרטם".

ברוח רגישות השב"ס גם אני לא אפרט, אבל עיון בתיק הפלילי שהביא לפני שנה לגזר הדין של 14 שנה בכלא היה מבהיר לכל קורא, ובוודאי לכל עיתונאי, כי חסד נעשה עם עמיר אטיאס, שלמרות מסוכנותו יוצאת הדופן, השב"ס בכלל איפשר לו לצאת אל מחוץ לחומות הכלא, גם אם לפרידה אחרונה מהבן המנוח ששכל, ולעמוד שם ללא אזיקי ידיים ורגליים, גם אם בבגד אסיר.

כך שברו העיתונאים כללי אתיקה ועברו על חוקים בסיקור הפיגוע בעפולה – אותם כללים ואותם חוקים שנזהרו כל-כך לקיימם בסיקור "פרשת הזמר המפורסם". מה שצריך אולי להדאיג יותר מכל הוא שאף עיתונאי גם לא הלין על כך. וחמור מכך, אולי בכלל לא שמו לב.

יואב איתיאל הוא כתב רדיו חיפה ו"מגזין המושבות"