העיתון האמריקאי המקוון "טקסס טריביון" חגג בראשית החודש ארבע שנים להקמתו. מערכת ה"טריביון" שוכנת באוסטין, בירת המדינה, וכתביה, שכמה מהם גויסו מעיתונים ותיקים, עוסקים, בין היתר, בסיקור מוסדות השלטון והפעילות הפוליטית. העיתון הוקם על-ידי איש ההשקעות ג'ון תורנטון, אולם בניגוד לעסקיו האחרים, אין מדובר בהשקעה למטרות רווח. לפחות לא רווח כספי.
ה"טריביון" הוא אחד מאמצעי התקשורת שצצו בשנים האחרונות ברחבי ארצות-הברית ומבליטים את ייחודם כארגונים שלא למטרות רווח. עם גב כלכלי של משקיע אמיד, בצירוף תרומות, מקווה העיתון לצלוח את המשבר שבו מצויים כיום רוב אמצעי התקשורת המסורתיים ובראשם עיתוני הדפוס: שחיקה מתמדת בהכנסות וברווחים, המובילה לצמצום משמעותי בכמות ובאיכות העובדים העיתונאים.
"צמיחה בתמיכת קרנות בתקשורת בארה"ב", מרכז-הקרנות, נובמבר 2013 . להורדת המחקר
מחקר שהתפרסם באחרונה בארצות-הברית מצביע על עלייה משמעותית בסיוע שמעניקות קרנות שונות לארגונים ולפעילויות בתחום התקשורת. המחקר, שערך מרכז-הקרנות, מצא כי בעוד שהגידול הכולל במענקים לסקטורים בשנים 2009–2011 עמד על 5.8%, הרי שהמענקים לנושאי תקשורת זינקו ב-21%. המחקר מעלה כי במשך שלוש השנים הללו הסתכם הסיוע באמצעות מענקי קרנות לתקשורת ב-1.86 מיליארד דולר.
עורכי המחקר בחנו מענקים של 10,000 דולר ומעלה על-ידי יותר מ-1,000 קרנות פרטיות וציבוריות – לא כולל מענקים בתחום התקשורת לגופים מחוץ לארה"ב. למרכז שערך את המחקר היתה, על-פי הדו"ח, נגישות ליותר ממחצית מפעילות המענקים בארצות-הברית. הממצאים אינם כוללים את מלוא המענקים וגם לא תרומות, אך הם מצביעים בבירור על מגמת גידול משמעותית בנכונות של קרנות לסייע לתקשורת על ענפיה השונים.
סיכום שנת 2011 העלה כי תחומי התקשורת נמצאו במקום השביעי מבין התחומים שאליהם מופנים כספי תמיכה, עם מענקים בהיקף של 687.6 מיליון דולר, אחרי איכות הסביבה (1.5 מיליארד דולר), אך לפני מדע וטכנולוגיה (535 מיליון דולר) או דת (471 מיליון דולר).
ברשימת עשרת הגופים הגדולים שזכו למענקים בתחום התקשורת לא נמצאים עיתונים, גם לא אתרי אינטרנט. על-פי ממצאי המחקר, הנהנה הגדול ביותר בשנים 2009–2011 ממענקים היה הניוזיאום, מוזיאון העיתונות בוושינגטון, שקיבל 123.6 מיליון דולר. תשעת המקומות האחרים ברשימה מתחלקים בעיקר בין מסגרות לימוד בתחומי התקשורת באוניברסיטאות שונות והטלוויזיה והרדיו הציבוריים. מוסדות שידור אלה מסתמכים כבר שנים על מענקים מקרנות פרטיות, לצד תרומות של חברות וסיוע תקציב ממשלתי. המענקים לתחנות הרדיו והטלוויזיה הציבוריות עמדו ב-2009 על 100 מיליון דולר, וטיפסו ל-118 מיליון ב-2011.
עשר הקרנות המובילות שהעניקו סיוע בנושאי תקשורת היו פורום-החירות (The Freedom Forum), המממן, בין היתר, את הניוזיאום, קרן ביל ומלינדה גייטס ושורה של קרנות אחרות. ביניהן בולטת קרן אננברג, הנהנית מעזבונו הנדיב של וולטר אננברג, שעשה במשך שנים הון מהמגזין "TV Guide" ומכתבי-עת אחרים.
על אף שארגוני תקשורת אינם ברשימת עשרת הגדולים, בהמשך ניתן למצוא לדוגמה את אתר התחקירים שלא למטרות רווח "פרופבליקה". האתר הוקם הודות למענק נדיב של קרן שהקימו הרברט ומריון סנדלר, שעשו מיליארדים בעסקי בנקאות בקליפורניה. ב-2009 זכה "פרופבליקה" במענק בשיעור 719,500 דולר מקרן ג'ון וג'יימס נייט. המטרה: מימון הקמתו של מאגר מידע המאפשר נגישות באמצעות האינטרנט למסמכים שיש בהם עניין לציבור.
המחקר מעלה כי קרוב ל-28 מיליון דולר הוענקו לפעילויות בתחום העיתונות החוקרת, ו-4.67 מיליון דולר לפרויקטים של "עיתונאות אזרחית", לעידוד וסיוע בהחדרה ושימוש בתכנים של משתמשים בארגוני תקשורת. בתחום המענקים לפלטפורמות שונות של תקשורת הוענקו ב-2001, לדוגמה, 3.25 מיליון דולר לתמיכה ב"מתימטיקה היא בכל מקום", פרויקט ללימוד חשבון של תוכנית הטלוויזיה "רחוב סומסום".
ייעוד חברתי
התלות הגוברת של עיתונות בתרומות ובמענקים החלה להתברר בעשור הקודם, כאשר נחשפו ממדי הנזק הכלכלי שהמיטה המהפכה הדיגיטלית על ארגוני התקשורת המסורתיים. כך, למשל, ברור היה כי ה"וושינגטון פוסט", מעמודי התווך של התקשורת האמריקאית מאז פרשת ווטרגייט, שוקע בהתמדה בבצת ההפסדים. סטיב קול, שפרש ב-2005 מה"פוסט" לאחר 20 שנות עבודה ככתב וכעורך, ושימש גם עורך המשנה של העיתון, גילגל רעיון שנשמע אז מהפכני: להפוך את הביזנס התקשורתי לעיתון שלא למטרות רווח. רק כך, כתב קול ב"ניו-יורקר", יוכל העיתון לשמר את החיוניות הנדרשת כדי לשמש כלב שמירה אפקטיבי מול מערכת השלטון.
קול חישב ומצא כי קרן של שני מיליארד דולר, שתניב תשואה בשיעור שנתי של 5%, תוכל לאפשר לעיתון לעמוד לאורך זמן בהוצאותיו השוטפות – בשיעור של כ-120 מיליון דולר בשנה. זאת לצד הכנסות, גם אם בהיקף נמוך משמעותית מבעבר, ממודעות וממנויים. קול ביקש ליישם את המודל העסקי של אוניברסיטאות אמריקאיות, שהתשתית העיקרית לפעילותן מקורה בתרומות. הוא הצביע גם על נדיב אפשרי שיעלה את ה"פוסט" על דרך חדשה: משקיע-העל וורן באפט, ששימש שנים רבות דירקטור בעיתון. שני מיליארד, כתב קול, הם לא יותר מ-5% מהונו של באפט.
"צורכי התקשורת של קהילות", נציבות התקשורת הפדרלית (FCC), יולי 2011. להורדת המחקר
באפט לא הרים את הכפפה, אבל ההשלמה עם כך שהמודל העסקי של העיתונות קרס ויש צורך למצוא מקורות מימון חדשים התפשטה בחוגים רחבים. עדות לכך נמצאה לפני שנתיים גם בדו"ח מקיף שפירסמה נציבות התקשורת הפדרלית, FCC, על "צורכי התקשורת של קהילות" בעידן שבו מפת המדיה משנה את פניה.
אחת ההמלצות שגיבש צוות החוקרים שהכין את הדו"ח הוקדשה לתפקיד החיוני של קרנות ותורמים בסיוע לארגוני תקשורת. החוקרים ציינו כי בעבר מיעטו קרנות לתמוך בארגוני תקשורת, בעיקר משום שמרבית התקשורת המסורתית עמדה בדרך כלל על רגליים כלכליות איתנות. גם ברור היה שבמרבית הקהילות ברחבי ארצות-הברית הצורך במענקים ובתרומות היה חיוני הרבה יותר לסיוע במזון, בחינוך, בבריאות ובעניינים חברתיים בוערים אחרים.
אולם במציאות המשתנה יש צורך דחוף לסייע גם לארגוני תקשורת, בעיקר מקומיים. "חברה שאינה מקבלת מידע תהיה מצוידת פחות כדי לפתור בעיות", נאמר בדו"ח. "ברור עתה שיש חוסר לא במספר ארגוני התקשורת או באופן הפצת המידע, אלא במיוחד בדיווח מקצועי, הדורש כוח אדם, בעיקר ברמה המקומית". המחסור בסגל עיתונאי מיומן משפיע לרעה על יכולת התמודדות עם בעיות בתחומים קריטיים כחינוך, בריאות, מלחמה בפשע ופיקוח על תפקודו של השלטון המקומי. המסקנה: סיוע של קרנות לתקשורת מקומית אינו סותר את המטרות החברתיות של מי שמעניקים כספים למטרות חברתיות.
להפך: דו"ח ה-FCC הזהיר את הקרנות כי ללא תקשורת מקצועית עלולים הכספים שהן מעניקות לפרויקטים שונים להתבזבז ללא תועלת. "יש סיכון בהשקעת מיליארדים ברפורמה בחינוך, למשל, כאשר במרבית הקהילות אין כתבי חינוך במשרה מלאה, שיפעלו כדי לוודא שהרפורמה אכן משיגה את מטרותיה", נקבע בדו"ח. כך גם קרנות המסייעות לפיתוח כלכלי בערים שונות נקראו לסייע במענקים שיממנו את העסקתם של כתבים כלכליים, ואפילו למי שתומכים במוסדות דת הומלץ לתרום במקביל לארגוני תקשורת כדי שיוכלו להעסיק כתבים לענייני דת, שיפקחו עיניים על הנעשה במוסדות הדת ויבטיחו שנעשה שימוש יעיל בתרומות.
אחוז אחד
החשיבות של מענקים ותרומות לארגוני תקשורת מבוססת, בין היתר, על התפיסה שאין זה ראוי שתמיכות כלכליות בארגוני תקשורת יבואו מגופי ממשל, לאומיים או מקומיים. אולם גם קרנות אמורות לזכור כי כאשר הן מעניקות עירוי כלכלי לארגון תקשורת, אין הן קונות לעצמן זכות להתערב בתוכני הסיקור כדי לקדם מדיניות מסוימת. "לפחות כמה מהעיתונאים חייבים להיות כתבים, לא תועמלנים", נאמר בדו"ח. במאמץ לנתק כל זיקה בין מקור הכסף לתוכני הסיקור מנסים בכמה מדינות בארצות-הברית לפתח שני מנגנונים נפרדים: האחד לאיסוף התרומות והמענקים, והשני שבסמכותו להקצות את הכספים לארגוני התקשורת המקומיים.
המלצה נוספות לקרנות היא לסייע בניצולם של סטודנטים לעיתונאות כדי למלא את השורות החסרות באמצעי תקשורת. תרומות ומענקים עשויים לאפשר לפחות לכמה מ-50 אלף הסטודנטים לעיתונאות לתואר ראשון ול-4,500 השוקדים על תואר שני להקדיש חלק מזמנם לעבודה מעשית.
הפנייה היא לא רק לקרנות ולתורמים גדולים. דו"ח ה-FCC קרא גם לאזרחים מהשורה לתת יד לארגוני התקשורת. על-פי החישוב משנת 2011, אם אזרחי ארה"ב יקדישו רק אחוז אחד מתרומותיהם השנתיות לתחום התקשורת, ניתן יהיה לגייס 2.7 מיליארד דולר לחזק עיתונים וגם תחנות רדיו וטלוויזיה ציבוריות, שלא למטרות רווח. בינתיים האזרח האמריקאי אינו ממהר להציל את התקשורת המסורתית, הממשיכה לדמם.