ניר גלעד בע"מ

בעוד שאתמול זכתה החלטת חברות הענק לשחרר את הרווחים הכלואים תמורת תשלום מסים למחמאות לצד ביקורת, הבוקר מתמקדות שלוש פרשניות כלכליות בצדדים השליליים של העסקה.

"ההערכה היא כי במסגרת הדיונים בין ראשי האוצר ורשות המסים דובר ו/או נוצרו קשרים המאפשרים הטבות אחרות מסוגים שונים. וקודם כל: תחושת הכרת תודה של לפיד ואשר [ראש רשות המסים משה אשר] ודלת פתוחה לרווחה. זה שווה הרבה. הרבה מאוד כסף. הרבה יותר ממה ששולם עד שלשום בחצות", כתבה סטלה קורין-ליבר ב"גלובס".

"על-פי אומדן של מבקר המדינה, סך המס שאמור היה להיות משולם בגין רווחים אלה הוא 21 מיליארד שקל", מזכירה הבוקר מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר". "על-פי אומדנים מקצועיים אחרים, המס היה יכול להגיע ל-17 מיליארד שקל. בכל מקרה, גבייה של 4.4 מיליארד שקל מתוך פוטנציאל מס של 17–21 מיליארד שקל, כלומר גבייה של 20%–25% בלבד מהפוטנציאל, אינה סיבה לחגיגה. זה נראה יותר כמו כישלון צורב, שהלקחים בגינו עדיין לא הופנמו דיים.

"[...] לכאורה, החברות נמנעו מלעשות שימוש ברווחים (מכאן נולד המונח 'רווחים כלואים') כדי להימנע מלשלם עליהם מס. בפועל, נעשה ברווחים הללו שימוש רב בלי ששולם מס בגינם. בין השאר, החברות השתמשו בכסף כדי להשקיע בחברות בנות בחו"ל, וטענו כי מאחר שההשקעות הללו תרמו לרווחי החברה בישראל – כמותן כהשקעה בישראל".

"טבע קיבלה בשנים 2006–2011 12 מיליארד שקל של הטבות מס שעלו על הכנסות המדינה ממסים ששילמו עובדיה", כותבת נעמה סיקולר ב"כלכליסט". "70% מכלל הטבות המס שחילקה המדינה הגיעו לטבע, והיא שילמה ב-2012 מס חברות של 0.3% בלבד. לאורך השנים ביצעה המדינה שינויים בחוק הפטנטים למען החברה, שאיפשרו לה להגדיל את הכנסותיה במאות מיליוני דולרים. טבע מצדה הקימה את שני המפעלים האחרונים שלה בהונגריה ובקרואטיה, ובעתיד הקרוב היא מתכננת לפטר עובדים בישראל כחלק מתוכנית התייעלות עולמית".

כרגיל, את התמצות האלגנטי ביותר של הנעשה בזירה הכלכלית מציע הבוקר קריקטוריסט "כלכליסט" יונתן וקסמן. האיור שלו ראוי לבמה רחבה יותר מאשר הפינה הקטנה שבין שערי המטבעות לתיבת הקרדיטים של העיתון.

טבע אינה החברה היחידה ששיחררה לעצמה רווחים כלואים ובמקביל יוצאת בתוכנית פיטורים. השבוע הודיעה חברת כיל (כימיקלים-לישראל) כי תשחרר 3.8 מיליארד שקל מרווחיה הכלואים, תוך תשלום מס של 10% בהיקף של 380 מיליון שקל, ובמקביל הודיעה על פיטורי 100 עובדים לפחות ממפעל רותם-אמפרט.

שי ניב מדווח ב"גלובס" כי הכוונה היא לבצע את תוכנית הפיטורים "בין אם מרצון ובין אם בכפייה", וזאת לקראת פרסום תוצאות הרבעון של החברה, שאמורות לכלול הפסדים במגזר הפוספטים.

ב"כלכליסט" מדווחים על המהלך ליאור גוטמן ומיקי פלד, וזאת תחת הכותרת "ניר גלעד משיק תחנת כוח ומפטר מאות עובדים". כותרת המשנה מתמצתת את הסיפור: "החברה-לישראל השיקה אתמול תחנת כוח באירוע עם מאות מוזמנים, שהוסעו לנגב ברכבת שהושכרה בעשרות אלפי שקלים. בזמן שאלה נהנו מהופעה של דייוויד ברוזה באוהל תרמי מיוחד, עובדי כיל נערכו לשביתה על רקע הפיטורים במפעל רותם-אמפרט".

לפי גוטמן ופלד, עלות השכרתה של הרכבת הפרטית מוערכת ב-40–80 אלף שקל, ובין המוזמנים לאירוע היה גם שר התשתיות הלאומיות סילבן שלום, שהתבדח ואמר כי "נגב זה ראשי-תיבות של ניר גלעד בע"מ".

נצחון העם היהודי

"המבשר", 13.11.13

בשער העיתון החרדי "המבשר" מדווח א' למל על ועידת רבני אירופה, שננעלה אתמול בברלין. לפי כותרת המשנה של הידיעה, בוועידת הרבנים נקבעו תקנות ונוסח מסמך עקרונות מיוחד, אולם כותרת הידיעה מוקדשת לפן סימבולי של האירוע: "מאות רבנים צעדו בשער ברדנבורג בברלין והוכיחו את נצחון העם היהודי".

הכתב מדווח כי בתום דיוני הוועידה יצאו אתמול מאות רבנים, בליווי עשרות ניידות משטרה, וצעדו כאיש אחד לעבר שער ברדנבורג. "במקום שבו צעדו אלפי חיילי הוורמאכט והאס.אס כשהצורר היטלר ימ"ש צופה בהם, צועדים היום רבני אירופה לאמור: ניצחנו!", מצוטט נשיא הוועידה, הגאון הרב פנחס גולדשמידט. "העם היהודי התקומם מעפר. ייסדנו מאות קהילות קודש ובראשם רבני ישראל. נצח ישראל לא ישקר".

אך טבעי הוא שעבור החברה החרדית רבנים מייצגים את נצחון העם היהודי על תוכנית ההשמדה הנאצית. החברה החילונית במדינת ישראל בחרה לצורך דומה באנשי צבא.

אדוארד דוקס, כתב "ידיעות אחרונות" בקייב, מדווח הבוקר על "מתקפה ניאו-נאצית ברחובות אוקראינה". לפי דיווחו, "גלוחי ראש ניאו-נאצים תוקפים זה כשבוע עוברי אורח בעלי חזות מזרחית והולמים בהם. חלק מהנפגעים הם סטודנטים ערבים-ישראלים. עד כה דווח על כ-35 נפגעים, ובהם עיראקים וסורים. בדיקה מעלה שכל המותקפים הם בעלי חזות מזרחית, ונראה כי המניע למתקפה הוא שנאת זרים".

"שני הפרקים העוסקים במפגש בין הגזענות, ההשמדה והמודרניות הם המאלפים והמשכנעים בספר", כותב דניאל בלטמן במוסף "ספרים" של "הארץ" בביקורתו על ספרו של זיגמונט באומן "מודרניות והשואה". "הגזענות, קובע באומן בצדק, היא מודרנית בתכלית. היא שונה באופן מוחלט מהטרופוביה (איבה לאחר)", מוסיף בלטמן. על כן התפיסה מאחורי הדרך לאושוויץ "היתה תפיסה מודרנית בתכלית, של הצורך להפריד ולבודד את הפסול מהמועיל ואת הבריא מהחולני".

אולם בהמשך ביקורתו מוסיף בלטמן כי "הכשל הגדול של ההתמקדות בביקורת המודרניות כחזות ההסבר הכולל לשואה הוא בחוסר יכולתו של באומן להבין ולפצח את דקויותיה ומורכבותה של הפעילות האנושית. הג'נוסייד המודרני – ככל אירוע היסטורי – אינו רק מנגנון וביורוקרטיה מבצעת.

"המטפורה המתאימה להבנתו היא של הרכבת פאזל; מאות אלפי יחידות קטנות של פאזל אנושי מורכב ומגוון, השונות כל אחת מרעותה בצורה ובגודל, ורק לאחר מאמץ וסבלנות מצליחים להרכיב את כולן זו לצד זו ולראות את התמונה השלמה. מודל סוציולוגי תיאורטי אינו מצליח להסביר את מורכבות הפאזל הזה. במלים אחרות, המודל המבריק שמציע באומן מאבד בדרך את המימד ההומני והופך את ההיסטוריה של השואה לניטרלית ממה שמנחה כל הומו-ספיינס במעשיו: ההכרעה האישית". לדברי בלטמן, "חשיבות ספרו של באומן היא בעיקר להבנת המודרניות ופחות להבנת השואה".

מערכת "ספרים" בחרה ללוות את ביקורתו של בלטמן על ספרו של באומן בתצלום של יצירת אמנות. לא בדיוק פאזל, אבל דומה: "לגו מחנה ריכוז", עבודתו של הפולני זביגנייב ליברה מ-1996.

העיתון "דה-מרקר" מקדיש הבוקר כפולת עמודים לממצאי סקר שנערך עבור מגזין "דה-מרקר" ובחן מהם 100 המותגים האמינים ביותר בעיני הצרכנים הישראלים. "מושג ה'אמון', כפי שהוסבר לנשאלים בסקר, מורכב משקיפות, הגינות, פשטות ורלבנטיות, ומהתוצאות עולה כי המותגים שנמצאים בראש הרשימה הם ברובם מותגים ותיקים ומבוססים שלא דבק בהם רבב", כותבת סיון קלינגבייל. אין הרבה מותגים גרמניים ברשימה. במקום הראשון ניצב המותג "לגו".

דף חדש

לפני חודש בדיוק, כשהמאבק על ראשות עיריית ירושלים היה בעיצומו, דיווח כתב "ישראל היום" יורי ילון כי המועמד ניר ברקת הוביל כ-2,000 רוכבי אופניים במירוץ מיוחד שנערך בעיר. ב"ידיעות אחרונות", שגילה אז אהדה למועמד משה ליאון, לא הופיעה ידיעה דומה.

מירוץ לילי בירושלים, 12.11.13 (צילום: יונתן זינדל)

הבוקר, אחרי שהבחירות הוכרעו וברקת גבר על ליאון, משתנה גם היחס העיתונאי לאירועי הספורט בבירה. בטור צד המופיע בעמ' 27 של "ישראל היום" מופיעה ידיעה קצרה מאת ילון ולפיה למעלה מ-2,500 רצים השתתפו אמש ב"מירוץ הלילה של ירושלים". ילון מציין כי בין הרצים היה גם ברקת.

הפעם "ידיעות אחרונות" מצטרף לסיקור, ואף מציע שירות טוב יותר לראש העירייה הנבחר. בתחתית עמ' 20 של העיתון מתפרסם תצלום גדול למדי של ברקת עצמו רץ במדי "מירוץ הלילה". דני אדינו אבבה מדווח כי במירוץ השתתפו כ-4,000 רצים וכותב כי ראש העירייה "הוביל את האצנים".

האיזון המתבקש

בכל העיתונים מדווח הבוקר על הצהרת השר לבטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', כי בכוונתו לקדם מהלך שיאפשר מעצרים מינהליים לעבריינים. ברם, לא בכל העיתונים ממוסגרת ההתבטאות בצורה דומה. 

ב"ידיעות אחרונות" מופיעה ידיעה על ההתבטאות של אהרונוביץ' מתחת לידיעה גדולה יותר העוסקת בפשע המאורגן בישראל. יורם ירקוני מדווח כי עד ראייה לאירוע הקשור לעמיר מולנר מסר אתמול את גרסתו בבית-המשפט תוך הפגנת חשש ניכר. "פחד על הדוכן" היא הכותרת שנבחרה לידיעה, ומחלקת הגרפיקה הוסיפה חורים של קליעים שכאילו נורו לעברה.

על רקע זה מביא ירון דורון את דברי השר לבטחון פנים, וזאת תחת הכותרת "אהרונוביץ': 'מספיק עם ארגוני זכויות האדם'". הרצון של המשטרה לקבל סמכות לבצע מעצרים מינהליים מוצג בלא הסתייגות.

השר יצחק אהרונוביץ', 25.2.13 (צילום: יונתן זינדל)

ב"ישראל היום" מדווחים כתבי העיתון על התבטאות השר תחת הכותרת "אהרונוביץ': אם צריך – נבצע מעצרים מינהליים לעבריינים". התצלום המרכזי בידיעה הוא דווקא של המפכ"ל יוחנן דנינו, החביב עד מאוד על העיתון. בעומק הידיעה מובאת תגובתו של עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, שמזכיר כי "מעצרים מינהליים משמעם היתר לשלוח אנשים לכלא בלי שיידעו על מה ולמה, או מתי יזכו להשתחרר".

"מעריב" מסקר את התבטאות השר באמצעות טור תגובה, מאת הפרשן המשפטי ברוך קרא. "אל מול הלהט הפופוליסטי העז, והרצון הכן להגן על המשטרה, כדאי לעצור לרגע ולהבהיר: זה לא יקרה! ובצדק לא", כותב קרא.

"נזכיר כי מעצר מינהלי הוא הכלי האנטי-דמוקרטי הקיצוני ביותר שקיים בידי רשויות אכיפת החוק. משמעותו היא פשוטה – מעצר ללא הליך פלילי. [...] מתוך רצון לרצות את השוטרים והציבור כאחד, אהרונוביץ' מפזר הצהרות סתמיות, וחבל. הוא לא צריך להיסחף בצורך המוגזם להגן על המשטרה מול המתלהמים. [...] צריך לנענע את המשטרה לאור המקרים האחרונים, אבל גם לא צריך לצאת משיווי משקל. במדינה שוחרת חוק אי-אפשר לעצור חשודים ללא ראיות מינימליות [...] מה לעשות, צריך לשלם איזשהו מחיר כדי לחיות במדינת חוק מערבית".

"הארץ" מקדיש להתבטאות של אהרונוביץ' את הכותרת הראשית. "המשטרה דורשת מעצרים מינהליים והרחבת סמכויות", נוסחה. יניב קובוביץ מדווח בהרחבה על הצהרת השר לבטחון פנים ומביא גם ציטוט מפי "גורם בכיר במשרד לבטחון הפנים", שאמר: "במקום שבו זכויות העבריין גוברות על זכויות האזרח, אנחנו נדרשים להתערב ולעשות את האיזון המתבקש. ארגוני זכויות האדם צודקים שיש פה הפרה בוטה של זכויות האזרח וזכויות לפרטיות, אבל מגיע לציבור ביטחון אישי ומשטרה חזקה שתוכל לפעול מול גל הפשיעה הזה".

מנגד מובאת בידיעה תגובתו של עו"ד יקיר מהאגודה לזכויות האזרח ולצד הידיעה מתפרסם מאמר מאת אייל גרוס, שנפתח כך: "כשעצרו את הפלסטינים במעצר מינהלי, לא הרמתי את קולי כי לא הייתי פלסטיני. כשעצרו את מבקשי המקלט לשלוש שנים בלי משפט, לא קיימו את פסיקת בג״ץ שקבעה שיש לשחררם ויצרו נוהל שמאפשר לעצור אותם כי הם חשודים בפלילים, בלי משפט והרשעה, לא הרמתי את קולי, כי אני לא מבקש מקלט. כשמציעים לעצור חברים בארגוני פשיעה במעצר מינהלי, במקום לנקוט נורמות רגילות של משפט פלילי, אני לא מרים את קולי, כי אני לא קשור לארגון פשיעה. כשיבואו לעצור אותי במעצר מינהלי, כי אהיה חשוד בעבירה כלשהי שאולי כלל לא ביצעתי, לא יוותר אף אחד שירים את קולו".

חשיפה

בן-דרור ימיני מדווח בכפולה הפותחת של "מעריב" כי בסוף שנת 2009 חתם ג'ון קרי, כיום מזכיר המדינה האמריקאי ואז סנטור, על מכתב המבקש לסייע לחברי משלחת מרחבי העולם להגיע לעזה. לפי ימיני, המשלחת הורכבה מאנשי "השמאל האולטרה-רדיקלי". המכתב של קרי, טוען ימיני, "מעמיד בסימן שאלה חמור לא רק את האוריינטציה הפוליטית של קרי, אלא בעיקר את שיקול הדעת שלו, הן בנושא האיראני והן בנושא הפלסטיני".

דוד ברון מדווח בעמ' 5 של "ישראל היום" כי בניגוד לטענות נשיא ארה"ב ברק אובמה, האייתוללה עלי חימנאי, המנהיג העליון של איראן, לא פירסם פתווה האוסרת על פיתוח נשק גרעיני. "על-פי מחקר של מכון ממר"י", כותב ברון, "פתווה כזאת פשוט אינה קיימת". בסיום הידיעה מוזכר כי "דורי גולד כבר כתב על שקר הפתווה ב'ישראל השבוע' לפני כשנה וחצי".

ענייני תקשורת

אמיר טייג ונתי טוקר מדווחים ב"דה-מרקר" כי בעלי מניות ערוץ 10 הציעו לאיש העסקים לן בלווטניק לרכוש את השליטה בערוץ.

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי "מעריב" מתכנן להפיץ בקרוב מגזין שבועי בנושאים בינלאומיים, בעברית ובאנגלית, שאמור להחליף את מוסף סוף-השבוע של העיתון.

בשער "ידיעות אחרונות" ובכפולה המרכזית שלו מציין העיתון את זכייתה של המאיירת דניאלה לונדון-דקל, בעלת טור קבוע במוסף "7 ימים", בפרס דוש לקריקטוריסטים.

במדור הרכילות של "גלובס" מופיעה ידיעה מאת לילך ויסמן ולפיה ח"כ מיכל בירן נרשמה לאתר היכרויות. הידיעה מלווה בתצלום של בירן בלבד, ולא בתצלום דף הפרופיל שלה באתר ההיכרויות כפי שהוא נראה מבעד למחשבו של בעל הפרופיל.